כמה פוזשנים לתוך משחק הנפל של נבחרת ישראל מול קרואטיה אמש, וראינו מספיק. לא באמת צריך היה משהו נוסף כדי להגיע למסקנות. שני סלי השדה הראשונים של הקרואטים הגיעו בהמשך לבעיית תקשורת בירידה להגנה של הנבחרת שלנו. אחר כך הגיעו עוד נקודות קלות בהמשך לטיפולי פיק נ' רול מהגיהנום. דייב וסרמן, סוג של אייקון בחירות בארצות הברית של אמריקה, ידוע במשפט I've seen enough שבו הוא מגיע למסקנות והערכות מושכלות לגבי זהות המנצח (והמפסיד) גם אחרי ניתוח נתונים חלקיים. גם אנחנו, כבר בשלב ה 12-0 ופסק הזמן הראשון של קואץ' בית הלחמי, ראינו מספיק.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:59

כדורסל של חלונות

כמו בכל חלון נבחרת, אני משתדל להיות עקבי ולומר שאין שום הגיון בניתוח יתר של הכדורסל. בטח שלא בכל הנוגע לענייני נבחרת "מאומנת" או "לא מאומנת", מה שזה לא יהיה. לא משנה איזו נבחרת ואיזה מאמן, אין שום דרך אמיתית להתכונן. אין אימונים, אין הכנה ולפחות מבחינתי – אין ציפיות. חוץ מאשר התוצאה הסופית. זה רלוונטי לנבחרת של בית הלחמי, של גודס, של קטש וכו וגו ודו. מצד שני, ואתמול שיחקנו מול צד שני, קרואטיה נראתה לנו אחלה מאומנת שבעולם. היא פתרה בקלות את מה שזה לא יהיה שניסינו לעשות מולה. היא הניעה, היא חתכה, היא שיחקה בתיאום. לא רק שהיא ניצחה וניצחה בקלות, אלא שהיא שיחקה יופי של כדורסל תוך כדי התהליך.

אנחנו דור מקולקל?

כמו מאמן שמתחיל לערבב בראיון סיום משחק, אגיד כבר עכשיו שאני לא רוצה לדבר על השחקנים שלא הגיעו. מה שאומר שעוד מעט כן נדבר על השחקנים שלא הגיעו. אבל אני לא רוצה, כאמור. בעונה היסטורית שכזאת, גם ברמת כמות משחקי היורוליג של הישראליות (וכמות הטורים של הדיסקו, בהתאמה), אנחנו עוקבים מקרוב קרוב אחרי הנציגים השונים שלנו. אלו שמשחקים. בעיקר במכבי תל אביב. ומשתוממים בכל פעם מחדש נוכח החדלון ההגנתי והנונשלניות האישיותית שמייצרת אצל היריבות ציפיה קבועה לקראת המפגש המגניב מול הבלאטים והסורקינים שבעולם. כי איזה כיף מולם.

ישראל פתחה אתמול עם 3 שחקני מכבי תל אביב בחמישיה. ועם שניים של ירושלים. וזה בהחלט הרגיש כמו משחק רגיל העונה מול מכבי תל אביב. והאמת? גם כמו לא מעט משחקים מול הגרסה הנוכחית של הקבוצה של יונתן אלון. בעיות תקשורת כבר אמרנו? אמרנו + לא מעט סימונים עקרים עם הידיים + גישה מכילה שלא מתרגשת או מתבאסת מעוד ליי אפ ועוד ליי אפ ועוד ליי אפ ועוד ליי אפ ועוד פאקינג לייאפ. קרואטיה סיימה את המשחק הזה רק עם 71% ל-2 נקודות. עם נקודות כאלו:

וזה גם כי היא עברה ברבע הרביעי לשחק עם סגל ב' של נבחרת שהיא ממילא כל כולה סגל ב'.

ומבחינתי, אין ולא הייתה עדות לחדלון בואכה חוסר איכפתיות שלנו מבוא ללא יודעים מה לעשות שלנו, כמו ובכל הקשור לחיתוכי הבייסליין של הקרואטים. בעגה, הבייסליין קאטס. אם החלטנו שאנחנו יוצאים סוג של גבוה מול פיק נ' רול, ובמקביל מפקירים לגמרי את אזור העונשין לטובת הגבוה המתגלגל, ואז מתקפלים עליו מהשחקנים ששומרים על אנשי הפינות, ומופתעים בכל פעם מכך שבעוד מסירה אחת יקבל איש הפינה, החותך, את הכדור לקרש – סל, אז תגידו לי אתם איך ולמה. וברור שזה עניין של מאמן, אבל דחילק – לכמה מאמנים עוד נבוא בטענות על הגנה מביכה של ישראלים? יכול להיות שהתשובה היא פשוטה וברורה יותר, לפיה הדור המוכשר הזה, בדגש על האגף המוכשר שלו, הוא פשוט דור מקולקל? דור שמוותר לעצמו, שמרגיש שמותר לו, שרק חושב על היציאה לצד שאליו אמורים להתקיף כדי להרים משם עוד איזו טריצה מגניבה?

אנחנו מחמיאים כאן לא אחת לשחקן הישראלי החדש. זה שלא מוכן יותר להיות רק שחקן שולי שעושה את העבודה המלוכלכת עבור השחקנים הזרים. שלא רואה ממטר. שלוקח על עצמו. אחלה לגמרי. לצערנו, ביותר מדי מקרים, כולל מה שאנחנו מקבלים בחלון הזה מנציגינו הבכירים, זה בינארי: או שחקן משלים שעושה עבודה שחורה (למשל דברים שכן קיבלנו אתמול מקרביץ, למשל) או אחד שיודע לעשות דברים יפים רק, אבל רק בצד שאליו מתקיפים.

בית הלחמי

קואץ' בית הלחמי היה אתמול תזזיתי למדי בכל הנוגע לתגובות מיקרו. הוא התנהל באגרסיביות בכל הנוגע לניהול החילופים. הוא שינה חמישיות ותצורות חמישיה לא אחת. הנה הרכב קטן של מובילי כדור והנה חמישיה של סורקין ושגב והנה הובר פותח בחמישיה במחצית השניה וכן הלאה. והנה מעבר לאזורית מתחלפת והנה ערבוב הגנתי אחר שנועד לטשטש את העובדה שאנחנו לא עושים כלום בהגנה.

ושוב, ברמה האישית שלי, אין שום טענה לגבי הכנה או "אימון" בכדורסל נבחרות בחלונות. לאורך שנים, בכל הרמות והגילאים, אנחנו מנצחים כאן משחקים על קומבינות של טובי מאמנינו – שמצליחים לבלבל את הגויים. הבעיה, והיא הייתה רלוונטית גם ליורובסקט בקיץ האחרון, שלא מרגיש שיש עמוד שדרה מקצועי. משהו בסיסי שמאפיין ומגדיר. במקרה של המאמן הספציפי הזה, מבאס במיוחד שדברים שהביאו אותו עד הלום, כלומר משחק של בלאגן, לחץ וכן הלאה הוא לא הטיקט שאותו הוא מנסה להנחיל גם לחבורה הזאת. ואל תגידו לי ענייני סגל. זה לא תירוץ.

זה לא תירוץ, אריאל. צילום: FIBA.BASKETBALL

טולי, מולי ופופוביץ'

המשחק מול גרמניה היה ברמת הלא כוחות. הם טובים. הם ווינרים. קרואטיה היא ההיפך. היא לא טובה. היא לוזרית. נכון, מריו הזוניה הוא כוכב על. ג'יילן סמית' הוא יורוקאפ סוליד. רוזי'ץ' יהיה NBA, וסביר להניח שהאין הגנה שלנו אתמול הרימה אותו כמה מקומות במוק דראפט הקרוב. חבר, שהיה בין היתר מאמן נוער אגדי, נהג למסגר קבוצות שאימן או מולן שיחק שהיו, איך נאמר, מדוללות כשרון, במשפט האלמותי: תגיד, ועם מי שיחקתי? מי היה שם בכלל? ואז פורט את השמות.

הירש, בחיאת, תזכיר לי את השמות של הקואץ':

נכון. והיה עוד שם אחד שהיה מתווסף לפעמים, לא?

בדיוק. אז באמת שאני לא רוצה לזלזל בנבחרת הקרואטית, אבל דחילק, שככה ירקדו מולנו כל הפיליפוביצ'ים האלו? מהליגה שאיננה הראשונה בספרד?

אלו שלא באו

נשים בצד את שחקני ה NBA שלנו, כלומר נשים בצד בעיקר את דני אבדיה. החסרון של ים מדר, תומר גינת והפעם גם טי ג'יי ליף משמעותי ביותר. אין ספק. קודם כל בכדורסל. ים מדר הבריא הוא מה שבית הלחמי צריך כרכז הראשון. חד וחלק. גינת וליף נותנים כאן אופציות אדירות בכמה עמדות. אבל לא רק בכדורסל. על פי פרסומים שאינם זרים, מדר וגינת הם בעלי הבית של הנבחרת. אחד היפר אקטיבי. השני, עוד לפני שנהיה כזה רשמית, אבהי. רציתי לכתוב עוד כמה דברים על זה אבל החלטתי לעצור. אנחנו לא צריכים לדבר על אלו שלא באו. נבחרת ישראל הייתה צריכה לנצח את המשחק מול קרואטיה. במקום לנצח, היא התבזתה. כל השאר פחות רלוונטי וחשוב.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

שי האוזמן

פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4.
אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו.
שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.