עכשיו דרבי. עכשיו טוב. עכשיו זמן לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו

השבועות האחרונים הוציאו מאיתנו הרבה אגרסיות. רגע, עזבו ברבים. השבועות האחרונים הוציאו ממני הרבה כעס, תסכול ופסימיות לגבי מצבו של הענף שלנו. הבאסה ממה שיש. החשש ממה שעוד יגיע. כל הדברים שאמרתי, כל הדברים שחשבנו? שום דבר לא השתנה. מצד שני, עכשיו יש דרבי בסדרת גמר של הטוב מ-5, אם רק טראמפ וכו יאפשרו. ולמרות העמדת הפנים המוקדמת, אין לי שום יכולת להישאר אדיש לעניין הזה. אני רוצה את סדרת הגמר הזאת. אני רוצה שהיא תתחיל.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

5:28

עוד נרחיב והרבה בהמשך השבוע בעניינים מקצועיים, כולל מאצ'אפים וגו. היפה בסדרה הזאת, בסיטואציה שנוצרה, שהיא מאתגרת כמה מהנחות היסוד שליוו אותנו מהלך העונה כולה. אם ברור היה, גם בשל הפרסונל וגם לאור מצבם של המקומיים מבית איטודיס, פתאום התהפך לנו ארוע הישראלים. בעולם של חצי חוק רוסי וחמישה זרים מתלבשים, העליונות של נושאי ת.ז. הכחולה בצהוב כחול כבר לא בטוחה. לא במצב שאין ליף ואין לביא ואין, על פי מיטב הבנתי, ולו לתחילת הסדרה, גם את תמיר בלאט. זה, כשבצד השני ניכרים סימני חיים מהכיוון הכללי של תומר גינת וכשיש את ים מדר שאולי אולי משחק כרגע את הכדורסל הכי טוב בקריירה שלו. 

מכבי תל אביב, אם וכאשר תשחק משחקים מסוימים ללא תמיר בלאט, תתייצב לסדרת הגמר עם שלושה ישראלים בכירים ותו לא. שזה פחות מספרית/כמותית מאשר הפועל תל אביב, למרות שבאמת של החיים, גם שם משחקים כרגע רק שלושה: מדר, גינת ובלייזר. כן, שגב פותח בחמישיה ומתאדה לאחר דקה ושליש. כן, מצד שני, יש גיבוי על הספסל של פלטין וטימור וזיו (?).

כחלק בלתי נפרד מהעניין הזה, גם סוגיית הקצב מקבלת טוויסט מסוים. כי ברוררר שמכבי רוצה ויודעת לרוץ והפועל (תל אביב, אני יודע, תל אביב) של איטודיס מעדיפה שלא. אבל עכשיו זה כבר בטוח פחות. אין בראיינט, אין בלייקני ויש כריס ג'ונס במעמד שונה. יש מיציץ' שמביט במראה ומתחיל לזהות את עצמו, ויש את הקצב של ים מדר. בצד השני, ולמרות שהאנליטיקס של תמיר בלאט בהתקפות מעבר הוא מהגרועים שיצא לי לראות, עדיין מדובר בשחקן שגם יודע להעיף במורד הפרקט את הכדור שאיתו מסיים סורקין/הורד עם נעילה על הגארד הקטן שאיתו ועדיין מדובר בשחקן שמשחק בהילוך חמישי כברירת מחדל. אז אולי אולי, גם הנחת היסוד הזאת מובהקת הרבה פחות.

רגע, ומה לגבי יכולות ה-1 על 1? הפועל תל אביב הזאת היא מהקבוצות הטובות ביורוליג ביעילות התקפית, שבאה לידי ביטוי בייחוד ביכולת שלה לנצח את קרבות הדריבל. ושוב, זוהי לא אותה הקבוצה. שחקני האחד על אחד העצומים שלה, דוגמת אותם בראיינט, בלייקני וג'ונס, לא כאן בכלל או כרגע או נמצאים ומשחקים במוד אחר בשלב זה. זאת, כשבצד השני מרגישים לונדברג וקלארק, בהנחה שהיעדרו של בלאט בשלב הזה סותם את הגולל על דקותיו הפוטנציאליות של ווקר, כמתחרים ראויים על הפרמטר הזה ועל היכולות הללו.

רגע, ומי שומרת טוב יותר/רע פחות? אני לא יודע, בשלב הזה, מה מצבם של אידיאסי ואוטורו ומהי מידת הרלוונטיות שלהם לחמישיה שתיבחר לסדרה כולה או למי ממשחקיה. אני כן יודע שחמישיה שבה יש מיציץ' וגינת ומוטלי איננה נחשבת כקיר בלתי עביר. יצאתי נחמד, לא? בצד השני, כשמכבי תל אביב מאבדת שומר לא רלוונטי אחד לטובת דקות מוגברות של דיברתולומיאו, לונדברג ובייחוד קלארק, נראה הדבר כשדרוג. בהגנה. וכן, יש משחקים כל יומיים. וכן, דיברנו כבר על רוטציית הישראלים הבכירים, וזה רע ומפחיד מבחינת הצהובים. אם מסתכלים על האספקט הזה של הסדרה, ברמת עליונות של זאת או זאת, גם כאן מומלץ לחשוב על כל הסיפור מחדש. או לפחות לא להכריע מראש.

עודד קטש שדרג העונה את מעמדו, בכל המעגלים של קהילת הכדורסל המקומית, למקום הכי קרוב שיש לאלו שלקחו כאן תארי יורוליג. בהתאם, כידוע, שדרג גם מה שצריך היה בחוזה שלו מול המועדון שלו. איטודיס, זה שלקח את היורוליג פעמיים, זה שנשאר בתפקידו מהלך הבורות אליהן נכנסה הקבוצה שלו העונה, ברמת ה-על חוט השערה, נמצא כאן איתו, על אותה הבמה. ספק רב אם אוהדי הפועל תל אביב יחשבו אחרת, לגביו או לגבי המועדון שלהם, אם הוא יקח או יפסיד. רגע, ספק רב אם יוכלו להישאר בפאזת האדישות, אם הקבוצה הזאת תנצח עוד שלושה משחקים ותניף כאן פאקינג צלחת. ספק גדול אם אוהדי מכבי תל אביב יחושו אחרת לגבי המאמן שלהם, שאותו הם מעריצים. אין שום ספק ששלושה הפסדים של הקבוצה שלהם, ולא משנה מי בסגל, ולא משנה כמה כסף יש בצד השני של העיר, לא ישאירו אותם אדישים ולו לרגע.

מה שהיה, נשכח מזה, ולו זמנית. עכשיו זמן דרבי שהוא סדרת גמר. אפסנתי בצד, זמנית, את הציניות. אני רוצה שזה יתחיל.

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.