top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

הכרעה במשחק אחד היא עניין טראומטי עבור הפועל תל אביב, מועדון ששני התארים האחרונים שלו הונפו במרחק של 32 שנה זה מזה. מה שכן, הלוזריות המפורסמת של האדומים מישראל היא בדרך כלל בזירה המקומית. במקרה של האדומים מאתונה, אולימפיאקוס, הלוזריות היא אירופאית.


האזינו להירש מקריא את הטור

ב-2023 שלטה הקבוצה של גאורגיס ברצוקאס המיוסר ביורוליג ביד רמה למשך עונה שלמה, כמעט עד השנייה האחרונה בגמר, רק שאז הגיע סרחיו יוי מריאל וגנב לה את הגביע. גם בעונה שבעברה הייתה אולימפיאקוס מועמדת ברורה להגיע לגמר, אבל הוכרעה בחצי גמר הפיינל פור על ידי הווינר הגדול בתולדותיה, ואסיליס ספאנוליס, שגבר עליה כמאמן מונאקו.


עבור שני המועדונים, משחק מכריע הוא טראומה מצלקת. שתיהן שואפות ללכת עד הסוף באירופה גם העונה – הרגל עבור אולימפיאקוס ומשפט בלתי יאמן לגבי הפועל. כל משחק אימון בעונה הרגילה שידמה משחק הכרעה הוא מבורך. ושתיהן קיבלו ווחאד משחק אימון אמש.


היחיד מהחמישיה שהיה חד באמת, קולין מלקולם. צילום: הפועל IBI תל אביב
היחיד מהחמישיה שהיה חד באמת, קולין מלקולם. צילום: הפועל IBI תל אביב

צריך לומר שאם משקיף אובייקטיבי היה צריך לקבוע מי הקבוצה הכישרונית יותר מבין השתיים על פי המחצית הראשונה, היה די ברור שזו האורחת מישראל, או מסופיה. עוד משפט לא יאמן בהתחשב בנוכחות של סשה וזנקוב ואוון פורניה בחמישיה המארחת. רק שהשני מתאושש מפציעה והמשיך את פתיחת העונה הרעה שלו עם 1 מ-11 סולידי מהשדה, בעוד הבולגרי סובל מחריקת הסיסטם הברצוקאסי המסורתי של חיתוכים ותנועה בלי כדור. תחת זאת, היחיד שמסוגל לייצר לעצמו מכדרור הוא טיילר דורסי, יחד עם ניסיונות קבוצתיים לנצל סוויצ'ים הגנתיים למהלכי פוסט אפ חסרי השראה של וזנקוב ומילוטינוב.


בהפועל, מנגד, גם כשמיציץ' שוב לא פגע (כמעט עד הסוף), ניכר היה שכלי הנשק אינסופיים, אף שהיחיד מהחמישיה שהיה חד באמת היה קולין מלקולם. ככל שאיטודיס וברצוקאס העמיקו אל הספסל, בעיקר ברבע השני, היה ברור שאין מה להשוות בין תופעת הטבע אנטוניו בלייקני לשאקיל מקיסיק הקשיש או בין כריס ג'ונס הטכני לפרנק ניליקינה הנגר. רוב הקבוצות באירופה היו מעדיפות גם את ג'ונתן מוטלי על דונטה הול בעמדת הסנטר המחליף. בעמדה היחידה שבה היתרון של אולימפיאקוס ברור לכאורה, עמדה 4, עם וזנקוב ואלק פיטרס הצלף, איטודיס לא לקח סיכונים הגנתיים. כשויינרייט ירד לספסל, היתה על הפרקט קומבינציה כלשהי של אוטורו, מוטלי ואודיאסי. המימדים שלהם גם סייעו להפועל לשלוט בריבאונד במחצית הראשונה (17:22).



ואז הגיע הרבע השלישי, שהיה בגדר סבל גמור לאוהד כדורסל אובייקטיבי, חגיגה לקהל המוטרף בהיכל השלום והאחווה וגם – אין טעם להתכחש – לתמהוניים כמוני, שגדלו על כדורסל הניינטיז ההגנתי, שהיה שילוב בין היאבקות בסגנון חופשי לטקוואנדו. זה גם היה הרבע שהבהיר שאולימפיאקוס החליפה את ה-DNA ההתקפי מפעם ב-DNA המתלחם של תומאס ווקאפ.


ווקאפ המופלא (כולה 3 נקודות, אבל למי אכפת) הכתיב את הטון במהלך שלא יאמן 1:20 דקות לתוך הרבע, כשזרק שלשה ועוד לפני שפגעה בטבעת הקדמית דפק ספרינט פסיכי כדי להילחם על ריבאונד ההתקפה, להציל את הכדור לפני שיצא החוצה ולסדר אסיסט לוזנקוב שצימק ל-38:39. זה היה מהלך משמעותי לא רק כי הוא סידר לאולימפיאקוס 2 מבין 11 הנקודות שתקלע כל הרבע (המון יחסית ל-4 של הפועל), אלא גם כי הכתיב את הטון של המשחק עד סיומו: אולימפיאקוס הגיעה לטרוף, ולהבהיר לאורחת: לא תקלעו בכל ערב 97 נקודות. זה היורוליג, תתרגלו.


צילום: הפועל IBI תל אביב
צילום: הפועל IBI תל אביב

בניגוד למחצית הראשונה, הפעם המגמה רק התחזקה כשהמחליפים נכנסו – ניליקינה וטייסון וורד (שיחד עם מלקולם השלים ערב גדול לבני טיפוחיו של תומאס איזאלו בבון ובפאריז, בזמן שהפיני אוכל שביתה איטלקית מג'ה מורנט בממפיס) התלבשו על בלייקני, שלא הוסיף נקודה אחת על ה-13 מהמחצית הראשונה. ניקולה מילוטינוב הזכיר שיש סיבה למיליונים שהוא מקבל, עם 13 ריבאונדים, והוביל את אולימפיאקוס למהפך מתחת לסל עד ל-37:44 בסיום.


בדקות המצוקה, איטודיס שוב הפגין חוסר ביטחון בעמדה היחידה שהוא לא סגור עליה, הפאואר פורוורד, כשזרק את גינת הקפוא לפרקט הלוהט בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי כדי לקבל החטאת פלואטר ועוד החטאת ליי אפ. עם זאת, בניגוד לקיפאון שהפגין בדקות ההכרעה מול פריז, למשל, הפעם הקואץ' החזיר את מיציץ' בזמן כדי לדפוק שתי שלשות גדולות, והתייצב על הרכב נמוך עם מלקולם בעמדה 4. זה כמעט הביא לו ניצחון. ואז, ובכן, הגיעו השופטים. מה יש לומר עליהם? כן, הם דפקו את הפועל בשתי שריקות לפחות, אולי שלוש. וכן, השריקות האלו יילכו בדרך לטובת הקבוצה הביתית והוותיקה יותר במפעל. זה היורוליג, תתרגלו.


ועוד הערה לסיום: גינת כמעט לא שיחק, אבל במקביל, באולימפיאקוס, אף יליד יוון (סליחה, דורסי) לא דרך על המגרש, גם בגלל הפציעה של פפאניקולאו. אם רוצים לזכות בגביע, במפעל הזה אין מקום לחילופים ושיתופים חברתיים. מי שטוב, משחק; מי שפחות, לדעת המאמן, לא. זה היורוליג, תתרגלו.


שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן). 
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה. 
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין. 
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל. 

1.png

אודי הירש

4.11.2025

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

הארפר. הארפר. הארפר. והשאר? הפועל ירושלים החדשה על שולחן הניתוחים

25.6.2026

תם הטקס

24.6.2026

עוד טורים של אודי

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

disco-icon.png

נס בגארדן. מחשבות בתפזורת

11.6.2026

disco-icon.png

כשהניקס הסתכלו לוומבי בלבן של העין

4.6.2026

disco-icon.png

משחק לא נורמלי, עונה לא נורמלית

29.5.2026

disco-icon.png

ריאל ריסקה את הקלישאות

23.5.2026

disco-icon.png

ולנסיה הייתה אמורה להיכנע. רק שאף אחד לא עדכן את מונטרו

9.5.2026

disco-icon.png

כשהכישרון לא קרוב ללהספיק

2.5.2026

disco-icon.png
A.png
yo

תמונה: הפועל IBI תל אביב

זה היורוליג. תתרגלו

image (11).png

זה היורוליג. תתרגלו

  • תמונת הסופר/ת: אודי הירש
    אודי הירש
  • 1 בנוב׳ 2025
  • זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 4 בנוב׳ 2025

הכרעה במשחק אחד היא עניין טראומטי עבור הפועל תל אביב, מועדון ששני התארים האחרונים שלו הונפו במרחק של 32 שנה זה מזה. מה שכן, הלוזריות המפורסמת של האדומים מישראל היא בדרך כלל בזירה המקומית. במקרה של האדומים מאתונה, אולימפיאקוס, הלוזריות היא אירופאית.


האזינו להירש מקריא את הטור

ב-2023 שלטה הקבוצה של גאורגיס ברצוקאס המיוסר ביורוליג ביד רמה למשך עונה שלמה, כמעט עד השנייה האחרונה בגמר, רק שאז הגיע סרחיו יוי מריאל וגנב לה את הגביע. גם בעונה שבעברה הייתה אולימפיאקוס מועמדת ברורה להגיע לגמר, אבל הוכרעה בחצי גמר הפיינל פור על ידי הווינר הגדול בתולדותיה, ואסיליס ספאנוליס, שגבר עליה כמאמן מונאקו.


עבור שני המועדונים, משחק מכריע הוא טראומה מצלקת. שתיהן שואפות ללכת עד הסוף באירופה גם העונה – הרגל עבור אולימפיאקוס ומשפט בלתי יאמן לגבי הפועל. כל משחק אימון בעונה הרגילה שידמה משחק הכרעה הוא מבורך. ושתיהן קיבלו ווחאד משחק אימון אמש.


היחיד מהחמישיה שהיה חד באמת, קולין מלקולם. צילום: הפועל IBI תל אביב
היחיד מהחמישיה שהיה חד באמת, קולין מלקולם. צילום: הפועל IBI תל אביב

צריך לומר שאם משקיף אובייקטיבי היה צריך לקבוע מי הקבוצה הכישרונית יותר מבין השתיים על פי המחצית הראשונה, היה די ברור שזו האורחת מישראל, או מסופיה. עוד משפט לא יאמן בהתחשב בנוכחות של סשה וזנקוב ואוון פורניה בחמישיה המארחת. רק שהשני מתאושש מפציעה והמשיך את פתיחת העונה הרעה שלו עם 1 מ-11 סולידי מהשדה, בעוד הבולגרי סובל מחריקת הסיסטם הברצוקאסי המסורתי של חיתוכים ותנועה בלי כדור. תחת זאת, היחיד שמסוגל לייצר לעצמו מכדרור הוא טיילר דורסי, יחד עם ניסיונות קבוצתיים לנצל סוויצ'ים הגנתיים למהלכי פוסט אפ חסרי השראה של וזנקוב ומילוטינוב.


בהפועל, מנגד, גם כשמיציץ' שוב לא פגע (כמעט עד הסוף), ניכר היה שכלי הנשק אינסופיים, אף שהיחיד מהחמישיה שהיה חד באמת היה קולין מלקולם. ככל שאיטודיס וברצוקאס העמיקו אל הספסל, בעיקר ברבע השני, היה ברור שאין מה להשוות בין תופעת הטבע אנטוניו בלייקני לשאקיל מקיסיק הקשיש או בין כריס ג'ונס הטכני לפרנק ניליקינה הנגר. רוב הקבוצות באירופה היו מעדיפות גם את ג'ונתן מוטלי על דונטה הול בעמדת הסנטר המחליף. בעמדה היחידה שבה היתרון של אולימפיאקוס ברור לכאורה, עמדה 4, עם וזנקוב ואלק פיטרס הצלף, איטודיס לא לקח סיכונים הגנתיים. כשויינרייט ירד לספסל, היתה על הפרקט קומבינציה כלשהי של אוטורו, מוטלי ואודיאסי. המימדים שלהם גם סייעו להפועל לשלוט בריבאונד במחצית הראשונה (17:22).



ואז הגיע הרבע השלישי, שהיה בגדר סבל גמור לאוהד כדורסל אובייקטיבי, חגיגה לקהל המוטרף בהיכל השלום והאחווה וגם – אין טעם להתכחש – לתמהוניים כמוני, שגדלו על כדורסל הניינטיז ההגנתי, שהיה שילוב בין היאבקות בסגנון חופשי לטקוואנדו. זה גם היה הרבע שהבהיר שאולימפיאקוס החליפה את ה-DNA ההתקפי מפעם ב-DNA המתלחם של תומאס ווקאפ.


ווקאפ המופלא (כולה 3 נקודות, אבל למי אכפת) הכתיב את הטון במהלך שלא יאמן 1:20 דקות לתוך הרבע, כשזרק שלשה ועוד לפני שפגעה בטבעת הקדמית דפק ספרינט פסיכי כדי להילחם על ריבאונד ההתקפה, להציל את הכדור לפני שיצא החוצה ולסדר אסיסט לוזנקוב שצימק ל-38:39. זה היה מהלך משמעותי לא רק כי הוא סידר לאולימפיאקוס 2 מבין 11 הנקודות שתקלע כל הרבע (המון יחסית ל-4 של הפועל), אלא גם כי הכתיב את הטון של המשחק עד סיומו: אולימפיאקוס הגיעה לטרוף, ולהבהיר לאורחת: לא תקלעו בכל ערב 97 נקודות. זה היורוליג, תתרגלו.


צילום: הפועל IBI תל אביב
צילום: הפועל IBI תל אביב

בניגוד למחצית הראשונה, הפעם המגמה רק התחזקה כשהמחליפים נכנסו – ניליקינה וטייסון וורד (שיחד עם מלקולם השלים ערב גדול לבני טיפוחיו של תומאס איזאלו בבון ובפאריז, בזמן שהפיני אוכל שביתה איטלקית מג'ה מורנט בממפיס) התלבשו על בלייקני, שלא הוסיף נקודה אחת על ה-13 מהמחצית הראשונה. ניקולה מילוטינוב הזכיר שיש סיבה למיליונים שהוא מקבל, עם 13 ריבאונדים, והוביל את אולימפיאקוס למהפך מתחת לסל עד ל-37:44 בסיום.


בדקות המצוקה, איטודיס שוב הפגין חוסר ביטחון בעמדה היחידה שהוא לא סגור עליה, הפאואר פורוורד, כשזרק את גינת הקפוא לפרקט הלוהט בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי כדי לקבל החטאת פלואטר ועוד החטאת ליי אפ. עם זאת, בניגוד לקיפאון שהפגין בדקות ההכרעה מול פריז, למשל, הפעם הקואץ' החזיר את מיציץ' בזמן כדי לדפוק שתי שלשות גדולות, והתייצב על הרכב נמוך עם מלקולם בעמדה 4. זה כמעט הביא לו ניצחון. ואז, ובכן, הגיעו השופטים. מה יש לומר עליהם? כן, הם דפקו את הפועל בשתי שריקות לפחות, אולי שלוש. וכן, השריקות האלו יילכו בדרך לטובת הקבוצה הביתית והוותיקה יותר במפעל. זה היורוליג, תתרגלו.


ועוד הערה לסיום: גינת כמעט לא שיחק, אבל במקביל, באולימפיאקוס, אף יליד יוון (סליחה, דורסי) לא דרך על המגרש, גם בגלל הפציעה של פפאניקולאו. אם רוצים לזכות בגביע, במפעל הזה אין מקום לחילופים ושיתופים חברתיים. מי שטוב, משחק; מי שפחות, לדעת המאמן, לא. זה היורוליג, תתרגלו.


תגובות


bottom of page