זמן הכרישים

תקציר הפרקים הקודמים: אנחנו עומדים בפתחה של עונת כדורסל מיוחדת. בין ניו יורק לסן פרנסיסקו יתפזר לו כישרון ישראלי בכמות ובאיכות חסרת תקדים. בשבוע שעבר שמנו את הפוקוס על תופעת הנהירה לליגת המכללות ועל הנסיבות הכלכליות והמקצועיות שעומדות בבסיסה. הערה מקדימה חשובה לקראת העונה: הנטייה הכמעט טבעית שלי, בכל הקשור לכדורסל, זה ללכת עם האנדרדוג. הפחות מוכר, הפחות נוצץ, זה שפחות מדברים עליו. זה יכול להסביר לא מעט מהבחירות הספורטיביות שלי, וזה יסביר מידי פעם למה תראו פה טקסטים חסרי פרופורציות על כל מיני שחקנים שקלעו 12 נקודות נגד מכללת צפון מערב יורקשייר (או משהו כזה) בקונפרנס נידח.

אבל מה לעשות, העולם שייך למיינסטרים. לאירועים הגדולים, לתהליכי הענק, לתופעות שמכתיבות את סדר היום. באוקיינוס הכדורסל הישראלי של ארה"ב ישחו הרבה דגים קטנים ובינוניים. הפעם ניתן את הבמה לכרישים הגדולים. או יותר נכון: ללווייתן האורקה, ולשני הכרישים הצעירים שהגיעו לסביבה.

דני אבדיה, בן שרף ודני וולף. שלושה שחקנים שנכון לכרגע, המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא תעודת הזהות הכחולה. שניים מהם קיבלו אותה כשנולדו כאן, האחד זכה בה בזכות הודעת אינסטגרם אחת ששינתה את מסלול חייו. ערב פתיחת העונה בNBA יקרה בעוד חודש בדיוק, וזה זמן טוב להציב יעדים ולאתר מכשולים פוטנציאליים בדרך של כל אחד מהשלושה.

דני אבדיה

בעונה שעברה

72 משחקים (30.0 דק' למשחק), 16.9 נק' (1.7 שלשות ב-37%, 78% מהקו), 7.3 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים על 2.7 איבודים. פורטלנד סיימה במקום ה-12 במערב עם 44% הצלחה.

ב27 ביוני 2024 קיבל אבדיה בשורה ששקולה לטלפון מאראלה ממפעל הפיס שמבשרת לך על בינגו בדאבל לוטו. הוא נשלח מהביצה הטובענית של וושינגטון היישר לטרייל בלייזרס, שבנו ליבה מוכשרת של שחקנים צעירים אבל נותרו בלי שאיפות פלייאוף רציניות. בארבע העונות הראשונות בוויזארדס, הצליח הטאלנט של זופי לייצר מגמת שיפור עקבית בלא מעט אספקטים במשחק שלו. האתגר המרכזי היה לשמור על קו המגמה גם בסביבה חדשה עם סגל שבו לא מעט שחקנים במעמד דומה לשלו – צעירים, מוכשרים ועם יומרות אולסטאר. במשימה הזו אין ספק שהוא עמד בהצלחה. ראינו השנה פיזיות יוצאת דופן, קליעה טובה ל-3 בווליום ובאחוזים (למרות פתיחת עונה רעה מאוד באספקט הזה), ונוכחות בריבאונד. קיבלנו גם כמה תצוגות על בלתי נשכחות במהלך העונה הסדירה. ואפילו הייתה תחושה של תחרותיות ומאבק אמיתי על הפלייאין לקראת סוף העונה.

https://www.youtube.com/watch?v=GCxvpCmvZHY

הדבר הכי מעודד שאפשר לקחת מהעונה הזו בפורטלנד הוא המשך מגמת ההתפתחות של דני כמוביל כדור. אני חושב שזה האספקט שיקבע, בסופו של דבר, את התקרה שלו בליגה. אין ספק שברמת ההאסל, ההגנה, הריבאונד והפיזיות הוא יהיה מסוגל (ויש שיגידו שהוא כבר נמצא) להגיע לטופ של הליגה בעמדה שלו. המיתוג שלו כפורוורד אול אראונד שיכול להיות שחקן חמישייה מוביל בקבוצה מנצחת, טמון ביכולת שלו לשפר ולדייק את יכולות ניהול המשחק כמוביל כדור משני (או secondary ball handler, כמו שאוהבים להגיד נרקומנים של סינרג'י). המשקל הסגולי של דני בהנעת משחק ההתקפה של הבלייזרס היה משמעותי (המספרים לא משקרים), ואין סיבה לצפות להיפוך מגמה בעולם ללא אנפרני סימונס (ולצד ג'רו הולידיי כפרה עליו, טופ שחקנים מרגשים בליגה הזאת).

AST%	Season
6.4	20-21
11.7	21-22
14.2	22-23
17.4	23-24
19.3	24-25

היעד

הצלחה קבוצתית. חאלס. זהו. די. מיצינו דיונים על פיתוח אישי, התלהבנו מההיילייטס והתפוצצנו ברשתות על הטריפל דאבלים. די. הגיע הזמן לעשות פלייאוף. עכשיו כן, ברור שזה יעד קבוצתי, ברור שזה תלוי בעוד הרבה גורמים נוספים וברור שהמערב מפלצתי ברמת האיכות והעומק. ברור גם שההתפתחות הפרסונלית של דני עוד לא הסתיימה. גם אם הוא לא רחוק מהתקרה שלו (לדעתי), הוא עדיין לא הגיע אליה. ובכל זאת - היעד מבחינתו יהיה להגדיל את הסיכויים של הבלייזרס להיות איום אמיתי על הפלייאוף. לקבוצה הזאת יש תקרה הגנתית גבוהה מאוד (עם הולידיי, קמארה ודני) - ואם ההימור המטורף על האנסן יאנג יממש את עצמו, נוכל לפנטז על לראות את דני אבדיה משחק כדורסל גם אחרי ליל הסדר.

היי, זה רביץ. פורטלנד קבוצה עמוקה, מגוונת, הגנתית, סימפטית מאוד. הבעיה היא שדני לא יצטרך לעזור לה להגיע לפלייאוף, הוא יצטרך להוביל אותה לשם. זאת קבוצה בלי מספר 1 אמיתי, אבדיה הוא כנראה השחקן הכי טוב שם כרגע וגם הוא רחוק מלהיות מספר 1 אמיתי. אם להיות ריאליים, פלייאין יהיה הישג יפה במערב הזה.

בן שרף

בעונה שעברה

60 משחקים בכל המסגרות (23.4 דק' למשחק), 12.0 נק' (0.7 שלשות ב-29%, 75% מהקו), 2.8 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים על 2.7 איבודים. אולם הגיעה מרחק ניצחון מאליפות גרמניה והודחה בשלב הבתים של היורוקאפ.

מושלם. אין מילה אחרת שיותר מתאימה לניהול הקריירה של בן שרף. מנתניה בלאומית, דרך הדומיננטיות בקרית אתא בגיל 17 ועד לאחד מבתי הגידול האיכותיים באירופה לפרוספקטים - אולם. כל בחירה בדרך הייתה מדויקת ונכונה. בניגוד לדני אבדיה, שגדל וצמח בתוך המעטפת של מכבי תל אביב, שרף הגיע לNBA במסלול עוקף כביש איילון, ולשם כך הוא היה זקוק  ל-0 טעויות בדרך. וכך קרה.

אולם הייתה קבוצה תחרותית בשנה שעברה בזירה המקומית, על אף האכזבה וההדחה המוקדמת מהיורוקאפ. לצד נואה אסנגה האנוכי וג'וסטיניאן ג'סאפ הווינר (כתבתי את השם הזה בטייק אחד בלי מחיקות), שרף הצליח לבוא לידי ביטוי במשחק ההתקפה ולהיות דומיננטי מאוד בדקות שלו המגרש (כמעט 29% יוסאג' במשחקי היורוקאפ). הוא הציג בגרות לא אופיינית לשחקן בגילו (סורי על טייק שחוק ומעפן שמצא את דרכו לטור, אבל אין ברירה) והיה משמעותי גם ברגעי המאני טיים של קבוצתו. למרות שאם להיות כנים, ציפיתי להתפוצצות יותר משמעותית העונה, הגרף עדיין מלמד על מגמת שיפור עקבית, ובמבחן התוצאה זה השתלם עם בחירה בסיבוב הראשון של הדראפט.

האתגר

שון מרקס מיצב את עצמו כגיבור לאומי בישראל כשבחר בשני ישראלים בסיבוב הראשון בדראפט. גיבור מהסוג שזוכה לטקס הוקרה עם תמונה יפה ותעודה ממוסגרת או סתם כדורסל מנשיא המדינה. עם זאת, בשביל בן שרף, הברכה היא גם האתגר הגדול. שרף יהיה העונה חלק מקו אחורי עמוס של שחקנים צעירים (מי יותר ומי פחות) שבאים לתת מרפקים ולהרביץ כל הדרך אל הת'נקינג. להרחבה בנושא שווה ללחוץ כאן (כן זה אודי. וכן, הוא כותב באנגלית). ואלו שמות עוכרי ישראל: נולאן טראורה, איגור דמין, קאם תומאס, קובי באפקין וטרנס מאן. ויהיו עוד. מעל שרף ושאר הגארדים הצעירים תרחף, כל הזמן, החרב המתהפכת שבאבחה אחת שולחת שחקנים לגיהינום הג'י ליג - מקום בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום. כדי לצמצם את הסיכויים שאירוע שכזה יקרה, שרף יהיה חייב, בפן המקצועי, לחזק את החולשה המרכזית שלו - הקליעה מבחוץ. המספרים בעונה שעברה לא היו מעודדים במיוחד.

תמונת AI

עיון במפות הזריקות של בן שרף מהעונה האחרונה באולם מעלה לא מעט דאגות. בשלשות שלא נזרקות מהפינות (טופ אוף דה קי וחצאי פינות) רשם הטאלנט הישראלי, בכל המסגרות, נתון לא מעודד של 24%. בפינות האחוזים משתפרים, אך הווליום נמוך מידי כדי שנפתח שמפניות. אז נכון, מדובר בגארד ארוך שמעדיף חדירה, וקפיצת המדרגה הפיזית שהוא צפוי לעבור בNBA עשויה לסייע לו בכך. אבל, כדי שג'ורדי פרננדז ירגיש מספיק בטוח לשים את הכדור בידיים שלו לדקות משמעותיות, שיפור הקליעה (הן בקאצ' אנד שוט ובעיקר אוף דריבל) הוא בגדר מאסט. במהלך העונה נשים על זה זרקור ונראה איך זה משפיע על המשחק של בן ועל הקרדיט שהוא מקבל.

קפצתי שוב להגיד שאני אופטימי לגבי בן שרף, כנראה יותר מהרוב. הוא שיחק שלוש שנים מול מקצוענים והגיע כל שנה לפלייאוף, זה נסיון נדיר מאוד בגילו. לא יפתיע אותי אם יתברר שהוא מוכן מהצפוי ל-NBA באיזורי המשנה: יכולת להבין ולבצע סטים התקפיים והגנתיים, יכולת לשחק אוף דה בול, הגנה אישית, ושזה יהפוך אותו לשחקן שקל יותר לתת לו דקות מרוב הרוקיז האחרים. אבל כן, בלי קליעה יש גבול כמה הוא יוכל להשתלב אפילו כרוקי.

האתגר של בן שרף העונה הוא לא פשוט. דני אבדיה הוכיח שלהגיע מהדראפט לקבוצת טנקינג יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד יש את המשוואה הפשוטה: אין ציפיות = פחות לחץ. מצד שני, להתפתח בג'ונגל כדורסל שכרגע נראה בלי כיוון? קשוח. מצד שלישי, בפעם האחרונה שבדקתי, ראסל ווסטברוק וקייל קוזמה לא ילבשו את  השחור של ברוקלין העונה, אז אפשר להיות אופטימיים. היעדים של בן העונה צריכים להיות קפיצת מדרגה ברמה הפיזית וייצוב הקליעה מבחוץ. לאט לאט, שיטת הסלמי.

דני וולף

בעונה שעברה

37 משחקים (30.5 דק' למשחק), 13.2 נק' (1.0 שלשות ב-34%, 59% מהקו), 9.7 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים על 3.2 איבודים. מישיגן הודחה בסוויט סיקסטין של המארצ' מאדנס.

מיד לאחר ההכרזה על בן שרף, ובשלב שכבר נלחצנו מהידרדרות לסיבוב השני - דני וולף עלה על הלוח. היוניקורן היהודי היה אמור, בשלב הזה של החיים, להשקיף על מנהטן ממשרד בקומה 80 באחד מפירמות רואי החשבון המובילות. אותה הודעה שראיתם בתחילת הטור, שינתה את מסלול חייו. קיץ 2023 עם נבחרת העתודה גרם לעלם הצעיר להבין שהוא משהו מיוחד. החיבור עם נועם יעקב היה מטריף, ומהר מאוד הבנו שגדל לעם היהודי סנטר מהזן החדש.

הדומיננטיות של אלפרן שנגון ביורובאסקט האחרון הזכירה לנו כמה אנחנו מהופנטים למודל הסנטר החדש. סנטרים חכמים עם יכולות מסירה היו לאורך כל השנים. כאלה שמריצים פיק נ' רולים; מסיימים חזק בתוך הצבע; מייצרים לעצמם ולאחרים מהפוסט; קולעים מבחוץ ולוקחים ריבאונד – בו זמנית – קשה יותר למצוא. אז יש את האחד והיחיד יוקיץ', ויש כאמור את שנגון (ואולי גם פורזינגיס באותה קטגוריה?), וגם האנסן יאנג נבחר מתוך אותו רעיון (מי היה מאמין שאזכיר כדורסלן סיני פעמיים באותו הטור) ואם נתור לעומקי הסגלים בליגה נמצא אולי עוד כמה שחקנים שעונים על כמה מהתכונות הללו. על הנייר, דני וולף הוא חד משמעית באותה משפחה.

העונה שעברה הציתה לסקאוטים את הדימיון בדיוק בגלל הדברים האלה. כשוולף עובר את החצי - אתה לא יודע למה לצפות. שלשה מכדרור אחרי סטפ באק, דרייב אגרסיבי לטבעת, הוקים רכים בתוך הצבע, או מסירה חכמה לקלע שעומד בפינה. הגיוון ההתקפי בשילוב הסייז הופך אותו לנשק עם פוטנציאל בשמיים, וכשאתה מראה את היכולות האלה בקונפרנס מרכזי כמו הBig Ten - הדרך לNBA סלולה.

המשימה

האתגרים של דני וולף ובן שרף יהיו שונים. כלומר, שניהם יהיו חלק מאחת הקבוצות החלשות בליגה (שאם תעבור 25 נצחונות ג'ורדי פרננדז צריך לקבל את מאמן העונה), ויסבלו מהצד הרע של כדורסל ת'אנקינג, אבל הסיטואציה של וולף שונה לחלוטין. לעומת העומס בקו האחורי שיצריך משרף לעבוד קשה כדי להתבלט, בקו הקדמי של הנטס, שמורכב בעיקרו מניקו קלאקסטון ודיירון שארפ, לרואה החשבון שלנו יהיה הרבה מקום להראות את יכולותיו. עם סט כישורים ייחודי כזה, יהיה קל להתבלט ליד שני גבוהים מאוד מוגבלים התקפית, שעיקר האימפקט שלהם מתבסס על אתלטיות ונוכחות הגנתית. ואם ניקח רגע את שאיפות הת'אנקינג לאקסטרים, לא מן הנמנע שאחד מהם ימצא את עצמו במהלך העונה אורז מזוודה ובורח (בעיקר קלאקסטון, שהחוזה שלו הוא חוזה יורד, מה שהופף אותו לסחורה חמה מאוד בעבור מי שמחפש 5 הגנתי).

המשימה של דני וולף היא לנסות להגיע, עוד השנה, למשבצת הגבוה המוביל של הקבוצה. לא אכפת לי אם חמישייה או לא, אבל ברמת נפח הדקות והמעורבות ההתקפית - אין כל סיבה לא לשאוף לדומיננטיות למן הרגע הראשון. גם העובדה שאין בקבוצה מנהלי משחק מנוסים ואיכותיים מספיק בקו האחורי, עשויה לסייע לו ולהגדיל את המשקל שלו כמקבל החלטות מרכזי בהתקפה. דני - זה עליך. עם הגנה סבירה (מה? את מי זה מעניין) זה חייב לעבוד.

בהצלחה לאורקה. בהצלחה לשני הכרישים. בהצלחה לי עם הלילות הלבנים. יאללה דיסקו. סליחה, הדיסקו.