.png)
.png)
.png)
השמיניה של מכבי. פחות זה יותר?
- שי האוזמן
- 17 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
חיכיתי לסדרה הזאת, ממש. התעלמתי מכל מה שהיה לפני, קצת בכוח. ראיתי שהיציעים לא מלאים, ברמת הכ-8,000 איש ואשה, ודפדפתי (לעת עתה) הלאה. הכל, כדי לקבל את מנת כדורסל הפלייאוף שמגיעה לנו. כמה דקות אל תוך הארוע, בין טיול בהתקפה של הצהובים בצד אחד לבין נעילה צהובה בצד השני, הבנתי שאין כאן ארוע. יש כאן דומיננטיות חד משמעית של קבוצה אחת שיודעת מה היא רוצה לעשות, אל מול אחת שלא. 0-1 צהוב קל ומרשים. פלייאוף? אולי במשחק הבא.
רבות דובר, לפני תחילת הסדרה, על החוסרים במכבי תל אביב. חוסרים שהובילו לכך שהיא מתייצבת עם רוטציה בת 8 שחקנים, כולל 3 ישראלים בלבד. פחות דיברנו על כך שנכון, יש לצהובים רק שמיניה, אבל השמיניה הזאת כמעט ונטולת בורות הגנתיים. אוקיי, בואו נשים לרגע בצד את רומן סורקין, עם יכולות החסימה מצד אחד והיציאות הבעייתיות לנבדל במקביל. קלארק, לונדברג, בריסט, דיברתולומיאו, ריימן, הורד, הנקינס. לא כולם שומרים גדולים, זה נכון, אבל כל אחד מהשביעיה הזאת מביא איתו ערך מוסף וחשוב מכך – מוטיבציה וידע בצד שאותו קטש מעריך הרבה פחות. אין תמיר בלאט. אין לוני ווקר. אין סנטוס. פתאום, אפשר לדבר על קו שמייצר התנגדות. פתאום, מכבי תל אביב מייצרת פוטנציאל הגנתי.
וזה עוד לפני שדיברנו על הרעיון. אפשר לקרוא לזה דוקטרינת פניני או פיני, אבל קטש וכו ידעו שההתקפה של הפועל תל אביב היא מדר ומיציץ' (וג'ונס). דברים מכדרור. סגרת את הכדרור והיצירה של המכדררים, סגרת את היריבה. אז נכון שדיברתולומיאו לא מסוגל לסגור באחד על אחד את ים מדר. זה לא קורה. אבל אם לא קורה, יש תמיד אחד שיחפה. הורד (ולעיתים גם ריימן וגו) שמר את ה-4 של איטודיס. בהתחלה זה היה גינת. אחר כך בלייזר. וכשאני אומר שמר, הכוונה היא שלא שמר. כמו שחקן חופשי בכדורגל, התפקיד של שומר ה-4 הצהוב היה לחנוק את נתיבי החדירה לסל של מדר ומיציץ'. כן, זה עלה למכבי תל אביב בשלשה שחטפה כבר במהלך הראשון, מתוצרת תומר גינת. מדר חודר, הורד עוזר וגינת מעניש. כן, זה עלה לה ב-3 שלשות שחטפה מגינת ובלייזר, בסף הכל, ב-20 הדקות הראשונות. והיא חיה עם זה בשלום, באושר ובעושר. 8 הזריקות ל-3 שהושלכו לחלל האוויר על ידי גינת ובלייזר היוו נצחון הגנתי של הצהובים. שהם, מבחינתם, יזרקו כמה שבא להם, כל עוד הגארדים המייצרים חנוקים. והם היו חנוקים.
רבות, אבל פחות, דובר על החיסורים בהפועל תל אביב. אוטורו, בלייקני, בראיינט ודו. בעיקר כי הקו של מיציץ' את מדר (וג'ונס) נראו נהדר בחלק הארי של הסדרה מול ירושלים. מעשית, הרוטציה האמיתית שלה לא עמוקה בהרבה מזאת של הצהובים. מעשית, להבדיל מהצהובים, להפועל תל אביב הזאת יש חורים ברורים שעליהם מכבי תל אביב הסתערה כבר מהחלקים הראשונים של המשחק. ולא רק. אני לא יודע בדיוק מה מצב הכשירות של תומר גינת, אבל ברור שכשיר לגמרי הוא לא. כל עוד המצב הוא כזה, מכבי תל אביב רכבה על הפיקנ'רול שלה עם הורד כמה שיותר. עם חסימות רגילות של הורד, עם פליפים (כלומר, שינויי זווית) של הורד. לגינת, שזאת גם ככה משימה קשה עבורו, לא היה שום סיכוי.
מיציץ'? כהרגלו בקודש, חיפש איטודיס פראייר יריב כדי להחביא עליו את האייקון הסרבי. ונכון, וויל.פאקינג.ריימן הוא פראייר לא קטן, אבל הוא זז ללא כדור בכלל ועט על ריבאונד התקפה בפרט כמו גדול, ושם – גם שם – הצליח להעניש את מיציץ' שהיה סוג של לידו. מכבי תל אביב הצליחה, כבר ברגעים הראשונים, לנצל את היכולות של סורקין עם הפנים לסל, אל מול הרגליים הכבדות (והלא ממש חדות) של אודיאסי. ולא רק עם הפנים לסל. הקיצר, מילת המפתח היא הצליחה. וזה עוד לפני הכניסה למשחק של מוטלי, שבכל דקה על הפרקט המחיש למה המאמן שלו לא כל כך בעניין שלו, שכמעט בכל עימות הפסיד. ברמת הכדורסל, ברמה הפיזית, ברמת העניין והרצון.
התקפית, הפועל תל אביב חיפשה את פתרונות המיקרו. למשל פוסטאפ חוזר של וויינרייט על כל מיני לונדברגים. איך אמר לי פעם איזה איש מכובד, כששמע מה אני חולם לעשות כשאהיה גדול? זה נחמד, פלט תוך כדי פיהוק. פרוספרטי לא ייצא מזה. תחילת המחצית השנייה סימנה עוד רעיון מיקרו של איטודיס, שהלחים חמישיה נטולת שחקן בעמדה 3 ונטולת שחקן בעמדה 4. שלושה גארדים (מיציץ', מדר וג'ונס) ושני ביג גאיס (מוטלי ואודיאסי). משם, הצליחה לקבל קצת ממיציץ', שהסתדר באחד על אחד ההתקפי שלו מול ריימן. ראה זאת קטש, שיגר את הריימן החוצה, סידר את המאצ'אפ – וכיבה את האור. הרכב שלושת הגבוהים בצהוב, בין אם זה ריימן ב-3 ובין אם זה הורד, ולו לכמה דקות בהמשך, לא אותגר גם כשהאדומים הלכו קטן. ואם כבר קטן, אז קרב הגארדים הוכרע, בנוקאווט, לטובת דיברתולומיאו, קלארק ולונדברג. בסדר הזה. וקרב הפורווארדים? לא היה כזה, ולו לרגע.
שתי נקודות לסיום
6-29 – זהו נתון הנקודות מאיבודים. 19 האיבודים של הפועל תל אביב, מובלים בגאון על ידי 8 כאלו של מיציץ', כולל 11 חטיפות, הובילו לטיולים בצד השני. חלק גדול מזה נובע מהרעיון ההגנתי עליו ליהגתי לפני רגע. חלק, האמת, לא. שחקנים כמו מיציץ' ומדר נתקלו בימי חייהם באתגרים הגנתיים מרשימים הרבה יותר. מאמנים כמו איטודיס, עם כל הכבוד, יכולים או לפחות אמורים לדעת לתת פתרונות טובים יותר למצב שבו מתקיפים ארבעה שחקנים מול חמישה. הגבוה הפנוי, רק אומר, יכול לנצל את מידת החופש שלו כדי לחסום, כדי לייצר באמצעות הנדאופים וכן הלאה. נו, נראה במשחק 2.
7-25 – זהו נתון הנקודות מהזדמנות שנייה, לטובת המארחת, בחסות יתרון 12-16 שלה בקטגוריית הכדורים החוזרים בהתקפה. רגע, 12-16 זה די שקול, לא? כלומר, מכבי תל אביב לא לקחה הרבה יותר אופנסיב ריבאונד, אבל כן ידעה לנצל ולסיים. בכל מקרה, הצהובים בכלל, ובריסט כזה בפרט, השתלטו על 16 כדורים מתוך ה-35 שהושגו בסך הכל מתחת לסל שאליה היא מתקיפה. הצגה.
עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.
צפו במפגש אונליין עם כותבי הדיסקו, לסיכום משחק מספר 1 בסדרה
תגובות