.png)
.png)
.png)
קבוצה של מאמן מבוהל
- שי האוזמן
- 6 בפבר׳
- זמן קריאה 6 דקות
בדקתי. לפני כעשר שנים ניפק אלי גוטמן, בכובעו כמאמן הפועל תל אביב כדורגל, אמירה בסגנון של כשאני מסתכל על הקבוצה הזאת (כלומר שלו) אני רואה קבוצה של גיא לוזון. משהו כזה, בערך. וברור, אני יודע, מדובר היה במגה ערבוב, בנוהל. תוך כדי בהיה אמש אל מול המסך, באיטודיס שהולך ומתפייד לו מרבע לרבע, תהיתי ביני לבין עצמי מה חושב הקואץ'. כשהוא רואה את הקבוצה הזאת, קבוצה של מי הוא רואה. מאחר שאני לא יודע מהי התובנה שלו, אציע לכם את שלי: כשאנחנו רואים את הפועל תל אביב הזאת, אנחנו רואים קבוצה של מאמן מבוהל. של מאמן אבוד. של מאמן שמתחת לכל הפוזה, איבד את כל הבטחון.
מהלך אחרון של 40 הדקות, המכונות הזמן החוקי. כדור ולנסיה, אחרי פסק זמן. הספרדים שולחים אלי פרקט חמישיה נמוכה יחסית, עם פוארטו בעמדה מספר 4. פוארטו, של 40% לשלוש נקודות. איטודיס יוצא מפסק הזמן ושולח להגנה את הרכב שני הסנטרים שלו. המשמעות? מוטלי שומר על פוארטו. מוטלי לא יכול לשמור על פוארטו. למזלו של איטודיס, ולנסיה הולכת למקומות אחרים בהתקפה האחרונה וקולעת רק לאחר הבאזר. למזלו? אולי לא, כי הטעות המשמעותית שלו בניהול המשחק לא נענשה, אבל הקבוצה שלו כן נענשה בעוד 5 דקות הארכה.
אני בז לאנשים ששמים הכל על מאמנים. החלק של המאמנים בהנעת הכוחות על המגרש קטן מכפי שישראלים נוטים לייחס. אבל יש דברים שהם רק שלהם. ניהול חילופים למשל. ניסיתי לספור כמה רגעים של WTF קיבלנו אתמול בקבלת ההחלטות שהגיעו מהקווים של הפועל תל אביב, ובאיזשהו שלב עצרתי. נתמקד ברשותכם רק בשניים מרכזיים.
למשל הציוות של מוטלי ואוטורו. משך דקות ממושכות. מבלי שנראה שיש בכך איזשהו הגיון. לא במבחן העין. לא במבחן המספרים. והרי המספרים:
מבין החמישיות ששיחקו מספר דו ספרתי של פוזשנים, הכי טובה התקפית הייתה זאת שבה וויינרייט ואוטורו משחקים ביחד. כמה טובה? 12 התקפות עם ממוצע של מעל 1.4 נקודות פר התקפה. זה טוב? זה טוב.
מבין החמישיות ששיחקו מספר דו ספרתי של פוזשנים, הכי גרועה התקפית הייתה שבה הגבוהים הם אוטורו ומוטלי. כמה גרועה? 10 פוזשנים, עם 0.6 נקודות להתקפה. זה רע? זה קטסטרופה.
וזה לא רע במקרה. התקפית, יש דרכים טובות והגיוניות לשחק בהרכב של שני ביגס. יש אלמנטים התקפיים שאפשר להריץ. יש ריווחים שמהם אפשר להרוויח. הפועל תל אביב לא עושה מספיק כדי למקסם את התצורה ההתקפית הזאת שלה. זה כן עבד לה במשחקים מסוימים ולפרקים מסוימים. לא הרבה מעבר לזה.
למשל סוגיית מיציץ' בפוזשנים ההגנתיים. עוד מעט נגיע לשחקן במיקרו, אבל עכשיו נדבר עליו רק בהיבט המסוים הזה. מיציץ' הוא שחקן ההגנה הכי גרוע בהפועל תל אביב. אתמול, רק מסלי שדה שנקלעו ישירות עליו (ולא בשל טעויות הגנתיות אחרות שלו), הספירה שלי נעצרה על 14 נקודות. וזה כשבמרבית המשחק מחביאים אותו על הפראייר, כן?
אם כן, רק האל הרחום והחנון יודע להסביר כיצד מצא עצמו איטודיס מותיר את מיציץ' בפוזשנים הגנתיים במהלכים שהפסידו לו את המשחק. הרי גם אם הוא מת עליו התקפית, הטכנולוגיה של חילופי התקפה/ הגנה קיימת. בחיי. בדקתי את זה בעצמי.
אבל כנראה שאלו הם הסימפטומים ולא הבעיה עצמה. דימיטריס איטודיס מרגיש לי אבוד לגמרי. הוא מנסה כעת בעיקר לרצות. הולך על חילופי יח"צ שבהם הוא לא באמת מאמין. זורק את טימור לחמישיה ואז שוכח ממנו עד הסוף. זורק לרגע את פלטין ודי. מעניש את מדר על טעות הגנתית אבל נבהל מהתגובה שלו בדרך אל הספסל + מהמולת הקהל. ולא בפעם הראשונה. הוא שוכח שחקנים על הפרקט. הוא שוכח שחקנים על הספסל. ואין שום חליפה או ג'ל או ראיון מתנשא בסיום שיסתירו את חוסר השליטה הנוכחית שלו בסיטואציה ובעצמו.
סימנים של משהו? (חלק ב')
אחרי משחק ההפסד בבלגרד שאלתי אתכם ואת עצמי אם אפשר לזהות סימנים של שינוי, חרף התוצאה. אם להיות כן לחלוטין, התשובה החד משמעית היא שכן. כן, וגם במשחק מול ולנסיה. כן יש נסיון להזיז את ההגנה מצד לצד ולהרים קצב. גם ביתרון מספרי וגם במשחק של 5 מול 5. כן נכנסו תנועות, כולל אלמנט חסימת הפלייר עליו דיברנו בטור הקודם, ששיפרו את האופן שבו מענישה הפועל תל אביב את הכיווצים ההגנתיים של יריבותיה. כן ראינו שאיפה, לפרקים, לרדת טיפה מזריקות חצי מרחק ומטה לטובת דרייבים חזקים לטבעת, למשל של בלייקני. אחלה.
ועדיין, אל תתרשמו יתר על המידה מ-99 הנקודות שקלעה המארחת בסך הכל או מ-88 שניפקה ב-40 הדקות הראשונות. חלק גדול מזה הוא עניין של קצב. מול ולנסיה יש המון התקפות. כשיש המון התקפות, סטטיסטית יקלעו יותר נקודות. ובטח שלא תתרשמו יתר על המידה מקבוצה שקולעת מעל 70% ל-2 נקודות, ועדיין זורקת כמעט את אותה כמות של שלשות בפחות מ-28%. שלא תבינו אותי לא נכון, כי מבחינתי אפשר לזרוק רק שלשות ולוותר על השאר, אבל אם משהו עובד, למה לנסות דברים אחרים?
כלומר, אם אני צריך לסכם את סוגיית סימני השיפור, יונית, אומר זאת כך: באופן חד משמעי וניכר, הפועל תל אביב מנסה לעשות דברים אחרת. וטוב יותר. בהתקפה. אם התהליך הזה היה מתחיל חודש ומשהו אחורה, סביר שהייתה חוסכת חלק מההפסדים והבלאגן על הפרקט ומחוצה לו. עכשיו, בהחלט יכול להיות שהרכבת עזבה את התחנה. שמאוחר מדי.
שומרים? לאאא
אם צריך לסכם רבע אחד, הוא הרבע השני, שבו ההגנה של הפועל תל אביב הותירה את ההתקפה של ולנסיה על 12 נקודות, אפשר לדבר כאן בעיקר על מקריות. על שילוב של כמה דברים ספציפיים שלא מצביעים בהכרח על תופעה כלשהי. פדרו מרטינס זרק אל הפרקט, בנוהל, חמישיות שנכנסות כי ככה אומרת המתמטיקה. מונטרו, זה שיחסל את האדומים מאוחר יותר, עשה בהתחלה כל מאמץ כדי להחטיא מכל טווח. ובכלל, ולנסיה, קבוצת התקפה יוצאת דופן, סיימה מחצית שלמה עם שלשה אחת מתוך 9 נסיונות. האם בגלל הגנה יוצאת דופן? לא.
ברבע הראשון והשלישי ראינו לייאפים חוזרים ונשנים שסיים ריברס, אחרי כמעט כל טעות הגנתית אפשרית, בין אם מדובר בבעיות תקשורת, כיוונים לא נכונים, אי בהירות טקטית וסתם שחקנים ששומרים רע.
תזכורת - קליק ראשון על הסרטון יפעיל את הקטע הרלוונטי. לצפיה נוספת העבירו את הסרטון לנקודות הזמן שכתובה בסיום הפיסקה.
תחליטו אתם, במהלך הזה שבו מעורבים הגנתית ישירות מיציץ' את אוטורו, כמה טעויות אתם יודעים לזהות. (3:32)
אבל עזבו הגנת פיק נ' רול. זה מסובך מדי. בואו נדבר על ירידה להגנה. אני רוצה להראות לכם דוגמא אחת, עמוק בתוך הרבע הרביעי. הגבוהים של ולנסיה בקטע הזה הם פראדייה וסאקו. של הפועל תל אביב אודיאסי ומוטלי. כשהכדור בידיים של מונטרו הרשע, שני הביגס הספרדים כבר מקדימים את המקבילים שלהם באדום. קורה. כשזה קורה, מישהו צריך בינתיים לחפות ולעצור את התנועה מטבעת לטבעת. יפה, אז מיציץ' מסמן עם האצבע ושולח את בלייקני לשמור על טיילור בפינה הקרובה לכדור, ובעצמו מאבד קשר עין עם הכדור כשמסתובב לעבר דה לראה. אה, ובינתיים פראדיה פשוט ממשיך לרוץ ישר, מקבל כדור ונוגח. מה זה?! (6:03)
מתוך חוסר האונים הזה, בעיית התקשורת הזאת ומדיניות החילופים המסוימת מאוד הזאת, הפועל תל אביב התקשתה מאוד בריבאונד ההגנה במחצית הראשונה, וסתם בהגנה משך 35 דקות נוספות. כמעט כל תנועת ריג'קט של גארד עם הכדור, כלומר כשהוא הולך נגד כיוון החסימה, הביכה את הפועל תל אביב. כמעט כל תנועה ללא כדור, כולל מהלכי השאלו היפהפיים של ולנסיה תוך כדי תרגיל, גרמו לה לנתק.
בסדר, אני מראה לכם עכשיו מה זה שאלו. לא השיר. האלמנט ההתקפי.
בסוף, כאמור, יש כאן הרבה עניינים פרסונליים בכלל ומיציצ'יים בפרט.
מבלי להסביר יותר מדי, בואו פשוט נראה שניים מהלכים הגנתיים בהם נכנע הפרנצ'ייז פלייר, ונדמה שגם נכנע הפרנצ'ייז כולו.
דחילק, מי משאיר את מיציץ' באחד על אחד מול מונטרו, בלי סטאנטים/ צ'וקים/ עזרות חזקות מהצדדים? (7:20)
דחילק, אם כבר מביאים עזרה (ונראה שמדובר באלתור של מדר ולא במשהו מהספסל), אז מיציץ' אמור לכוון אל העזרה, לא? (8:17)
4 נקודות לסיום
1. קבוקלו – לא יודע עד כמה עקבתם, אבל האקס מעמדה 4-5 של הפועל תל אביב היה מהמכריעים בנצחון של דובאי על ריאל מדריד אתמול. 11 נקודות, 3/3 ל-3, 5 ריב', 2 אסיסטים, 2 חסימות, מדד יעילות 16 ומדד הפלוס מינוס הכי גבוה במשחק (25). רק אומר.
2. מדר – לא נכון יהיה להעביר את המשחק הזה מבלי לדבר על נקודות אור. אנטוניו בלייקני לחלוטין נראה היה כמי שחזר לעצמו, אחרי תקופה לא קצרה. מוטלי נראה לעיתים אבוד אבל עדיין הרשים, ולו סטטיסטית. וים מדר. לקח זמן עד שאיטודיס ושות' שילבו אותו במשחק. בסוף, ב – 22 דקות ייצר 20 נקודות, 4 אסיסטים ו-0 איבודים. ובדו קרב בינו לבין צוות המאמנים שלו, נראה כרגע שהוא בעמדת ההובלה. נשים עין.
3. מיציץ' – בצד השני של העמדה, הסיפור של מיציץ' כבר מתחיל לעייף. זה לא רק ה 0/8 לשלוש, אלא התחושה שהוא מחטיא ומפסיד את אותן זריקות בכל משחק. אולי אני נאיבי, אבל אני די משוכנע שאפשר הרבה יותר טוב איתו. זה תלוי בעיקר בו. זה תלוי כנראה גם בזהות המאמן שלו.
4. איטודיס - יכול להיות שהדברים עם איטודיס והפועל תל אביב יסתדרו איכשהו באיזשהו שלב. הכל יכול להיות. מה גם שמדובר בפאקינג אלוף יורוליג (ויורוקאפ) דימיטריס איטודיס. כרגע, סביר להניח שלא. ברגעים שכאלו אני לרוב מחפשים רפרנסים מתוך שיר כזה או אחר. הפעם עלה לי בראש שיר ישן ודי מעפן, למען האמת, של ריטה.
שם לכם כאן את הקטע, וכותב לכם מתחתיו את המילים.
מביטים במבט סקסי/ מחכים להיזון חוזר/ ופתאום/ רעם ביום בהיר/ זה לא עובד/ זה לא עובד יותר. מביטים שוב/ מאשרים/ שום דבר/ כלום/ אין תגובה/ זה לא עובד/ זה לא עובד יותר. בחשבון חוזר/ רואים שנתנו הכל/ תמיד להאשים את הזולת/ במקרה כזה/ זה הוא. זה הוא אשם/ שלא יכול היה לקבל/ דבר הכי יקר/ ולתת.
וואלאק, הכל פה מתאים, מילה במילה. אוקיי, אולי חוץ מהמבט הסקסי.
שיהיה לנו טוב.
תגובות