ליאון רוז לא תכנן להיות סוכן שחקנים. בתחילת שנות ה-90 הוא הגשים את החלום היהודי הבורגני כשותף במשרד עורכי דין בפילדלפיה, ששומר על שפיות בליגת החובבים היהודית המקומית. הדברים השתנו ב-1995. כוכב אוניברסיטת טמפל, ריק ברונסון, עמד להירשם לדראפט וביקש מרוז לייצג אותו.

הקשר ביניהם הגדיר מחדש את המושג "יחס אישי": רוז, שאימן אז תיכון מקומי, היה מגיע לאולם בשש בבוקר רק כדי לתפקד כריבאונדר של ברונסון. כשברונסון לא נבחר ונאלץ לנדוד לאוסטרליה, רוז נשאר צמוד לטלפון לכל בעיה קטנה. "חשבון הטלפון שלו באותה שנה היה גבוה מהעמלה שהוא הרוויח מהחוזה שלי", צחק ברונסון שנים אחר כך. בסוף אותה עונה חזר ברונסון לארה"ב, ובאותו קיץ נולד לו בן בשם ג'יילן. רוז, שכבר היה חצי אבא, מונה לסנדק של התינוק.

בזמן שריק ברונסון פילס את דרכו ל-NBA (והגיע לניקס של עוזר המאמן הצעיר תום ת'יבודו), רוז הפך למפלצת ייצוג. שלוש החתמות בתחילת שנות ה-2000 הפכו אותו מטקטיקן מקומי לסוכן על: אלן אייברסון, דחואן וגנר (בנו של מילט), ואחד בשם לברון ג'יימס. ב-2007 רוז כבר ניהל את חטיבת הכדורסל של סוכנות CAA הענקית. הוא סימן גל חדש של בעלי תפקידים ב-NBA – כאלו שהגיעו מעולם הסוכנויות. בעידן שבו תקרת השכר קשיחה וחבירות של כוכבים הן שם המשחק, הכוח עבר מהמנג'רים לסוכנים. הערך של סוכן כבר לא נמדד רק ביכולת לסחוט עוד דולר, אלא ברשימת אנשי הקשר שלו.

במרץ 2020, כשג'יימס דולאן חיפש מישהו שינער את הניקס וישנה את התרבות הארגונית הרקובה שלה, הוא פנה לרוז. המינוי עבר מתחת לרדאר בצל פגרת הקורונה, אבל רוז ידע בדיוק מה הצעד הראשון שלו: להקיף את עצמו באנשים שהוא סומך עליהם. ההחתמה הראשונה שלו בהנהלה הייתה של וויליאם ווסלי, המכונה "וורלד וייד ווס" (World Wide Wes).

ווס הוא דמות כמעט מיסטית בעולם הכדורסל. מי שהתחיל את דרכו בגיל 16 בחנות נעליים בפילדלפיה, הפך עם השנים לאיש החזק ביותר מאחורי הקלעים. הוא פשוט תמיד נמצא שם, לא משנה איפה "שם" נמצא: צפייה חוזרת בווידאו של הקטטה המפורסמת בפאלאס ב-2004 מגלה שהאדם שמרחיק את רון ארטסט מהמהומה ומונע ממנו לחזור ליציע הוא לא שחקן או מאמן – אלא וורלד וייד ווס.

בראיון ל-GQ ב-2007 הגדיר אותו הסוכן המיתולוגי דייוויד פאלק כ"אחד משלושת האנשים המשפיעים ביותר בספורט". המטבע של ווס מעולם לא היה כסף, אלא גישה וקשרים אישיים. הוא ידע איזה ספר חם בעיר, איך להשיג כרטיסים לאירוע מבוקש ואיך לפתור בעיה לפני שהיא הופכת לכותרת. בתחילת שנות ה-90 הוא חדר למעגל הקרוב של מייקל ג'ורדן, ומשם הדרך לאנשי המפתח בנייקי וריבוק הייתה קצרה. הוא הפך ל"פיקסר" הבלתי רשמי של הליגה: עיתונאי שרוצה ריאיון עם שחקן סרבן? ספורטאי שהסתבך וצריך עזרה? דבר עם ווס.

בסוף שנות ה-90 הוא כבר תיווך בין אלן אייברסון למאמן לארי בראון, ובהמשך פיתח קשר הדוק עם מאמן המכללות ג'ון קאליפרי. ווס היה זה ששידך בין קאליפרי לקבוצות התיכונים, והוא זה ששלח את בן הסנדקות שלו, דחואן וגנר, לשחק תחתיו בממפיס (עסקה שכללה גם ג'וב לאבא מילט, ועוררה סערה ציבורית). כשווגנר יצא ל-NBA, ווס שלח אותו לליאון רוז. בעקבותיו הגיעו לרוז גם אייברסון וריפ המילטון.

התחנה הבאה הייתה לברון ג'יימס. ווס עקב אחרי לברון מגיל 15, טיפח את סביבתו הקרובה ואפילו הכיר לו את אחד מגיבוריו, ג'יי-זי. ב-2006, כשלברון החליט לפטר את סוכנו הקודם, ווס היה האיש שחיבר בינו לבין ליאון רוז (וכחלק מהמהלך דאג לשלב במערכת את חברו הקרוב של לברון, ריץ' פול). כשוווס הצטרף רשמית ל-CAA ב-2010 כ"סוכן מאמנים", שני הלקוחות הראשונים שלו היו ג'ון קאליפרי וטום ת'יבודו. העיתוי לא היה מקרי: זה היה קיץ "ההחלטה", שבו לברון, וייד ובוש חברו במיאמי, ובאוויר כבר ריחפו השמועות על ה"ביג 3" הבא שיקום בניו יורק.

התגובות למינוי הזה לפני 6 שנים היו... כאלה

לכן, גם אם הקשר הרשמי של רוז ו-ווס לניקס החל רק ב-2020, לשניים הייתה השפעה עקיפה על המועדון במשך שנים דרך לקוחות CAA כמו כרמלו אנתוני ואנדראה ברניאני, או הלחצים השמועתיים שהופעלו על המאמן מייק וודסון לעבור לסוכנות כדי לקבל חוזה קבוע. רוז ודולאן פשוט החליטו לחתוך את המתווך ולהביא את ראשי הסוכנות ישירות לקומה התשיעית במדיסון סקוור גארדן.

בסופו של דבר, התפקיד המרכזי של הצמד רוז-ווס בניו יורק הוא לא לשרטט תרגילים. התפקיד שלהם הוא להחזיר לניקס את מה שאבד להם במשך שני עשורים: התחושה שניו יורק היא עדיין מרכז הכובד של עולם הכדורסל. להפוך שוב את השורה הראשונה בגארדן למקום שבו חייבים להיראות, ואת המועדון למקום שבו כוכבים רוצים לשחק. לא במקרה רוז בחר להתחיל את הבנייה מחדש דווקא עם האיש שמכיר כמעט כל דלת בליגה – ויודע בדיוק איך לפתוח אותה.

החלוקה בין השניים היא ברורה: ווסלי הוא זה שאחראי לתקן את הנזק של 20 השנה הראשונות של המילניום למותג הניקס. השורות הראשונות המלאות בסלבס? עבודה של ווס. כוכבי העבר כמו סטפון מארבורי ולארי ג'ונסון? ווסלי. ורוז? רוז אחראי לצד המקצועי של בניית הקבוצה. והוא עושה את זה כמו שתמיד עשה: דרך המעגלים הקרובים.

חובביו של רוז יכולים לקרוא לזה משפחתיות, מתנגדיו יכנו את זה נפוטיזם. אבל כשרוז מינה את ריק ברונסון להיות עוזר מאמן של תום ת'יבודו ב-2022, קצת לפני שגייס את ג'יילן לניקס - מרבית המבקרים כלל לא זכרו שברונסון כבר היה עוזר מאמן של ת'יבודו במינסוטה, או היו מודעים לקשר הקרוב בין רוז לברונסון האב. ריק וג'יילן לא היו צמד האב ובן היחידים שהיו מעורבים בעסקה הזו - בנו של ליאון הוא הסוכן הישיר של ג'יילן. מה שמאיר את הטענות על טאמפרינג (גיוס לא חוקי) באור קצת מוזר. גם או.ג'י אנונובי - שלפני שעזב את טורונטו באורח פלא התפשטה לגביו שמועה שהוא לא מוכן לחתום לטווח ארוך באף מועדון שאינו הניקס - מיוצג על ידי רוז הבן.

באופן שנוגד את האינטואיציה, הדרך שבה רוז בנה את הניקס מודל 2026 לא היה באמצעות השמות הנוצצים ביותר. כמי שמאמין ביחסים בין אישיים קרובים, אחרי שההימור על בן הסנדקות שלו הוכיח את עצמו רוז פנה לבדוק מה הדרכים הטובות ביותר להשלים אותו. את התשובה הוא מצא בשותפיו של ג'יילן לאליפויות המכללות בוילאנובה: ג'וש הארט היה הראשון להצטרף, בסצינה שהפכה מאז לויראלית.

אחריו הצטרף דונטה דיווינצ'נזו (וגם ריאן ארצ'ידיאקונו שמבוגר מהם הספיק לעבור לשתי קדנציות קצרות בקבוצה). בקיץ 2024 הגיע מיקאל ברידג'ס בעסקאת ענק - במחיר שרוז לא הסכים לשלם עבור דונובן מיטשל - והצטרף אל הארט, דיווינצ'נזו וברונסון. מיקאל היה אחרי עונה וחצי בברוקלין בה ניסה את תפקיד האופציה הראשונה והבין שהיא לא בשבילו. שחקני הויילדקאטס לשעבר היו בני אותו גיל בערך, עם היכרות וחברות עמוקה שבאה לידי ביטוי גם על המגרש. הם נשארו נאמנים למוטיב של ג'יי רייט ששם את הקבוצה מעל האינדיבידואל.

למרות האווירה המשפחתית רוז לא חשש להוציא לפועל מהלכים קשים כשראה בהם צורך. הטרייד על ג'וליוס רנדל שהפך לצידו של ברונסון לאול-NBA, על דונטה דיווינצ'נזו וגם בסופו של דבר הויתור על המאמן תום ת'יבודו לא היו קלים לו ברמה האישית ולא בהכרח היו מהלכים פופולריים, אבל הם היו מהלכים של מנהל שמבין את טובת הקבוצה.

וזו בדיוק הנקודה שבה המבקרים של רוז נאלצו לבלוע את הלשון. הציניקנים הרי חיכו לרגע שבו "המשפחה" תהפוך למשקולת; לרגע שבו הניקס יוותרו על אליפות רק כדי שג'יילן, ג'וש ומיקאל יוכלו להמשיך לצחוק אחד על חשבון השני במסיבות עיתונאים. אבל המהלך על קארל-אנתוני טאונס הוכיח שליאון רוז הוא לא מנהל קייטנה של בוגרי וילאנובה. הוא אולי משתמש ברגש ובנאמנות כדי לפתות שחקנים ולייצר תרבות, אבל ברגע האמת, קיבל את ההחלטה הטובה מקצועית. גם אם ברידג'ס נחשב לשחקן טוב פחות מדונובן מיטשל. גם אם קארל-אנתוני טאונס מגיע עם תדמית של שחקן רך, עם היסטורייה בעייתית עם תום ת'יבודו.

וכן, אם תהיתם, גם טאונס מיוצג על ידי סוכנות CAA. המעגל לעולם לא נסגר, הוא פשוט משנה צורה.

התוצאה של כל המרקחת הזו היא אחת הקבוצות הקשוחות, המאוזנות והמפחידות ביותר בליגה. רוז לקח מועדון שהיה פאנץ' ליין במדי ספורט במשך עשרים שנה - מקום שבו שחקנים חתמו רק בשביל הכסף והסלבריטאיות, ואיבדו את החשק לחיות חודשיים לתוך העונה – והפך אותו לגרסה המודרנית של הניקס משנות ה-90. קבוצה בצלמו ובדמותו של תום ת'יבודו. הוא הוסיף לה כלי נשק של עידן הראן אנד גאן ובסוף גם הוסיף לה מאמן שיודע מה צריך כדי לקחת אליפות. גם אם - לפי פרסומים - לא היה האופציה הראשונה

במשך שנים, עולם הכדורסל הסתכל על ליאון רוז ו-וורלד וייד ווס בחשדנות. ראו בהם אנשי צללים, פיקסרים, כאלה שמרוויחים מהעובדה שה-NBA הפכה חצי-שכונה וחצי-תאגיד. הטענה הייתה שהם מייצגים את כל מה שמקולקל בעידן העצמת השחקן: השפעה מוגזמת, עסקאות מאחורי הגב וקשרים משפחתיים שגובלים בנפוטיזם בוטה.

יכול להיות שזה נכון. אבל כשמסתכלים על הניקס של היום, אי אפשר שלא להעריך את האירוניה: האיש שהתחיל בתור הריבאונדר הרשמי של ריק ברונסון בשש בבוקר, והאיש שהתחיל את דרכו בחנות נעליים בפילדלפיה, לקחו את כל האזורים האפורים של הליגה ובנו מהם את הפרויקט הכי יציב, ממוקד ומבריק שנראה בניו יורק מזה דורות.

הם לא שינו את ה-NBA כדי להצליח בניו יורק. הם פשוט הביאו את ה-NBA האמיתית – זו שבנויה על קשרים אישיים, על לחיצות ידיים ועל טלפונים למספרים האישיים ולא לטלפון של המשרד – ישירות לתוך המדיסון סקוור גארדן. ליאון רוז עשה את מה שאף מנהל אחר ב-53 השנים האחרונות לא הצליח לעשות במדיסון סקוור גארדן. להפוך את הניקס לקבוצה שלקחה את הכל. ופתאום, השורה הראשונה במנהטן שוב נראית כמו המקום הכי נכון בעולם.

אם הגעתם עד לכאן אתם אוהבים לקרוא על ה-NBA, איציק גרינוולד-מבטח ואני עובדים על הספר שיביא לכם את מיטב הסיפורים של השנה שהייתה, ממיטב הכותבים על הליגה. עד יום שלישי בחצות אתם יכולים להנות מהנחה מיוחדת של 18% בשימוש בקוד knicks26 (ואחריו מ-12% בשימוש בקוד hadisco). הספר לא יגיע לחנויות והרכישה היא מהאתר בלבד.