ברולטה של היורוקאפ אין באמת מנצחים

אני לא מהחובבים הגדולים של קזינו ומשחקי הימורים וכמובן שלא ממליץ עליהם לאף אחד. ועדיין, בהזדמנויות המועטות בהן יצא לי לבקר בבתי קזינו בחו"ל, משהו ברולטה תפס אותי במיוחד. תחושת חוסר האונים המעט ממכרת שאוחזת בך ברגעים בהם הכדור מסתובב; הניסיון הנואש בלייצר היגיון וחוקיות בכללים; פאנצ'ים קצרים ודרמטייים שמייצרים השלכות הרות גורל; ובמיוחד - חוסר הוודאות לגבי מה יקרה בשנייה אחרי שהכדור יתיישב על המספר שלו. העונה ברולטה של היורוקאפ - הכדור נחת במשבצת של בורק שמניפה ברזל ראשון ב-116 שנות קיום. זמן לחגוג עם החבורה של פרדריק פוטו את התואר, ועל הדרך לשאול כמה שאלות.

האזינו לרואי מקריא את הטור

9:35

https://www.youtube.com/watch?v=j95yhwBZ2NQ

No More Bets

עקבתי מקרוב אחרי סדרת הגמר ביורוקאפ ולא הצלחתי להתנתק מאסוציאציית הרולטה שאפפה אותי, בהמשך ישיר לעונה הזאת בכללותה. מפעל שהציג השנה את אחת הגרסאות החיוורות שלו אי פעם מוכרע בסדרה שאמנם לא התעלתה לרמה התקפית גבוהה, אבל הצליחה לייצר דרמה נאה בסיום משחק מספר 2. בשום שלב של המשחק המכריע לא יכולת לדעת לאן זה הולך. אף קבוצה לא באמת הצליחה לייצר מומנטום אמיתי ולשלוט במשחק.

אל חצי הגמר הגיעה הקבוצה הצרפתית כאנדרדוג המובהק, מוקפת בשלוש טורקיות עשירות עם יומרות יורוליג מובהקות. מעטים הבראקטים שנתנו לצרפתים את הגביע. למרות שמדובר בקבוצה די צנועה בפרספקטיבה צרפתית, המועדון מהאזור הררי של מזרח צרפת הצליח לייצר מיני-מסורת במפעל השני מבית היורוליג (והשלישי באיכותו) בשנים האחרונות. עונה שישית ברציפות במפעל, מתוכן 4 ריצות פלייאוף שהמוצלחת בהן, עד השנה, הגיעה לפני שנתיים - כשהקבוצה של זקארי ריזאשה, ג'רמי מורגן וברייס בראון הגיעה לגמר והפסידה לפריז של טיג'יי שורטס ותומאס איסאלו.

כמה מילים על היריבה. בשיקטאש, בהובלת דושאן אלימפייביץ', הציגה לאורך כל העונה התקפה איכותית במיוחד (120.7 נקודות ל-100 פוזשנים עונתי, שניה בכל המפעל וראשונה ערב הגמר) שנשענת על שני עוגנים מרכזיים: יעילות חריגה באיזור הצבע, בהובלת אנטה זיזיץ', וקו אחורי של שחקנים שמייצרים לעצמם מצוין מכדרור (ג'ונה מתיוז, דבון דוטסון ואנתוני בראון). לכן, למרות קצב משחק נמוך, הטורקים הצליחו לייצר מספרים יפים בהתקפה לכל אורך העונה (87 נקודות בממוצע למשחק), וכך היה גם בסדרת חצי הגמר נגד בחצ'שהיר.

מייצג נאמנה את המונח רפיון, אנטה ז'ז'יץ' (תמונת AI)

עם זאת, נקודת התורפה של בשיקטאש היא התמודדות מול רמות גבוהות יותר של פיזיות ואגרסיביות. פוטו זיהה את זה, וכיאה לקבוצה צרפתית קלאסית - היו לו בהחלט הכלים לממש תכנית משחק של פיצוצים. משחק מספר 1 הכניס את החבורה הרכה של אלימפייביץ' להלם החל משלבים מוקדמים מאוד ברבע הראשון. הפציעה של איסמעיל קמאגטה הוציאה מארגז הכלים של אלימפייביץ' את המענה האפקטיבי היחיד לקרב תרנגולים, והתוצאות בהתאם.

אין שחקנים שמייצגים בעיניי בצורה מובהקת יותר את המונח "רפיון" מאשר אנטה זיזיץ' ואנתוני בראון. לצד הכישרון ההתקפי שאין עליו חולק, הקריסה שלהם כשחשוב ולחוץ וקשוח ואגרסיבי לא באמת הפתיעה אף אחד. הגארדים והפורוורדים של בורק הפעילו לחץ ונשארו צמודים ומרוכזים לשחקנים שלהם לכל אורך ההתמודדות. זיזיץ' הצליח לייצר תפוקה בפנים אבל כצפוי, בצד שבו שומרים, לא באמת היה קיים. המגבלות האתלטיות שלו שרק הולכות ומחמירות עם השנים לא מאפשרות לו לייצר כמעט בכלל עצירות הגנתיות. בראון ומתיוז נחנקו עם 9/30 משותפים, כל הדרך להפסד ביתי כואב מול היכל מלא בערב התקפי מחפיר של 60 נקודות ב-31% קבוצתי מהשדה.

אחרי שעקצה את המשחק הראשון, בורק הגיעה להיכל הביתי הצנוע נישאת על כתפי המומנטום. המשחק התפתח בצורה די דומה לקרב הבוץ באיסטנבול בשבוע שעבר. אותן בעיות שהקשו על בשיקטאש אז, חזרו בריבית דריבית. קווין קוקילה, הסנטר הנחמד והמוגבל של בורק, דפק שיא קריירה של 18 נקודות ב-75% מהשדה על זיזיץ' האומלל. ברבע האחרון הצרפתים הלכו בעקביות פנימה והצליחו לייצר נקודות גם במעברים, כשבשיקטאש תלויה באופן מוחלט בזריקות קשות בסוף שעון של הקלעים שלה. בניגוד למשחק הראשון, הזריקות גם נכנסו, מה שהביא אותנו לפוזשן האחרון.

להיות אדם

טוב, יכול להיות שהכותרת של הטור הזה לא הכי מדויקת. לגמר הזה יש מנצח מובהק וקוראים לו אדם מוקוקה. תפס את ה-18 אדום ברולטה והצליח לזכות בכל הקופה. הצרפתי שיחגוג 28 בקיץ, מעניק במו ידיו תואר אירופי לקבוצתו אחרי קילומטראז' די משמעותי שעשה בקריירה. כבר בגילאי 18-19 היה שחקן רוטציה בליגה הצרפתית. לאחר מכן קפץ לרזנטוביצ'יה במגה-בימקס, קרא תיגר על דראפט ה-NBA (ונכשל), טייל בערבות הג'י ליג  וקיבע את מעמדו בשנים האחרונות כשחקן נחמד ולא מעבר לכך בלבל השני-שלישי בכדורסל האירופי. ברמת התכונות, מדובר בגארד שמתבסס על אתלטיות ואורך כדי לייצר נקודות. הוא אפקטיבי בהפעלת לחץ על הכדור, בעל צעד ראשון אקספלוסיבי שמסייע לו לייצר יתרונות בכדרור, ונמצא בתקופה הטובה בקריירה מבחינת הקליעה מבחוץ. בואו נדלג ישירות לסל הניצחון, שממחיש את היתרונות הנקודתיים של מוקוקה אבל מסמל בעיניי לא פחות את הסדרה כולה.

פוטו יוצא עם 14 שניות על השעון בשוויון 71 עם כדור מהבייסליין. מולארה מוליך את הכדור באין מפריע ועובר את קו מחצית המגרש ללא שום לחץ או הפרעה מהיריבה. מוקוקה מחכה בפינה, כשעליו מופקד אנתוני בראון. הנד-אוף פשוט בין השניים וריווח מקסימלי של שאר שחקני בורק (כשקוקילה יוצא מהצבע ומרחיק את זיזיץ' מהאזור), וזהו. בנקודת הזמן הזו, עונה שלמה תלויה במאצ' בין מוקוקה לרגליים של אנתוני בראון. אם אתה טורקי, אתה ממש לא רוצה להיות תלוי ברגעים האלה ברגליים של בראון. שתיים-שלוש הקפצות, חדירה לצבע אותה AB לא מצליח למנוע, וליי אפ מעל ידיו המושטות שצולל פנימה 1.1 שניות לסיום. פאנץ' פשוט מאוד שמנצל יתרון נקודתי של שחקן מוכשר ברגע מאוד מאוד חשוב. ממש לא צריך להמציא את הגלגל, בייחוד לא במאני טיים. ברכות, אדם. ברכות בורק.

קזינו ללא מרוויחים

ימים לאחר הזכייה הדרמטית, מיהר ז'וליאן דבוטה, הבעלים של בורק, לצנן את ההתלהבות מהזכייה ולהבהיר לקהל שלו שחלומות לחוד ומציאות לחוד, וכלל לא בטוח שהקבוצה תממש את הפרס האמיתי שזכייה ביורוקאפ מעניקה: כרטיס כניסה לליגה הטובה ביבשת. הוא הצביע על שני מכשולים מרכזיים בתהליך. הראשון, האולם המקומי שלא עומד בסטנדרטים שהיורוליג מציב. השני, ההרפתקה הכלכלית חסרת התוחלת שבהעמדת סגל איכותי ליורוליג ללא כל גרם של וודאות להמשכיות בעונה שלאחר מכן.

כפי שמסתמן כרגע, בורק צפויה להיות הזוכה השנייה מתוך ארבע האחרונות שלא מממשת את ההטבה המרכזית משיקולים כלכליים, כפי שעשתה גראן קנריה אחרי שהניפה ב-2023. עוד הוכחה לחוסר התוחלת של המפעל הזה, שמכיל דיסוננס פנימי עמוק. מצד אחד, הוא מתהדר בפרס של-BCL אין ולא תהיה האפשרות להציע: כרטיס כניסה למעמד העלית של הכדורסל האירופי. מצד שני, השיטה שלו, שבנויה על עונה סדירה ארוכה ומתישה, שלב נוקאאוט אכזרי וסדרות קצרות של הטוב משלושה – מגבירה משמעותית את הסיכויים להפתעות. זה משאיר אותנו עם שני סוגים של ארגונים שמרכיבים את המפעל הזה: מועדונים עשירים עם יומרות יורוליג ותשתיות מתאימות, שמשקיעים הון תועפות וגורלם נקבע בערב נתון, לעומת קבוצות מהלבל השלישי והרביעי באירופה שכאן בעיקר בשביל ההשתתפות, אבל יכולות למצוא את עצמן ברגע בשלבי פלייאוף מתקדמים.

תשאלו את הפועל ירושלים, שהלכה על כל הקופה וכשלה גם השנה, ביורוקאפ אפור וחלש, במשימתה להעפיל ליורוליג. אני בטוח שכשהירושלמים רואים את בורק מניפה, ואת הרמה הדי נמוכה שקיבלנו בגמר, הם נמלאים כעס ואכזבה. הקבוצה שהגיעה עם יומרות יורוליג מוצהרות (ויש שיגידו לא עשתה מספיק לשם כך), הלכה הביתה אחרי ערב ספציפי שבו שילוב נסיבות רע במיוחד פעל לחובתה. הקבוצות הבכירות מסכנות יותר מידי ברולטה של היורוקאפ. לכן ראינו לא מעט מועדונים בכירים שנוטשים את המפעל בשנים האחרונות. קשה לבנות כך אסטרטגיה לטווח הארוך.

משחק הכיסאות השנתי

ובתוך כך, ישנו כמובן הציר המקביל להגעה ליורוליג: ציר המשרדים. בהנחה סבירה שבורק לא תסתער על הרפתקת היורוליג המסוכנת, אנחנו שוב מגיעים לאפריל-מאי כשלא מעט מתשומת הלב התקשורתית באירופה מופנית למשחק הכיסאות השנתי לקראת הרכבת רשימת המשתתפות במפעל הבכיר בעונה הבאה. השנה, עיקר סימני השאלה מגיעים מצרפת. נוסף על זוכת היורוקאפ שעדיין לא הכריזה רשמית על הוויתור - מונאקו המתפרקת, וילרבאן המתלבטת ופריז שלא הצליחה לעשות פלייאוף, מייצרות שלוש משבצות שסיכוי לא מבוטל שיתפנו בהקדם.

אני חייב להודות שכבר הלכתי לאיבוד בתוך בליל הרישיונות, ההסכמים, המדרג והעסקנות ביורוליג. תוסיפו לזה דיונים חוזרים ונשנים על השיטה והמבנה ורחרוחי NBA אירופה שלא ברור אם יבשילו בקרוב, אבל כבר כעת ניתן לשרטט 17 משתתפות בטוחות במפעל הבכיר בשנה הבאה.

על שלוש המשבצות הפנויות מתמודדות לא מעט קבוצות. לצד ארבע הצרפתיות, הפועל ירושלים לא ויתרה ומנסה בכל הכוח לדחוף בצירים הפנימיים לקבלת כרטיס חופשי. שתי הטורקיות שהיו בטוחות שיניפו את היורוקאפ והתבדו – בחצ'שהיר ובשיקטאש, גם נמצאות עמוק בפול. פאוק סלוניקי הפסידה לבילבאו בסדרת הגמר ביורופקאפ אבל התחמשה בבעלים, שחקנים, ומאמן מהשורה הראשונה ביבשת. וכמובן צסק"א מוסקבה, שמשקיפה מהצד ומחכה לסיטואציה הפוליטית הנכונה לקפוץ ראש חזרה לבריכה.

לא תקבלו ממני פה ניוז או הערכות מושכלות לגבי זהות המשתתפות. מה שתוכלו לקבל זה עוד קצת מרמור על האופן שבו הענף הזה מנוהל ביבשת הישנה. שום ודאות, שום דרך ברורה, מעט מידי ספורטיביות. אנדרלמוסיה של ספקולציות, דיונים, דיווחים, עסקנים ומנהלים בלי שום הבנה אמיתית של מה שמתרחש. אפשר את כל זה לתמצת למילה אחת: רולטה.