ליגה אחרת

רגע לפני שהיא מורידה אותה לפסק זמן וכאשר לוח התוצאות מראה 19-9 כחול, הריצה מכבי תל אביב פיקנ'רול בלאט את הנקינס בתוך משחק מעבר. דיברתולומיאו בפינה אחת. בריסט בפינה השניה. רומן סורקין, הגבוה הנוסף, נעצר בקו התנועה התאורטי של בלאט, בחלק החיצוני של הצבע, כדי לנעול שם את השומר שלו קררה. כדור מבלאט לסורקין. כדור מסורקין להנקינס החותך, בעוד השומר שלו זלמנסון עוד מנסה למצוא את הדרך לחזור מהטיפול על בלאט. דאנק. טיים אאוט. לא כוחות.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:24

התחלתי כאן עם מהלך איזוטרי, אבל ברשותכם, אמשיך ללהג עליו. מכבי תל אביב הזאת, לא רק ברמת התחרות הזאת, היא על אוטומט. ברמת ה-על כל שאלה תשובה. על טיפול הגנתי X מגיעה תשובה התקפית Y. אף אחד לא צריך להסביר או להכין. זה כבר ריפלקס. מעבר לריפלקס, זה גם ייחודי. נכון, כולן מריצות פיקנ'רול ונכון, רובן גם בהתקפת המעבר, אבל יש טביעות אצבע די ייחודיות להתקפה של קטש. למשל המיקום של הגבוה, שבמקרה עליו כתבתי עכשיו הוא רומן סורקין. גארדים עם כדור, כשהם מגיעים למצב שבו יכולים לחדור לסל, רוצים נתיב פנוי לטבעת. במכבי תל אביב, לכאורה, מפריעים להם. מקצצים להם את אזור המחייה עד לכיוון קו העונשין, פחות או יותר. זה מוזר. קשה להתרגל לזה. אבל כשמבינים, זה סנופי דיסקו על סטרואידים. כשמבינים, זאת ליגה אחרת.

עם דגש, כמובן, על הליגה. כלומר, נכון שההתקפה הזאת, שהכדורסל הזה, יודע לעשות שמות גם מול קבוצות השפיץ של היורוליג. אבל בליגה, עם כל הכבוד לרמה המקומית בכלל ולזאת של חולון בפרט, זה מרגיש לעיתים נטול מאמץ. ובאמת שאין לי אלא מילים טובות על חולון. ברמת הארגון, ברמת המאמן, ברמת הקאמבק. בעולם אקלקטי ובליגה שאיבדה את זה, הפועל חולון של קואץ' קרוניץ' מצאה את הדרך להתארגן, להסתדר ולמקסם קבוצה מקסימה מתוך הכאוס. עם זרים בפרופיל שוליים ממקומות שוליים למדי. היא סיגלה לעצמה שיטה ורעיון שעזרו לה לצאת מהבור בו הייתה לפני. השיטה, הרעיון, הריצה, הקצב והאסטרטגיה ההגנתית, סוג של, הביאו אותה עד הלום. ולא הותירו לה סיכוי אמיתי מול מכבי תל אביב. היא לא תנצח את מכבי תל אביב בריצה הזאת. היא לא תנצח את מכבי תל אביב עם טיפולי האובר האלה על הפיקנ'רול. זה כמעט נטול סיכוי. זה הספיק כדי להגיע לסדרה הזאת. שזה הרבה מאוד. לא מעבר לכך. 

אחרי שהתייצבה למשחק מספר 1 עם 3 גארדים בסך הכל, כלומר לונדברג, בלאט ודיברתולומיאו, מצאה עצמה מכבי תל אביב מגיעה שוב למספר הזה, אחרי הפציעה של בלאט. מעשית, עם רכז אחד (שגם הוא, משך השנים, משויך יותר לכיוון ה 1.5 במקרה הטוב). אל מול יריבה קשוחה יותר, שיודעת עכשיו להתביית חזק על מוביל הכדור ולהיכנס לקווי מסירה, זה יכול היה להוביל אולי לבלבול משמעותי ושינוי מהלך המשחק. מעשית, כל עוד נותנים לה לשחק, אין באמת הבדל משמעותי בזהותו של מאייש עמדה מספר 1. נכנסים בכיף לתוך השטף של משחק ההתקפה ומריצים את מה שצריך, בקצב שצריך.

בעצם, בואו נעצור כאן. שטף, התקפה, פיקנ'רול ושאר ירקות. על החוויה ושמה ג'ון דיברתולומיאו שווה להתעכב. כשמדברים על ליגה אחרת, כשמדברים על העליונות של מכבי תל אביב, במיוחד העונה, בזירה המקומית, צריכים לאפיין את אלו שמפרידים בינה לבין האחרות. דיברתולומיאו הוא לא ה-הבדל, אבל הוא הבדל. הוא שם כדי לוודא ששלשת המומנטום תינעץ עמוק עמוק בתוך הלב של היריבה. הוא שם כדי להתקרצץ הגנתית ולשלוק את הכדור. בלי יכולות הגנתיות קלאסיות. בלי יכולות הובלת כדור. בלי זה ובלי זה ובלי זה ובלי זה אבל עם כל החבילה שנקראת ג'ון די. שבאה לידי ביטוי אתמול, למשל, ב-3 חטיפות שהושגו בתוך דקה, מסוף הרבע השלישי ועד חצי דקה בתוך הרביעי. הנה הוא לוקח את הכדור מתוך הכדרור של נתנאל ארצי. הנה הוא שואב את הכדור מתוך ההנדאוף של ארצי וטיילור. הנה הוא כמעט מתגלגל מצחוק כשארצי מנסה לסגור אותו למהלך גב לסל, רק כדי לראות את הקפטן של האורחת נכנס לקו המסירה ולוקח את מה ששייך לו.

אני לא יודע עוד כמה משחקים ישחק כאן ג'ון דיברתולומיאו. אני כן יודע שעם סיום הקריירה, נדבר כאן בהערצה על אחד מגדולי שחקני המומנטום שידענו כאן. הוא מיסטר מומנטום. שיודע להיכנס לזון התקפי או הגנתי. שיודע איך לתת את הפאנץ' שמוציא את האוויר מהיריבה. שיודע איך לחלץ את הקבוצה שלו מתוך בורות מנטליים אליהם היא נכנסת. 

מיסטר מומנטום, ג'ון די. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

והיה את ג'יילן הורד. משחק קריירה וכו. עד לעונה הזאת, נראה היה שמדובר באיש עם הידיים הכי טובות באזור. שבלי כשרון מתפרץ ששווה היילייטס, הוא פשוט זה שתופס ומסיים. לא העונה. האחוז ל-2 בליגה, למשל, ירד מ 66.4% ל 54.2%. משמעותי. אתמול זה כבר היה 13/17. כלומר כל נגיעה = 2 נקודות. כלומר אי של יציבות. כלומר עוד שחקן שעושה הבדל משמעותי בליגה. שהוא ליגה אחרת. שבעונה הבאה, עם חוזה ה 1.8 מיליון דולר נטו שלו (כבר בדקתם מה העלות של זה בסימולטור שלנו?), יצטרך לחזור אל מעבר ל 60% שהיו לו בעונת המשחקים הקודמת גם בליגה השניה בטיבה בעולם. 

ועכשיו מה, מה עכשיו? לא נעים לי וגו, אבל הסדרה הזאת גמורה. אם אמנם חוזר הקלארק לשחק, אז מכבי תל אביב מסודרת בעמדת הרכז, ביחד עם לונדברג. וכן, כנראה בלי ווקר. מצד שני, מה קורה אם הפציעה של בלאט משביתה אותו מסדרת הגמר? גם ברמת רוטציית הרכזים. במיוחד ברוטציית הישראלים. נמתין, בינתיים, להכרזה על מצבו לאחר הצילום. כי אנחנו הרי יודעים שהמידע הזה ימסר, כרגיל, בזמן ובמדויק. מה, לא ככה?

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.