פרוייקט כשל שוק - חלק ג': המציאות

עד עכשיו דיברנו רק על מספרים ושמות. על נייר. בואו נדבר כדורסל. בעקבות כל שתואר עד כה נוצרה מציאות חדשה. תהליך חיפוש השחקנים, הטיימינג של השוק ומעל הכל הדינמיות של השוק, שכמעט לא קיימת, שינו את איך שהקבוצות מתנהלות. מה עושים כשהקלפים שיש לך לא טובים, לעשות פולד לא רלוונטי ולבלף לא אפשרי? בפרק האחרון ננסה להבין איך הדינמיקה השתנתה בשוק חסר דינמיות.

כשל שוק פרק א': אמריקה כשל שוק פרק ב': ממזרח תפתח הצרה

---

פעם כולם היו נוסעים לליגת הקיץ של ווגאס כדי להכיר ולהחתים שחקנים. היום רוב השחקנים שעולים שם על המגרש לא רלוונטים לשוק הבינ''ל (אתם כבר יודעים איפה רובם ישחקו כשתתחיל העונה), ומבין סגל של 15 רק 2-3 יעשו את המעבר, ברובם שחקני סוף סגל ליגת קיץ.

פעם קבוצות שעשו טעויות בקיץ ידעו, שבאוקטובר נחתכים עשרות שחקנים מהמחנות קדם עונה בנבא ואפשר לתקן. לפעמים בצורה עקיפה - מחכים שקבוצה אחרת תחתים מישהו שהשתחרר מהמחנות ואז תחתוך אחד שהתחיל את העונה אצלה. השוק היה דינמי. היום מעל ל-95% מהשחקנים שנחתכים ממחנה כבר חתומים על חוזה שמשייך אותם לקבוצת ג'יליג. אתם תקבלו פוש לכתבה על "שמוליק נחתך מהמחנה של הקליפרס ומועמד למכבי!". בת'כלס? הוא כבר חתום על 10E בסן דייגו קליפרס. הם לא מגיעים. אין שוק. עבדו עליכם. קליקבייט. קאצ'ינג.

פעם היו שחקנים בשוק אחרי הטרייד דדליין, כי אחרי כל הטריידים יש שחקנים שנחתכים. פברואר היה זמן לעשות חילופים. אך...מה שהיה היה. תתקדמו. מלבד אותו נייג'ל עם טבעת יורוליג וחוזה של שמונה ספרות, כמה שחקנים שעשו את המעבר לאירופה אתם יודעים להגיד? כמעט כולם יושבים בבית או הלכו לג'יליג עד שתגיע עוד הזדמנות בנבא. למעשה, אחרי שנייג'ל הגיע, פאו שיחררה את אחד הזרים – אותו יורטסבן, שכזכור הלך ל...ג'יליג. לשלוש דקות השוק הבינ''ל היה בפלוס אחד, ואז... התקזז.

כמה עשו את המעבר לאירופה מלבד נייג'ל? (צילום: PANATHINAIKOS BC)

יש קבוצות שלא חותכות שחקנים מאכזבים כי אין את מי להביא במקום. יש קבוצות שמקבלות הצעות של מאות אלפי דולרים בייאאוט, אבל לא מוכרות כי עם הכסף שיכנס אין את מי להביא.

שוק שפעם היה דינמי, הפך לסטטי.

---

מעולמו של הג'י.אמ.

פתחתם את העונה לא טוב, וצריכים להמלט מהתחתית. חייבים שחקן!

למעט מקרי קיצון, לקבוצה שיוצאת לשוק יש ארבע אופציות להחתים שחקן באמצע העונה.

• שחקן מהג'יליג, אם יואיל לבוא.

• שחקן מבוגר/פציע/בעייתי.

• שחקן ששיחק ברמה נמוכה יותר - בתמורה לבייאאוט.

• שחקן שנכשל כבר ברמה אליה הקבוצה שלכם שייכת.

אף אחת מהאופציות לא שמחה גדולה, ועוד נגיע להסברים, אבל זה לא ממש משנה. הבעלים, ההנהלה, האוהדים, סמי מהבייגלה ואיזה מישהו בפיד זועקים "תביא כבר שחקן!"

בת'כלס, הם צודקים. אבל לעשות חילוף רק כדי להחליף לא מקדם את העלילה, נכון?

 "תעשה משהו!" יצעקו.

אבל להחליף שחקן לא טוב בשחקן לא מספיק טוב רק עולה כסף, שלא תמיד יש. זה גם מוציא אותנו מהשוק במידה ומישהו טוב יתפנה באופן לא צפוי.

"מי יתפנה?"

אין לדעת. יכול להיות שגם עוד חודשיים אף אחד טוב לא יתפנה. ככה השוק עכשיו.

"אין חודשיים! תחתים!!!"

טוב, בסדר.

אלו האופציות: דיוויד דג'וליוס, דרק אוגביידה או ג'ורדן הול (היה שחקן כזה בחולון עונה שעברה. בהן צדק! הגיע מהג'יליג עם 13.5 נק', 6.5 ריב' ו-8.9 אס' שהתרגמו ל-0 נק', 2 ריב' ו-1 אס' בשני משחקים לפני שנחתך). מרוצים?

"היית צריך להביא שחקן שהוא גם טוב!"

אהההה, חבל שלא אמרתם קודם.

יש בעיה... אין.

דיויד דג'וליוס. מרוצים? (צילום: באדיבות ליגת ווינר סל)

הרוקיז של היום הם לא הרוקיז של פעם

כשרוקי מגיע מהקולג' לאירופה יש לו במערכת הפעלה ארבע שנות כדורסל אחר, אבל הוא עדיין צעיר בן 21-22. עכשיו רק צריך לעדכן את הקושחה לכדורסל אירופאי. זה לוקח זמן, ולפעמים לא מצליח בכלל, אבל אם פגעתם נכון זה יקח כמה חודשים. בסוף העונה כבר תקבלו שחקן שלא בהלם. חלקם אפילו מוכנים לעשות את הקפיצה ליורוליג.

הרוקים שמגיעים מהג'יליג זה סיפור אחר לגמרי.

רובם בני 25-26, אם לא יותר, וחמור מכך עם הרגלים של ליגה, שכל הפואנטה שלה היא להבליט את עצמך על פני השאר, ועם קבלת החלטות שלא בדיוק מתחברת לקונספט של כדורסל אירופאי. זה עדכון קושחה על שתי מערכות הפעלה נפרדות, מכללות וג'יליג, שכבר הותקנו שם. להתאים אותם לאיך שמשחקים פה כבר לוקח הרבה יותר זמן, אם בכלל מצליח. גם אם נפלתם על שחקן שבסופו של דבר מבין מה רוצים ממנו, אתם צריכים לשרוד חודשים, ולפעמים עונה שלמה, עם גירסה קשה לתפעול. לעיתים אף קשה לצפייה.

חלק מהשחקנים האלו מגיעים לאירופה אבל זה כבר מאוחר מדי בשביל לעשות את ההתאמות. חלקם מביטים סביב, קולטים שזה לא בשבילם ופורשים, ובת'כלס גם אותם צריך לרשום ככאלו שיצאו מהשוק. חלקם בתוך שנה-שנתיים, אם לא קודם, חוזרים לג'יליג בגלל "הטראומה" (ע''ע וודוורד).

מייקל דבו, מהרכזים עם יותר הבנת משחק שהיו בג'יליג בשנים האחרונות, הגיע בסוף עונת 23-24 לעירוני ר''ג לשישה משחקים, כי זה הכי טוב שהיה בשוק. סה"כ חומד של שחקן, שנתן כמה משחקים ראויים לכל דבר. רק שהממוצע איבודים שלו (פר 40 דקות) היה 6.2, אי שם בראש טבלת המאבדים בליגה, ו-33%(!!!) יותר ממקום שני. זה הרבה המון (והוא עוד מבין משחק). היום הוא כבר אחלה-אחלה בטורק טלקום, אבל כדי שיגיע אל הטורקים מוכן להפעלה, מישהו צריך להקריב 6.2 איבודים (פר 40) מהרכז שלו עד שיסתגל. אתם בקטע?

מי בקטע של להקריב 6.2 איבודים של מייקל דבו? (תמונת AI)

למרות הפיתוי, וההזדמנות לחלוק סיפורים משעשעים בהחלט, אין צורך להסביר למה אין הרבה שמחת חיים בלהחתים שחקן פציע, זקן או מעורער בנפשו. כך, אם בחרתם שלא להתנסות עם רוקי, נותרו שתי אופציות, ואפשר לתת בהם סימנים.

---

שאאאר ירקות

דג'וליוס ואוגביידה, שני שחקנים שהגיעו לאירופה ישר מהקולג', הם תוצר של סיטואציה בה קבוצה חששה להמר על שחקן שמגיע מהג'יליג באמצע העונה כמו הול או דבו. זה כמובן לגיטימי, אבל אז צריך להמר בצורה אחרת - זרים עם ניסיון אירופאי ששיחקו ברמות נמוכות יותר (דג'וליוס) או כאלו שכבר נכשלו ברמות שלך (אוגביידה). אותו חבר אוגביידה אגב, עם ה-4 נק' למשחק בצדביטה לפני שהגיע ארצה, משחק היום ב...ג'יליג.

כששחקן נכשל בקבוצה יש שתי אופציות – הוא לא מתאים או שהוא לא מספיק טוב. על כל איפה לונדברג, שהיה זמין בשוק רק כי כבר נכשל בקבוצת אחרת ברמה המדוברת, אבל בגלל ענייני התאמה, יהיו חמישה אוגביידהים, שנכשלו כי הם לא מספיק טובים.

יבואו ויגידו "אבאל'ה, לבודד את הלונדברגים מהאוגביידהים... זו העבודה", והם כמובן צודקים. רק שכל החלטה היא בסופו של דבר הימור. אם פעם הג'י.אמ. של מכבי ת''א/טורק טלקום/אודינה, היה מגיע לשוק עם זוג קינג (שחוץ מהווטרינטור הראשי כולם ישמחו להחזיק), היום יש להם זוג 6 ביום טוב. כל החלטה היא הרבה יותר מאתגרת. כל הימור הוא הרבה יותר קיצוני. אם פעם יכולת לעשות החלפה, ואם לא עובד להחליף שוב, היום המצב דומה לקונספט של מרשל – You only get one shot.

כל זה בהנחה שיש בכלל את מי להביא. יש תקופות שמבט על רשימת השחקנים הפנויים, מעורר צרבת. אתם תצווחו שהבעלים קמצן והג'י.אמ. לא עושה את העבודה, אבל האופציות מוגבלות עד מבאסות בעליל. בת'כלס, יש עכשיו יותר כסף בכדורסל האירופאי, והישראלי בפרט, מאי פעם, אבל זה לא ממש משנה אם אין את מי להחתים. אפשר לדרוש מהבעלים, שישבור את הבנק וישלם "מה שצריך" כדי להביא את השחקן הנכון, ולהציל את העונה. אם רק היה קליינט בצד השני.

בכל פעם שזה קורה תזכרו בפרטיזן עושה בידינג על שחקן שהיא היתה מתה להעיף. תעיפו מבט על יאגו דוס סנטוס במדי הקבוצה, שזרקה אותו שלושה חודשים קודם. תפנימו שאחרי שנייג'ל בחר ירוק, הבעלים הכי אגרסיבי ואופורטוניסטי בכדורסל העולמי סיים את החיפוש אחר מושיע לפרוייקט הגרנדיוזי עם רוקי מהג'יליג (מוצלח ככל שיהיה).

רוקי מהג'יליג, מוצלח ככל שיהיה, קסלר אדוארדס. צילום: הפועל IBI תל אביב

המצב הזה לא הולך להשתפר בקרוב. אולי תנודות קטנות פה ושם (למשל... החל מהעונה הבאה יש ביפן תקרת שכר – אולי כמה זרים יפלטו חזרה לאירופה), אבל זה בשוליים. מאות השחקנים שיצאו מהשוק כבר לא יחזרו, כאשר במקביל מאות שחקנים צעירים – הצד השני של הרוסטר בקבוצה אירופאית - עוזבים לקולג' (נושא ליום אחר). מעבר לכך, הכסף והתקנות הגמישות של 2026 בקולג' מאפשרים לשחקנים שעזבו מוקדם, לחזור לפני שהם עוברים לאירופה.  

לא התייאשתם מספיק? כי בקרוב יצא לשוק המחזור הראשון של שחקנים שעשו כסף אמיתי בקולג'. חלקם כבר הרוויחו 3 מיליון דולר עד גיל 22, וצריכים לעבור לצד השני של העולם כדי להתפרנס מ-100,000 דולר בבאר שבע/פרישטרי/לימוז'. כמה מכם בגיל 22 יקחו עבודה, שמכניסה פי כמה פחות ממה שהרווחתם עד עכשיו? כמה סבלנות תהיה לכם להתאקלם, לעבוד קשה ולבנות קריירה תמורת סכומים, שלא מתקרבים לצ'ק שהפקדתם בארבע שנים האחרונות? כמה מכם יחליטו ש-3 מיליון דולר זה מספיק כדי להתחיל בחיים חדשים בלי כדורסל, אם האופציה השניה היא לנדוד במקומות שמעולם לא שמעתם עליהם?  את החבר'ה האלו לא יספרו ב-550 כי הם בכלל לא יכנסו לשוק, אבל גם את המחסור הזה הקבוצות ירגישו.

לפני כעשור קבוצה היתה יוצאת לשוק והיה עם מה לעבוד. היום אתה מקווה לא להיתקע עם טעות גדולה יותר מזו שכבר יש לך. לא כי אין כסף. לא כי יודעים פחות כדורסל. כי השוק הצטמק והפך לסטטי. הוא לא התקלקל, אלא התרוקן.

או כמו שאומרים אצלנו: "כשל שוק".