.png)
.png)
.png)
מכבי תל אביב. מצאה את ההבדלים
- שי האוזמן
- 16 בינו׳
- זמן קריאה 6 דקות
אני יודע, אני יודע. לא מעטים מכם עסוקים בחישובי נצחונות נדרשים בשביל פליי אין. זכותכם. והיי, יש אפילו פושים חוזרים בנושא. זכותם. לי יש דווקא הצעה אחרת לאוהדי מכבי תל אביב, אחרי בוקר שבו ראו בריפיט הצלות של מליקה וספרינטים של אבו פרחי: עזבו אתכם משטויות. פשוט תהנו מזה. אחלה אחלה אחלה של משחק היה אתמול ביד אליהו הישן. עם סקור. עם מהלכים. עם מסירת שלשה של סנטוס. עם שירי הנהלה. עם טעויות. עם עצבים על השופטים. עם קלוזאפ מלמול/ יניקה של שימון אל ועם הקמע. עם גיבורים. עם זריקה מהחצי שכמעט וייצרה הארכה, כמו אז. בכל הקשור לליגה השניה בטיבה בעולם, יש לאנשים בצהוב עוד כמה פיקים מגניבים למדי בעונת המשחקים 25/26. היי, בעזרת השם וטראמפ, בשבוע הבא מגיע החבר עתמאן להיכל. קרנבל. ויש עוד דרבי לארח. סוג של קרנבל. ויש עוד 4 משחקי בית אמיתיים בנוסף. פשוט תהנו מהם.
מצאו את ההבדלים, גרסת הסטטיסטיקה
פשוט לדבר על מה שעשה את ההבדל בין הקבוצות ברמה הסטטיסטית. מכבי תל אביב הובילה את קטגוריית הריבאונד לאורך חלקים משמעותיים מהמשחק. היא הובילה 4-0 בריב' התקפה בסיום הרבע הראשון. היא נטלה 12 כדורים חוזרים בהתקפה מתוך 21 כדורים חוזרים מתחת לסל של האורחת, בסיום הרבע השני. שזה 57%, כן? היא עדיין הובילה 11-8 בפרמטר הזה בסיום הרבע השלישי. אה, ובסוף ניצחה על חודו של אופנסיב ריבאונד אחד, 13-12. ולא במקרה, על חודו של סל שדה אחד.
זה, והשלשות. אל המשחק התייצבה ז'לגיריס כקבוצת הטריצות הכי טובה ביורוליג, עם 39.6% בהטלות מחוץ לקשת. מכבי, מהצד השני, רשמה לעצמה 34.4% טרם המשחק, שהציבו אותה במקום ה-17 והמכובד. ובכן, תהיו איתי: הקבוצה של קטש סיימה רבע ראשון עם 4/7, רבע שני עם 3/8, רבע שלישי עם 5/9 – כולם כולל כולם מעל לממוצע שלה – כשה-איש שיצא מדעתו וקלע הרבה מעבר לממוצעים שלו, ולא בפעם הראשונה (השבוע), הוא כמובן ג'ימי קלארק שבשלב הזה כבר עם 4 שלשות תמימות.
וברבע הרביעי נחתה לקרקע כשקלעה 3 מתוך 9. זאת בעוד שז'לגיריס, שתעלו לרגע ותבדקו שוב את הממוצע העונתי שלה, סיימה עם 39.4%. הקיצר, סטטיסטית, מכבי תל אביב נשארה עם הראש מעל למים, בקושי, אודות לריבאונד התקפה ואחוזי קליעה מחוץ לקשת.
תזכורת: הפעלה ראשונה של הוידאו תנגן את הקטע הנכון. לצורך הפעלה שניה, מקמו את זמן הסרטון לפי הזמן בסוגריים
קומבינציות התקפיות
לא יודע כמה פעמים עוד נגיד ונכתוב את זה, אבל כשמכבי תל אביב באלמנט ההתקפי שלה, כמה כיף הוא האלמנט ההתקפי שלה. וזה בלי ווקר והכתף, שני אלמנטים שאמורים להחזיק אותה בצד שאליו נוהגים לזרוק. הכל זורם, הכל עובד, הכל תוסס. הכל מדויק. בהתקפה. אמרתי התקפה, כן?
בחיאת, כמה פעמים העונה ובכלל ראיתם את האלמנט הזה, מתוך משחק המעבר? הנה הפיק נ' רול המדורג, יענו 77. ליף חוסם שני, אחרי סנטוס, אבל לא באמת. דיברתולומיאו עובר לצד הרחוק מהכדור ולוקח איתו את השומר לו. בום. (4:37)
אוקיי. זמן לעצור ולדבר על סנטוס. וליף. אני די משוכנע שאפשר לייצר כאן איזשהו שם מאוחד וגנרי, כמו רפי גינת או קטשפר (זה נקרא חילול הקודש, אהרלוס?) אבל את זה אשאיר לאחרים ומוכשרים ממני. מכבי תל אביב ניצלה ביגטיים את הטיפולים ההגנתיים של ז'לגיריס כדי לקרוע אותה בנקודות פנים. סליחה, בנקודות של גבוהים שקולעים גם בפנים. וגם לא. מתוך 27 הנקודות שכבשה ברבע הראשון, 21 הגיעו מסנטוס, סורקין וליף. ובכלל, ליף קלע 13 נקודות בכ-9 דקות במחצית הראשונה, כולל 4 אופנסיב ריבאונד.
ובכך, פתאום, נראתה כל כך מוכשרת. על ליף דיברנו קצת הרגע ועל סורקין נדבר בנקודות הסיום, אבל סנטוס. שבשלבים מוקדמים יותר של העונה אמנם נראה רע אבל כן נתן ניצוצות ריברו-אים. כלומר, היכולת לעבוד בצבע בכלל ואחרי חילוף בפרט. זה, פלוס ראיית משחק. ויכולת לזרוק מבחוץ. ויכולת בלתי נגמרת לייצר עבירות תוקף בלתי נגמרות. זה לא היה המשחק הכי טוב של הברזילאי העונה, אבל זה כן היה עוד משחק שבו אתה תוהה אם הפוטנציאל הזה יכול להיתרגם למשהו אמיתי. ואם כן, האם זה יהיה בקדנציה שלו בצהוב, או שמא הנחיתה בתל אביב תתגלה שוב כתחנת מעבר בדרך לקבוצות הגדולות ולכסף האמיתי. נעקוב בעניין.
כחלק בלתי נפרד מההכשרה של קטש שעברה בלא מעט משחקים קודמים, את המחצית השניה הוא פתח עם סנטוס. והפעם, כחלק מהרכב שלושת הגדולים שראינו איך עובד נחמד גם מול ירושלים. סנטוס, ליף והורד. בלי סורקין.
בהגדרה, ייצר ההרכב הזה עוד מיסמאצ'ים בלתי נגמרים. כך, למשל, מצא עצמו לו, עוד לפני חילוף, שומר על ליף. ואם הנקודות לא הגיעו מאותו לו, הן פשוט כי מכבי הענישה ממקומות אחרים. כי אחרי אי התאמות הגנתיות או חילופים הגנתיים, מכבי יודעת לעיתים להיות מספיק סבלנית וחכמה כדי להעניש מכל מיני מקומות. גם בהרכב הסופר גבוה, אבל לא רק. תראו למשל כאן:
פרנסיסקו שומר על בלאט. פיק נ' רול מייצר חילוף והופ, פרנסיסקו שומר על ליף בפנים. סורקין מחפש את המסירה פנימה, ולכן סלבה מצמצם למטה ומתרחק מבלאט. שתי מסירות וטריצה. תענוג. (11:40)
עוד אחד, מיד אחרי. כאן אנחנו כבר אחרי החילוף. רייט על בלאט. בסוף הוא יבוא לעזור על החדירה (של ליף). בלאט פנוי. בלאט מבקיע. ותראו את התגובה של מסיוליס (אחלה מאמן, כן?), לעברו של רייט, אחרי שהמהלך מסתיים. (12:04)
בהגדרה, ראינו אתמול איך כמעט כל קומבינציה התקפית בקו הקדמי מספקת משהו. אם זה סורקין את הורד, אם זה סנטוס את ליף. אם זה ליף את סורקין וכו – ואם זה בשלישיה הגדולה. וכל זה בלי טייריק ג'ונס. מי היה מאמין?
מערכות יחסים צריך לתחזק
10 שחקני רוטציה נטלו חלק במשחק אתמול. ומי ששיחק הכי הרבה דקות מכולם הוא אולי שחקן הכדורסל הכי חסר בטחון כרגע במכבי תל אביב (אולי חוץ מבריסט). ג'יילן הורד שותף כמעט 27 דקות. והאמת? נראה אבוד במרביתן. זה בא לידי ביטוי גם בדברים שנראים בבוקס סקור, אבל גם בכך שהוא בעיקר לא הוא. כי מה זה ההיסוס הזה כשהכדור ביד שלו. ומה זה הדבר הזה להיחסם על ידי פאקינג פרנסיסקו, שמגיע לו לג'יילן. וזה מוזר למדי, כי את העונה הזאת הוא פתח אחרת. וזה מוזר למדי, כי הוא אחד האנשים של עודד קטש. וקטש, יאמר לזכותו, מתחזק את מערכת היחסים עם ההורד שלו גם ובמיוחד בימים בהם הוא מתקשה. הוא הולך אליו, עם תרגיל שמוכוון אליו, ביציאה מפסק זמן; מבין 5 השחקנים שפתחו ברבע השלישי, הוא האחרון לצאת, רק 1:23 לסיום, למרות שלא קלע ולו נקודה אחת מהלכו.
והאמת? הוא גם קיבל ממנו. מוזר לדבר על הגנה, במשחק שבו היריבה קולעת כשבא לה, אבל כל פוזשן הגנתי של מכבי תל אביב בלי הורד הוא פוזשן הגנתי שגורם לקטש לחרדות. איכשהו, הורד עוד מסוגל לגרום לפרנסיסקו, למשל, להסס לפני שהוא מיידה עוד טריצה בתוך פרצוף. כי כל פוזשן שבו פרנסיסקו לא ראה מולו את הורד הוא פוזשן שבו פרנסיסקו לא ראה מולו אף אחד. מצד שני, אם הורד צמוד לפרנסיסקו, כמו במהלך הזה, הבעיות מתנקזות לאזורים אחרים ושחקנים אחרים. למשל כאן, כשהפתרון ההגנתי לפיק נ' רול של לו פלאס רייט הוא לונדברג שאוכל חסימה?! מסנטוס. (8:48)
בחזרה להורד ולמערכת היחסים: קטש קיבל ממנו גם את שני סלי השדה היחידים שלו במשחק, ברגעים סופר חשובים של המשחק.
למשל במהלך הזה, שבו הריווח נדפק ביג טיים, בין היתר כי ג'ימי קלארק, אתם יודעים, אבל תנועה ללא כדור של הורד (ותגובה נ ה ד ר ת של סנטוס שמזהה ונועל) מביאה ל-2 קלות. (14:43)
ובמהלך הזה, שבו (שוב) כולם מחפשים את המיסמאץ' בפנים של טי.ג'יי ליף, עד שהורד שותה מיץ אומץ ומחליט ללכת על זה אוף דריבל. (15:33)
מצד שני, תנו רגע מבט בסטטיסטיקה העונתית של הורד. 12.7 נקודות, 6.7 ריב', מדד יעילות 15.8. נכון, קצת פחות טוב מבעונה שעברה (שבה שיחק כמעט 3 דקות יותר), אבל עדיין מרשים למדי.
3 נקודות לסיום
נדבר על הסוף? כחלק בלתי נפרד מכמות ההתרחשויות אתמול, גם קיבלנו סימנים ברורים של המלטדאון המצופה. כולל החלטות נוראיות של קלארק (מי ראה את זה מגיע?) שאיכשהו הסתדרו. כולל החלטה של סנטוס שאלוהים ישמור. כולל היעלמות הגנתית, שזה די קשה כשממילא לא באמת שומרים. כולל דברים שאולי אפשר היה לעשות אחרת מהספסל והקווים. אבל כבר אמרנו שעדיף פשוט ליהנות מזה, לא? אז מכבי תל אביב בסוף ניצחה. גם אם מעוף הכדור שיידה לו עם הבאזר גרם לאנשים בצהוב לאבד את הכרתם. מהנה, אומרים לכם. מהנה.
רומן סורקין – דיברנו כאן בעיקר על שחקנים אחרים, בגלל שככה יצא וגו, אבל גם הפעם, כמו בכל פעם, אין דרך אלא להתפעל בואכה למלמל פינת להתעלף מכמות הכשרון ומהידיים יוצאות הדופן שיש לרומן סורקין. הדברים שהוא עושה עם הכדור הם דברים שלא ראינו מעולם. כן, וראינו גבוהים מוכשרים כמו ליאור אליהו. זה פשוט נשפך ממנו בכל תצורה התקפית, בין אם זה באזור הטבעת, מעל לטבעת, מחוץ לקשת שלוש הנקודות או בג'אמפר מחצי מרחק שמלחיץ את כו-לם למעט סורקין. כפיים.
דאבל – נסיים עם דברים שאיתם התחלנו. מי שמאמין בניסים ובפליי אין, ודאי יוכל לשאוב עידוד מהדאבל, יענו הנצחון הכפול של הצהובים על הליטאים. ומי שבאמת מאמין בניסים ובפליי אין, צריך לשאוף למשהו יוצא דופן שיקרה בשלישי הקרוב בהיכל השלום והאחווה.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות