.png)
.png)
.png)
מתרגלים מול שער ריק
- אלעד הופמן
- 28 בפבר׳
- זמן קריאה 4 דקות
דקה וחצי בתוך המחצית השנייה, אחרי חילוף לא מתוכנן בפיק אנד רול בין זלמנסון ליעקב, עזב הסנטר הישראלי את הרכז הקפריסאי במטרה להחליף חזרה. הבעיה היתה שיעקב היה עמוק מדי בצבע בשביל להספיק לחזור, ושלשה קפריסאית פנויה לגמרי מצאה את הרשת. זה הספיק לאריאל בית הלחמי כדי לקחת פסק זמן בפאניקה מוחלטת. בכל זאת, אי אפשר להאשים אותו, השלשה הזו צמצמה את ההפרש ל-30 בלבד. הנבחרת שיחקה כל כך גרוע שההפרש ירד עד ל-24 ואז ים מדר קלע 9 מהירות כדי להוריד לכולם את הדופק.
אוקיי, לא באמת הייתה שם פאניקה, הנבחרת ממש לא שיחקה גרוע והדופק לרגע לא עבר דופק של גבר בן 30 במצב שינה עמוקה, אבל זה היה הרגע הכי מותח ב-40 דקות של הפרשי רמות חריגים.
בזמן שמיליוני ישראלים חיים באי ודאות שעתית לגבי העננה האיראנית שמרחפת מעל ראשנו, "אירחה" נבחרת ישראל את קפריסין, ובכן, בקפריסין. זה אפילו לא קשור למתיחות הנוכחית עם איראן או למערכה האחרונה מולם, זהו פשוט מעולם לא חזר מאז ה-7 באוקטובר. העובדה שאיגוד הכדורסל לא מצליח להפעיל שום לחץ על פיב"א היא ביזיון לא קטן. היינו מצפים לשמוע לפחות על ניסיון כלשהו, על התערבות דיפלומטית אבל כלום. כזה שקט מצד האיגוד שאנשים בכלל לא ידעו שמתקיים משחק.
נגמר 40 הפרש. לקרוא לזה משחק זה כנראה לעשות חסד עם מה שהלך שם על הפרקט, אבל בסוף יש פה אירוע של הנבחרת הלאומית ואשכרה לאף אחד לא היה מושג לגביו. אוקיי, טילים בצד, איגוד בצד, רמה בצד, סורקין, בלאט ולביא בצד (ראיתם מה עשיתי פה?). הנבחרת הגיעה עם סגל, איך נאמר? לא צבעוני במיוחד אל מול האי השכן. למזלנו ואולי לצערינו, מתנגד לא היה פה והיה קשה לשפוט את המשחק הזה באיזה שהיא זווית מקצועית. כל כך לא הייתי סגור על מה לכתוב שפניתי לרקדן הראשי בשאלה:
אין כמעט טעות בשם שלי באנגלית שלא עשית. ריספקט
אוקיי, אולי טעיתי באיות השם של האוזמן באנגלית, אבל קשה לטעות בכדורסל של בית הלחמי. הגנתית, לוחצים בטירוף על הכדור ומוציאים את היריב משיווי משקל. התקפית, עומדים ב-2-3 גבוה עם חיתוכי גארדים. השחקנים ממלאים את הפינות כדי לייצר ספייס בגל השני של ההתקפה - הפיק אנד רול שיכול להתבצע בצד או באמצע.
אז מה זה ה-2-3 גבוה הזה? תחשבו על שני גארדים, נניח יעקב ומדר שעומדים באותו קו באזור המרפקים, כששלושה שחקנים נוספים ממתינים בקו העונשין - הפורוורדים אריאל ובלייזר ב-45 על השלוש, והסנטר דולינסקי באמצע.
מדר מתחיל עם הכדור, מוסר לגארד השני שממשיך לפורוורד ב-45, ובאותו זמן ים חותך על דולינסקי. מדי פעם ההגנה מתבלבלת, ובגלל שכולם עומדים גבוה ובחוץ, מדר יכול להרוויח לייאפ קל מהתנועה הזאת. אבל הפאנץ' האמיתי מגיע בגל השני: מדר, שסיים את התנועה מתחת לסל, יוצא על חסימה בצד הרחוק מהכדור כדי לבצע היי פיק אנד רול.
תחשבו על המגן של מדר - הוא צריך לרדוף אחריו דרך שתי חסימות שונות עוד לפני שהגיע לפיק אנד רול, מה שהופך כל פתרון טקטי לסיוט. באינסטינקט הראשוני המגן ינסה לרדוף אחריו, ופה אנחנו כבר בטריטוריה של מדר. הוא מצטיין כשיש לו שחקן על הגב, מנצל את החתוליות שלו כדי להגיע לזריקות מחצי מרחק שהוא כל כך אוהב. במצב כזה, כמעט בלתי אפשרי עבור המגן ללכת מתחת לחסימה ולהכריח את מדר להפוך לאיום מחוץ לקשת מכדרור. בראיה רחבה יותר, הסגנון הזה גם תפור על דני שאוהב לשחק פיק אנד רול בתנועה והרבה פחות מחמיא לבלאט שדווקא יעדיף סטטיות ושחקנים שעומדים בפינות לפני שמהמלך מתבצע.
אל תטעו, ההתקפה לא נתקלה בשום התנגדות. ישראל רצה המון וקלעה סלים קלים במעבר, ועדיין, היה מעניין לראות את בית הלחמי מריץ סגנון כל כך ספציפי. זה סגנון שמתאים מאוד לשחקנים שהוא אוהב, אבל לא בטוח שיתאים לשחקנים שיצטרפו במשחק הבא, ובטח לא לאלו ש (הלוואי) ישחקו במונדובאסקט. יאללה שנגיע למונדובאסקט ונתווכח אם הסגנון הזה מתאים או לא.
מדר היה השחקן שהכי ציפיתי לראות. בכורה לדולינסקי זה נחמד, להיזכר בנועם יעקב זה אפילו נחמד יותר, אבל לחכות לתגובה של הרכז שנחתו עליו כמה טילים מטאפוריים בשבוע האחרון - זה הכי מעניין. ומדר, כצפוי, לא אכזב. הרכז, ששוחרר לנבחרת ואז הוחזר לסגל של איטודיס וישב 40 דקות על הספסל בניצחונה של הפועל תל אביב ביורוליג הגיע ומתחילת של המשחק הורגש הרעב שלו. 22 נקודות עם 3 ריבאונד, 3 אס ותוספת של 3 חטיפות. כיף איתך ים.
המצב במדינה לא מדהים, תמיד ספורט היה אחלה מפלט לסחלה הפוליטי, חברתי, בטחוני שיש לנו. רציתי להתרגש אבל כשאפילו האיגוד לא דוחף את המשחק הזה בקידומים נשאר לי להתרגש רק מהסטורי של אבדיה צופה במשחק מרחוק. אגב זה עדיף על שבועות במקלטים. שלא נדע.
אז תזכרו אם קוראי… רגע רגע, שניה לפני הברכה המסורתית לסיום הטור אסף רביץ עם כמה מילים על חלונות הנבחרות:
טורנירי מוקדמות של נבחרות הם בדיחה. מחזור משחקים שמתקיים בעיצומה של עונת ה-NBA ויום אחרי מחזור יורוליג זאת בדיחה. זה שנראה שכבר שנים אף אחד אפילו לא מנסה לעשות שום דבר עם הבדיחה הזאת זו כבר פארסה. ואנחנו לא צוחקים, אנחנו מתרגלים, כי זה מה שאנחנו עושים. ואין כל כך מה לעשות כשמשחק בין ההרכב השני של ישראל להרכב השלישי של גרמניה יכול להכריע מי מהן תשחק באליפות העולם, האם דני אבדיה או פרנץ ווגנר ישחקו באליפות העולם. המשחקים האלה הם בדיחה שמכריחים אותנו לקחת ברצינות. אז תודה לנבחרת קפריסין. סוף סוף בדיחה שאפשר להבין את סוג ההומור שלה, קומדיה קלאסית כזאת, שעה וחצי של הסחת דעת ששוכחים ממנה רגע אחרי שנגמרה. עדיף על הבדיחות האחרות.
כל מילה. כל מ-י-ל-ה.
ניסיון נוסף: אז תזכרו, אם קוראים לכם דולינסקי וקלעתם נקודות בכורה בנבחרת, אם אתם נוטים לטעות באיות שמות באנגלית או שאתם מעולם לא טועים הכל אבל הכל אמת לשעתה.
תגובות