קיבלנו את משחקי הרעב. עכשיו למשחקי העייפות

אמרנו לפני ואכתוב את זה שוב. יכול להיות שלעונה הרעה הזאת לא מגיעה הסדרה הנהדרת שאנחנו מקבלים, אבל לנו, כן לנו – היא הכי מגיעה בעולם. אחרי משחק 1 חד צדדי ששידר שהולכים לטרחה, הגיע אחלה של משחק 2 ואחלה של משחק 3, בין שתי הקבוצות הכי טובות במדינה. גיים 3, כמו בקלישאות אמריקניות חבוטות, הרגיש כמו משהו שהלך לטובת הקבוצה שרצתה יותר. שהייתה רעבה יותר. שניצחה בקטגוריה על שם משחקי הרעב. גיים 4, זה שמתחיל בערך 46 שעות אחרי סיומו של הקודם, יילך לטובת זאת שתנצח במשחקי העייפות.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

12:10

https://www.youtube.com/watch?v=B8RvY2z-hAE

מכבי תל אביב הלכה שוב אול אין על השמיניה שלה. הפועל תל אביב הלכה כמעט ואול אין על השמיניה שלה, פלוס 4 דקות משותפות של פלטין וטימור. טקטיקה זה חשוב. ניהול משחק גם. עכשיו יש שני פרמטרים שמרגישים חשובים יותר: שוט מייקינג, כלומר גרסת הכדורסל של השפיץ של הנעל, פלאס היכולת למצוא את הרגליים, את האנרגיה, את הכוח. בעצם, הנקודה השנייה היא זאת שתכריע גם את הראשונה. ואת המשחק. ואת הסדרה.

מה שיהיה?

אז רגע, בואו נישאר לרגע רק על הנקודה הזאת. מבחינת רגליים וטריות, הפועל תל אביב כבר עשתה את המוב שלה, כשהחליטה שקוק כן וג'ונס לא. אז כן, קוק שיחק כולה 11 דקות, סיים עם מספרים לא מרשימים ועם מדד פלוס מינוס שלילי, אבל האפקט שלו הורגש, אבל הנוכחות שלו הייתה משמעותית. אם חושבים על מהלך נוסף של רגליים ורעננות, מה שנראה רלוונטי כרגע הוא אוטורו, אם הוא במצב של לשחק כדורסל, במקומו של מוטלי, שטור הדקות שלו בגמר ירד מ 23 ל 19 ל 10, כשבכל אחד מהמשחקים עד כה מצא דרכים מרשימות במיוחד להזיק לקבוצה שלו. נחזור לנקודה הזאת בסיום הטור.

אם הוא במצב של לשחק כדורסל, אוטורו. צילום: ברני ארדוב, באדיבות ליגת ווינר סל

ומה לגבי מהלכים שמכבי תל אביב יכולה לבצע? אלא אם יכולה להגיע הפתעה בריאותית מכיוונו של תמיר בלאט, האופציות על הספסל הן של ווקר וסנטוס. נתחיל מהשני: אין סיבה מרכזית להניח שהנקינס עייף, עם כל הכבוד ל 15 הדקות בממוצע שהוא מספק עד כה. ואם הסדרה הזאת הולכת לכיוונים הפיזיים שראינו אתמול, גם לא מרגיש שיש ערך מוסף כלשהו לשילובו של הברזילאי החביב. מה לגבי ווקר? כאמור, אם אין בלאט, אז שני המכדררים היחידים הם קלארק ולונדברג. וכן, הדני החביב שחק עצמו אמש עם 33 דקות של מאמץ מרוכז, אבל ללכת בלעדיו זה ריסק גדול מאוד של הצהובים. אלא אם מישהו שם מרגיש מספיק בטוח או נואש להמר על משחק 4 כדי לקבל את הרוסטר החזק ביותר האפשרי במשחק החמישי. רגע, גם לנקודה הזאת נחזור בסוף הטור.

יהיה שינוי? לוני ווקר. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

מה שהיה

עד כאן מה שיהיה. עכשיו נחזור למה שהיה. בכדורסל, קיבלנו המשך ישיר לאלמנטים שהושקו במשחק מספר 3. איטודיס, שוב, עם הקרוסמאץ' שבו וויינרייט על סורקין וגינת על ריימן. דקה וחצי אל תוך המשחק, אותגרה הקונספציה היוונית כאשר וויל.פאקינג.ריימן נפצע. ואז נכנס בריסט, שהתעלל בכל אדום בסדרה עד כה בכלל ובגינת בפרט. והפעם לא. הפועל תל אביב שוב ברחה מחילופים הגנתיים. אפילו במצבים של פיקנ'רול ופיקנ'רול חוזר. כן, זה עלה לה שוב בכמה ג'אמפרים של הורד מאזור העונשין/ האלבו, אבל זה מחיר שהיא שילמה בכיף. וכן, היא פתאום זרקה לרגע אזורית, אחרי סימון ספציפי של תרגיל, אבל נקודות קלות גרמו לה לחזור בה ולחזור אל הרעיונות המוקדמים והמקוריים. שעבדו יופי טופי.

גם מכבי תל אביב הגיעה עם רעיונות מוכרים. גם כי לא מחליפים מה שלא שבור. גם כי אין יותר מדי מה לשנות, באמת של החיים. אותו הגיון הגנתי. אותן עזרות על המכדררים. שתי שלשות מוקדמות, אחת של גינת החופשי ואחת של וויינרייט החופשי לא פחות, מהפינה, היו העונש הראשוני של האדומים, אבל לא כזה שגורם לצד השני לרדת מהעניין ולחזור לשולחן השרטוטים.  כלומר, עד לכניסה של הנקינס שהובילה איתה גם מעבר לאזורית שהצליחה לפרקים (כולל במהלך הראשון, עם שלשה מהירה ו-ותרנית של מוטלי). מעבר להרכבים הממש גדולים, מכבי תל אביב הלכה גם על חמישיה נמוכה יחסית (ריימן ב-4 והורד ב-5). כל הדברים הללו לא באמת שינו, כי עם כל הכבוד לענייני הגנה, מכבי תל אביב נבנית מהשטף ההתקפי שלה, שאותו היא לא מצאה כך או כך או כך. 

37 דקות של מאמץ אדיר, ווינרייט. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

וויינקוק. קוקרייט. פלייאוף מנצחים בכוח. תשאלו את סורקין

בניגוד למשחק מספר 2, הפעם זה כבר לא הלך לפי יכולות וכשרון (כלומר למעט אלו של מיציץ', אליו נגיע עוד מעט). פלייאוף, או לפחות משחק הפלייאוף הזה, הולך למי שדוחף ומכאיב. כולל מהלך הטכני הכפול של גינת ובריסט, שדאג מבחינת האדומים גם לייצר קצת בלאגן וגם להרחיק את בריסט עם הרביעית שלו, לפחות לפוזשן וקצת, ממיציץ'.

כאמור, ההרצה של ווינרייט על סורקין כבר נוסתה במשחק 2, ואפילו בהצלחה חלקית. סורקין לא מצליח לקחת את האיש הרחב, בכדרור, עם הפנים לסל. הוא גם מתקשה הרבה יותר לקפוץ רגע החוצה כדי להרים משם את השלשה הפנויה. הוא גם מתקשה לדחוק אותו פנימה, פיזית, במהלכי גב לסל, עם או לפני שהוא מקבל את הכדור. ומה לגבי ענייני הפינה? הרי עודד קטש – במהלך שהוא לא פחות ממבריק – השתמש נהדר בסורקין כ-זה שנמצא בפינה ומשם מעניש (בקליעה או בחיתוך). גם זה נלקח ממנו. קודם כל, בגלל הפסיביות של סורקין עצמו, שלא יכול להשתמש רק בענייני ריווח או עניינים התקפיים קבוצתיים שלא קשורים רק בו כתירוץ. מעבר לכך, כאמור, וויינרייט.

כאן היה לו קצת קל יותר, סורקין. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ובכן, קרדיט עצום לוויינרייט, ש-37 דקות של מאמץ עצום מצידו עשו כאן הבדל. כולל בהתקפה, עם 5/6 מהשדה ואפילו שני אסיסטים, כשהאחד מהם מלאכת מחשבת של משחק קבוצתי, במצב של קאצנ'דרייב מהפינה, שהובילה לטריצה אדירה של מיציץ'. כשהשני מהם, אחרי שלונדברג עזב אותו כדי לעזור על מדר, סייע לווינרייט להניע את הכדור הכתום עד לאודיאסי, שקבר ג'אמפר מהפינה שעשה 78-72 וסימן שתם הטקס. במובן מסוים, חשוב להגיד, גם ההצבה של לונדברג עליו, כחלק מההתאמות הצהובות, עושה לו נוח וקל.

ועכשיו קוק. מה שנראה היה בבוקר המשחק כמהלך של מה.דה.פאק? הסתבר בערב כשיחוק בן שיחוק. כן, אפילו בחמישיה מוזרה פתאום שבה הוא ה-2, כלומר כשאיטודיס נשאר רק עם אחד שיודע מה זה דריבל. קוק עשה את המוות ללונדברג. קוק חסם את קלארק. כמו הילד המסכן בגן השעשועים (כן, ככה קראו לזה פעם) הפועל תל אביב של הסדרה הזאת התרגלה להיות מכופכפת. ועכשיו הגיע הדוד קוק ונתן לה גב. ובטחון. ורוע. ופאולים. הערה מתודית: ספק רב אם למכבי תל אביב היה זמן אמיתי להתכונן לקוק, לפני המשחק הזה. בכדורסל ובגישה. זה אמור להיראות אחרת מבחינתה אחרי שלוקחת קצת זמן למחשבה על ההיבטים השונים שקשורים בשילוב שלו בסגל הזרים של איטודיס.

שיחוק בן שיחוק, קוק. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

הדקות הכי חשובות הן הדקות הכי רעות. תשאלו את מיציץ'

את המחצית הראשונה סיימה הפועל תל אביב עם יחס אסיסטים איבודים חיובי. ברבע השלישי היה לה רק אסיסט 1 אל מול 5 איבודים. והיא עדיין הובילה. דברים דומים אפשר להגיד, אגב, על האופן שבו סיימה מכבי תל אביב מחצית ראשונה ונוראית כשהיא רק במינוס 7. ובכל זאת, הפועל תל אביב שרדה 10 דקות שבהן היא אבודה. שבהן החדירות לסל של מיציץ' מקבלות גם מענה ראשוני מצוין וגם רוטציה הגנתית שמספקת שכבת הגנה מצוינת. והוכיחה, ביציאה לרבע הרביעי, שהדקות הכי חשובות הן הדקות הכי רעות. 

אחרי שהמגמה הבעייתית של האדומים זלגה אל תוך הדקות הראשונות של הרבע האחרון, זה כבר הפך להיות מגרש המשחקים (כן, ככה אפשר לקרוא לזה) של וסיליה מיציץ'. עם השלשה הקשה בתוך הפרצוף של הנקינס, שעשתה 58-59. עם השלשה האדירה, אחרי חדירה והוצאה של גינת, שעשתה 69-71. עם השלשה מהעיגול של המינהלת, כשאהרלה ואדלשטיין רואים שהשעון הגדול מסמך 227, שעשתה 69-74. עם החטיפה, הריג'קט והאסיסט לפינה בדרך לשלשת וויינרייט שעשתה 63-65. עם האסיסט לאודיאסי במצב של 66-67. ובמיוחד, בין לבין, האסיסט לתומר גינת שעשה 63-67.

מגרש המשחקים של מיציץ'. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

כי האסיסט הזה היה הנצחון המוחלט, או לפחות הנצחון הקטן, של איטודיס על קטש. שהשתמש עד כה בסדרה בהורד, כידוע, כשחקן הגנה חופשי שמניח את גינת/ בלייזר וכו לנפשם, בעוד הם נמצאים מחוץ לקשת שלוש הנקודות ובמקרה הטוב (מבחינתו) מטילים את הטריצות. הפעם, כאשר הורד מייצב עצמו בתוך הצבע כדי להתכונן לחדירת מיציץ', גינת מיקם עצמו באזור שבו רק צריכים לקבל את הכדור ולהניח בפנים. מקרוב. קל.

איזה משחק פסיכי של ואסה מיציץ', שלקח את כל ההחלטות ברבע הרביעי על עצמו. שהבין שעכשיו הצבע צפוף ושאין ברירה אלא לנצח באמצעות הזריקה מבחוץ. באמצעות זיהוי השחקנים הפנויים שהם לא הוא. איזה משחק קאמבק של תומר גינת, שעד כה הרגיש פצוע, מוגבל ומפריע. שהתחיל את המשחק הזה כשהוא שוב נראה גם כמי שלא יכול לסיים שום דבר מבפנים וגם כמי שלא יכול להתמודד הגנתית עם אף אחד אחר. בקרב שבינו לבין סורקין, כאשר הפועל תל אביב רוצה רק להתקיף את ההגנה של סורקין ומכבי תל אביב רק רוצה להתקיף את ההגנה של גינת. גינת ניצח בנוקאווט. וגם בריבאונד. וגם בהתקפה. וגם בכלל. מה שכן, אם הוא נראה ככה, יהיה לו קשה בהרבה להסביר היעדרות אפשרית מחלון הנבחרת, כן?

ניצח בנוקאאוט, תומר גינת. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ארבע נקודות לסיום

1. 2<3  - את משחק מספר 1 סיימה מכבי תל אביב עם 8/26 ל-3. את משחק 2 עם 7/22. את משחק 3 עם 9/33. סה"כ 24/81, שזה 29.6%. ומכבי תל אביב, למי שהספיק לשכוח, היא קבוצת הקליעה הכי טובה בארץ, עם 40.9% ל-3 בממוצע. זוכרים את הדיון על השינויים שמכבי תל אביב כן יכולה לבצע לקראת משחק 3? הטיעון (הקלוש) בעד לוני ווקר בגיים 4 עובר גם דרך הרובריקה הזאת.

   
   

2. מדר – בסטנדרט אליו הרגיל אותנו העלם, המשחק אמש הוא די סטנדרטי. כולה 11 +  5 אסיסטים + 5 איבודים + 5 ריבאונדים. זאת בדיוק הנקודה, אגב. שזה הסטנדרט. ים מדר הוא רוטוויילר. שסיפק עבור הקבוצה שלו 38 דקות מלאות תשוקה. שכיוון לא אחת את המהלכים, גם אלו של מיציץ', אפילו בלי לגעת בכדור. שניצח את ג'ון דיברתולומיאו בקרב של רצון על ריבאונד הגנה קריטי. שהראה לנו שוב עד כמה הוא מיוחד.

1. אקס פקטורס – נסיים עם מה שהתחלנו. משחקי העייפות. מתוך 80 הנקודות של הפועל תל אביב, 75 נקלעו על ידי החמישיה הפותחת. רק 5 נקודות משותפות נכבשו על ידי מוטלי, קוק, בלייזר, טימור ופלטין. במכבי תל אביב, אגב, ולא במפתיע במיוחד, הספסל קולע יותר מאשר החמישיה. כשחושבים גם על זה ואם מדברים התאמות נוכח פתיחות המשחקים הקודמות, מהלך של קלארק במקום דיברתולומיאו בחמישיה מרגיש סופר הגיוני מבחינת הצהובים. והפועל תל אביב? משהו שם צריך לקרות בגזרת הגבוה הנוסף. תחליטו אתם מה. 

   
   

2. גיים 4 – בכל מקרה, איזה כיף שהגענו עד הלום. הביאו כבר את גיים 4.

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב. 

https://www.youtube.com/watch?v=tk6wNABXZSU