top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

רוב הציבור מעולם לא נחשף לז'אנר "שיחת היום באימון מ.ס. אשדוד", שקיים בחוגים הפנימיים של עורכי הספורט. הוא מדבר על אירועים שוליים ופרובינציאליים להחריד, שאיכשהו פילסו את דרכם להתפרסם באתרים או בעיתונים המובילים, ואז עוד הלך הכתב והתפאר בהישג העיתונאי שלו; איך? הוא סיפר למחרת שהעניין הפך ל"שיחת היום" בין השחקנים באימון של קבוצה כזו או אחרת. עדיף נידחת ולא מפוארת. אז הנה, קבלו את הגירסה שלנו.


האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

 

ג'ימי קלארק הופיע לפתיחת אימוני מכבי ת"א לקראת העונה החדשה בלוק חדש, שונה ומפתיע. או, במילים פחות פומפוזיות, הוא הסתפר. הראסטות הפרועות נעלמו, והגיע בחור צעיר בשיער קצוץ ומסודר. "אולי עכשיו הוא גם יתחיל לשחק בצורה מסודרת", אמרתי לאחד מאנשי הקבוצה. האיש הביט אליי, הסתכל לעברו של קלארק, וחזר אליי עם חיוך. "לא. הוא לא", ענה. והלך.

 

אז לא. הוא לא. אבל באיזשהו מקום כן. הוא כן. קלארק עדיין יכול לחרפן בחלק מהפעולות שהוא מבצע ולגרום לראסטותיהם של אוהדיו, חבריו ומאמניו לסמור, ובכל זאת, הפך לאחד השחקנים הסולידיים במכבי. 11.5 נקודות ב-19.3 דקות, 56% לשלוש ו-6.3 אסיסטים לעומת איבוד בודד הם המספרים הדי פנומנליים שלו בששת מחזורי היורוליג האחרונים; אתמול הגיעה ההתפוצצות, עם שיאים אישיים בארבע קטגוריות, ועוד איזה דובדבן בקצפת - סל ניצחון, עם הבאזר, ביד אליהו.

 

 

בואו נתעכב שנייה על השילוב המשולש הזה: 1. סל ניצחון, 2. עם הבאזר, 3. ביד אליהו. היו למכבי סלי ניצחון (רק העונה היא קיבלה כאלה מתמיר בלאט מול ריאל מדריד ומאושיי בריסט בדובאי), והיו לה גם באזר ביטרס (בדרך להארכה, כמו נס ז'לגיריס, או במשחקי חוץ כאלה ואחרים), אבל הנתון הפשוט הוא די מדהים: רובם המכריע של יושבי ההיכל מעולם לא חוו את שלושת הגורמים חוברים להם יחדיו במשחק יורוליג ביתי, לנגד עיניהם ומול פרצופם.

 

טובי ההיסטוריונים (אהלן אורן דניאלי, בוקר טוב) ניסו להיזכר ולחשוב ולמצוא - ולשווא. עד שיוכח אחרת, וננצל את העובדה שאנחנו במרשתת ולא בפרינט כדי לתקן אם נצטרך, מסתמן שקלארק עשה אתמול מעשה של פעם ב-30 שנה; אם זיכרוננו אינו מטענו, האחרון בצהוב שקלע סל ניצחון ביד אליהו, עם הבאזר, בלי שהכדור יחזור אפילו לכמה עשיריות שנייה ליריבה, היה דורון ג'מצ'י בשלשת שלושת-רבעי המגרש נגד ציבונה זאגרב, אי אז בדצמבר 1995. וזה מטורף. מטורף ממש.

 

 

את ההמחשה לאירוע הקרוי קלארק, או לזה העונה לשם מכבי ת"א בימינו, אפשר היה לקבל בפוזשן אחד קצר, כשעל השעון חמש דקות לסיום. קלארק איבד כדור מסמר ראסטות בהכנסת חוץ מתחת לסל, והוציא את פרטיזן בלגרד למתפרצת בתנאים של אחד על כמעט-אפס. טוניה ג'קירי שייט לעבר הטבעת (עד כמה שאחד בממדיו יכול לשייט) ועלה ללייאפ נוח, כשמשום מקום הגיח מרסיו סנטוס ודפק לו גג מאחור. מצב ההגנה היה כל כך עגום, שריבאונד ההתקפה הסרבי נקטף באין מפריע, וג'קירי מצא את עצמו במיס-מץ' בדרך אל הסל, אבל אז הגיעה עזרה מטי.ג'יי ליף והכדור חזר לצד השני של האולם באיבוד מוזר.

 

באופן סימבולי משהו, מכבי יצאה בלא נזק מאותו אירוע לא מחמיא. ובאופן הרבה יותר מסימבולי, כוכביו של המהלך היו קלארק, סנטוס שהיה בדקת הסיום בכל מקום שבו קרה משהו (לטוב ולרע) וליף. אחד הגיע מבני הרצליה לפני שנה, האחר בא עם ניסיון של עונה אחת ביורוקאפ כשחקן מחליף באולם, והאחרון נחת לראשונה באירופה אחרי שנים ארוכות כדמות AI בסין. והם, כשחקנים מרכזיים שבסיטואציה נורמלית היו אמורים להיות משלימים, חופרים אט-אט את דרכם לעבר המחוזות התחרותיים ביורוליג.

 

"זה על עודד קטש", אוהבים מבקריו של מאמן הצהובים להצביע אחרי הפסדים. ובכן, גם זה. רשימת השחקנים שהשתפרו והתקדמו תחתיו, ואפילו הציגו אצלו את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלהם, היא ארוכה וממושכת, וכוללת מוכשרים פחות ומשובחים הרבה יותר.

 

 

לאן כל זה לוקח את הקבוצה הזו? כמו מול ולנסיה (בארנה), וז'לגיריס קובנה, ופנאתינייקוס, ובאיזשהו מקום גם וילרבאן - כך גם הפעם: מותר לשאול האם מכבי ת"א הייתה מנצחת אם המשחק היה נשאר בפיוניר ולא חוזר לישראל.

 

אחרי החגיגה, מביטים הצהובים למעלה, ועדיין מוצאים את עצמם במרחק של ארבעה ניצחונות מז'לגיריס וממונאקו שמדורגות במקומות 10-9. כשנותרו 12 מחזורים, זה המון. הם לא יהיו במיקס לפלייאין, אלא אם יצליחו לבנות רצף ניצחונות שיזכיר את הסטריק מדצמבר, וירשמו כמה ערבים כאלה שאחר כך יגידו עליהם, כמו בכל שנה, "בואנה, היורוליג משוגעת השנה".

  

או כמו ששי האוזמן כבר יעץ לאוהדי מכבי לפני כמה שבועות: "אני יודע, אני יודע. לא מעטים מכם עסוקים בחישובי ניצחונות נדרשים. זכותכם. והיי, יש אפילו פושים חוזרים בנושא. זכותם. לי יש דווקא הצעה אחרת: עזבו אתכם משטויות. פשוט תיהנו מזה. אחלה אחלה אחלה של משחק היה אתמול ביד אליהו הישן... בכל הקשור לליגה השנייה בטיבה בעולם, יש לאנשים בצהוב עוד כמה פיקים מגניבים למדי בעונת המשחקים 2025/26. פשוט תיהנו מהם".


צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי
צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי



שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!

1.png

אהרל'ה ויסברג

5.2.2026

גם קטש מסכים עם בית הלחמי

5.7.2026

וו יורק ניקס

5.7.2026

ימים מטורפים ב-NBA

3.7.2026

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

עוד טורים של אהרל'ה

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

disco-icon.png

ואסה קריטית: אל תדברו יותר על מיציץ'

22.6.2026

disco-icon.png

אוברדוביץ', פורופורופופרומפרו: לפעמים חלומות מתגשמים

21.6.2026

disco-icon.png

היה 10: אימן, תימרן, ניהל, החליף, סימן, הנהיג, הוביל, ניצח

20.6.2026

disco-icon.png

הטוב מחמישה: ככה מגיעים לגמר. וככה הכי לא

17.6.2026

disco-icon.png

התשה בצפון, ישראל במונדיאל, הפועל אלופה. 1969 או 2026?

15.6.2026

disco-icon.png

שלח אותם לים: בין אדישות להשפלה, בין אומץ לאין ברירה

12.6.2026

disco-icon.png
A.png
yo

תמונת AI

30 שנה, לך תקלע: הרגע הגדול של ג'ימי מסמר הראסטות

image (11).png

30 שנה, לך תקלע: הרגע הגדול של ג'ימי מסמר הראסטות

  • תמונת הסופר/ת: אהרל'ה ויסברג
    אהרל'ה ויסברג
  • 4 בפבר׳
  • זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 5 בפבר׳

רוב הציבור מעולם לא נחשף לז'אנר "שיחת היום באימון מ.ס. אשדוד", שקיים בחוגים הפנימיים של עורכי הספורט. הוא מדבר על אירועים שוליים ופרובינציאליים להחריד, שאיכשהו פילסו את דרכם להתפרסם באתרים או בעיתונים המובילים, ואז עוד הלך הכתב והתפאר בהישג העיתונאי שלו; איך? הוא סיפר למחרת שהעניין הפך ל"שיחת היום" בין השחקנים באימון של קבוצה כזו או אחרת. עדיף נידחת ולא מפוארת. אז הנה, קבלו את הגירסה שלנו.


האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

 

ג'ימי קלארק הופיע לפתיחת אימוני מכבי ת"א לקראת העונה החדשה בלוק חדש, שונה ומפתיע. או, במילים פחות פומפוזיות, הוא הסתפר. הראסטות הפרועות נעלמו, והגיע בחור צעיר בשיער קצוץ ומסודר. "אולי עכשיו הוא גם יתחיל לשחק בצורה מסודרת", אמרתי לאחד מאנשי הקבוצה. האיש הביט אליי, הסתכל לעברו של קלארק, וחזר אליי עם חיוך. "לא. הוא לא", ענה. והלך.

 

אז לא. הוא לא. אבל באיזשהו מקום כן. הוא כן. קלארק עדיין יכול לחרפן בחלק מהפעולות שהוא מבצע ולגרום לראסטותיהם של אוהדיו, חבריו ומאמניו לסמור, ובכל זאת, הפך לאחד השחקנים הסולידיים במכבי. 11.5 נקודות ב-19.3 דקות, 56% לשלוש ו-6.3 אסיסטים לעומת איבוד בודד הם המספרים הדי פנומנליים שלו בששת מחזורי היורוליג האחרונים; אתמול הגיעה ההתפוצצות, עם שיאים אישיים בארבע קטגוריות, ועוד איזה דובדבן בקצפת - סל ניצחון, עם הבאזר, ביד אליהו.

 

 

בואו נתעכב שנייה על השילוב המשולש הזה: 1. סל ניצחון, 2. עם הבאזר, 3. ביד אליהו. היו למכבי סלי ניצחון (רק העונה היא קיבלה כאלה מתמיר בלאט מול ריאל מדריד ומאושיי בריסט בדובאי), והיו לה גם באזר ביטרס (בדרך להארכה, כמו נס ז'לגיריס, או במשחקי חוץ כאלה ואחרים), אבל הנתון הפשוט הוא די מדהים: רובם המכריע של יושבי ההיכל מעולם לא חוו את שלושת הגורמים חוברים להם יחדיו במשחק יורוליג ביתי, לנגד עיניהם ומול פרצופם.

 

טובי ההיסטוריונים (אהלן אורן דניאלי, בוקר טוב) ניסו להיזכר ולחשוב ולמצוא - ולשווא. עד שיוכח אחרת, וננצל את העובדה שאנחנו במרשתת ולא בפרינט כדי לתקן אם נצטרך, מסתמן שקלארק עשה אתמול מעשה של פעם ב-30 שנה; אם זיכרוננו אינו מטענו, האחרון בצהוב שקלע סל ניצחון ביד אליהו, עם הבאזר, בלי שהכדור יחזור אפילו לכמה עשיריות שנייה ליריבה, היה דורון ג'מצ'י בשלשת שלושת-רבעי המגרש נגד ציבונה זאגרב, אי אז בדצמבר 1995. וזה מטורף. מטורף ממש.

 

 

את ההמחשה לאירוע הקרוי קלארק, או לזה העונה לשם מכבי ת"א בימינו, אפשר היה לקבל בפוזשן אחד קצר, כשעל השעון חמש דקות לסיום. קלארק איבד כדור מסמר ראסטות בהכנסת חוץ מתחת לסל, והוציא את פרטיזן בלגרד למתפרצת בתנאים של אחד על כמעט-אפס. טוניה ג'קירי שייט לעבר הטבעת (עד כמה שאחד בממדיו יכול לשייט) ועלה ללייאפ נוח, כשמשום מקום הגיח מרסיו סנטוס ודפק לו גג מאחור. מצב ההגנה היה כל כך עגום, שריבאונד ההתקפה הסרבי נקטף באין מפריע, וג'קירי מצא את עצמו במיס-מץ' בדרך אל הסל, אבל אז הגיעה עזרה מטי.ג'יי ליף והכדור חזר לצד השני של האולם באיבוד מוזר.

 

באופן סימבולי משהו, מכבי יצאה בלא נזק מאותו אירוע לא מחמיא. ובאופן הרבה יותר מסימבולי, כוכביו של המהלך היו קלארק, סנטוס שהיה בדקת הסיום בכל מקום שבו קרה משהו (לטוב ולרע) וליף. אחד הגיע מבני הרצליה לפני שנה, האחר בא עם ניסיון של עונה אחת ביורוקאפ כשחקן מחליף באולם, והאחרון נחת לראשונה באירופה אחרי שנים ארוכות כדמות AI בסין. והם, כשחקנים מרכזיים שבסיטואציה נורמלית היו אמורים להיות משלימים, חופרים אט-אט את דרכם לעבר המחוזות התחרותיים ביורוליג.

 

"זה על עודד קטש", אוהבים מבקריו של מאמן הצהובים להצביע אחרי הפסדים. ובכן, גם זה. רשימת השחקנים שהשתפרו והתקדמו תחתיו, ואפילו הציגו אצלו את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלהם, היא ארוכה וממושכת, וכוללת מוכשרים פחות ומשובחים הרבה יותר.

 

 

לאן כל זה לוקח את הקבוצה הזו? כמו מול ולנסיה (בארנה), וז'לגיריס קובנה, ופנאתינייקוס, ובאיזשהו מקום גם וילרבאן - כך גם הפעם: מותר לשאול האם מכבי ת"א הייתה מנצחת אם המשחק היה נשאר בפיוניר ולא חוזר לישראל.

 

אחרי החגיגה, מביטים הצהובים למעלה, ועדיין מוצאים את עצמם במרחק של ארבעה ניצחונות מז'לגיריס וממונאקו שמדורגות במקומות 10-9. כשנותרו 12 מחזורים, זה המון. הם לא יהיו במיקס לפלייאין, אלא אם יצליחו לבנות רצף ניצחונות שיזכיר את הסטריק מדצמבר, וירשמו כמה ערבים כאלה שאחר כך יגידו עליהם, כמו בכל שנה, "בואנה, היורוליג משוגעת השנה".

  

או כמו ששי האוזמן כבר יעץ לאוהדי מכבי לפני כמה שבועות: "אני יודע, אני יודע. לא מעטים מכם עסוקים בחישובי ניצחונות נדרשים. זכותכם. והיי, יש אפילו פושים חוזרים בנושא. זכותם. לי יש דווקא הצעה אחרת: עזבו אתכם משטויות. פשוט תיהנו מזה. אחלה אחלה אחלה של משחק היה אתמול ביד אליהו הישן... בכל הקשור לליגה השנייה בטיבה בעולם, יש לאנשים בצהוב עוד כמה פיקים מגניבים למדי בעונת המשחקים 2025/26. פשוט תיהנו מהם".


צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי
צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי



תגובות


bottom of page