יש נצחונות. יש גם תובנות?

מוצאי שבת, אתם יודעים. אחרי וויקנד בכיף, לא לכולם יש כוח להתחיל להניע לכיוון איזשהו משחק ליגה. או להניע במהלך משחק הליגה. בחיאת, קר בירושלים. בחיאת, אין שחקנים לחולון. בחיאת, עוד רגע דאבל וויק יורוליג. בחיאת, פריז זה לא באמת בקריות. ואחרי שתמה המרמרת, קיבלנו משחק צמוד ולא צפוי כשמכבי תל אביב התקשתה בחולון. וקיבלנו עוד תצוגת תכלית דומיננטית של ירושלים. היידה, זמן לדבר על זה.

https://www.youtube.com/watch?v=sarJY0NbIQs

מבט קצר אל עבר הסגל שרשמה חולוניה למשחק מול מכבי תל אביב, פלאס זכרונות הטרחה מהתמודדויות קודמות, לא באמת סיפק יותר מדי חשק לקראת המשחק הזה. סנטר אחד ושמו זלי. סנטר מחליף ששמו קררה? בלי רכז ראשון. בתכלס, גם בלי רכז שני. הקיצר, כל המרכיבים לפירוק והרכבה מחדש.

וככה גם התחיל המשחק. 10-0 צהוב. אח"כ 14-2 וכו וגו ודו, עם מבוא לזפזופ לערוצים אחרים. ואח"כ נהיה קרחנה. באמת של החיים? כל מי ששיחק או היה מעורב פעם בקבוצת כדורסל מכיר את התופעה הזאת. מתארחים באיזשהו מקום. עם אווירה קרינג'ית סביב. מול יריבה קרינג'ית. ופתאום משהו נדלק ופתאום יש בלאגן ופתאום אבדן עשתונות פינת פאניקה. ואם תרצו, אפשר לייחס את זה לפרמטרים של כדורסל, אבל זה לא באמת הסיפור במקרה הזה. אם נדבר גלויות, זה נצחון שממנו יוצאת מכבי תל אביב עם 0 תובנות. ואם חולון חפצת נצחונות העונה, כדאי גם לה לצאת עם מינימום תובנות, למעט תובנה אחת שאפשר למסגר במילה לא, לגבי הסגל המסוים הזה.

הרכז הראשון בטיבו, ג'ימי קלארק. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

מה שכן, בכל הנוגע לזאת שמשחקת בליגה השניה בטיבה, אי אפשר להתעלם ממה שקורה עם מי שהוא כיום הרכז הראשון בטיבו. כל עוד לא יוכח אחרת, זה של ג'ימי קלארק. ולא רק בקטע טקטי של לפתוח בחמישיה, אלא בתכלס גם לסגור את המשחק. בשני צידי המגרש. נתוני הפלוס מינוס אתמול שמו את קלארק על פלוס 26 ואת בלאט על מינוס 14. אבל זה לא רק זה. אם קלארק הוא הפרוע, והוא אכן פרוע, אז שוב בלאט במופע יידויים ראוי לציון, שמסתיים עם 1/9 לשלוש. לא רחוק מההפגזה של החולוני החדש גרין ג'וניור (3/10). ואם בלאט הוא המוסר, והוא אכן וואחד מוסר, אז הנה קלארק עם תצוגת של 8 אסיסטים. וזה אותו הקלארק עם 15 + 5 אסיסטים מול ירושלים. ושל 17 + 5 (ב 21 דקות) מול ז'לגיריס. 

ולא רק אסיסטים של מגרש פתוח ואינדיאנה ג'ונס. אפילו דברים שמרניים, פשוטים בתאוריה אבל מורכבים בתכלס, כמו המסירה לשלשת דיברתולומיאו שסגרה את המחצית הראשונה. אקזיט סקרין של גור לביא, כדור שצריך להגיע בתזמון הנכון ואל המקום הנכון. נראה קל. לא מובן מאליו. (7:21)

https://www.youtube.com/watch?v=mBg85GZh-zY

האם זה מספיק כדי להוביל את מכבי לשפיץ? לא. האם זה יספיק כדי לעשות משהו בשלישי מול אולימפיאקוס, אותה יווניה בכירה שממש גנבה מהצהובים במפגש הקודם, בחסות כמה שריקות יוצאות דופן? נמתין ונראה. ולגבי חולון, האמת, זה משתנה. אתמול, במיקרו, מחיאות כפיים. נתנה את כל מה שיש לה ועוד. הסגל הזה, כמו שהופיע מול מכבי תל אביב, לא צריך להירשם כמות שהוא לשום משחק ליגה מעתה ובכלל.

---

https://www.youtube.com/watch?v=7AkT8wUHPws

היה רגע אחד מהלך משחקה של הפועל ירושלים מול קרית אתא שגרם לי לעצור ולחשוב. ברשותכם, אראה לכם אותו כרגע. זוס מריץ פיק נ' רול במעבר עם נמרוד לוי, שמתגלגל פנימה מיד אחרי. ואחר כך נועל את לוק אחרי החילוף ההגנתי ומבקש – כמו שצריך – את הכדור. ועכשיו, אם אפשר, תעצרו כשהשעון הגדול מראה 6:51. בחסות הבלבול בהגנת אתא, אוסטין וויילי מסמן עם שתי ידיים שימסרו לו. ומסרו לו. ודאנק. (0:47)

https://www.youtube.com/watch?v=7AkT8wUHPws

וחשבתי לעצמי, בפרפרזה על שמה של להקת רוק ישראלית מהעבר, מה יקרה כשוויילי יתחיל לדבר. או יתחיל לבקש. כי האיש, שכרגע נמצא על גבול הדאבל דאבל בשתי המסגרות, כבר מזמן לא ביישן בכל הנוגע לזינוקים אלי ריבאונד. ומה יקרה אם בתוספת ליכולות האחד על אחד שיש סביבו בשלישיית הארפר, קרינגטון, ווינסטון, אם יקבל החלטה מודעת שגם הוא רוצה להיות דומיננטי בהתקפה. מול קרית אתא, במצבה הנוכחי (כפי שאבי האוזמן נוהג לומר – BACK TO REALITY), זה לא באמת שינה. לא נראה שכרגע זה גם משנה יותר מדי בגזרת היורוקאפ. אבל אולי אולי בהמשך, כדי שירושלים תעשה עוד צעד קדימה, היא צריכה את וויילי מדבר. מבקש. מתעקש.

צריכה אותו מדבר, מבקש, מתעקש. אוסטין ווילי. צילום: לירון מולדובן, באדיבות ליגת ווינר סל

---

3 נקודות לסיום וכולן קשורות לזרים של הפועל העמק

1. השתלם לו – בדקתי. המשחק הכי טוב בקריירה של ניק אונגנדה היה העונה, במדי נתניה, מול העמק. דפק שם שיאי חיים בנקודות, מדד יעילות וכו'. סחטיין עליו. וסחטיין על אנשי העמק שזיהו פירצה, לאחר הפציעה של הסנטר הפותח שדריק, והנחיתו אצלם את מלך החסימות הנוכחי של ליגת העל. וקיבלה ממנו עוד 2 חתכה בלוקים במשחק החוץ הקשה בבאר שבע. ו-4 סלי שדה שכל אחד מהם הוא דאנק יותר אגרסיבי מזה שקדם לו. וביחד עם הסנטר החדש, יכולה לגמרי לשמר ולהעמיק את הדימוי שעיצבה לעצמה כקבוצה קשוחה וגדולה, שחושבת הגנה. ואונגנדה? נראה שהשתלם לו לגמרי להצטיין מול האברהמי'ז.

   
   

2. סוגרים? - החמישיה הכי יעילה התקפית שאיננה גימיק, מהלך המשחק בבאר שבע, הייתה זאת שבה הציב אברהמי דווקא את נויוביץ', הנרי ונציה ב 1-3, עם אונגנדה ב-5 ו-ווילר ב-4. למה? כי היא ייצרה 16 נקודות מ-11 פוזשנים. שזה טוב. ועוד משהו טוב. בחסות קצב המשחק הבלתי סביר בעליל, העמק ניצחה בקטגוריית הריבאונד 50-31. 10 מהם, כולם בהגנה, של ארון ווילר. שביחד עם אונגנדה מהווה וואחד קו קדמי שקופץ (במשחק הזה 3 חסימות שלו) אבל גם בעל נוכחות הגנתית, אודות לתנועתיות ולקפיציות של האיש. ריבאונד אחרי שהוא מייצר בלוק. ריבאונד אחרי שאחרים חוסמים. ריבאונד בפוזשנים משמעותיים של המשחק. הקיצר, ריבאונד. ולאו דווקא, אם בכלל, אחרי שהוא סוגר את השחקן שלו.

   
   

3. 16/20 – אז דיברנו על הגדוילים. עכשיו על הסקוררים. קיילר אדווארדס ממוקם שני בליגה בנקודות. קמרון הנרי ממש לא. ביחד הם כבשו 43 נקודות, למרות שביחד עם הכאיבו לטבעות עם 1/13 בידויי טריצות. מצד שני, 16/20 ל-2. איך? ובכן השני, כלומר הנרי, שמתקיף את הטבעת בחמת זעם. והראשון, יענו אדווארדס, עם כל מה שתרצו בכדורסל. חדירות ימינה. סיומות בשמאל. ג'אמפרים נהדרים ממה שפעם קראו הדיאמנטידיס מוב. מהלך גב לסל אחרי שאפל קאט. אפילו סל שדה מהאזור המכונה דאנקר'ס ספוט. משך תקופה ממושכת תהינו איך מיתרגם התקציב הגבוה והמוצהר של העמק לכדי סגל שהוא מעל לרמה הממוצעת. כשהיא אוחזת במאזן 10-4, כדאי לדבר גם על האיכויות של הזרים שלה.

   
   

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.