"118 נקודות זו תוצאה רעה עבורנו. לא הצלחנו לשכנע את השחקנים להיות אגרסיביים יותר ולהשתמש בעבירות בזמן". ציטוט מעניין של דימיטריס איטודיס בו הוא "לקח אחריות" על תוצאה עלובה מול אחת הקבוצות הגרועות השנה ביורוליג. קבוצה שהגיעה למפגש עם רצף של שמונה הפסדים; קבוצה שממוצע הקליעה שלה עומד על 88 נקודות בלבד; קבוצה שכבר אין לה באמת על מה לשחק.

האזינו להופמן מקריא את הטור

6:37

אי אפשר להדגיש מספיק עד כמה המשחק הזה היה מאסט מבחינת הפועל. לוח המשחקים שנותר עד סוף העונה, במאבק על הטופ 6, חייב קודם כל ניצחון בחבל הבאסקים ורק לאחר מכן "גירוד" של עוד ניצחון או שניים כדי להבטיח עונה נוספת ביורוליג - המטרה המוצהרת של המועדון, שעדיין נחשב תינוק מאוד במונחי הליגה השנייה בטיבה בעולם.

מה כל כך מעניין כאן, ולמה הביטוי "לוקח אחריות" מופיע במרכאות כפולות ומכופלות? אתם אולי שואלים, אבל אני מעריך שרובכם כבר מבינים לבד. המשפט "לא הצלחנו לשכנע את השחקנים" הוא אולי משפט שנאמר כלפי פנים, אבל הוא מכוון לגמרי כלפי חוץ. פאסיב אגרסיב מהסוג הבזוי: אני, המאמן, הייתי בסדר גמור, זה הם שלא הבינו. אני הכנתי את תוכנית המשחק, אני ידעתי מה צריך לעשות, אבל השחקנים? הם פשוט לא השתכנעו. זה מאכזב אותי ברמה האישית כי אני מאוד מחזיק מאיטודיס והפועל נתנה חצי עונה מדהימה. עכשיו היא בשלב של סכנה לצאת מהפלייאוף ואולי בסנריו מטורף גם מהפלייאין בגלל הצפיפות המטורפת של מקומות 5-13.

הפועל תל אביב הפסידה 118-109 לבאסקוניה. איך שתי הקבוצות הגיעו לסקור הזה? בואו נתחיל בספורט, כששתי קבוצות מגיעות למשחק עם מטרות שונות, נוצר לא פעם מצב הפוך: הקבוצה שבאה כביכול רק כדי להתחרות, בלי מטרה גדולה יותר, משחקת בתחושת דחיפות גדולה יותר מזו שיש לה על מה לשחק. לרוב זה נובע מהלחץ של להיות פייבוריטית, אל מול הביטחון והמומנטום של הקבוצה שמשחקת משוחרר. ההזיה שנקראה אתמול המחצית הראשונה אפילו לא היתה המקרה הקלאסי הזה.

שתי הקבוצות פשוט סירבו לשמור מהג'אמפ-בול ועד סוף המחצית. כן, הייתה שם איזושהי אסטרטגיה משתי הקבוצות, אבל ההתעקשות לא לשנות אותה, אפילו כשברמה ההגנתית אף אחת מהן לא מסוגלת לעשות עצירה - ייצרה את שיא היורוליג לסקור במחצית עם 67-64 באסקי.

פורסט מתכנן את הוא צד את אוטורו פעם אחרי פעם. צילום: הפועל IBI תל אביב

האחוזים פשוט לא הגיוניים: הפועל עם 90 אחוזים ל-2 ו-40 אחוז לשלוש; באסקוניה עם 80 אחוז ל-2 ו-60 אחוז ל-3. מה זה?!?!?!? אחוזים של ליגת קיץ. סליחה, אחוזים של אולסטאר NBA מהשנים האחרונות. כדי לספוג 67 נקודות במחצית ו-118 במשחק כולו, צריכים להיות פערי רמות חריגים או יום קסום של קבוצה ספציפית עם קליעות משוגעות. אבל זה לא היה הקייס. הסקור הלא הגיוני הזה נובע, כמובן, מרפיון לא סביר של השחקנים במשחק הכי חשוב העונה, אבל הוא בעיקר נובע מהחלטה הגנתית ששוחקה לאורך כל המשחק. ואני חוזר: כל המשחק.

40 דקות שהקבוצה של איטודיס משחקת "סוויצ'ים" (חילופים) הגנתיים, ומסרבת להחליף פתרונות או סוגי הגנות. בואו נפרק את היכולת ההגנתית של החמישייה של הפועל: בראיינט, מלקולם ואיש ווינרייט הם שומרים טובים, גם בחוץ וגם פיזיים מספיק כדי להתמודד בפנים. מצד שני, אוטורו (או מוטלי) לא שומר טוב בכלל על גארדים שתוקפים אותו מבחוץ, ומיציץ' פשוט לא שומר בכלל. רק איטודיס ואלוהים יודעים למה ההגנה הזאת רצה לאורך כל המשחק בלי שום מחשבה על אפשרויות אחרות, כמו אזורית או מאצ'-אפ זון. תמיד ישנה האפשרות של טיפול קלאסי בפיק אנד רול כמו "אדג'" או "דרופ", אבל הפועל החליטה על חילופים והפועל קיבלה בראש.

באסקוניה שיחקה פשוט ונכון (התקפית), כל חילוף ישר הותקף באזור החלש שלו, הם צדו פעם אחר פעם את הגבוהים של הפועל בדגש על דן אוטורו המסכן. כמו פה עם הסל של פורסט. (0:35)

או פה כאשר לאחר החילוף באסקוניה הלכה פנימה ואוטורו שלא אוהב להיות באזורים שמחוץ לצבע מאבד כיוון ואת סימונס שחותך לדאנק קליל.

או פה כששוב הפועל מחליפה ומשאירה את מדר (כן קראתם נכון) על קורוקס, אוטורו רץ לעזור מהסטרונג סייד, ספק אינסטיקסט, ספק צעקו לו מהספסל והפועל מקבלת שלשה חופשית מקבארו.

כל המהלכים האלה הם מהמחצית הראשונה בלבד, ובכולם מעורב הגנתית אוטורו. קשה לי להסביר איך הפועל לא שינתה אסטרטגיה ולא חשבה על דרכים אחרות לעצור את הספרדים. 67 נקודות עם אחוזים חריגים לא גורמים לך לעצור הכל ולנסות משהו אחר? מסתבר שלא. החילופים המשיכו כל המחצית השנייה, עד הסוף המר והפסד עם 118 נקודות על הראש.

הפועל קלעה 109 נקודות, כשברבעים הראשון, השני והרביעי היא קלעה בממוצע קצת יותר מ-30 נקודות לרבע. אבל מה קרה ברבע השלישי, שבו היא קלעה 17 בלבד? מה היה כל כך שונה ברבע הזה?

באסקוניה שיחקה כל המשחק דרופ נמוך מאוד. זה אומר שהשחקן ששומר על אוטורו או מוטלי מחכה עמוק בצבע. הפועל ניצלה את זה יפה כשהגארדים תקפו את הגבוהים ויכלו למסור לשני הסנטרים האמריקאים; בגלל הדרופ הנמוך של המגן שלהם, הם יכלו לקחת החלטות בלי שיש לידם מגן שמפריע.

ראינו את זה כבר במהלכים הראשונים במשחק: מיציץ' ובראיינט קיבלו הנדאופים מאוטורו בלי לחץ של המגנים שלהם, ויכלו להגיע לטבעת בקלות. לפעמים הדרופ היה כל כך נמוך, שהמסירות לאוטורו או למוטלי פשוט מצאו אותם בתנועה והם יכלו לסיים קרוב לסל. בראיינט ואוטורו, הקלעים המובילים של הפועל, סיימו עם 47 נקודות משותפות ועם 3 החטאות בלבד ל-2. זאת רמת ההגנה של באסקוניה.

ברבע השלישי הסיפור כבר היה שונה, אבל לא בגלל באסקוניה, אלא בגלל אחד ההרגלים שאנחנו רואים מהפועל לאורך כל השנה. זה קרה גם ברבעים אחרים במשחק הזה, אבל ברבע הזה זה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית. אני מדבר, כמובן, על הבידודים (אחד על אחד) של בראיינט-בלייקני-ג'ונס-מיציץ'.

בחזרה לבידודים של ואסה. צילום: הפועל IBI תל אביב

כשזה קורה תוך כדי תנועה, ובייחוד, כפי שהסברנו, אחרי מעורבות של אחד הגבוהים, לרוב דברים טובים יקרו להפועל התקפית, בטח מול קבוצת הגנה כמו באסקוניה. אבל ברבע הזה ראינו משהו אחר: בידודים של כל אחד מהרביעייה שציינתי, שהתחילו עוד מתחת לסל שלהם ונגמרו עם יותר מ-15 כדרורים בדרך לזריקה קשה או לאיבוד כדור.

אתם מכירים את זה כבר: מיציץ' (או כל אחד מהרביעיה הזו) מקבל את הכדור מהריבאונדר ובקושי עובר את החצי נגד הלחץ; 15 שניות כבר עברו, ועכשיו הוא מנסה לקחת באחד על אחד את המגן שלו, כששאר השחקנים עומדים תקועים ומקווים שמשהו טוב יצא מזה. כשזה לא הולך זה נראה הכי רע שיש ולרוב משאיר מרמור רגעי ב-4 שחקנים שלא היו חלק מאותה ההתקפה.

המספרים של הרבע מספרים את כל הסיפור: אם במחצית הראשונה היו להפועל רק 5 איבודים, ברבע השלישי לבדו היא הוסיפה עוד 6. אם במחצית היו לה 8 אסיסטים, ברבע השלישי היא מסרה רק 2.

כמו שהבנתם, זה לא שבאסקוניה ניצחה את המשחק; זו הפועל שחזרה להרגלים הרעים שלה בהתקפה, בזמן שבהגנה היא פשוט לא הייתה קיימת.

היה עוד רבע שקול שבו הפועל לא באמת הצליחה לייצר מומנטום, ואלייזה בראיינט, שבמחצית הראשונה נראה כמו השחקן הכי טוב ביורוליג, פשוט שכח את זה והחליט לאבד כמה שיותר כדורים. 7 איבודים בסך הכל, 6 מהם במחצית השנייה, היו לשחקן שסיים עם 26 נקודות, אבל כולן נקלעו עוד לפני הרבע האחרון.

החליט לאבד כמה שיותר. צילום: הפועל IBI תל אביב

לפני המשחק, וגם במהלך המחצית הראשונה, כבר הייתי בטוח איך אני כותב כאן על זה שהפועל הבטיחה על הנייר את המקום בפלייאוף. אבל ההפסד הזה, יחד עם שאר התוצאות במחזור והמשחקים שנותרו לה עד לסיום העונה, משאירים אותי די פסימי לגבי מצבה. מקווה שידעו להתאושש במחזורים הבאים.

אז אל תשכחו, אם אתם יורדים למקלט או שאתם פריבילגים עם ממ"ד, אם אתם מאמינים ברכז סרבי או בחתול רחוב מבית דגן: הכל, אבל הכל, אמת לשעתה.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אלעד הופמן

בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה.
שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק.
נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.