פרוייקט כשל שוק - חלק א': אמריקה

בכי ונהי של אוהדים זה חלק מהמשחק. המהדרין יאמרו שזה חלק מתפקידם והוויתם. בשנים האחרונות חלק לא קטן מזה מופנה כלפי האימפוטנציה של קבוצתם-יקירתם להחתים שחקנים בקיץ או להביא מחליפים  באמצע העונה. זה לא הגיע משומקום. את האוהד הממוצע זה לא ינחם אחרי עוד הפסד, אבל הקושי אמיתי וקיים לאורכה ורוחבה של כל היבשת. לאורך העשור האחרון התפוגגו מהשוק יותר מ-500 שחקנים, וזה השפיע על כל הרמות – מהטופ של היורוליג ועד לירכתי הליגות המקומיות. אין שוק. למה זה בכלל קרה? איך זה משפיע? קחו נשימה ארוכה. כל הפרטים בפנים.

---

טייריק ג'ונס דפק עוד הטבעה, כמו שמעטים יודעים לעשות באירופה. התגובה של הקהל של פרטיזן הייתה בוז מחריש, כמו שמעטים יודעים לעשות באירופה. זו תמורתו של מי שנתפס כאחראי העיקרי לפרישתו של אלוהים. זה היה ברור שהסתלקותו מפרטיזן היא עניין של זמן. מכאב ראש כזה כל מועדון רוצה להימנע. רק ש...חוזה בגובה 7 ספרות עמד שם באמצע. להתקע באמצע העונה עם חוזה כ''כ מאסיבי, כשכל השוק יודע שאתה חייב לחתוך אותו, זה אסון.

https://youtu.be/60akJEe-aFw?t=155

עד לפני כמה שנים קבוצה במצב זה היתה צריכה לשלם כדי שמישהו יואיל לקחת ממנה פצצה מתקתקת שכזו. מצד שני מה הסיכוי שקבוצה אחרת ביורוליג תיקח שחקן שלפי הטענות, שיוצאות מבלגרד עצמה, הרעיל את חדר ההלבשה עד שהגדול מכולם הכריז כמנחם שאינו יכול עוד?

המציאות של שוק השחקנים של 2026 הביאה למצב הפוך לחלוטין. שתי קבוצות יורוליג, אחת מהן קונטנדרית מובילה, התחרו מי תשלם לפרטיזן בייאאוט יותר גבוה, כדי שתוכל להוציא מתוכה את מי שלטענתה פירק לה קודם את חדר ההלבשה ואז את המועדון. יותר הזוי מזה קשה למצוא.

זה לא אומר שאי אפשר לנסות! רק...במטותא מכם, קודם תחצו את הכביש.

יאגו דוס סנטוס חתם לפני עונה וחצי על חוזה עם הרבה שנים ודינרים בכוכב האדום. בקיץ האחרון החליטו שהוא כבר פחות, וביקשו שימצא קבוצה. הוא בכלל לא בתוכניות. אין טעם להלחם על המקום. איך אומרים "קישטה" בפורטוגזית? הקבוצות האחרות ביורוליג לא רצו לשלם לו את המשכורת מבלגרד, אז הוא ישב בבית. כנפתלי דוס סנטוס הוא ישב וישב וישב. באותו זמן השחקנים של זבזדה נפצעו ונפצעו ונפצעו. אז הם יצאו לשוק וחיפשו וחיפשו וחיפשו. מה מצאו? גורנישט מיט טיפונת גורנישט נוסף. באוקטובר הם כבר קראו לו חזרה. הוא עדיין שם. איך אומרים "טוב, נו… פסדר" בסרבית?

• 

• 

יוני 2025 ואוקטובר 2025. הוא עדיין שם.

למראית עין זה לא מובן מאליו. יש שחקנים בשוק. עובדה! כולם מחתימים. הסגלים מלאים.

רק שזה לא ממש מדוייק.

אם השחקן הכי טוב בשוק דורש מיליון דולר, למרות שהוא לא כ-ז-ה טוב ושווה שליש, אתה יודע שתוך זמן קצר אתה תשמע מהבעלים, האוהדים והתקשורת "לזה שילמת מיליון דולר?!?", ולך תסביר לעולם, שהוא היה האופציה הכי טובה. אם אתה צריך גבוה, ואחת האופציות הבודדות הוא פצוע כרוני, עצלן, שלא מצטיין בלתפוס כדורי סל, אז אתה לא תשמח להחתים אותו. אם אתה צריך לשדרג את ההגנה שלך, והשחקן הכי טוב בשוק הוא בן 37 שגם בשיאו הפיזי לא היה שומר גדול, אז אתה בבעיה. אם אתה צריך גארד יוצר כדי לשפר את מצבך ב-BCL, והשם הכי סביר כרגע אומנם חרך רשתות בעונה שעברה, אבל זה היה באוסטריה, אז... לא כיף. כל אלו סיפורים אמיתיים מהעונה הנוכחית.

טכנית אתה יכול להחתים – יש שחקנים, רק שהם לא מספיק טובים או חוזרים מפציעה או השד יודע מה. בת'כלס... כל איש מקצוע בכדורסל הפיב''אי יספר לכם ש"אין שוק". זה המצב. בכל רמה.

הפועל ת''א... מכירים? על עופר ינאי... שמעתם?  רצו להצטייד ב-4. כמה כסף היה להציע לשחקן הנכון אתם יודעים. מה קרה עם השחקן הנכון אתם גם יודעים. מרגע שיצא מהשוק... מה נותר? שחקן מהג'יליג, שמעולם לא שיחק באירופה, וצריך להתאקלם תוך חודש מקסימום כי נשארו רק 10 משחקים לעונה. זו האופציה הכי טובה שהיתה לבעל הכיסים הכי עמוקים ביבשת. תסיקו לבד מה זה אומר על האופציות של נתניה/בטיס/רוסטוק.

בסופו של יום כל הקבוצות מחפשות שחקנים באותו שוק. בטיס פשוט לוקחת את השאריות של הפועל ת''א, נתניה את מה שנשאר בצלחת ורוסטוק מנקה עם הלשון. כשהאופציות של הפועל מצומצמות גם ככה, אתם יכולים להסיק מה זה אומר על האופציות של החברים בצפון השרון.

אם בא לכם להבין איך הגענו עד הלום... שנסו מותניים.

---

הבחירה ה-61

בז'רגוני הנבא קוראים לשחקנים האלו "הבחירה ה-61". בכל דראפט, יודע כל זב, יש 60 בחירות. הכינוי הנ''ל מודבק לשחקנים שהיו על הסף, אבל בסוף יצאו לאוויר העולם המקצועני כשחקנים חופשיים.

יאללה, דוגמא.

את החבר ג'רמי פארגו כולם מכירים בביצה. ב-2009 הוא סיים 4 עונות בגונזגה, וסומן כשחקן שיכול להבחר בחלק האחרון של הדראפט. כשזה לא יצא לפועל הוצמד לו אותו כינוי. משם הלך לליגת קיץ עם דטרויט, ואחרי 3 משחקים לא רעים בכלל החברים בפיסטונס הודו לו על שירותיו, אבל לא בבית ספרם.

בצר לו פנה החבר ג'רמי אל האופציה הכי טובה שהיתה אז ל"בחירה ה-61" – אירופה. יותר מדוייק - המזרח התיכון. החבר עמית גל המתין לו עם חוזה בכפר בלום, עודד קטש המתין לו על הקווים, אליפות המתינה לו בסוף העונה ו... חוזה במכבי ת''א המתין לו בקיץ. זה היה המסלול של השחקנים באותם זמנים.

קבוצות יורוליג, כמו היום, לא ששות לקפוץ על שחקנים שרק יצאו מהקולג'. צעירים מדי. בוסריים מדי. לא מוכנים מדי. קליף אומורואי נשמע מוכר? תתחילו בגליל/ססארי/בראונשווינג ונדבר משם. במקרה הטוב, כמו פארגו, תגיעו תוך עונה ליורוליג. במקרים אחרים תעברו קודם בדארושפקה, שטרסבורג וקרשיאקה – בונזי קולסון כזה. המציאות היום שונה לחלוטין, כי השחקנים האלו כבר לא מגיעים לאותן "חממות" כדורסל אירופאי.

אדמה מעובדת? יש. טפטפות? בארור. אפילו הבאנו דחליל!

אין שתילים.

לפארגו לקח עונה אחת להגיע ליורוליג, לקולסון קצת יותר. המציאות היום שונה לחלוטין (תמונת AI)

דו כיווני – דו קטלני

ב-2018 הוסיפו בנבא את החוזים הדו כיווניים, ומאז "הבחירה ה-61" כבר לא מגיעה לאירופה. כך נקטעה לה שרשרת אספקה אחת של שחקנים לאירופה בכלליות וליורוליג ספציפית. יש עוד, אבל זה לאח''כ.

הפרובלמה היא שלא מדובר רק בקומץ שחקנים שהיו אמורים להבחר. בואכם 2026, לקבוצות נבא יש כבר 3 חוזים דו כיווניים לתת. תכפילו ב-30 קבוצות ותקבלו 90 שחקנים, שפעם היו מקשטים את הסגלים של דיז'ון/בני הרצליה/נימבורק, במערכת ההפעלה שלהם הותקן העדכון גירסא של הכדורסל האירופאי. המובחרים היו מגיעים ליורוליג, הגרועים נפלטים בשביל הדור החדש שמגיע מארה"ב, והרוב נודדים כל הקריירה בין קרמונה/פאוק/רמת גן.

אם 90 שחקנים לא נשמע הרבה, אז גוטה... הפוך. עם ה-14 קבוצות שיש בליגה שלנו, וה-5 זרים לקבוצה, זה אוסף רק 70. תוסיפו את כל האקסטרות של הקבוצות הגדולות ועדיין תביטו על 90 מלמטה. עכשיו תוציאו את כולם מהשוק, וזה הבור שנפער. כלומר, חלק ממנו. הוא עוד עמוק מזה. הרבה יותר.

הרבה מקום לסתם חולמים

90 שחקנים הגשימו את החלום וקיבלו חוזה דו כיווני, אבל כל חוזה כזה יוצא חוצץ כנגד מזי כהן המלכה – מסתבר שבעולם יש מקום לסתם חולמים. אפילו הרבה. אם חשבתם שהשחקן ה-91 יוצא לאירופה במטרה להיות פרגו הבא, אז לא. על כל שחקן שקיבל חוזה דו כיווני, יש איזה שישה-שבעה (שלא תעזו) שנשארים באזור הנבא, כלומר בג'יליג, כדי לנסות להיות הבאים בתור.

זה לא רק ענייני חלום. יש פה נושא כלכלי גרידא בשלושה רבדים – אם החלום מתגשם, אם מתגשם בחלקו וגם אם לא.

אם מתגשם, מי שמרוויח את הצ'אנס ומצליח להפוך לשחקן נבא ממוצע נמצא במקום אחר לגמרי מלפני עשור. תבדקו כמה הרוויח באק אפ סביר בנבא ב-2016 ואיזו משכורות מעמד כזה שווה היום. למי שמוותר על החלום ומתחיל במסעות דרך לה מאן/גלבוע/פרישטרי יש הרבה יותר מה להפסיד מפעם.

אם מתגשם בחלקו, עדיין קשה מאד לקום וללכת. פעם אם שחקן היה מקבל חוזה מינימום, או סתם סיים חוזה רוקי, ובסוף העונה היו מודים לו על שירותיו, השלב הבא היה לצאת לאירופה – אנתוני פארקר, פי.ג'יי טאקר או סוני ווימס למשל. היום, באוטומט, כל החברים האלו הולכים לג'יליג. הכסף שעשו באותה תקופה בנבא, יעזור להם להתקיים עם המשכורות ג'יליג, שם יעבירו במינימום עונה אחת, בדר"כ עוד, כדי לנסות לקבל צ'אנס נוסף.

בניגוד לעבר, עכשיו יש להם גם דרכים אחרות להתקרב לנבא – אותם חוזים דו כיווניים. ברוב המקרים הם צריכים לעבור 3-4 עונות של חוזי מינימום/דו כיווניים כדי להבין ש... אולי החלום כבר לא יקרה, וגם אז בתנאי שאת העונה האחרונה הם העבירו אך ורק בג'יליג (או שאזל להם הפז''ם בו אפשר לקבל חוזה דו כיווני). אם במהלך הדרך קיבלו שני חוזים ל-10 ימים רוב הסיכויים שישארו לעוד עונה, כי זה יותר כסף ממה שהם יקבלו מרוב הקבוצות ביורוקאפ ומטה לאורך עונה שלמה.

את מי אפשר להביא בכל זאת? יש את הג'ף דאוטינים שכבר לא יכולים לקבל חוזה דו-כיווני בגלל התקנות, ומעטי מעט – אושיי בריסט, מלאכי פלין וכו' - שאחרי 5-6 עונות בנבא, הפנימו שצריך לעבור הלאה, למרות שקיבלו חוזה ל-10 ימים בעונה האחרונה. גם אז הם יבואו רק תמורת הרבה כסף.

את ג'ף דאוטין, שלא יכול לקבל חוזה דו כיווני בגלל התקנות, אפשר להביא. צילום: Filip Roganovic

יחסית יש הרבה מאד שחקני יורוליג עם עבר בנבא העונה אבל רובם כבר עשו קריירה והבינו שנגמר הסוס. ללכת לג'יליג זה לטחון מים. חלקם – ספנסר דינווידי, קאם פיין, ג'ארד באטלר וכו' - ישבו בבית כמה חודשים עד שהפנימו שהטלפון (כנראה) לא יגיע. גם אז צריך לתת להם סכומים סביב ה-7 ספרות כדי שזה יקרה. איפה שאין סכומים כאלו – ז'לגיריס, וילרבאן וכל שאר אירופה – לא תראו אותם. אם תראו זה יהיה עם חוזה שמאפשר יציאה לנבא במהלך העונה (לוני ווקר גרסת קובנה). פעם אף קבוצת יורוליג לא היתה מעזה לתת סעיף כזה. היום לא תמיד יש ברירה.

איך זה שונה מפעם? עד לפני כעשור לחצי מקבוצות הנבא לא היו קבוצות ג'יליג שלהן - הרבה פחות מקומות עבודה. המשכורות בג'יליג היו משמעותית נמוכות ממה שרוקי יכל להרוויח באירופה. 

בדראפט 2011 נולאן סמית' נבחר במקום 21. שנתיים לא משהו בפורטלנד הביאו אותו לשחק עם צדביטה ביורוקאפ. ג'ג'ואן ג'ונסון נבחר קצת אחריו ואחרי עונה אחת בסלטיקס, נתן אחת בג'יליג ואת 2013 כבר פתח בפאקינ' פיסטויה מתחתית הליגה האיטלקית. טיילר האניקאט זצ''ל נבחר 35 ואחרי שנתיים עם סקרמנטו הגיע ל... נס ציונה אימפריה. היום יקח להם חמש-שש שנים מיום הדראפט כדי לעשות את המעבר הזה. עד אז? השוק מת.

מכה, אבל עם זה עוד איכשהו היה אפשר להתמודד. הבעיה הגדולה היא בחולמים - אלו שאפילו לא מגיעים לנבא.

ג'ונגל פיתוח

יחד עם החוזה הדו כיווני נולד גם ה-Exhibit 10 (להלן 10E). מדובר בסעיף שמאפשר לקבוצה לשלם בונוס למשכורת ג'יליג. המשכורות בג'יליג עולות. הכסף שאפשר לשלם כבונוס עולה. כמה חוזים כאלו מחולקים בשנה? מאות.

איפה הקושי הגדול? המשכורת שגליל עליון שילמה לפארגו לפני 15 שנים היא פחות או יותר המשכורת שקבוצות בליגת העל, וחלקים גדולים של אירופה, משלמות גם היום לרוקיז – שחקנים שמגיעים ישירות מהקולג'/ג'יליג. אף אחד לא רוצה לשים 200א דולר על רוקי, שלך תדע איך ומתי יעשה את הסויץ' הכדורסלני מהג'יליג לאירופה.

עכשיו קוראים לכם ג'ייסון דיוויס. בדיוק סיימתם קולג'. מברוק! הנה האופציות:

בראשונה אתם חותמים בג'יליג, כלומר נשארים בארה"ב, איפה שהכל מוכר ונעים, ואם הכל מתחבר יש לכם סיכוי להגיע לנבא עם כל האפסייד שעליו סופר. בשניה אתם צריכים לעזוב את המדינה שלכם, להתרגל לתרבות אחרת, שיטת משחק חדשה, מאמנים שחלקם לא נרשמו לקורסי נימוס, לפעמים לרדוף אחרי הכסף, ולהשאר בצד השני של העולם 10 חודשים, אפילו אם קבוצת נבא תרצה להחתים אתכם על חוזה זמני. כדי לבחור באופציה השניה צריך שלפחות הכסף יהיה משמעותית יותר טוב. הבעיה? הוא לא. הפערים קטנים. אם בכלל קיימים.

האופציות של ג'ייסון דייויס המומצא, הבחירה נראית קלה (תמונת AI)

כמה בוחרים באופציה הראשונה? כולם. רובם המוחלט יתן לג'יליג במינימום שנתיים-שלוש לראות אם משהו מצליח. אם אחרי שנתיים וחצי מג'עג'עות החודש האחרון של העונה השלישית יהיה מצויין, הם ישארו עונה נוספת רק כדי לוודא שהם לא מפספסים שומדבר, עם הלך רוח של "אם אתן עונה שלמה כמו החודש האחרון אולי יגיע חוזה". ססארי? קרית אתא? יחכו. אם במהלך הדרך קיבלו חוזה דו-כיווני או מעל לזה, הם ישארו בג'יליג גם בעונה לאחר מכן באוטומט, אפילו כשקבוצות יורוליג מנופפות להם בהצעות של 7 ספרות. כל עוד החלום קיים כמעט שאין עם מי לדבר.

געגועי לטאקו בל

יש בג'יליג גם שחקנים שלא קיבלו 10E ועדיין מגיעים לשם. אלו שחקנים שלא הרשימו יותר מדי בקולג' ולכן צריכים להלחם על אותו בונוס או כאלו שהיו באירופה ו"ברחו הביתה".

אם לא הרשמת בקולג' אז גם באירופה לא מחכה להם כסף מרשים מדי, ואז כבר עדיף להשאר קרוב לבית. וויל קלייבורן התחיל את הקריירה האירופאית שלו עם משכורת של 60א דולר לערך בגרמניה. ב-2026 בכסף כזה הוא כבר יעדיף ללכת לג'יליג.

סבבה. מדי פעם חומק לו איזה ג'ימי קלארק מבין השורות, כי גם הסגלים בג'יליג מתמלאים. יוצאים מן הכלל שאינם מעידים תמיד אפשר למצוא. הם בודדים. ספורים. לפני עשור בכל עונה היו מגיעים לאירופה 20 ג'ימי קלארקים, ומהם ארבעה היו מבשילים ליורוליג. היום מגיעים ארבעה ואחוזי ההצלחה זהים.

אליהם תוסיפו אוכלוסיה מצומצמת יותר אבל בהחלט קיימת של ווטרנים, שהחליטו לחזור לג'יליג אחרי שניסו מעבר לים. ביניהם כאלו שסתם התגעגעו לפילי צ'ייזסטייק אורגינל וטאקו בל דלוח, כאלו שניסו את השוק הבינ''ל וחטפו בומבות, והאופרטוניסטים שאין להם מה להפסיד.

סקוטי הופסון (זוכרים?) בגיל 32 החליט שהוא מסיים את הקריירה בליגת המשנה של הנבא. שאיפות לנבא כבר לא היו שם. הוא אף לא הלך לשחק בניו יורק או לוס אנג'לס אלא אוקלהומה וקליבלנד, ושם העביר 3 עונות במקום לעשות עוד הרבה יותר שקלים באירופה/אוסטרליה לפני הפרישה.

לסקוטי הופסון לא היה טאקו בל באילת (תמונת AI)

מהצד השני של הסקאלה, רוברט וודוורד בילה 3 עונות בג'יליג ואז הבין שנבא לא יהיה, אז חתם בצרפת כדי להתחיל בקריירה אירופאית. לא הסתגל במיוחד ובדצמבר 2023 עבר למארוסי. 9 נק' ו-6.5 ריב' בעונה סבירה סה"כ, שבוודאות היתה מביאה לו חוזה אחר באירופה. איפשהו. הוא העדיף לחזור הביתה ובעונה שעברה זכה בכבוד להיות מחליף בקבוצות פיתוח של ממפיס ופילי. בקיץ האחרון דחה הצעות מכל מיני מקומות באירופה ולא מזמן חתם בג'יליג של בוסטון.

לפני 10 שנים לא היתה ברירה - הוא היה חייב להמשיך לנסות באירופה כדי להתפרנס. במקרה הרע היה מעלה את הפועל אילת ליגה, ובמקרה הטוב משהו היה נתפס, והיתה שם קריירה חמודה בין ראשל''צ/גראבלין/אנדורה. זה כבר לא המקרה. גם הוא יצא מהשוק.

דוגמא לאופטרטוניזם? לא חסר. קחו טרי-טרי מהטאבון. עומר יורטסבן, שנחתך הרגע מפאו, יודע שהכסף בכל מקרה יכנס, אז למה לא ללכת לג'יליג לחודשיים? אם הכל יתחבר אולי יקבל קריאה נוספת לנבא. פעם הוא היה נוחת מיד בבשיקטאש.

היו לנו 90 שחקנים שקיבלו חוזה דו-כיווני. יש לנו 310 שחקנים שממלאים את הרוסטרים בג'יליג. חשבון אתם יודעים, אבל קבלו את הפרופורציות – זה פחות או יותר כמות הזרים בצרפת, גרמניה, איטליה וישראל ביחד. פוף, נעלמו.

עכשיו שבו ותעקלו, בזמן שהמטוס ממריא ליעד הבא - מזרח אסיה, עליו נדבר בפרק ב'.