זו לא הפתעה, זה הברור מאליו

3 דקות לסיום, 13 הפרש, המשחק גמור. טי ג'יי ליף יורד לספסל אחרי שסיים האלי הופ נהדר, נותן צ'סט באמפ לסורקין המחויך, בדיוק משמאלם, בפוזת שילוב הידיים המוכרת, עמד עודד קטש. פנים עצבניות, אפס חיוכים.

האזינו להופמן מקריא את הטור

10:02

בדיוק ברגע שהמצלמה עזבה את הספסל וחזרה למגרש, מסר תומר אסייג ללייאפ קליל, באפס התנגדות, לדור ענבי. קטש נשאר באותה פוזה, פנים קפואות, אבל מתחת להבעה הזו ושילוב הידיים, אפשר היה להרגיש את הכעס על שחקניו. אני בטוח שהוא לא דמיין שקבוצה חסרה, שנמצאת בכושר מזעזע וששני שחקנים שהיו טובים היום כבר יצאו בחמש עבירות, עדיין תאמין (גם אם בצורה מלאכותית) שאפשר לעשות פה משהו.

מכבי תל אביב ניצחה באתא, ובגביע, כמו בקלישאה, כל מה שחשוב זה לעבור. אבל הדרך שהיא עברה, והקושי האמיתי שהקבוצה של אלדד בנטוב העבירה אותה, לא יכולים לבשר טובות לקראת צמד משחקי היורוליג הקרובים.

לפני כמה חודשים, קריית אתא נראתה מצוין וכולנו התלהבנו מהכדורסל המהיר של בנטוב. אתא הייתה גומרת קבוצות עם הקצב שלה והסקור הגבוה שהייתה מייצרת, אבל משהו נתקע. מהמחזור ה-7, שנערך לפני יותר מחודשיים, היא עברה את ה-90 נקודות רק פעם אחת - וגם זה היה בהפסד לנס ציונה.

היא הגיעה למשחק בתחושת "אין לי מה להפסיד" קלאסית. גם העובדה שהייתה חסרה את דריוס האנה לא הפריעה לה לבוא, להתחרות, להילחם ולדגדג את הענק הצהוב. זה לא הספיק לניצחון, אבל היא יכולה להיות מעודדת בסך הכל. יש לה עוד מה למכור בליגה.

אפשר היה להרגיש את הכעס, עודד קטש. צילום: עודד קרני, באדיבות איגוד הכדורסל

מכבי הגיעה למשחק בתחושה הפוכה מה"אין לי מה להפסיד" של אתא. לה היה הרבה מה להפסיד, אבל אם לומר את האמת, הסיכוי שזה יקרה היה קטן מאוד. מאוד. מכיוון שהסיכוי היה כל כך קטן, אני רוצה להאמין שהשחקנים באו נינוחים מאוד. והאמת? בצדק. אתא, שמשחקת גם ככה ללא סנטר טבעי וחסרה את האנה, הייתה צריכה להתמודד עם סוללת הגבוהים של מכבי בתוספת שחקנים פיזיים כמו וויל ריימן וגור לביא (שלא שיחק). ממה יש לפחד בדיוק? זה הרגיש כמו זמן טוב לתרגל דברים לקראת השבוע הכפול ביורוליג.

אז קטש תרגל. הוא מאוד אוהב את ההרכב שבו ג'יילן הורד שומר על רכזים, אז הוא פתח איתו על בייטנר. רגע, מה? פורוורד נבחרת צרפת צריך לכופף ברכיים מול בייטנר? זה התרגול לקראת רכזי יורוליג? התשובה היא כן. זו הזדמנות מצוינת, בלי לחץ, לתרגל איך עושים חילוף, מתי לא צריך לעזור להורד ומתי כן, סגירה לריבאונד ויציאות למתפרצות - כולם קשורים בדרך כזו או אחרת לשמירה של הפורוורד על רכז היריבה.

אתא משחקת מהר וזורקת שלשות. מפתיע? אין לה מה למכור אחרת. בטח מול ההרכבים הגבוהים שהיו רוב הזמן על המגרש מבחינת מכבי. זה הסגנון שהיא רצה איתו מתחילת העונה וזה הסגנון היחידי שהיא יודעת לשחק. במחצית הראשונה היא זרקה 20 שלשות וקלעה 9 מתוכם וככה הצליחה, איכשהו, להתמודד עם הסייז של מכבי.

מכבי לעומתה, עם יתרון גודל מובהק לא ממש ניצלה את זה. אין לי ציפיה ממכבי לשחק כדורסל איטי ולכדרר באיטיות ל-45 ואז להכניס כדור לסורקין שיטחן בפנים. אבל כן יש לי ציפיה שתשחק טיפה יותר חכם. לא יכול להיות שבחצי שבו היא לוקחת 11 ריבאונד התקפה וסוחטת 18 עבירות, היא מסיימת ביתרון נקודה בלבד. נכון, היא לא זרקה לשלוש כמו משוגעת, ועדיין היה ניתן לוותר על זריקה או שתיים. כשהכדורים כבר הלכו פנימה, הם נמסרו מהר החוצה בגלל הכיווץ העצבני של אתא, או שהסתיימו בהחטאות מביכות.

נזכר שהוא במו"מ על החוזה, תמיר בלאט. צילום: עודד קרני, באדיבות איגוד הכדורסל

והיה גם את עניין הפאולים. אתא, כאמור, החליטה בלית ברירה לפוצץ. ולמרות שחנוכה כבר עבר, לוח העבירות התמלא בנרות. היה ברור שזה מתישהו יחזור לנגוס להם בישבן, ואני חייב להגיד - חשבתי שזה יגיע הרבה יותר מוקדם.

רבע שלישי ואסייג לוקח פיקוד. את החצי הוא סיים עם 0 נקודות ו-3 אסיסטים, אבל את הרבע השלישי הוא כבר סגר עם 8 נקודות ו-5 אסיסטים. עזר לו במשחק מצוין מאליק הול, וביחד הם אפילו לוקחים את ההובלה מספר פעמים. מכבי המשיכה לשחק לא מספיק חכם, והראן אנד בלאגן הזה עושה רק טוב לחבר'ה של אתא, שהצליחו לא רק להישאר בחיים אלא גם להימנע מיותר מדי עבירות. דולינסקי ובאדי יום נראו טוב ובתוספת הוכשטטר - טופ שמות בליגה, נראו כמי שיכולים, עם קצת מזל, לחולל פה סנסציה.

הרבע הרביעי התחיל ותמיר בלאט נזכר שהוא במו"מ על חוזה. זה לא שהוא היה גרוע לפני כן, אבל סוף סוף מישהו ניצל בצורה אולטימטיבית את יתרון הסייז של מכבי. בלאט התחיל את הרבע המכריע עם 7 אסיסטים, והוסיף להם עוד ארבעה - בעיקר להאלי הופים שונים לגבוהים. כאן כבר החבר'ה של אתא נפלו מהרגליים ויצאו בעבירות. ראשון יצא דולינסקי המוכשר שעדיין לא למד לא לשוח ידיים, הרגיש לי שכל פאול שהוא עשה מתוך ה-5 שלו זה פאול שהוא יכל להמנע ממנו. דקה אחרי זה יצא גם באדי יום וסגר סופית את סיכויי המארחת לניצחון מפתיע.

ככה נראו הגבוהים של מכבי ברבע האחרון: סנטוס, ליף והורד ביחד הוסיפו 19 נקודות ברבע הרביעי בלבד, רבע שנגמר ב-31-12 מוחץ לצהובים. מכבי ניצחה בסוף במעל 20 הפרש. כשמסתכלים על הבוקסקור הסופי, אפשר לחשוב שהיה פה משחק מצוין של החבר'ה של קטש: 28 אסיסטים על 10 איבודים, אחוזים מצוינים לשלוש וסקור גבוה - זה בהחלט נאה.

וכמו שפתחנו, מה שחשוב בגביע זה לעבור, ועדיין, בטוח שהם מבינים שעם גישה כזאת ומשחק לא חכם, הם לא יצאו כמו שהם מפנטזים עם שני ניצחונות מהשבוע האירופי הקרב ובא. אם איכשהו לוני ווקר יחזור לאחד מהם, זה יכול לעזור. יכול לעזור מאוד.

---

נתחיל באוביוס של האוביוס: ניצחון של הפועל העמק על הפועל חולון הוא ממש לא הפתעה. בדיוק להפך - הוא הברור מאליו. בזמן שחולון נראית כרגע כמו קבוצה בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום, העמק הגיעה לעבודה. בהובלת אברהמי, הם לא רק ניצחו, הם באו, ביצעו והביסו. בצדק מוחלט.

תחילת המשחק דווקא הייתה שייכת לחולון ולסאנוגו. הסנטר ממאלי קלע 7 נקודות כבר ברבע הראשון, כשנראה היה שההגנה של העמק פרוצה. בכל פיק אנד רול, השחקנים של אברהמי קפצו חזק על הגארד והפקירו לחלוטין את האיש הגדול. סאנוגו הראה טכניקה טובה, תפס כדורים רחוק מהסל וסיים יפה בטבעת.

אבל כאן נכנס האבל הגדול. רשימת הקלעים של חולון בסוף הרבע הראשון סיפרה את כל הסיפור: סאנוגו 7, ארצי 7, וולטון 1, זלמנסון 1. רואים כאן תבנית? אם אתם מכירים את שרון אברהמי, ותאמינו לי, אני מכיר - מבחינתו זה היה תרחיש אידיאלי. אברהמי החליט מי לא ינצח אותו היום, והוא היה מוכן שסאנוגו יקלע כמה שהוא רוצה, כל עוד הגארדים והיוצרים של חולון נשארים מחוץ לקצב. זו הייתה מלכודת אברהמית קלאסית, וחולון, בלית ברירה, יכולת או רצון פשוט נכנסה הישר אליה.

בעוד שחולון נשענה על שני שחקנים, בצד השני ראינו קבוצה. הרבע הראשון הסתיים ב-23-16 לעמק. בזמן שחולון הציגה רשימת קלעים מעליבה של ארבעה שחקנים בלבד, העמק הגיעה עם שישה קלעים שונים, בהובלת ניב משגב עם 7 נקודות ואינטנסיביות בשני צידי במגרש. ברבע שני המשחק התעורר. אדוארדס ומנפורד התחילו להחליף טראש טוק. אדוארדס תפר שלשה לא הגיונית ומנפורד סימן לעברו תנועת ביטול של "זה פוקס של החיים", תנועות הידיים והפה המשיכו ביניהם עד הפסקת המשחק, וסוף סוף ראינו קצת אינטסביות של שחקן חולון.

כמה מחמאות אפשר לתת לו? ניב משגב. צילום: אלן שיבר, באדיבות איגוד הכדורסל

מנפורד, שלא הצליח למצוא את הטבעת מבחינת נקודות, המשיך למסור בעיקר לסאנוגו, שפשוט חגג בצבע ואחרי קליעת עונשין של מנפורד, חולון אפילו הצליחה להפוך את התוצאה ולעלות ליתרון. כאן הגיע עוד מהלך מנצח של אברהמי. עוד מהלך מראה על כמה הוא חי את המשחק ומאמין בכל השחקנים שלו. קמרון הנרי נכנס במקום משגב. הנרי, שהוא ממש לא רכז קלאסי, החזיר בשתי פעולות פשוטות את המומנטום לעמק. זה התחיל במסירה גדולה לדאנק של ניק אונגנדה, והמשיך בחטיפה חכמה שהסתיימה בשלשה של נציה במעבר. בואו נעצור להחמיא לנציה (וגם לאברהמי): למרות 0/2 מהשלוש עד אותו רגע, הוא לא היסס. הוא ידע שזאת שלשת מומנטום. כשיש לך גב מהמאמן, אתה לוקח זריקות כאלה באוטומט.

המחצית הסתיימה ב-39-34 לעמק, סאנוגו אמנם סיים מחצית מצוינת עם 13 נקודות, אבל וולטון, מקריי ומנפורד פשוט לא היו באירוע. כמה קיצוני הלכה חולון על הגארדים? מנפורד שבממוצע בליגה מוסר 3 אסיסיטים, סיים את המחצית עם 4. כלומר, היא חיה בשלום עם המסירות שלו, גם אם הן מסירות לנגיחות קלות מתחת לסל.

הסיפור היה פשוט: חולון רצתה לרוץ, לשחק מהר, להגיע להרבה פוזשנים אבל נתקעה מול התגובות המדויקות של העמק שבאה עם מטרה ברורה: להאט את הגארדים ולהמר על הגבוהים. למארחים זה עבד, לאורחים הרבה פחות.

המחצית השניה שוב נפתחה עם מהלך של אברהמי. הפעם נציה שהיה מצוין בהגנה על וולטון ירד לספסל, והנרי שסיים מצוין את החצי הראשון במקומו. וזה השתלם, 20-7 אחרי 5 דקות בתוך הרבע די גמרו את המשחק, כאשר הנרי ומשגב מפציצים לשלוש. ברגע המכריע באותו רבע, הגיע המהלך שזיקק את הפועל חולון ואת ג'ורדן מקריי בפרט: מקריי יצא למתפרצת, ובמקום להוריד בדיש חכם או לסיים בלייאפ סולידי, הוא הלך לנסות דאנק על אונגנדה. זה נגמר בגג יפה, ובצד השני נציה העניש מיד עם עוד שלשה. גיים אובר.

בכלל, מקריי במשחק בלהות שממשיך את הכושר הנורא שלו, מלווה בפרצופים לכל העולם - לשופטים, למאמנים וגם לחברים שלו לקבוצה. נו, מה נגיד? אולי זה עדיף מאדישות כוללת. אבל כשמסתכלים על הסטטיסטיקה ורואים 5 נקודות ו-1/8 מהשדה, אתה אומר לעצמך: אולי בעצם עדיפה האדישות.

עדיפה האדישות, ג'ורדן מקריי. צילום: אלן שיבר, באדיבות איגוד הכדורסל

מכאן ועד סוף המשחק העמק המשיכה לצלוף מחוץ לקשת באחוזים נהדרים, וכל ניסיון קאמבק קטן של חולוניה נבלם עוד לפני שהתחיל. בכל פעם שחולון הראתה סימן חיים, הגיעה שלשה או עצירה גדולה של המארחים שפשוט הוציאה לה את האוויר. העמק קלעה 13 שלשות באחוזים טובים, ושלטה ללא כל מפריע בריבואנד. 43 ריבאונדים מול 30 בלבד של חולון לא השאירו סיכוי לקבוצה של יואב שמיר. יפה היה לראות שכל השחקנים השתתפו במאמץ להשיג את הכדורים שחזרו מההחטאות ו-7 שחקנים שונים לקחו 5 ריבאונדים או יותר.

כמה מחמאות אפשר לכתוב כבר על ניב משגב? 22 נקודות ו-4 אסיסטים היו לרכז שאוהדי חולון היו מתים שיהיה אצלם. מנהיג, קשוח, בשליטה, חכם ובאד מאדרפאקר. נבחרת, מיד.

אני אמשיך לכתוב כאן כל הזמן - הגיע הזמן שהנהלת חולון תצא באופן חד וברור ותסביר מי המאמן שלה. אפילו הודעה קטנה שיואב שמיר יהיה המאמן עד סוף העונה תעשה הרבה יותר טוב לקבוצה, לשחקנים ובטח לאוהדים. אני בכלל לא מדבר על כמה שזה לא פייר כלפי המאמן עצמו. ואם לא? אז תחתימו מאמן אחר. מצב אבסורדי.

אז אם הנפתם פעם את גביע המדינה או זכיתם באליפות הקט סל של מחוז אשדוד. אם קוראים לכם אברהמי או שמיר. אם אי פעם ישבתם עם פלאפון וצילמתם את מאמן היריבה - תזכרו שהכל, אבל הכל, אמת לשעתה.