נפתחה עונת הטריידים ב-NBA

התקופה שבין אמצע דצמבר לטרייד דדליין בתחילת פברואר (השנה החמישי לפברואר) נחשבת לעונת הטריידים של ה-NBA. השנה לקח קצת זמן להתניע, עם הרבה שמועות ואפס פעולות, עד שבשבוע שעבר הגיע המהלך המשמעותי הראשון של העונה. הטרייד ששולח את טריי יאנג מאטלנטה לוושינגטון תמורת סי ג'יי מקולום וקורי קיספרט לא משנה סדרי עולם ולא משפיע על מאבקי הצמרת, אבל הוא גם לא זניח. הטרייד הזה נותן לנו הזדמנות לא רק לנתח אותו משני הצדדים של שתי קבוצות שיש בהן עניין, אלא לחשוב באופן רחב יותר על הקריירה של טריי יאנג ושל שחקנים מסוגו, המצב הנוכחי של שוק ההעברות והשמות הבולטים שיכולים לעבור קבוצה בחודש הקרוב.

איך הגענו עד הלום

השאלה שממנה כדאי להתחיל את הניתוח של הטרייד והמשמעויות שלו היא זו: איך הגענו למצב שטריי יאנג עובר במחיר כל כך נמוך? כדאי להזכיר במי מדובר: אחד הסקוררים והמוסרים הטובים של העשור הנוכחי, עם ממוצעי קריירה של 25.3 נקודות ו-9.8 אסיסטים למשחק. הוא נבחר ארבע פעמים לאולסטאר ופעם אחת לחמישייה השלישית של העונה. הוא בן 27, בשלב שאמור להיות שיא הקריירה שלו, ממש לא כוכב דועך בשנות ה-30 שלו. ויש לו קבלות בפלייאוף. ב-2021, כשהוא בן 22, הוא הוביל את אטלנטה לגמר המזרח כנגד כל הציפיות, במיוחד בסיבוב השני מול פילדלפיה. הוא סיפק שורה של הצגות אדירות בכל סיבוב, כולל 48 נקודות במשחק הראשון של גמר המזרח מול האלופה שבדרך מילווקי, התעלה ברגעים החשובים ונראה כמו סופרסטאר בכיר בהתהוות. אם יש לכם עשר דקות פנויות, קחו תקציר של החודש וחצי הגדולים בקריירה של יאנג:

https://www.youtube.com/watch?v=sPQtI6zIl0I&t=15s

אז איך הגענו עד הלום? את התשובה ניתן לחלק ליאנג עצמו ולתהליכים רחבים יותר בליגה. יאנג המשיך לספק את המספרים שלו אבל עם השנים הפך לשחקן שפחות ופחות עוזר לנצח משחקים. ההגנה שלו לא השתפרה והוא נחשב לאחד משחקני ההגנה הגרועים בליגה בשנים האחרונות. בגלל שהוא נמוך, רזה ולא פיתח יכולת או רצון לפצות על זה, היריבות כל הזמן מחפשות לתקוף אותו בפיק נ' רול ומכריחות את הגנת ההוקס להביא עזרה משמעותית ולהיכנס לרוטציה שרודפת אחרי ההתקפה מעמדת נחיתות. אטלנטה לא הצליחה להשתחרר מהבינוניות בכל השנים שאחרי הפלייאוף ההוא קודם כל בגלל שההגנה שלה הייתה חלשה. בשנתיים האחרונות זה בולט במיוחד שגם כאשר יאנג מוקף בשחקני הגנה איכותיים, כולל דייסון דניאלס שהיה מועמד לגיטימי לתואר שחקן ההגנה של העונה שעברה, ההגנה הקבוצתית לא יכולה להיות טובה, ושבלעדיו היא הרבה יותר טובה.

בהתקפה, יאנג הוא מהשחקנים האלה שהכל צריך להיות בנוי סביבם. הוא מנהל את ההתקפה בקצב שלו, זה שמחזיק בכדור רוב הזמן ולשאר השחקנים יש תפקידים משניים. הוא כמעט לא פיתח יכולות ללא הכדור, בעיקר נשאר לעמוד. הוא לא לבד בכך, גם שחקנים כמו לוקה דונצ'יץ' וג'יימס הארדן הם כאלה, אבל הוא הרבה פחות יעיל מהם. רק פעם אחת בקריירה אחוז הקליעה המשוקלל שלו היה גבוה מ-60, וזה קרה לפני ארבע שנים (לוקה גבוה מ-60 בשלוש מארבע השנים האחרונות, הארדן ב-12 מ-14 השנים האחרונות). השנה, כאשר הוא היה פצוע, אטלנטה שיחקה בסגנון הרבה יותר קולקטיבי שהביא לידי ביטוי את הכשרון הרוחבי בקבוצה ואפשר לג'יילן ג'ונסון לפרוץ. בשלב מסוים לא ניתן היה להתעלם יותר מכך שאטלנטה השנה היא פשוט קבוצה טובה יותר בלי טריי יאנג.

ברמת התהליכים הרחבים בליגה, ההחמרה במגבלות תקרת השכר (שיטת האפרונים) הובילה לכך שקבוצות נרתעות יותר ויותר מסוג מסוים של שחקן: כזה שמרוויח חוזה מקסימום או כמעט מקסימום, מצפה להמשיך להרוויח ככה אבל הוא לא שחקן שמתאים להיות אחד משני השחקנים הטובים ביותר בקבוצה מצליחה. שחקנים דומיננטיים מדי עם חוזים שמנים, שהמגבלות שלהם לא נותנות להם להוביל קבוצות טובות, הפכו לכאלה שכמעט אף קבוצה לא רוצה לגעת בהם. כך, היה קשה מאוד להעביר בעונה שעברה את זאק לאבין וברנדון אינגראם, למשל.

מבחינת המנהלים בליגה, טריי יאנג חצה השנה את הרוביקון והצטרף רשמית לחבורה הזאת. אם אטלנטה הייתה מנסה להעביר אותו לפני שנתיים הוא עוד היה סחורה חמה, השנה הוא שחקן שצריך היה להתאמץ כדי למצוא קבוצה שתיקח אותו ולא תיתן בחזרה שום דבר שחשוב לה. הוא לא לבד. ממפיס יודעת שהיא תיתקל בשוק דומה כשתנסה לשווק את ג'ה מוראנט (עוד על כך בהמשך), שארלוט כנראה תעדיף לקוות שלאמלו בול ילמד להשתלב לצד הצעירים כי אף אחת אחרת לא תשלם לה ולו כדי לקוות במקומה, ניו אורלינס יודעת שאם מאינגראם היא בקושי נפטרה אז לזאיון וויליאמסון אין כמעט סיכוי למצוא שוק. בעבר היה קל יותר למצוא קבוצות שמוכנות לקחת הימור על שחקנים מוכשרים מאוד עם סימני שאלה, כיום ג'נרל מנג'רים מבינים שהימור כושל כזה תוקע להם את תקרת השכר לשנים ארוכות ומכניס גורם שלילי לחדר ההלבשה.

ניתוח הטרייד עצמו

אני מבין את ההגיון של שני הצדדים בטרייד, בהינתן שלא היו לאטלנטה אופציות טובות (אם בכלל היו עוד אופציות). ההשערה שלי היא שאטלנטה לא ביצעה טרייד על החוזה הגמור של סי ג'יי מקולום או חושבת על טרייד המשך בעזרתו, אלא פשוט עשתה טרייד על סי ג'יי מקולום. בגיל 34, מקולום הוא עדיין סקורר ראוי שיוכל לתת להוקס את מה שיאנג לא היה מסוגל: שחקן שמצד אחד יידע להשתלב בסגנון קבוצתי ומצד שני יהיה כזה שיכול לקחת על עצמו את המשחק לכמה דקות וליצור מצבי זריקה במאני טיים. ובעוד שלא מדובר בשחקן שעשה לעצמו שם של שומר גדול, הוא יהיה שדרוג משמעותי ביחס ליאנג בצד הזה של הפרקט. מה שלא פחות חשוב זה שבהתאם לגיל ולמעמד הנוכחי שלו בליגה, מאוד יכול להיות שתהיה לאטלנטה אפשרות להשאיר את מקולום במחיר לא גבוה במיוחד בקיץ.

https://www.youtube.com/watch?v=4m-OMVT4sZ0

סי ג'יי מקולום מראה לקבוצה החדשה שלו מה הוא עדיין מסוגל לעשות

גם לקיספרט בהחלט יכול להיות ערך. מדובר במומחה שלשות בתנועה שפיתח עם השנים גם יכולת להגיע לטבעת, זו תהיה ההזדמנות הראשונה שלו לשחק בקבוצה מתפקדת ומאוד יכול להיות שהוא ייתן לאטלנטה את מה שלוק קנארד מבטיח ולא מקיים כל השנים האלה. אני רואה אותו משתלב ברוטציה של קווין סניידר.

הטרייד הזה עשוי לשפר במעט את אטלנטה כי משהו בחיבור של יאנג לקבוצה הנוכחית לא עבד. אבל העונה הזאת פחות חשובה להוקס. התאריך הכי חשוב העונה מבחינתה הוא ה-12 למאי, היום בו תיארך הגרלת הלוטורי. אטלנטה מקבלת את הבחירה של ניו אורלינס (או מילווקי, הגבוהה מביניהן) שכרגע יש לה את המאזן השלישי הכי גרוע בליגה. סביר להניח שהנהלת ההוקס לא תקבל החלטות משמעותיות לפני שתדע מה יש לה ביד, ובמיוחד האם היא מקבלת את אחד משלושת התותחים הכבדים של המחזור הנוכחי. הטרייד מאפשר לאטלנטה גמישות גבוהה מאוד בקיץ הקרוב, שכוללת את האפשרות להחתים וותיקים כמו מקולום וקריסטפס פורזינגיס על חוזים ידידותיים אם תהיה לה סיבה להאמין שהיא יכולה לחשוב בגדול בשנים הקרובות.

וושינגטון היא מהקבוצות הבודדות בליגה שבאמת צריכה מישהו כמו טריי יאנג. היא אספה חבורה מעניינת של צעירים, שיודעים לעשות פחות או יותר הכל חוץ מליצור מצבי זריקה טובים בעקביות. יאנג יוכל להפוך את החיים של טריי ג'ונסון, בילאל קוליבאלי, קיישון ג'ורג' ואלכס סאר להרבה יותר קלים, לתת להם תפקיד מוגדר ופשוט יחסית בהתקפה, כזה שמתאים למידותיהם הנוכחיות. הוא יהיה הגורם המארגן שכל כך חסר לחבורה הזאת. כמובן, יאנג והחברים החדשים שלו יצטרכו למצוא איזון בו שאר השחקנים לא רק עומדים ומסתכלים על ההצגה של הרכז החדש. בכלל לא בטוח שזה יעבוד, בכלל לא בטוח שיאנג ישחק יותר מדי השנה, אבל קיים תסריט בו הוא עוזר לוושינגטון להתחיל לנצח ומאפשר לצעירים לקחת חלק בקבוצת NBA לגיטימית, גם אם ייקח זמן עד שיהיה לה סיכוי להיות טובה.

שוק של קונים

האם הטרייד על טריי יאנג יהיה יריית הפתיחה למבול של עסקאות? זה השלב בעונה בו זה אמור לקרות. כל הקבוצות מתחילות את העונה אופטימיות לגבי מה שיש להן ביד, ורובן מגיעות לנקודת האמצע הרבה פחות אופטימיות, עם הבנה ריאלית של המגבלות שלהן ושל המהלכים שנכון לבצע. זה השלב בו נוצרת חלוקה לקבוצות שמוותרות על ההווה, או שוויתרו עליו מראש, ומוכרות שחקנים משמעותיים, לכאלה שמאמינות שהן במרחק מהלך אחד מהצמרת. השנה, עושה רושם, יש בעיקר קבוצות שמנסות למכור. יש שורה של שחקנים בכירים בקבוצות לא מספיק טובות ושורה של שחקנים מעניינים בסיטואציות לא נכונות עבורם. מה שחסר אלו הקבוצות שמוכנות לקנות.

בשבוע שעבר כתבתי על אוקלהומה סיטי, סן אנטוניו ויוסטון כשלוש קבוצות הווה-עתיד, שמצליחות מאוד כבר עכשיו וצברו הרבה מאוד נכסים כדי להתחזק עוד יותר בעתיד. השלוש האלה הן סיבה מרכזית לכך שהשוק השנה הוא שוק של קונים. הן היו אמורות להיות הלקוחות המרכזיות של שחקנים בכירים שמועמדים לטרייד, למשל יאניס אנטטוקומפו, אבל עושה רושם ששלושתן כל כך אוהבות את מה שיש להן ביד שאין להן עניין במהלך כזה, שיכלול ויתור על אחד הכוכבים הצעירים ועל רוב בחירות הדראפט האטרקטיביות העתידיות. בגלל שהן מחזיקות בכל כך הרבה נכסים לשאר הקבוצות יש הרבה פחות מה להציע.

בנוסף לכך, הן מצוינות. אם נוסיף אליהן את דנבר, שעשתה את המהלכים שלה בקיץ ומרגישה טוב מאוד עם הסגל הנוכחי (בטח כשהוא משיג נצחונות בלי ניקולה יוקיץ'), מקבלים ארבע גדולות שגורמות לשאר המערב לוותר מראש על הסיכוי להתחרות על תואר השנה. מינסוטה היא היחידה שעשויה לשכנע את עצמה שהיא במרחק מהלך טוב אחד מלהתחרות בחבורה הזאת. אפילו הלייקרס על שלל הכוכבים שלהם כנראה מעדיפים לשמור את הקלפים למהלכים עתידיים ולא לנסות להתחזק השנה. בקיץ לברון הביע על כך תסכול בדרכו הפאסיבית אגרסיבית, והמגמה כנראה רק התחזקה במהלך העונה לאחר שורה של תבוסות לגדולות הצעירות.

במזרח יש תופעה הפוכה: התחושה היא שהמזרח כל כך פתוח שחצי מהקבוצות בקונפרנס מרגישות שהן יכולות לזכות בו בלי להתחזק, שמה שיש עכשיו יכול להספיק וחבל לוותר על צעירים מעניינים או בחירות עתידיות כדי להתחזק בהווה. זה בולט אצל דטרויט, מוליכת המזרח, על פניו מועמדת אידיאלית למהלך win now: יש לה סגל עמוק מאוד עם כמה צעירים מבטיחים שלרבים מהם יש בעיית קליעה כך שהם יתקשו לשחק ביחד, היא לא חייבת בחירות סיבוב ראשון והחיזוק הנכון יכול לעזור לה להגיע לגמר. אבל קל מדי להנהלת הפיסטונס להרגיש שגם הסגל הנוכחי מספיק טוב כדי להגיע לגמר ושמגיעה לצעירים האלה הזדמנות לעבור ביחד פלייאוף.

השמות המעניינים

שוק של קונים יכול להוביל להתחפרות של המוכרים, לתחושה שאין טעם למכור אם התמורה כל כך נמוכה, אבל בסוף רבים מתרצים ולוקחים את מה שיש, כמו במקרה של טריי יאנג. סביר להניח שיהיו עוד כמה מהלכים גדולים יחסית עד הדדליין, ואלה השמות המעניינים ביותר שמועמדים לטרייד כרגע. ברוב המקרים הקבוצות מכחישות, אבל ברוב המקרים ההכחשות האלה הן חלק מהמו"מ. במקור גם אנתוני דיוויס היה אמור לקחת חלק בסעיף הזה, אבל...

יאניס אנטטוקומפו: האם יהיה טרייד על יאניס בחודש הקרוב? האנשים עם המקורות טוענים שכנראה לא, שמילווקי מכוונת לקנות ולא למכור, לחזק שוב את האשליה שהיא יכולה להגיע רחוק. כנראה יש גם השפעה לכך שנראה שהקבוצות שיש להן מה להציע (שלוש קבוצות ההווה-עתיד) לא רוצות להציע. אם בכל זאת יהיה טרייד, אני מהמר על מיאמי, הקבוצה שכל השנים מתכוננת למהלך גדול ומפספסת אותו. מיאמי יכולה לבנות חבילה מעניינת סביב קלאל וור וטיילר הירו, יש לה עוד צעירים ובחירות להכניס לחבילה ויישארו לה מספיק שחקנים טובים כדי לבנות קבוצה חזקה סביב יאניס. היא נחשבת ליעד נחשק גם בגלל האקלים וגם בגלל הדמויות המוערכות במועדון. סביר? לא מאוד. אפשרי? בהחלט.

לאורי מרקאנן: מדי פעם כדאי להזכיר שיוטה חייבת ל-OKC בחירה מוגנת טופ 8 ושהנוכחות של מרקאנן, שמוביל אותה לנצחונות, מקטינה את הסיכוי של הג'אז לשמור על הבחירה הזאת. עונת הפריצה של קיונטה ג'ורג' יכולה לגרום ליוטה להאמין שהיא קרובה ללגיטימיות, שבשנה הבאה היא תוכל כבר להיאבק ברצינות על הפלייאוף, אבל זו כנראה אשליה. הסגל צעיר מאוד ואין כרגע בסיס להגנה ראויה. מרקאנן בן ה-28 אמור להגיע לקבוצה שחושבת על ההווה (לא אפרט שוב על ההתאמה שלו לדטרויט), השאלה היא אם תגיע ההצעה שתשכנע את דני איינג' לשלוח אותו לאחת כזו.

מייקל פורטר ג'וניור: מזל טוב למרקאנן, מסתבר שנולד לו תאום מאמא אחרת במזרח. רוב השחקנים נובלים ברגע שהם עוזבים את החממה של יוקיץ', פורטר דווקא פרח. כמו הפיני של יוטה, גם הוא שחקן גבוה מאוד עם יכולת לקלוע בתנועה, ומשחק ההתקפה של ברוקלין מתבסס על חסימות ללא כדור עבורו ועל כך שאין כמעט דרך למנוע ממנו לעלות לזריקה. הוא מכניס הגנות למצב פאניקה והתגובות שלהן פותחות אפשרויות במקומות אחרים. אם בדנבר החוזה שלו נחשב לנפיץ, לכזה שצריך לשלם כדי להיפטר ממנו, ההצלחה בברוקלין הופכת אותו ליעד אטרקטיבי לקבוצות שמחפשות חיזוק במהלך העונה, ושוב השאלה היא אם יש מספיק כאלה. גם ניק קלקסטון, שפיתח השנה יכולת מסירה והובלת כדור במעבר, יכול להיות אופציה מעניינת לקבוצות שמחפשות סנטר איכותי במחיר לא מוגזם.

טריי מרפי: פורוורדים גבוהים עם קליעה מבחוץ הם הסחורה החמה של הרגע. מרפי פחות נוצץ משני הקודמים, אבל הוא שחקן שלם יותר עם פוטנציאל הגנתי גבוה, צעיר יותר ועם חוזה יותר נוח. לכן הוא עשוי להיות יעד מועדף עבור הגדולות, כולל OKC וסן אנטוניו, אם הן יחליטו לבצע מהלך יחסית גדול. ניו אורלינס הודיעה לאחרונה שאף אחד לא למכירה, כולל זאיון וויליאמסון וגם מומחה ההגנה הרב ג'ונס, אבל עונת הרוקי המוצלחת של ג'רמיה פירס ודריק קווין אמורה לשכנע את ג'ו דומארס להתחיל לתכנן בהתאם ללוח הזמנים שלהם, שזה אומר לוותר על שחקנים בכירים בתמורה לנכסים עתידיים.

דומנטאס סאבוניס: סקרמנטו מוכרת או קונה? כנראה גם וגם. כל קשר בין המועדון הזה ליכולת לתכנן לטווח ארוך באופן הגיוני לא קיים כרגע. אם היא מוכרת, סאבוניס הוא הוותיק היחיד בסגל שיהיה לו ערך טרייד, למרות שגם במקרה שלו קשה לחשוב על יותר מדי קבוצות שהוא יכול להתאים להן עם סט היכולות המאוד מסוים שלו, ובעיקר עם סימן השאלה סביב היכולת לבנות הגנה סבירה שהוא במרכזה. זאק לאבין, כאמור, נמצא כבר מזמן במעמד טריי יאנג בו לא ניתן לקבל תמורתו שום דבר משמעותי, אבל אולי דווקא בגלל זה יהיה קל יותר למצוא קבוצה שתסכים לקחת אותו.

ג'ה מוראנט: לאחרונה הופיעה ידיעה שממפיס מוכנה להיפרד ממי שהיה הסמל שלה, בתחילה של ההצלחה ובהמשך של ההתפרקות. גם במקרה הזה לא ברור מי תרצה להמר על שחקן שאיבד לחלוטין את הבטחון בקליעה ועושה הרבה מאוד נזק מסביב, אבל כן מדובר במי שלפני כמה שנים עוד נחשב לשחקן טופ 10 בליגה או בדרך הבטוחה לשם. אז טרייד עליו בהחלט יהיה אירוע מעניין מאוד, אם יימצא אחד כזה.