הבעיות של ברוקלין נעלמו. וזו בעיה גדולה

הפעם האחרונה ששמנו כאן את ברוקלין נטס על שולחן הניתוחים הייתה ב-1 בדצמבר. עד אז, הכל עבד כשורה: הפסדים שמצטברים בערימות, ווטרנים שמנפחים מספרים לקראת טרייד אפשרי  ורוקיז שמשתפשפים ומתחילים להראות ניצוצות. בדיוק כמו שאלוהי הטנקינג תכנן שם למעלה. מאז - אסון. שבעה ניצחונות מעשרת המשחקים בחודש דצמבר, תוך תצוגות מרשימות מול שארלוט, פילדלפיה, טורונטו ושיקגו. איך זה קרה אתם שואלים? בעיקר בזכות הצד שבו אמורים לשמור. הנטס הציגו בחודש דצמבר, רחמנא ליצלן, את ההגנה הטובה בליגה, עם מדד יעילות הגנתית של 103.5. לשם השוואה, בחודש אוקטובר דורגה החבורה של פרננדס במקום האחרון בליגה באותו המדד, ובחודש נובמבר "התקדמה" למקום ה-26, עם כמעט 120 נקודות שהיא סופגת ל100 פוזשנים.

האזינו לרואי מקריא את הטור

7:38

יודעים מה? למה שאני אתלהב לבד? רביץ, בוא לעזרת חבר:

ברוקלין היא הפתעת הליגה בחודש האחרון, בעיקר בגלל שההגנה שלה הכי טובה בליגה בדצמבר. זה מתחיל ביחידה השנייה, שמורכבת מרוקיז ושחקני קצה רוטציה, שהנתונים ההגנתיים שלה כמעט דמיוניים. החבורה הזאת יודעת שאצל ג׳ורדי פרננדס לא מקבלים דקות במתנה, צריך להרוויח אותן, ואחרי שמרוויחים צריך לשמור עליהן כי יש מי שיתנפל על ההזדמנות. ואת הדקות אפשר להרוויח ולשמור גם, ואולי קודם כל, בהגנה. זה עובד, יותר טוב מכפי שמישהו ציפה.

טוב, סליחה. יותר מידי נתונים ומספרים בשביל פסקת פתיחה. סך הכל באתי לספר לכם שמשהו טוב מאוד עובר הנטס בחודש האחרון. כלומר, משהו רע - אם מתחשבים בשאיפות שלה לצלול הכי נמוך שאפשר. הדובדבן שבקצפת הגיע במוצאי שבת האחרונה, עם ניצחון חוץ סופר דופר מרשים על מינסוטה טימברוולבס שנעוצה גבוה בצמרת המערב. אחלה מתנת יום הולדת למאמן הספרדי שחגג 43 באותו הערב. כשהתוצאה עלתה ל21+ הפרש לטובת ברוקלין ברבע הרביעי, נחתה עליי תובנה מדאיגה ומשמחת בו זמנית: הקבוצה הזאת מצאה את הקליק שלה. את הקצב שלה. את הרוטציה שלה. למה משמחת? כי דני וולף הוא חלק בלתי נפרד מהתמהיל הזה. למה מדאיגה? כי בן שרף לא. אז לפני שנצלול לביזנס - ממליץ בחום על צפייה בתקציר המשחק:

https://www.youtube.com/watch?v=zu3fkTHhbV4

הלך הזאב אצל הזאבים.

לאחר שפתח את העונה בצורה חסרת יציבות, עם פציעות ותנודות תכופות בין קבוצת הג'י ליג ל-NBA, אפשר כבר לומר בביטחון שדני וולף מצא את מקומו בהיררכיה של הברוקלין נטס. ההתפוצצות ההיא מול מילווקי הפכה את סימני השאלה לסימני קריאה, והבהירה היטב למאמן שמדובר בנכס מיוחד, שחייב להיות חלק בצורה כלשהי ממשחק ההתקפה של הקבוצה הזאת.

בהתחלה, האירוע הלך לאיזורים הצפויים של שימוש בוולף כפוינט סנטר ומקבל החלטות בהתקפה - כיוון שבהחלט יש מקום לפתח אצל הזאב היהודי, אבל לא בהכרח תפקיד שנוח להתחיל איתו קריירת NBA ולתפוס מקום של ממש ברוטציה. במילים אחרות, המאפיינים הייחודיים האלה של וולף פתחו לו את הדלת והכניסו אותו עמוק אל תוך הרוטציה, אבל כדי להישאר יציב יהיה צורך ביציבות באלמנטים "מסורתיים" יותר מפאוור-פורוורד בליגה הזאת. הגנה. קליעה מבחוץ. ריבאונד.

המשחק נגד מינסוטה במוצאי שבת היווה המשך ישיר של המגמה הזאת מהמשחקים האחרונים. עם חזרתו של קאם תומאס והתייצבות הקו האחורי (שתיכף נדבר גם עליו), וולף נכנס בבטחה למשבצת הסולידית. פחות להעביר את החצי ולהריץ פיק נ' רולים בהתקפה העומדת, יותר לרווח מהפינות, לחתוך לטבעת כשצריך ולייצר נתיבי מסירה בהתקפות המעבר. פחות פוסט-אפים מסובכים, פחות מסירות יומרניות, פחות התלהבות של התחלה. כשהמכניזם הקבוצתי עובד מצוין, וכשהסקוררים האימתניים מייצרים לעצמם את הזריקות בהתקפה, לפעמים כל מה שצריך לעשות זה לעמוד בפינה ולזוז למקום הנכון.

ממש כמו בפוזשן הזה, שמדגים יפה מאוד את המעבר של ברוקלין מכדורסל חולה לכדורסל הגיוני ובריא. קאם תומאס מייצר יתרון בכדרור על השומר שלו ומגיע למרכז הצבע. בתחילת העונה אין סרט שהפוזשן הזה לא נגמר בפול-אפ מחצי מרחק עם יד בפנים, אבל הפעם וולף נמצא שם. הוא מזהה שג'וליוס רנדל עוזר עמוק מאוד בצבע ופותח לתומאס נתיב מסירה. הטעיית קליעה אחת של הסקורר המוכשר ומסירת קיק-אאוט לוולף שעומד פנוי לחלוטין ב-45. הקלוז-אאוט המאוחר של רנדל לא מספיק והשלשה צוללת לרשת. סולידי. פשוט. יעיל.

אבל עם כל הכבוד לדיוק המשחק ההתקפי, דני וולף מקבל קרדיט יציב מפרננדס בעיקר בעקבות השיפור ההגנתי הגדול שלו. בתחילת הדרך סימנו את ההגנה כנקודת התורפה המרכזית במשחק של הזאב, נקודה בעלת השפעה מרכזית על המשך העונה והמשך הקריירה שלו. הזינוק הקבוצתי של ברוקלין הדביק גם אותו בנגיף המסוכן של מחויבות הגנתית, והמשחק במינסוטה היה אחלה של דוגמה לכך. עוד לפני שהישראלי נכנס אלי פרקט, ראינו מהחמישייה של ברוקלין אסרטיביות מעוררת כבוד בהגנה. בין אם זה טרנס מאן, שהצליח לעצור את אנתוני אדוארדס במספר פוזשנים בתחילת המשחק, נואה קלאוני שנתן גוף בלואו-פוסט והקשה מאוד על ג'וליוס רנדל, או ניקו קלקסטון שהיווה איום אמיתי בצבע כמעט על כל חדירה שהוולבס ניסו להציע אל הפועל.

דני עלה לפרקט 4 דקות לסיום הרבע הראשון, ושמר, יחד עם החמישייה השנייה, על הסטנדרט ההגנתי שהציבה החמישייה הפותחת. מעבר לפעולות הכירורגיות בהתקפה, הוא הצליח לעצור את רודי גובר ואת רנדל בתוך הצבע בשני פוזשנים קריטיים בסיום הרבע, שעצרו מיני-קאמבק שניסתה מינסוטה להריץ. היכולת להיות מהיר ברגליים ולהישאר צמוד לשחקן המתקיף, מבלי להיזקק לעבירות; השימוש הנכון במסה; השמירה על הריכוז והמיקום הנכון - כל אלה דברים שלא ראינו ממנו במשחקים הראשונים של העונה. עם וולף על הפרקט, ברוקלין סופגת העונה 97.3 נקודות ל-100 פוזשנים. במילים אחרות - דני וולף הוא חלק אינטגרלי מהשיפור ההגנתי של הקבוצה הזאת, ומצליח לקבע את מעמדו בין היתר בגלל זה. אני לא יודע עד כמה זה שווה משהו בימים אלה, אבל תראו את המחמאות שהרעיף עליו דוק ריברס החודש, בדיוק בנקודה הזו:

הקו האחורי

המשחק במינסוטה עזר לי הרבה בלהבין לעומק את הסיטואציה בקו האחורי של הקבוצה. טרנס מאן הנהדר ימשיך להרביץ מכות לשחקני ההתקפה היריבים ומעמדו בעמדה 2 יציב. בעמדה מספר 1, משולש הרוקיז דיומין-טראורה-שרף ממשיך במשחק הכיסאות, כאשר אף אחד מהם כרגע לא מספק לפרננדס את החבילה השלמה. זום-אין לרגע על בן שרף. הוא מוכיח מידי שבוע שהג'י ליג קטנה למימדיו, ומצליח להשתמש בתקופה הזאת לשיפור מרכיבים במשחק שלו ולצבירת בטחון, בעיקר בכל מה שקשור בקליעה מחוץ לקשת. אתמול נגד קולג' פארק הוא קלע 21 נקודות, מסר שישה אסיסטים ורשם 5 חטיפות - ובאופן כללי מספק בליגת הפיתוח 2.0 שלשות למשחק ב-44%. משהו במכניקת הזריקה נראה מהיר וזורם יותר, ואני מקווה שהוא יצליח להביא את זה גם לדבר האמיתי בקבוצה הבכירה. עד כמה הוא מרגיש בנוח? תזכורת לתצוגת ה-40 שלו מהשבוע שעבר:

זום אאוט חזרה למשולש הרוקיז. אני סבור שהסיבות שמקנות לטראורה את המקום בסגל כרגע על חשבונו של שרף הן בעיקר הגנתיות. הוא אתלטי, מהיר, זריז וגדול ממנו, ונגד מינסוטה הצליח לייצר בעצמו עצירות הגנתיות קריטיות. האימפקט ההגנתי שהוא עושה בחמישייה השניה מצדיק, כרגע, את הקרדיט שהוא מקבל. בכל הקשור לצד ההתקפי - מדובר בשחקן שעדיין מחפש את עצמו ולא ברור אם המקום שלו בהתקפה הוא עם הכדור או בלעדיו. היכולת שלו להפעיל אחרים די מוגבלת בשלב הזה. דיומין נותן גודל וקליעה מבחוץ (אם כי לא יציבה מספיק), והפאסיביות ההתקפית שלו פחות מורגשת בסגנון הנוכחי של ברוקלין שמבליט חיתוכים, חסימות רחוק מהכדור ומהלכים של חדירה והוצאה (ופחות פיק נ' רול). לכן, הקשיים שלו בכדרור ובקבלת ההחלטות פחות מורגשים.

שרף, כמנהל משחק ריכוזי שעדיין לא הוכיח את עצמו בצד ההגנתי, לא מתאים כרגע לסינרגיה המאוד ברורה שנוצרה בסגל הזה. זו הסיבה לדעתי שהוא כרגע מחכה בחוץ. המפתח הוא כמובן סבלנות. איש כדורסל חכם העריך בפניי בתחילת העונה שוולף ושרף יזוזו בין 20 ל-50 פעמים בין הג'י ליג לקבוצה הבכירה. גם אם זו הייתה הערכה היתולית, העקרון ברור. העונה דינאמית ומתפתחת, ואם העניינים ימשיכו ככה, לא מן הנמנע שהנהלת ברוקלין תעשה שינויים יזומים בסגל לקראת הטרייד דדליין כדי להחזיר את הספינה למסלולה הטבעי - אל המצולות. בתוך כך - צמד הישראלים, שינסו לנצל את השינויים שעוד עתידים לקרות בעונה הזאת לשיפור מצבם בתוך ההיררכיה. מה נאחל להם לשנה החדשה? מקסימום דקות, מקסימום השפעה, ושלא ידעו עוד ג'י ליג לעולם. ואמרו אמן.