.png)
.png)
.png)
ניחוחות של קיץ
תמיד טענתי שחודש יוני הוא התקופה הטובה ביותר במעגל הקלנדרי של הכדורסל האירופי. המפעלים הבין-לאומיים מסתיימים, סדרות הפלייאוף ומאבקי הירידה בליגות המקומיות מגיעים לנקודת רתיחה, ועונת המלפפונים נפתחת באופן בלתי-רשמי עם חרושת שמועות ודיווחים. לכל זה תוסיפו את משחק הכיסאות השנתי של הקבוצות והתנועות בין היורוליג ליורוקאפ לליגת האלופות, ותקבלו תקופה שלא באמת מאפשרת לעצום עין לשנייה. לא מעט התרחשויות ותזוזות שישפיעו באופן ישיר ודרמטי על העונה הבאה פקדו אותנו בשבועות האחרונים. זמן לעצור ולדבר קצת על מה שקורה.
חרושת השמועות ביורוליג
אלק פיטרס 🡸 מילאנו
הMVP האמיתי של פיינל פור היורוליג מחפש בית חדש. החוזה באולימפיאקוס פג, וזה זמן טוב לחשב מסלול מחדש אחרי ארבע שנים מוצלחות מאוד ברמה הקבוצתית בבירת יוון. הפורוורד הוותיק חגג לא מזמן את יום הולדתו ה-31 והוא מבין שהחלון הנוכחי הוא ההזדמנות הדי אחרונה שלו לחלוב הצעות אטרקטיביות כשחקן מוביל, ולקבל את המושכות להיות שחקן המפתח של קבוצת פלייאוף. והוא בהחלט מסוגל. הקדנציה הנוכחית באולימפיאקוס הועברה רובה ככולה בצילו של סשה וזנקוב, וזה בטח לא יפליא אתכם לגלות שהעונה הטובה בקריירה של פיטרס הגיעה דווקא כשהבולגרי נטש את פיראוס לטובת ההרפתקה בסקרמנטו. כשחקן חמישייה, פיטרס רשם ב-2023/24 13.5 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-1.6 אסיסטים בממוצע למשחק ביורוליג, כשהוא מפגיז כמעט 2 שלשות למשחק ב-54%. כיף בלי סשה.
הדיווחים ברחבי היבשת מלמדים שמילאנו שמה על השולחן הצעה של 3 מיליון יורו לעונה, בחוזה לשנתיים. שאבון שילדס וזאק לידיי מסיימים חוזה, ובהחלט יש בור גדול בעמדות 3-4 שלפיטרס תהיה אפשרות למלא. גם הספקנות האוטומטית הנוגעת ליכולת של מילאנו להיות קבוצה תחרותית קצת נחלשת בעידן שבו אטורה מסינה כבר לא עומד על הקווים. לו הייתי לוחש על אוזנו הייתי ממליץ לו בחום לקחת את ההצעה. פלא שאוהדי אולימפיאקוס בלחץ?
מייק ג'יימס 🡸 ברצלונה
נכון למאי 2026, ברצלונה היא הארגון הכי מבולבל ביורוליג. חזרתו המרגשת של צ'אבי פסקוואל לבירת קטלוניה בנובמבר האחרון עשתה אימפקט בטווח הקצר, אבל לא עזרה לסגל המבוגר והמוגבל להימנע מסיום עונה גרוע למדי עם הדחה בפלייאין נגד מונאקו המתפרקת. הבלאגן לא נגמר כאן. המאמן שהתאכזב מהיעדר המשאבים וחוסר ההשקעה בסגל, ישלם עפ"י הדיווחים כ-400 אלף יורו ביי-אאוט כדי לצאת מהחוזה ולעזוב את הקבוצה מיד בסיום העונה לטובת דובאי, למרות שהוא אמור להמשיך שנתיים נוספות. המנהל המקצועי חואן קרלוס נבארו יעזוב גם הוא, במה שיגביר את חוסר הוודאות המקצועי והניהולי במועדון ויביא אותו לשיאים חדשים.
כחלק מהליך ההבראה והשיקום של הקבוצה, בברצלונה החליטו ללכת על... מייק ג'יימס. טוב, תודו שגיחכתם. הסקורר הותיק יחגוג בעוד חודשיים 36, בסיומה של קדנציה בת 5 שנים במונאקו. על מעמדו האלמותי של ג'יימס במפעל הזה אין עוררין, והוא הצליח לגרום למונאקו חסרת הניסיון להיות תחרותית מאוד בדרג העילית ביבשת שנה אחר שנה. השאלה היא האם ברצלונה מתפשרת שוב. התשובה היא כנראה שכן. עפ"י הדיווחים הפנייה למייק ג'יימס הגיעה אחרי שהבינו בבלאוגרנה ששתי המטרות הראשיות לעמדות הגארד, ז'אן מונטרו וסילביין פרנסיסקו, לא באמת ריאליות מבחינתם. ג'יימס הוא מועמד פשרה שממשיך את המגמה מהקיץ שעבר עם המהלכים של טוקו שנגליה ו-וויל קלייברן – שמות גדולים שאבד עליהם הכלח. אני לא חושב שמייק ג'יימס הוא הפתרון לבעיות של ברצלונה. רחוק מכך. אם הקו האחורי של הקטלונים יופקד בידיו, תהליך הצלילה של המועדון המפואר הזה רק יימשך.
סילביין פרנסיסקו 🡸 וילרבאן
בורג ויתרה על ההשתתפות ביורוליג בעונה הבאה, פריז מדשדשת, מונאקו בגרף ירידה תלול ומי שכנראה הולכת להיכנס לכל הוואקום הצרפתי הזה היא וילרבאן. במהלך העונה, הקולות שיצאו מוילרבאן דווקא דיברו בכיוון ההפוך. מכירת הרישיון ליורוליג, מעבר לליגת האלופות וצמצום תקציבי, לכל הפחות עד כניסת ה-NBA לאירופה. בשבועות האחרונים - מהפך. טוני פארקר צפוי לרדת לקווים ולמשוך משכורת עתק, משפחת באס האמריקאית הוזכרה כמי שתשפוך במועדון כספים גדולים - והשמות והסכומים בהתאם.
סילביין פרנסיסקו הוא אחד השמות החמים ביותר ביורוליג בקיץ הקרוב. הרכז הצרפתי יסיים קדנציה בת שנתיים בז'לגיריס, בה מיצב את עצמו כסקורר ומנהל משחק מהרמות הגבוהות ביותר ביבשת. האתלטיות והחתוליות בשילוב השיפור המשמעותי בקליעה ובקבלת ההחלטות הופכות אותו למוצר מאוד שלם. הוא בגיל הנכון (28) וחתום כעת על חוזה די צנוע של קצת יותר ממיליון יורו נטו לעונה. זה מאפשר לקבוצות הבכירות לקבל שחקן בכיר בשיא הקריירה במחיר די נוח יחסית לשאר כרישי היורוליג. פרנסיסקו הפציץ השנה 16.5 נקודות בממוצע למשחק והוסיף 2.9 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים למשחק, ומירר לפנרבחצ'ה את החיים בסדרת הפלייאוף.
אם וילבראן תוכל להציע לו חבילה כלכלית מתאימה ולעטוף אותו בעומק ובכישרון שיאיימו פליי-אין, הוא חייב לקחת את האתגר הזה. פרנסיסקו הוא לא שחקן שירגיש בנוח להיות 8-10 ברוטציה של קבוצות על. הוא צריך את הכדור בידיים ואת הדקות המובטחות על הפרקט. הרבה יותר מתאים להוביל פרנצ'ייזים קטנים להיות אובר-אצ'יברים מאשר להיות בורג במערכת גדולה. הדיבורים על ארמוני ברוקס וטימוטי לוואו-קבארו הופכים את האירוע למעניין במיוחד.
מתיחת הפנים ביורוקאפ
הזלזול הבוטה של היורוליג במפעל המשני שלו, היורוקאפ, הגיע לשיא בעונה החולפת. פורמט עקום ומסוכן (שביקרתי לא מעט כאן), פרנצ'ייזים בכירים שנטשו בזה אחר זה, אלופות שמהססות אם לנצל את הפרס הגדול ולהיכנס לליגה של הגדולים, מעטפת מדיה אפרורית ובעיקר - חוסר כיוון ואסטרטגיה ברורה. קיץ אחר קיץ היינו עדים למאבקי השליטה של פיב"א והיורוליג על דרג הביניים של הכדורסל האירופי. בסיבוב האחרון, המטוטלת זזה באופן ברור לכיוונה של פיב"א, כשבשנה שעברה הנטישה של חובנטוד בדאלונה וגראן קנריה לליגת האלופות הסירה סופית את סימן השאלה סביב זהות המפעל השני באיכותו ביבשת.
התכנית של היורוליג לשיקום היורוקאפ, כפי שפורסמה בכלי התקשורת השונים בשבוע שעבר, היא לא פחות ממהלך נוק-אאוט שיוציא הרבה אוויר מהמומנטום שנצבר בצד השני של הכביש. בשעה שהרחשים הבלתי פוסקים על NBA אירופה לא מתגבשים לכדי מהלכים של ממש, זיהו ביורוליג את שעת הכושר והבינו שהם צריכים לפתור את בעיות העומק של המפעל המשני באופן מידי, כדי לבצר את הכוח הפוליטי והארגוני שלהם ולפנצ'ר את השאיפות של המתנגדים.
אפשר לתמצת את הרפורמה לארבעה שינויים מרכזיים: האחד, הרחבת המפעל מ-20 ל-32 קבוצות; השני, מעבר למודל רישיונות שיוצעו לארגונים הגדולים, במתווה של 3 שנים מובטחות עם אופציה לשנתיים נוספות; השלישי, קיצור שלב הבתים הראשון והיפטרות משלב הנוקאאוט המעיק והמטריד שקדם לשלבי ההכרעה; הרביעי, פלייאוף בשיטת סדרות שבסופו יחולקו, ככל הנראה, שני כרטיסים ליורוליג ולא אחד. תוסיפו לזה מענקים כספיים מוגדלים, מעטפת מדיה משופרת ופניה לקבוצות חדשות על בסיס הישגים בליגות המקומיות – ותקבלו מוצר חדש לחלוטין.
אין ספק שמדובר בשינוי דרמטי, שהופך את היורוקאפ למפעל אטרקטיבי ותחרותי בהרבה. התוצאות לא איחרו לבוא, כאשר עפ"י הדיווחים שורת מועדונים הגישה בקשות לרישיון. הספרדיות החזקות מעוניינות לחזור, שני הפרוייקטים השאפתניים מסלוניקי גם בפנים, הצרפתיות מדרג הביניים נוטשות ככל הנראה את ה-BCL ושלל קבוצות נוספות מרחבי היבשת רוצות להצטרף לחגיגה. כשאתה מציע אופק ברור ויציב, פורמט שמקנה בטחון למשתתפות וממתק אטרקטיבי בסיום - אין פלא שיהיו הרבה קונים. השלב הבא, לדעתי, יהיה מעבר לפורמט של עולות ויורדות מהיורוליג ליורוקאפ. זה יהיה המהלך הסופי (והמתבקש) שיקבע את מעמדה של היורוליג כשליטה היחידה בכדורסל האירופי.
בתוך כל הבלאגן הזה אפשר לסמן מפסידה אחת ברורה. קוראים לה הפועל ירושלים. קבוצה שכנראה לא הייתה רעבה מספיק כדי לנצל את היורוקאפ החלש אי פעם כדי להשיג את הכרטיס הנכסף למפעל הבכיר. כעת, הדרך לארץ המובטחת תהיה מורכבת הרבה יותר ותעבור דרך יריבות איכותיות בהרבה. סאשה אוברדוביץ' הוא בהחלט התחלה טובה בהתמודדות עם האתגר החדש.
פרידה מגראן קנריה
13 חודשים אחרי שהפסידה להפועל תל אביב בגמר היורוקאפ, גראן קנריה מוצאת את עצמה בליגה השנייה בספרד. אין ספק שמדובר במיני רעדת אדמה בדרג הביניים של הכדורסל האירופי. כיאה לליגה הספרדית, זה קרה בצורה הכי דרמטית שיש.
החבורה של נסטור גרסיה הגיעה למחזור הסיום כשהיא מעל הקו האדום עם 10 ניצחונות, ניצחון אחד מעל סרגוסה שבמקום ה-17 המוביל לירידת ליגה. לא נכניס אתכם לבתים משולשים ולכל ניתוח התרחישים (כי גם אנדורה הייתה בקלחת), אבל מה שצריך לדעת זה שניצחון קנרי או הפסד של סרגוסה - וגראנקה נשארת בליגה. כהמשך ישיר לעונת הבלהות שלה, היא נסעה לוולנסיה וחטפה בראש. העיניים נישאו לבראוגן, שם התארחה סרגוסה במקביל והתקשתה מאוד לכל אורך המשחק. אבל אז – נס. או סיוט. תלוי את מי שואלים. סרגוסה ייצרה 7 נקודות ב-6 השניות האחרונות של המשחק, והפכה פיגור 5 לניצחון דרמטי. הדובדבן שבקצפת הגיע על הבאזר. טריי בל-היינס החטיא בכוונה את זריקת העונשין השנייה שלו, חטף את הריבאונד ושחרר את הכדור למרקו ספיסו החופשי שבניגוד לאנדריאס פליז בגמר היורוליג, השחיל את השלשה החשובה והציל את הקבוצה שלו מירידה.
גראן קנריה הייתה בשנים האחרונות מהמועדונים הבכירים ביותר בדרג השני של הכדורסל האירופי. זכייה ביורוקאפ ב-2023, סגנות ב-2015 וב-2025 ואפילו עונת יורוליג ב-2018/19. המאמן שלה עד לא מזמן, יאקה לאקוביץ', נחשב לאחד מהמאמנים הצעירים המבטיחים ביבשת. הוא לקח אותה באופן קבוע בשנים האחרונות לריצות פלייאוף יפות בליגה המקומית לצד הצלחות אירופיות. בעקבות הג'עג'וע המתמשך, הוא התפוטר במהלך העונה.
הפעם האחרונה שקנריה טעמה טעם של ליגה שנייה הייתה לפני 31 שנה. זה באמת אירוע גדול. לירידה הזו יש לא מעט סיבות, עיקרן נעוצות בסגל מבוגר ושבע שלא נעטף במספיק כישרון. ברמת המיקרו, סביר להניח שהארגון הזה מספיק חזק ומנוסה כדי לעשות חשבון נפש, להיפטר מהר מהאחראים על המחדל (בייחוד ה-GM סיטאפה סיבאנה) ולשוב לליגה הבכירה. ברמת המאקרו, הירידה הזו היא עוד הוכחה לעוצמה ולעומק הבלתי נתפס של הליגה הספרדית לעומת שאר הליגות ביבשת. בבריכת דגי הפיראנה של ה-ACB, אין רחמים. גם טורפים ותיקים נטרפים. נוכחנו לראות בשנים האחרונות לא מעט דוגמאות של ספרדיות שעושות חיל במפעלים האירופיים שנה אחר שנה ובו זמנית אוכלות חצץ בליגה המקומית. זו אטמוספירה שונה לחלוטין, בה קשה מאוד לצאת מסחרור כשנכנסים אליו. אדיוס.
תזכורת: אם עוד לא מילאתם את סקר המנויים הגדול של הדיסקו, אתם מוזמנים לעשות את כאן. אנחנו נשמח לכל פידבק.
תגובות