מדליה

השלד של הנבחרת שלנו ל-10 שנים הקרובות עשוי להיות מהמשובחים שביבשת. כשזה קורה במקביל לסדר אירופי חדש זה בא עם אחריות. גדולה. מאד.

תגידו, איפה הייתם ב-16 לספטמבר 2029? טוב, נו. בקשה קצת מוגזמת. מודה. רק שיש סיטואציה לא הזויה בכלל, שיום יבוא, ותזכרו טוב מאד מה עשיתם באותו יום. ביורובאסקט של אותה שנה נציין יובל לפעם הראשונה, אחרונה ויחידה בה נבחרת ישראל הבוגרת זכתה במדליה, לפחות מאז שנזרקה מיבשת אסיה. באותו זמן ממש, יורובאסקט 2029 יהיה גם ההזדמנות הראשונה האמיתית שלנו לעשות זאת שוב. בהן צדק.

חמש אותיות, מתחיל בסמ''ך 

אנחנו הולכים להתעסק פה עם סגלים. כמות הכישרון והיכולות שיש בסגלים של הנבחרות באליפות אירופה היום ולעתיד הנראה לעין. הנושא הוא מה קאדר השחקנים שיש לך, או כמו שקוראים לזה בקיצור - סגל. ברבים – סגלים. אם ההתאחדות (למה רק בארץ זה איגוד...?!?) הצליחה להביא את הסגל הכי חזק או לא, זה כבר נושא אחר לגמרי. הדיון פה הוא סגלים נטו. סגלים.

לפני ימים מספר, מעל רחבת הדיסקו, הכרזנו על סדר אירופי חדש. מי שלא שינן והפנים, מוזמן להפקיד את התיק בכניסה, ולחזור לסיבוב נוסף. עכשיו, נכניס את נבחרת סופר-ספרטה וסגלה לדיון, כי מתרחש פה משהו שלא ידענו בעבר, אולי חד-פעמי. שני ווקטורים שעובדים במקביל – אירופה מתרחבת, וישראל עולה. אנחנו בעמדה להציג בעתיד הקרוב גם כוכב וגם עומק, משהו שמעט נבחרות באירופה יכולות להתגאות בו.

באנו להנמיך

לפני יורובאסקט 2025 הרף היה נמוך. מאד. אולי בעקבות טראומות עבר, אולי הומאז' לעילוי רועי כפרי, אבל כולם באו להנמיך. דיברו שהנבחרת צריכה לעלות שלב, ומשם להתנהל כמו כלה בליל כלו..., אוקיי. אולי ניסוח אחר. לעלות שלב ולהתפלל לטוב. בסופו של דבר, בהתחשב בהגרלה ובסגל הסופר חסר של הבלגים, להגיע לריגה היה המינימום. עשינו זאת!  

https://www.youtube.com/watch?v=cXDgW04p_1w

ההפסד ליוון התקבל בהבנה גם בתקשורת וגם בין האוהדים. השלמת גורל. כך לפחות נוצר הרושם. התחושה היתה שזה מקומנו הטבעי, וכדי להגיע רחוק מזה צריך נס. אפשר להבין מאיפה זה בא. כאמור, עד לא כ-ז-ה מזמן הרבע גמר היה מועדון סגור. מציאות, שלימדה אותנו להוריד את הראש, כי לראות תקרת זכוכית זה מבאס, אבל לחטוף ממנה בומבות זה כואב. ככה זה כשהסגל שלך לא באזורי חיוג של רבע גמר במשך עשרות שנים. רק ש... יש מצב שזה כבר לא המצב.

אמרנו סגלים, נכון? אז יאללה. תעשו אבניירומספריים, והמנצח בוחר את הסגל שהוא הולך איתו לקרב. כמה מכם מעדיפים את הסגל הפולני על הישראלי? את הפיני? תעיפו מבט בסגל האיטלקי שעשה רבע גמר לפני שלוש שנים, ותבחרו. קפיש? 

מה שהיה היה

התוצאות מלפני שלוש שנים - פולין בחצי ופינלנד ברבע – כבר היו צריכות לפתח תאבון. התוצאות הפעם – פינלנד בחצי ופולין ברבע – כבר מייצרות מציאות שאסור להתעלם ממנה. לצד קולות ההשלמה עם ההדחה, התחלנו גם לשמוע ליחשושים של "אם הם יכולים אז...". הגיעה העת להביא את זה לקדמת הבמה.

אין פה מתיחת ביקורת, או הזמנה לשירותי גיליוטינה בשביל איש כזה או אחר. באמת שלא. סגל טוב זה חשוב מאד אבל לא בהכרח שווה תוצאות מוצלחות. בשביל שסגל איכותי יתורגם להצלחה זה תלוי בלא מעט דברים, שלא קשורים לחומר השחקנים שלך, ולרוב גם לא בשליטתך.

בריאות? בארור. ליטא לא רק הגיעה עם סגל חסר, אלא גם איבדה את הרכז הראשון שלה. הגרלה? בהחלט. יוון הגיעה להגרלה בדרג 2, וקיבלה מדרג 1 את ספרד, שכמובן לא הצדיקה את זה. זה סלל ליוונים את הדרך לראשות הבית ומשם לחצי גמר. בראקטס? אין ספק. פינלנד בקושי ניצחה את שבדיה במשחק הראשון. זה היה משנה את גורלם של הפינים, וספק אם היו מגיעים לחצי גמר היסטורי, אבל זה נקודתי. במקביל זה כנראה גם היה מוביל למפגש של הסקנדינבים החמודים עם סרביה בשמינית גמר, ועם ניצחון יוקיצ'י השורה התחתונה של כולם כולל כולם היתה יכול להיות שונה לגמרי. שלשה אחת של ויקטור גדפורס, והיורובאסקט הזה היה יכול להסתיים אחרת לגמרי לכ''כ הרבה נבחרות, בלי קשר לאיזה סגל הן הביאו, גם אם היו עושות בדיוק-בדיוק את אותו דבר, שהביא להן תהילה.

במקרה ותהיתם איך נראה ויקטור גדפורס. צילום: FIBA.BASKETBALL

אלו ועוד הסיבות לפערים שיש באופן די קבוע בין הסגלים שעל הנייר לבין התוצאות בסוף העונה/קמפיין. יש לא מעט משתנים חורצי גורלות, ואלו הם: מזל, בריאות, הגרלה, שופטים, בראקטס, מומנטום, מנחוס, אימון, דבק, ביטחון עצמי. רבי האוזמן היה נותן בהם סימנים – מב''ה, שב"מ, מאד''ב.

רבי האוזמן נותן בהם סימנים

0:12

גם את אלו תוציאו מהדיון, כשאתם באים לטעון כנגד. פה מדברים רק על סגלים יום כה, יום לא. היום... כה.

על התקרה

משהו קרה ב-2025. התקרת זכוכית שנסדקה לפני 10 שנים, וחטפה עוד בומבה ב-2022, קרסה בריגה. זה כבר לא 11 נבחרות, ששולטות ברבע גמר באופן כמעט בלעדי, אלא לפחות 15 שיכולות לחלום על מדליה. אליהן אפשר להוסיף את רוסיה, שעוד תחזור מההשעיה בשלב מסויים, וקרואטיה, שבכלל לא העפילה הפעם. הן בטח לא יהיו בהקבצה 1, אבל יגדילו את שתי ההקבצות האחרות. כשזכוכית מתנפצת אנשים הולכים בזהירות. כשתקרת זכוכית מתנפצת האפקט הוא בדיוק הפוך – כולם רצים מהר. לפני שיגמר.

העניין הוא שיש פה רובד נוסף שאסור להתעלם ממנו. רצה הגורל, וממש במקביל להפיכה של הכדורסל האירופי להרבה יותר שיוויוני, הכדורסל הישראלי נמצא בנסיקה. בואו נחזור רגע להקבצות.

קונצנזוס שאנחנו לא בהקבצה 3 אפשר לקבל? תודה. אנחנו בהקבצה 2, כי כוכב יורובאסקט יש לנו. מה שמפריד אותנו מהסגלים של הקונטנדריות בהקבצה 1 זה עומק. מצרך מאד מבוקש בכדורסל האירופי של היום, ובניגוד לנעליים לא נקנה מהר. בעיה. בעיה! או שלא?

הסגל שהוביל את הנבחרת בקטוביץ בואכם ריגה היה חסר 4 שחקנים – צמד שיפתחו את עונת הרוקי שלהם בנבא, וצמד מהישראלים המובילים של אותה אימפריה בצהוב/כחול. תקחו את השלד שכבר קיים, תוסיפו את הרביעיה, והחל מהקיץ הבא הקאדר המוביל של הנבחרת אמור להיות בנוי מהשמות הבאים: דני אבדיה, ים מדר, תמיר בלאט, בן שרף, יובל זוסמן, טי.ג'יי. ליף, דני וולף, תומר גינת ורומן סורקין. אם יצליחו להוריד מוולף את הטאג של המתאזרח (סיכוי לא גדול אבל בהחלט קיים), יהיה אפשר להעמיק את הסגל עוד יותר.

שניה, שניה, לרואי נחום יש הערה

0:08

עוד נתון מעודד? הכוכב רק בן 24 ובגרף עלייה בכל קמפיין. עוד 4 שנים הוא אמור להיות בשיא. הכוכבים של יוון וליטא בני 29 ו-30. יש להם עוד יורובאסקט אחד בכיס. עוד 8 שנים... זה כבר דור אחר. אצלנו אפשר לדבר על 2033 בכיף.

דילמת סקריולו בכחולבן

זוכרים את אותה דילמה של אותו סקריולו? לשם אנחנו צועדים. אם שני הרוקיז מהנבא יתפתחו כמו שאנחנו מקווים, ואם הבנים של בראד ודיוויד יגיעו לנבחרת, אנחנו מתקרבים לאזורים האלו. קחו את המושכות ואת ההחלטה עם מי אתם סוגרים משחק.

מקום אחד חתום, סגור, נעול. נשארו ארבעה. מכאן זה עליכם. עוד שנתיים עם מי אתם מסיימים את המשחק? מבין מדר, שרף ובלאט יהיה מקום מקסימום לשניים. ליף, וולף וסורקין – את מי אתם משאירים על הספסל? אולי תצטרכו משהו מהשילוש הקדוש הגנה-שלשות-שכל של זוס? מהתומריות והגינתיות של תומר גינת? ואם וולף לא מתאזרח אז אפשר להוסיף את קאדין קרינגטון או ג'ונ... טוב, רגע. רגליים על הקרקע. קרינגטון! 

לפחות תשעה שחקנים. שליש מהם בנבא, והשאר יורוליג (+ זוסמן, שבחר לא לחתום עם קבוצת יורוליג). תעברו על הסגלים של הנבחרות בהקבצה 2, תוסיפו את כל מי שלא בא הפעם, ותספרו למי יש כזה עומק של שחקני נבא ויורוליג. טוב נו, נעשה את זה בשבילכם.

מבין הקבוצות עם כוכב אבל ללא עומק, אנחנו עם הכי הרבה לצד ליטא ויוון. הרבה יותר קרובים לטורקיה מאשר לפינלנד. בסגל, כה? זה לא הופך אותנו לקונטנדרים. לשם כך דרושה הוכחה קודם (כמו שטורקיה סיפקה הקיץ). זה בהחלט ממקם אותנו במקום אחר מההערכה העצמית של סצנת הכדורסל הארצישראלית כרגע, ואומר שאנחנו בעמדה שממנה אפשר וחייבים לשאוף. לא להקטין ראש וציפיות, אלא להתנפל על ההזדמנות מסיבה פשוטה מאד - קחו את התשיעיה שלנו, את הניצחון המזהיר שלכם באבניירומספריים, ותנו שמונה סגלים עדיפים. 

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. אולי גם לאחרים יש שחקנים שלא הגיעו הקיץ או צעירים שנבחרו בדראפט אבל עוד לא בשלו? המממ... לא ממש. כלומר, יש אבל לא משהו שאמור לשנות סדרי עולם. הנה עוד קצת דאטה.

אחרי שתתאוששו ממספר הצרפתים שנדראפטו, ותתעלמו מסרביה, גרמניה וטורקיה, שממילא בהקבצה מעלינו, נשארנו עם החברים הבאים: לליטא בהחלט יש אפסייד עם שני שחקנים בנבא, שעוד לא שיחקו עם הנבחרת הבוגרת וכמובן את הכוכב שלהם. מאיטליה נבחרו 3 שחקנים, שכולם היו בקיץ הזה בנבחרת. הם עוד יכולים להוסיף בתאוריה את דונטה דיוינצ'נזו. לפולנים יש את ג'רמי סוחאן וגם להם מישהו בתאוריה - ברנדן פודז'ינסקי (שיקח את המקום של ג'ורדן לויד אם יגיע). ספרד חסרה בקיץ הזה את עוסמן גארובה, חואן נונייז, הוגו גונסלס ואלי ג'ון נדייה. סלובניה היתה בלי וולטקו צ'אנצ'ר וג'וש ניבו, אבל אף סלובני, יווני או לטבי לא נבחר בדראפט ב-4 שנים האחרונות. משהו מכל זה גורם לכם לפקפק? לצקצק?

להסתדר בלי קופל

"אבל תמיר וטי.ג'יי. לא מגיעים!" יזעקו מצד ימין של היציע. לא הגיעו. כ''א וסיבותיו. אכן. אבל אנחנו מדברים פה על סגלים, נכון? התפקיד של אנשי המקצוע, שאמונים על נבחרת ישראל, הוא לדאוג שיהיה את הסגל הכי טוב, בטח במצב כזה. אם לא הבאת סגל מלא ליורובאסקט 2011, זה כנראה לא היה משנה בכל מקרה. עכשיו זה קרדינלי.

"אם, ואם, ואם... הגזמת אבויה" יגיע מצד שמאל. הכל נכון. דברים צריכים לקרות כדי שנגיע ל"דילמת סקריולו" בכחול ולבן, אבל זה לא באוויר. יש עם מה לעבוד. יש סביב מה לבנות.

בעוד שנתיים יש אליפות עולם. אומנם במדינה מורכבת, אבל דברו עם אוריך, וכמו קופל, גם הוא יסדר. כרטיסים.

הנבחרת צריכה להיות שם גם בלי שיסדרו לה. 12 נבחרות ייצגו את אירופה, כי מישהו החליט באופן מפתיע להגדיל את מספר המשתתפות במונדובאסקט. עם החומר שחקנים שיש לנו, אנחנו צריכים להיות שם מהסיבה הפשוטה – יש לנו את אחד מ-12 הסגלים הכי טובים ביבשת.

על הזדמנות ואחריות

החלון של הדור הזה לעשות דברים גדולים מתחיל עכשיו, ויהיה פתוח ל-10 שנים הקרובות, או לפחות כל עוד יש לנו בסגל את אחד מכוכבי הטורניר. אין קייצים לפספס. יש רק שני יורובאסקטים בחלון כזה. החלונות האלו לפעמים נסגרים מהר משנדמה.

אם הסגל הזה עדיף על סגלים שעשו רבע וחצי גמר בק-טו-בק, השאיפה צריכה להיות לפחות רבע גמר. משם אתם נמצאים הצלבה נוחה, קרסול נקוע או מומנטום טוב מלשחק על מדליה. זה רחוק מלהיות פשוט, וזה לא קטגורית כישלון אם זה לא קורה. ניתוחים והחלטות הן תלוי קונטקסט, וכאמור - מב''ה, מה''ש, מאד''ב – אם תהיה על הפודיום או לאו, תלוי בהרבה מאד גורמים שלא תלויים בך.

זה בהחלט אומר, שכל החלטה שתלויה בך צריכה להתקבל בצורה המקצועית והטובה ביותר. אם לפני 15 שנים כל דבר מעל מקום 11 היה שווה עדלידע, כעת אנחנו במציאות אחרת. המטרות צריכות להתעדכן - יש לנו עשור לנסות להביא מדליה ביורובאסקט, להיות באליפות העולם ואם כל הכוכבים יסתדרו (או פיב''א תגדיל את מספר הקבוצות), אולי גם אולימפיאדה. זה מתחיל היום.

כל החלטה של כל כלי על הלוח – שחקנים, מאמנים, איגוד – צריכה להתקבל עם מודעות לסיטואציה בה נמצא הכדורסל שלנו. בלי פוליטיקה. בלי אינטריגות. בלי אגו. בלי משקעי עבר. מי שיחטא אל לו לצפות לכפרה. על כל הצדדים יש אחריות וחובה למקסם את העשור הקרוב, כדי שלא נפספס את ההזדמנות הזו. הזדמנות בה הצמרת של אירופה דלילה באופן נדיר, וממש במקביל אנחנו עם סגל מוכשר ועמוק ברמות שמעולם לא היו לנו. הזדמנות שלא ברור מתי ואם תחזור.

עד אז... שלא יגמר לעולם.