זה שעולה וזה שיורד (וזה שנעלם?)

מבט מעמיק אל ארבע הדקות האחרונות במשחק של פורטלנד נגד ניקולה יוקיץ' ודנבר נאגטס מלמד אותנו כמה גבוהה התקרה של הקבוצה הזו. הטרייל בלייזרס הרימו הילוך בהגנה, רשמו ניצחון מרשים 109:107 על אלופת 2023, והבליטו את דני אבדיה, שהמשיך את פתיחת העונה הפנטנסטית שלו: 23 נקודות ב-7/13 מהשדה, 4 ריבאונדים ו-4 אסיסטים ב-33 דקות.

השמיים הם הגבול. אישית וקבוצתית

הניצחון הגיע אחרי שספליטר עבר לחמישיית אנדרסייז של הולידיי-מארי-דני-קמארה-גרנט, והצליח להתיש את מובילי הכדור של הנאגטס בדקות ההכרעה. הטראפים על ג'מאל מארי הוציאו לו את הכדור מהידיים, יוקיץ' לא הסתדר עם התזזתיות של קמארה (המדהים) והנאגטס נאלצו ללכת לזריקות קשות של גורדון. מן העבר השני, הפורוורדים האתלטיים של פורטלנד חדרו פעם אחר פעם לטבעת, והצליחו לייצר נקודות קשות וגם ללכת לקו. ככה מנצחים משחקים. השילוב בין הגמישות ההגנתית לכשרון ההתקפי שיש לכמעט כל שחקן בסגל הזה, בתוספת המנהיגות של ג'רו הולידיי, מייצרים קבוצה ששווה ניצחונות גם בפלייאוף.

דני פורח בפתיחת העונה הזו בעיקר כי הקבוצה הזו מתאימה לו. משחקת בקצב משחק גבוה (105.5 במדד ה-PACE, שלישית בליגה), שומרת באגרסיביות לכל אורך המשחק וחולקת את הכדור בהתקפה. זה מאפשר לו להביא לשולחן את כל הארסנל שלו: להיות מוביל כדור משני שמקבל החלטות בלא-מעט התקפות; לטוס במעברים ולייצר נקודות מתוך האגרסיביות; ולקבל את הכדור גם למצבי קליעה מבחוץ בהתקפה העומדת. הכל מהכל.

בתחילת העונה נתתי את התחזית שבזמנו נראתה קצת מופרכת או יומרנית, ביחס לסיכויים של הבלייזרס להגיע לפלייאוף במערב. גם אם אי אפשר להסיק מסקנות רוחב על משחק ספציפי, האלמנטים שראינו במשחק הספציפי הזה מחזקים מאוד את ההשערה שלי. סימני השאלה טמונים בעיקר בעמדה מספר 1. למרות שהולידיי האלמותי הוא מניה בטוחה בשני צידי המגרש, זה עדיין לא מספיק כשלעצמו. סקוט הנדרסון יצטרך לחזור מהפציעה ולהשתלב באופן שלא פוגע בשטף ההתקפי של הקבוצה וזה -איך נאמר?- חתיכת אתגר.

---

גם לשומקום צריך לדעת איך להגיע

הסיפור של ברוקלין, לעומת זאת, שונה לחלוטין. סלחו לי מראש על כך שאני מקדיש את רוב הטור לצד המזרחי והאפור של הנציגות הישראלית בליגה, אבל העסק מתחיל לעלות לי על העצבים. הנטס רשמו בין ראשון לשני את הפסדם השישי ברציפות העונה, כשחטפו בראש 105:129 מפילדלפיה המבטיחה. האמת, שברוקלין נראית בדיוק אבל בדיוק כמו שציפינו שהיא תיראה - אבודה, שבלונית, חסרת כיוון ורחוקה מאוד מלהיות קבוצה מנצחת. קאם תומאס ומייקל פורטר ג'וניור לוקחים זריקות שבורות מחוץ לשטף וקולעים באחוזים מזעזעים מהשדה (16/42 במשותף נגד הסבנטי-סיקרז); משחק ההתקפה הקבוצתי לא קיים, נראה חד גוני וחסר רעיונות; ובצד שבו אמורים לשמור? אף אחד לא באמת רוצה להשקיע מאמץ. ברוקלין ספגה עד כה העונה 128 נקודות בממוצע למשחק, מה ששם אותה במקום ה-29 מתוך 30 בטבלת ממוצע הספיגה של הליגה (ותודה לוויזארדס שניצבים בגאון במקום ה-30).

העסק נראה רע ואין שום צפי לשינוי של המצב. עכשיו שמעו, בתכל'ס אין עם זה בעיה. הרי כבר בתחילת העונה ידענו שהקבוצה הזאת הולכת לטנקינג עוצמתי. זה באמת בסדר. הקטע הוא הדרך - מה הארגון הזה מחפש להשיג. אם אתה חוטף בראש כל משחק אבל על הדרך משפשף את הרוקיז שלך ונותן להם במה, אז יש סיכוי שיש הגיון במה שאתה עושה. אבל אם אתה גם חוטף בראש וגם מייבש לחלוטין את שכבת העתיד של הקבוצה הזאת - אתה יוצא קירח מכל הכיוונים (אהמ אהמ ג'ורדי) וחוטא למטרות ולכיוון שהארגון רוצה ללכת. במילים אחרות: אפשר להפסיד עם פואנטה, ואפשר בלי.

במשחק נגד פילדלפיה בן שרף יצא לראשונה העונה מהחמישייה ויובש לכל אורך המשחק. פרננדס האמין בטייריס מרטין ושיבץ אותו בעמדה מספר אחת. האחרון פינק אותו בשורה סטטיסטית נאה במיוחד של 0/6 מהשדה, 4 אסיסטים על 2 איבודים ב-27 דקות. דיומין קיבל 15 דקות מהספסל וזרק 4 פעמים לסל; פאוול שוטט על המגרש פחות מחמש דקות ולא עשה משהו משמעותי; נולאן טראורה שוב לא שותף והוא הרבה יותר קרוב לג'י ליג מאשר לרוטציה; ודני וולף המשיך להיות לא רלוונטי וככל הנראה שגם הוא ימצא את עצמו בליגת הפיתוח מהר מאוד. נכון להיום, פרננדס לא מקבל תפוקה מאף אחד מהרוקיז שלו. כל ההייפ על חמישה שחקנים צעירים ומבטיחים שנבחרו בסיבוב הראשון והולכים לתת אנרגיות ,מחויבות ותחרותיות בסגל, מתמסמס כי המאמן הספרדי לחוץ, ככל הנראה, להסיר את גיבנת ההפסדים.

גם ברמה הפרסונלית, פתיחת העונה של שרף שיקפה פחות או יותר את מה שציפינו לראות ממנו. חייב להודות שהופתעתי מהקרדיט היחסית נרחב בחמישייה, אבל לצערי אותו ביטחון ואותה בגרות עליה דיבר פרננדס ארוכות בקדם העונה, לא הצליחו להתממש לכדי מספרים והשפעה אמיתית על המשחק: 3.2 נקודות לצד 2.2 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים בקצת יותר מ-18 דקות למשחק. שרף מרים פחות מ-5 זריקות בממוצע למשחק, הולך מעט לקו ורושם 31.2% בפרמטר הטרו שוטינג. במילים אחרות, לצד מהלכים איכותיים בעיקר באספקטים של ניהול משחק ומסירה (28.6% מהאסיסטים של ברוקלין הגיעו מהידיים שלו) ראינו רכז צעיר שמתקשה למצוא את מקומו בתוך מערכת התקפית מאוד אגואיסטית.

כמובן שעוד מוקדם לשפוט ולקבע נרטיב ביחס לאיך שהעונה הזו תתנהל, אבל הספסול מול פילי לא יסייע לבן לשפר את מעמדו ויכולתו. פרננדס נוקט במדיניות לא ברורה ביחס לשיתוף הרוקיז - ואני מאמין שבנקודה מסוימת של העונה הוא יצטרך לקחת החלטה חד משמעית לגבי הכיוון שהקבוצה הזאת הולכת אליו. אם קאם תומאס על חוזה נגמר ועננת טרייד שמרחפת מעל ראשו בכל רגע נתון, אז ברוקלין לא תרוויח דבר לטווח הארוך אם תמשיך לתת לו קרדיט של 20 זריקות במשחק.

הדרך לשנות את זה היא באמצעות צמצום דקות משחק לוטרנים המדוכאים. לא צריך לחשוש מהרכבים שבהם הרוקיז (חלק מהם, לא כולם) משחקים יחד. לא ברור ממה פרננדס מפחד, בכל מקרה הוא כבר חוטף ערב ערב. שרף צריך להמשיך לקבל קרדיט בעמדה מספר אחת, להתייצב על 20 דקות למשחק, לטעות ולשפר בעיקר את הסקורינג. דיומין צריך לשחק לצידו כקלע שיכול לסייע בהובלת הכדור. מה לגבי השאר? אכן בעיה. הלונג איילנד נטס יפתחו את העונה בג'י ליג בשבוע הבא, וזו תהיה ההזדמנות הראשונה שלנו (ככל הנראה) לראות את דני וולף בפעולה. אני אופטימי בעניין, וחושב שהתנודתיות בין קבוצת הבת לקבוצה הראשית השנה תעזור לזאב להיכנס לעונה ולהסיר את החלודה אחרי הפציעה שעבר.

---

מכללות: הנה זה בא

בשולי הסיפורים מהליגה הטובה בעולם, תרשו לי לחגוג את פתיחת העונה בליגת המכללות. עונה היסטורית, שבה כמות חסרת תקדים של כישרון ישראלי תפגוש עולם כדורסל חדש לחלוטין. כבר היום, למשל, יכדררו 12 כדורסלנים ישראלים על המגרשים השונים ברחבי ארה"ב. שימו עין, תתייחסו. זה אירוע חדש שחבל לפספס.