ברוכים הבאים להיכל השלום והאחווה

רגע אחרי הנצחון האדום על פרטיזן ביום ד', כתבתי לכם כאן על החופש של איטודיס. שבין יתר מעלותיו, הצליח לייצר עד כה סביבת עבודה מקצועית שבה חלק משמעותי מהשחקנים חש מספיק בטוח ושליו כדי להרים כשנראה לו. כל עוד לא הוכח אחרת, די בחופש הזה – כשהוא מולבש על הכשרון והעומק הזה – כדי שהפועל תל אביב תהיה קבוצת דרג ראשון בליגה השניה בטיבה. אתמול, אולי מול רמת התחרות המשמעותית ביותר שיש למפעל הזה להציע, ולו ברמת הידע והפיזיות, נזקקה המצטרפת החדשה למפעל לקצת יותר.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:21

וזה טוב לה. אם נניח בצד את האכזבה המובנת והמובנית של הצד המפסיד, השיעור שקיבלה הפועל תל אביב מהווקאפים של העולם יכול לעשות לה טוב בהמשך. כי הכדורסל הנונשלנטי הזה של הג'ונסים, שעד כה פשוט טיילו להם דרך היריבות, יכול להביא אותם רק עד נקודה מסוימת (וגבוהה). בסוף, במשחקים על הכסף, צריך להביא משהו מעבר. משהו כדי להתמודד עם חבורה שכזאת.

זוכרים את ראיון המחצית הטוב ביותר של כל הזמנים? זה שבו ג'ון הולנד, בשבתו כשחקן בורסהספור, נבח?

אז הפעם, בסיום המשחק, התראיין לו תומאס ווקאפ, אחד שיודע לנבוח בעצמו, ואמר שמה שעשה את ההבדל הוא שאולימפיאקוס חזרה להיות מי שהיא. שהיא הוציאה את ה-Dogginess שלה החוצה. שהכלבים עכשיו בחוץ, והכלבים נובחים.

כן, והם נבחו גם במהלך ההגנתי הזה של ווקאפ.

היה 4

אחרי מחצית ראשונה בשליטה, כולל עם כיוונונים הגנתיים שהובילו את אולימפיאקוס להיראות רע התקפית, ולא בפעם הראשונה העונה, הגיע לו הרבע השלישי. וכן, אתם כבר מכירים את המספרים בכלל ואת 4 הנקודות הבודדות בלבד.

ובכלל, המחצית השניה של האורחת הסתיימה ב-8 סלי שדה, מתוך 18 נסיונות בלבד ובלי טיולים לקו העונשין. כי לפחות אתמול, מול הכלביה של ווקאפ, פורניה, מילוטינוב, ניליקינה, וורד וכו', קשה מאוד היה לייצר יתרונות ב-1 על 1. קשה מאוד היה לכדרר ב-1 על 1. קשה מאוד היה לנשום ב-1 על 1. וכשכל כך קשה, וכשרגילים להרבה יותר קל, מפספסים או מוותרים על מסירות אחרי חילופים הגנתיים. גם כאלו שיכולות היו אולי לחלץ את ההתקפה של איטודיס מהבוץ. עד כה, בכל משחק למעט הדרבי, המזור לכל כאב הגיע בדמותו של אנטוניו בלייקני. זה שבכל ברגע נתון פשוט מזנק אלעל – ודופק את הג'אמפר בתוך הגרון של לא משנה מי שומר אותו. וכך היה גם במחצית הראשונה.

במחצית השניה, ברצף של 3 חסימות שחטף (כולל אחת ממנה יצא עם עבירה מפוקפקת למדי), אפשר היה להרגיש את הגלגלים בראש שעובדים. כמו מתאבק WWE שמגיב בתדהמה אחרי שהפינישר שלו פתאום לא מוביל לספירת שלוש, כך הבין בלייקני שקיימת רמת התנגדות שמסוגלת למנוע ממנו לעשות ככל העולה על רוחו. האם יש כאן לקח שהוא, ספציפית, יכול להפיק? האם העיקרון של דריבל שמאל = ג'אמפ ודריבל ימין = ורסטילי עם פוטנציאל לדרייב, יכול לקבל שדרוג? מעניין לראות.

בכל מקרה, הפתרונות האוטומטיים של מאמנים במצוקה התקפית, כלומר המעבר להרכב סמולבול עם מלקולם ב-4, לא הספיקו כדי לשחרר את הפקק ואת ההתקפה.

עדיין מרשים

אחרי שכתבנו את כל זה, מבחינתי המשחק הזה עדיין מרשים. קודם כל, כי התגעגעתי לאולדסקול הזה. שנית וברמת הפועל תל אביב, כי היא הכי שם שיש. וכן, אולימפיאקוס תשתפר ובהרבה בהמשך. פורנייה לא יראה כך לאורך זמן וכו'. אבל במהלך כל המשחק, בכמעט כל אלמנט רלוונטי, הקבוצה של איטודיס הייתה שם איתה. היא הייתה חכמה ועירנית בהגנה, משך דקות רבות, מול וזנקוב. היא הייתה על זה ברמת חוקי העזרה – ושמרה מצוין בעצמה. היא הייתה מרשימה, עמוקה ומוכשרת לפחות (אם לא יותר) כמו אולימפיאקוס. זאת שאמורה לקחת הכל, כן?

ויותר מהכל, היא הציגה שוב לראווה את קולין מלקולם. אנשי כדורסל אוהבים לדבר על הניתור השני. שהוא הרבה יותר קשה. שהוא מוביל לעיתים קרובות לעליונות התקפית. תראו רגע את המהלך ההגנתי הזה של מלקולם, מול דורסי. בעוד וויינרייט נצמד לאמאמא של וזנקוב ולא מאפשר לו להיות חלק מהמהלך, בעוד אוטורו עומד הפעם יפה מול מילוטינוב, תראו את האיש שהגיע מפריז מזנק בפעם השניה כדי לשים את הבלוק. ותראו את הסיומת בצד השני. איזה שיחוק זה קולין מלקולם.

3 נקודות לסיום

1. זה עליו? – בחודש מאי האחרון בישרה הפועל תל אביב על החתמתו של מאנוס פאפאדופולוס, שהוא איננו מאמן או מנהל מקצועי או סקאוט או מנכ"ל או שחקן. ההגדרה הרשמית של האדון פאפאדופולוס היא מנהל קשרי חוץ ואסטרטגיה. ואם זה נשמע לכם חרטא, זה עליכם. זה שלכם. מה שכן, אחרי כמה שריקות שעשו לו לא נעים בגרון, יכול להיות שלעופר ינאי יש עכשיו למי להפנות אצבע מאשימה. זה עליו?

2. ה-4 שנשאר – היטיב לכתוב, כתמיד, חברי הירש על העמדה שנותרה בלתי מאויישת. כשרואים את הקרדיט המועט שניתן לתומר גינת מול אולימפיאקוס, כשכל יתר הדקות ב-4 האדום התחלקו בין מלקולם בסמולבול לבין הרכב שני סנטרים, ומוסיפים לכך את הידיעות שמשום מה ממשיכות לזרום על נייג'ל הייז דיוויס, מבינים שאולי ה-4 עליו דובר כל הקיץ עודנו על הכוונת. ואם כך המצב, האם עדיין ישמרו לו מקום ברוסטר הרישומים של זרי הליגה? נזכיר: נכון לעכשיו רשמה הקבוצה של איטודיס והינאס (ומאנוס?) 7 זרים במסגרת ליגת העל. וטרם רשמה את מיציץ', בראיינט ואוטורו. מוזר ומעניין. נעקוב בעניין. 

3. הכסף החדש – בדומה להפועל תל אביב, גם המצטרפת החדשה בנויה על כסף חדש לגמרי. להבדיל מהפועל תל אביב, דובאי כאן בחוזה בטון ל-5 שנים קלל. עד עכשיו, שיחקה הקבוצה של קואץ' גולמץ בעיקר בחוץ (6 משחקים מתוך ה-8), בעיקר הפסידה צמוד (כלומר ב-3 המשחקים האחרונים, מול ולנסיה, בסקוניה ו-וילרבאן) ובחסות כמה פציעות משמעותיות (מוסא, אברמוביץ', ג'ייטה) נראתה כמו מישהי מהדרג של מכבי. אני לא יודע אם האירוח בסרייבו, מקום שעושה נעים למי שמספיק מבוגר כדי לזכור את בוסנה המיתולוגית ושעושה פחות נעים למי ששם בהווה, ישנה משהו – אבל הפועל תל אביב צריכה ויכולה לקחת את המשחק הזה.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.