חצי נחמה: הגענו לגארבג' טיים

שש דקות לסיום השיעמומון הקשה לצפייה באורלנדו בין המג'יק המקומיים לברוקלין נטס, הגיע הרגע לו חיכה אלוהי הטנקינג משך חודשים ארוכים. חילוף של ג'ורדי פרננדס - דיירון שארפ יורד, בן שרף עולה. על פניו חילוף לא קריטי במיוחד ברגע לא מעניין במיוחד. אבל אז עצרתי לרגע את השידור וזיהיתי את החמישייה המרגשת: ייגור דיומין, נולאן טראורה, שרף, דרייק פאוול ודני וולף חולקים פרקט בעת ובעונה אחת. חמישיית הרוקיז של שון מרקס הצליחה אפילו לייצר ריצת 7:0 נחמדה שהגיעה אחרי כמה פוזשנים של הנעת כדור, אבל שם זה נעצר. ברגע הזה הבנתי רשמית: ברוקלין נטס, ברוכה הבאה לגארבג' טיים של העונה.

האזינו לרואי מקריא את הטור

6:33

העונה של הנטס התפתחה, איך לאמר בעדינות, בצורה קצת מוזרה. אחרי שבתחילת העונה היא רצתה לנצח אבל הפסידה, ובהמשך לכך רצתה להפסיד אבל משום מה התחילה לנצח, תחילת 2026 הביאה איתה יישור קו בכל מה שקשור למטרות ולדרך: רוצים להפסיד, ומפסידים בסיטונאות. שלושה נצחונות בעשרים המשחקים האחרונים מספרים הרבה מהסיפור. בנוסף, הקבוצה נפרדה מקאם תומאס הבלתי נסבל לקראת הדד ליין (ובאופן מפתיע השאירה את מייקל פורטר ג'וניור בשורותיה) ובכך הסירה את המכשול העיקרי בדרך להשתלטות הצעירים על הקו האחורי. תהליך לוואי חשוב שהתרחש במקביל לכל זה הוא ייצוב היררכיית הרוקיז בתוך הרוסטר של ג'ורדי. תהליך שהתוצאות שלו בשלב זה לא משמחות כל כך בעבור העם היושב בציון.

השבועות הראשונים של העונה היו של בן שרף. הישראלי, לצד דרייק פאוול, היה הראשון לקבל קרדיט אמיתי ברוטציה של הקבוצה. דיומין ג'יעג'ע אחרי פציעה, וולף יובש על הספסל וטראורה היה לא רלוונטי משך זמן רב. בהמשך כמעט כולם ירדו לטעום טעמו של ג'י ליג מהו. וולף ושרף עוד הספיקו לחזור מהג'י ליג ולהראות ניצוצות , שהספיקו לזאב לקנות לעצמו מקום של קבע ברוטציה. לבן זה לא הספיק, והחל מתחילת דצמבר הוא יצא לגלות ארוכה של התחשלות אי שם בלונג איילנד. לקראת סוף ינואר, עם הגברת ההכנות לקראת פרק הגארבג', הוא שב לסגל הבכיר וכעת הוא מקבל דקות מהספסל באופן די קבוע. בינתיים טראורה ודיומין נמצאים כבר במקום אחר. ברמת הכימיה, הביטחון והאסרטיביות, הם לגמרי נראים כמו חלקים לגיטימיים בעתיד של הפרנצ'ייז הזה. מה שלגמרי אי אפשר להגיד, נכון לכרגע, על שרף.

האם הוא הרוויח משהו מגלות הג'י ליג הארוכה שלו? משחקי השבוע האחרון מלמדים שכנראה שלא ממש. 52 דקות בילה הרכז הצעיר על הפרקט נגד הפיסטונס, הלייקרס והמג'יק במצטבר והאמת שקיבלנו עוד מאותו הדבר. בגלל שאנחנו נחמדים ופרובינציאליים ולא הייטרים, נתחיל עם הדברים הטובים. גם במצבו הנוכחי, אני טוען ששרף הוא מנהל המשחק האיכותי ביותר שיש בקו האחורי של ברוקלין. היכולת שלו לייצר לאחרים גם אחרי חדירה וגם במשחק העומד היא היתרון היחסי שלו על שאר יריביו לדקות המשחק. דוגמאות.

נתחיל במשחק בתחילת השבוע נגד דטרויט. סייד פיק נ' רול של שרף ודיירון שארפ, שמפרגן שם בוואחד חסימה אגרסיבית שמייצרת לשרף הרבה מרווח לחדור לתוך הצבע. הוא נכנס פנימה וגורם לאייזאה סטיוארט, הגבוה היריב, להתחייב אליו ולצאת לכיוונו. בינתיים, שארפ שועט אל תוך הצבע ומקבל את הכדור מבן במסירה יפה מאחורי הגב לסיומת קלילה בצבע.

נמשיך לפוזשן מסוג אחר, נגד הלייקרס מיום שלישי. פשוט יותר. שרף מוביל את הכדור, עובר את החצי ומזהה שההגנה של לוס אנג'לס עומדת יחסית גבוה. זאיר וויליאמס שעומד בפינה זוכה להתעלמות מוחלטת מצידו של לברון, ומסמן לבן להרים לו ללוב. חיתוך קטנטן, לוב יפה, דאנק. מבטיח לכם שלא טראורה ולא דיומין היו מוציאים מסירה כזאת.

ועדיין, המצב רחוק מלהיות מזהיר. אני מעריך בזהירות שמצבו של בן הוא הגרוע ביותר מתוך חמשת הרוקיז שבחרה ברוקלין בסיבוב הראשון, והוא בעל הסיכויים הנמוכים ביותר כרגע לתקוע יתד בקבוצה ובאופן כללי בליגה. אם אני ממפה את הסיבות, אפשר להצביע על שתיים עיקריות:

הראשונה והחמורה מכולן היא בעיית הקליעה. אני לא מצליח לזהות אפילו קמצוץ של שיפור באספקט הזה מתחילת העונה. גם בג'י ליג, אם נוציא תצוגה חריגה אחת של 6/10 ל-3, הוא עומד על קצת יותר מ-31% מבחוץ על מעל 4 זריקות למשחק. בשבועות האחרונים יכלנו לראות לא מעט החטאות "רעות", זריקות שהולכות אל הלוח ולא פוגעות בשום דבר. הטכניקה והשחרור האיטי שלו מקשות עליו בזריקות של קאץ' אנד שוט, ובמקביל אין לו מספיק ביטחון כדי לזרוק מכדרור באופן שוטף. אם אנחנו כבר מדברים על גארבג' טיים עונתי של הנטס, שכולל המון דקות הרצה לרוקיז, זה משהו שבן חייב לשים עליו כמעט 100% מהפוקוס. אנחנו יודעים שקליעה מבחוץ היא אלמנט בר-פיתוח (תשאלו אחד, דני אבדיה), אבל נקודת הפתיחה של שרף בהקשר הזה היא נמוכה במיוחד. הוא עומד העונה בברוקלין על 25% מחוץ לקשת, כאשר כמעט מחצית מהזריקות שלו מהשדה מגיעות מהטווח הזה. בתחילת הדרך זעקתי שצריך לזרוק ויהי מה, היום אני כבר בכלל לא בטוח בכך. 

השנייה היא בעיית הפיזיות וההגנה. עם הקשיים ההתקפיים של שרף, והעובדה שהיחיד מבין חמישיית הרוקיז שמחזיק בטיקט הגנתי הוא דרייק פאוול, ההגנה היא איזור שבו לשרף, על הנייר, יש לא מעט אפשרויות לצבור קרדיט. הנטס סופגים מעל 116 נקודות ל-100 פוזשנים כשהוא על הפרקט, והוא מחזיק בנט רייטינג שלילי של 9.4-. אז נכון, אפשר היה לזהות הלילה מספר פוזשנים הגנתיים ראויים ומעלה מול ג'יילן סאגס וחבריו. פוזשנים בהם הכריח את סאגס לזריקות לא פשוטות, נשאר צמוד אליו וכיסה על פערי הפיזיות עם זריזות רגליים. אבל ברמה הכללית - זה לא מספיק אמין לאורך זמן. שרף סובל מחוסר יציבות במישור ההגנתי תוך כדי המשחקים. ברמת הפוקוס, ברמת האנרגיות, ברמת המחויבות. אם זה להירדם רחוק מהכדור ולקבל חיתוכים, אם זה לספוג חדירות על הרגליים שנגמרות בתוך הסל. זה לא שהוא הגיע לליגה הזאת על תקן של פרוספקט הגנתי, אבל מה לעשות - בעת חירום מנסים ללחוץ על כל כפתור כדי לשפר את המצב.  

בניגוד לרחשי הטוויטר ודעת הקהל הקשה מאוד על שרף ברחוב הספורטיבי בברוקלין, אני מסרב לסתום את הגולל על פוטנציאל ההתאמה שלו לליגה הטובה בעולם. לצד זאת - כוכבית - החודשיים הקרובים יכולים להתברר בדיעבד כהזדמנות האמיתית האחרונה שהוא יקבל בליגה הזאת. 32 משחקים, ארגון בלי מטרות שמעביר את הזמן, קו אחורי לא עמוס בכלל והמון מקום לטעויות. אני באמת מצטער, אבל עם כל הכבוד לנולאן טראורה ודיומין, באמת שלא מדובר בתחרות בלתי אפשרית. רחוק מכך. הכדורסל הוא דינמי ואפשר לשנות את המומנטום השלילי של העונה הזאת מבחינתו. הוא חייב להתעורר ולנסות להוציא את המקסימום מהגארבג' טיים שנשאר. בכל תסריט אחר - הסיקור של בן שרף בהדיסקו יעבור תוך לא הרבה זמן לתחום האחריות של האוזמן, אהרל'ה ואודי בימי חמישי ושישי.