סימן קריאה, סימן שאלה

ספרס מול בלייזרס. מקום שני מול מקום שביעי. וומבי מול דני. בואו נתחיל מהשורה התחתונה. וואלה, לא כוחות. סימן קריאה. כן, יש הרבה סימני שאלה שמקיפים את הסיפור הזה, אבל קודם כל סימן קריאה גדול. ובעצם סימן שאלה גדול לא פחות. הבלייזרס התמודדו עם הקליפרס במשחק מכריע ואז עם הסאנס בפלייאין, אבל שם הם התמודדו מול בני אנוש. אבל איך עוצרים חייזר? בואו נדבר שנייה במספרים, נחזור אליהם בהמשך.

שתי הקבוצות התעלו על הציפיות שהיו מהן לפני תחילת העונה. רבים העריכו שהספרס יגיעו לפלייאוף, אבל אף אחד לא צפה שיפור של 28 ניצחונות. את הבלייזרס סימנו כמועמדת להתחרות, אולי, על המקום האחרון בפלייאין. מעטים ציפו שדני אבדיה יהיה אולסטאר או שויקטור וומבניאמה יהיה מועמד מוביל לתואר ה-MVP. רוב סגל השחקנים בשתי הקבוצות עדיין צעיר וזו הופעת פלייאוף ראשונה שלו. זה אומר שאין לנו ממש היסטוריה להסתמך עליה כדי להבין מה נראה מהכוכבים או מהשחקנים המשלימים.

גם מפגשי העונה הרגילה בין הקבוצות לא נותנים לנו אינדיקציה אמיתית. המשחקים האלו (שני ניצחונות של הספרס, בנובמבר ובאפריל, מול ניצחון אחד של פורטלנד בחודש ינואר בחסות טריפל דאבל של אבדיה) לא ממש רלוונטיים, מכיוון שוומבניאמה החמיץ את שלושתם. למעשה, בפעמיים האחרונות שדני אבדיה שיחק מול מי שכנראה יהיה שחקן ההגנה של העונה ואחד משלושת המועמדים הסופיים לתואר השחקן המצטיין, אבדיה עוד עלה מהספסל של הבלייזרס. הבלייזרס גם חסרו שחקני מפתח בכל אחד משלושת המפגשים. למעשה, הפעם הראשונה שקיבלנו משחק שבו שותפה כל השביעייה הראשונה של פורטלנד (דני, קמארה, קלינגן, הולידיי, סקוט, גראנט ושארפ) הייתה במשחק הפלייאין מול פיניקס. המשחק ה-83 של העונה.

נתחיל מהחדשות הטובות. להוציא את שיקגו (אותה פגש רק פעם אחת השנה), סן אנטוניו היא הקבוצה מולה דני קולע הכי הרבה בממוצע: 31.7 נקודות עם 7.3 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בממוצע למשחק. החדשות הרעות הן, נו, נמצאות בפסקה הקודמת. הספרס קבוצת הגנה טובה גם בלי וומבי, והם קבוצת הגנה אולי היסטורית יחד איתו. קשה לדמיין שחקן שמקשה יותר מוומבי על שחקנים שמשחק ההתקפה שלהם בנוי על קליעה ליד הטבעת.

וומבי מגן על למעלה מ-18 זריקות במשחק (מקום שלישי בליגה. במקום הראשון, אגב, נמצא דונובן קלינגן) ומוריד את אחוזי הקליעה של השחקן הזורק ב-8.7%. וזה רק בהשפעה ישירה. ההשפעה העקיפה של וומבי עדיין לא נמדדת, אבל קיבלה ברשת את הכינוי "לא משנה" (nevermind), שזו התגובה המקובלת כשאתה רץ לצעד וחצי ומגלה ענק גמיש ונייד ברדיוס של שלושה מטרים מהסל. הדרך להתמודד עם וומבי היא להכריח אותו לצאת החוצה, אבל הספרס אוהבים לשחק מעין "אזורית" שבה וומבי ממתין מתחת לסל ושחקני הכנף סביבו מגיבים ברוטציות. זה נכון גם לגבי סיטואציות של פיק אנד רול, שבהן וומבי (או לוק קורנט) מחכה בדרופ עמוק מתחת לטבעת. דונובן קלינגן אמנם שיפר את קליעת השלוש שלו העונה, אבל הספרס ישמחו כנראה אם זו תהיה ברירת המחדל בפיק אנד רול של דני עם קלינגן.

סמול בליינד, ביג בליינד

אז החמישייה הרגילה של פורטלנד שמה את דני בבעיה. את הפתרון יכול להיות שראינו בדקות האחרונות של המשחק מול פיניקס. החמישייה שהחזירה את פורטלנד מפיגור שמונה כשנותרו שלוש דקות לסיום כללה את דני, קמארה, הולידיי, שארפ ובמקום קלינגן בעמדת הסנטר את ג'רמי גראנט. קלינגן, כאמור, שיפר את קליעת השלוש ועומד השנה על 34% מחוץ לקשת. גראנט, בשקלול כמות הקליעות והאחוזים, הוא קלעי השלוש האמין ביותר של פורטלנד. הוא גם מיומן יותר בתנועה על הקשת כדי לייצר את זווית המסירה הנוחה, וגם מול פיניקס קלע שתי שלשות קלאץ' ענקיות.

פורטלנד פנתה לחמישייה הזו כפתרון לחמישיית הסמול בול של פיניקס (ששיחקו עם רויס אוניל כסנטר), אבל אם מסתכלים על המשחקים שבהם וומבניאמה התקשה, ובואו, הכל יחסי כאן, אלו משחקים שבהם שיחק מול הרכב נמוך שבו כל השחקנים מהווים איום קליעה מחוץ לקשת.

בהרכב כזה וומבי יהיה חייב לצאת יותר מהצבע כדי להתמודד עם איום הקליעה מבחוץ של גראנט, או שהספרס יצטרכו למצוא פתרונות הגנתיים יצירתיים יותר. ברגע שוומבי נמשך מהצבע, הנתיב של דני לטבעת אמור להיות פנוי יותר, ולספרס אין באמת שומר שיכול להקשות על דני בסייז שלו.

אבל איך הרכב סמול בול מסתדר בצד השני עם שני מטרים ושלושים של ויקטור? אז גם לזה יש תקדים. בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר קבוצות שמעדיפות להתמודד עם שחקן פנים דומיננטי, וומבי במקרה הזה, אבל ראינו את הטקטיקה הזו גם מול יוקיץ', על ידי כך שהן שמות עליו שחקן כנף פיזי. אוקלהומה סיטי, לדוגמה, העדיפה לשמור על וומבי עם ג'יילן וויליאמס ולתת לצ'ט לתפקד כפרי סייפטי. במקרה של וומבי גם ראינו לא פעם שימוש בדאבל טים אגרסיבי בפוסט אפ, מה שהביא לכמה איבודי כדור או לפחות להורדת שניות משעון ההתקפה. ג'רו הולידיי אמור להיות שימושי במיוחד במצ'אפ הזה, אבל לא מן הנמנע שגם דני יתפקד בתור השומר הראשי של וומבי בחמישיות האלו. את השומר הנמוך אך האגרסיבי, עם או בלי שמירה כפולה, צריכים לגבות שחקני כנף נוספים שיושבים על המסירה לפוסט.

ההגנה עד הזריקה היא רק חלק מהסיפור. כי גם אם גרמת לספרס להחטיא, עדיין צריך לקחת ריבאונד.

תסתכלו בטבלה למעלה. הבלייזרס מדורגים במקום הרביעי בליגה בריבאונד התקפה אבל רק בשליש התחתון בריבאונד ההגנה. הספרס מדורגים במקום הראשון בריבאונד ההגנה ובעשירי בריבאונד ההתקפה.

חלק נכבד מהנקודות של פורטלנד מגיע מהזדמנות שנייה, לא מעט בזכות דונובן קלינגן שהוביל השנה את הליגה בריבאונד התקפה. כך שלירידה שלו לספסל יש משמעויות בצד הזה, בעיקר כי וומבי הוביל את הליגה בריבאונד הגנתי ביחס לכמות הפוזשנים. פורטלנד היא קבוצת קליעה לא טובה, מקום 22 באחוזי קליעה משוקללים ומקום אחרון בין המעפילות עד כה, כך שהיא חייבת הזדמנויות נוספות כדי לייצר עוד נקודות.

הספרס הם קבוצת ריבאונד התקפה לא רעה בעצמם, כשחוץ מוומבי גם קלדון ג'ונסון וקאסל אוהבים לנסות ולנצל הזדמנויות לגנוב כדורים מתחת לסל של היריבה. הספרס גם אוהבים לנצל את הנוכחות של וומבי על הקרשים כדי לצאת להתקפות מהירות, מקום חמישי בליגה בנקודות בהתקפות מעבר.

גם הקרב על הגדלת הפוזשנים דרך מחלקת האיבודים יהיה מעניין. הספרס קבוצה אחראית מאוד, מקום חמישי בליגה באיבודים, כלומר רק ארבע קבוצות מאבדות פחות. אבל היא כופה מעט מאוד איבודים על היריבה, מקום 28. פורטלנד היא תמונת ראי. הבלייזרס מאבדים הכי הרבה כדורים בליגה ומצד שני מדורגים גבוה גם בתחום כפיית האיבודים. אם מיטש ג'ונסון יאשר לגארדים שלו להמר יותר על לחץ וחטיפות בזכות העובדה שיש לו את החיפוי של וומבי בקו האחורי, הבלייזרס עלולים למצוא את עצמם בבעיה.

משחק אחר

אבל להוציא את וומבי מהצבע זו רק הצרה הראשונה שדני, כלומר פורטלנד, צריך להתמודד איתה. מכשול נוסף שדני יגלה הוא האמת הקשה של ירידת כמות השריקות בפלייאוף. המגע שדני מייצר, ושממנו נוצרות חלק ניכר מזריקות העונשין, צריך לחזור לזה שהוא דורג במקום השני בליגה בזריקות עונשין בממוצע למשחק, מספיק אולי כדי להפעיל את המשרוקיות של השופטים במהלך העונה הרגילה. בפלייאוף? הרבה פחות.

לא מעט שחקנים שבנו חלק ניכר מהארסנל שלהם על הגעה לקו, כולל זוכי MVP כמו ג'יימס הארדן וג'ואל אמביד, גילו בדרך הקשה שהמשרוקיות שורקות פחות בחלק הזה של העונה. מהבחינה הזו קמפיין הפלייאוף של שיי בעונה שעברה, בו יחס זריקות העונשין לזריקות שדה אפילו עלה בין העונה הרגילה לפלייאוף, הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ועם כל הכבוד לעונה המצוינת של דני, הוא עדיין לא זוכה לקרדיט מהשופטים ממנו נהנה ה-MVP המכהן.

זה יהיה מבחן פיזי, ולא פחות מכך מנטלי, עבור דני, שצפוי למצוא את עצמו מתוסכל לאורך הסדרה. אה, והזכרתי שהספרס הם הקבוצה ששולחת את היריבה הכי מעט לקו?

הפיזיות של הפלייאוף גם עשויה להשפיע על וומבי. אחת מהטענות שעלו כנגד הקייס של ויקטור לתואר ה-MVP של הליגה הייתה כמות הדקות המצומצמת ששיחק. כולל גמר הגביע, וומבי בילה השנה על המגרש 1891 דקות, מקום שביעי בקבוצה שלו ובאזור המקום ה-100 בליגה. באף אחד מהמשחקים השנה הוא לא עבר את רף 40 הדקות.

נכון שבפלייאוף אין בק טו בק וגם לוח הזמנים של הטיסות קל יותר באופן יחסי לעונה הרגילה, אבל השאלה עד כמה הגוף של וומבי יהיה מורגל באינטנסיביות של הפלייאוף. והתפקיד של קלינגן, וויליאמס ואולי גם דני יהיה להקשות על ההתאוששות שלו ככל האפשר.

למרות הנחיתות הפיזית של שומרי הספרס באחד על אחד מול דני, יש להם לא מעט כלים כדי להקשות עליו. שחקני הכנף של הקבוצה ארוכים, אתלטים וממושמעים מספיק כדי לעזור במרווחים ולחזור בזמן לקלעים. זה הופך את שאלת הקליעה של פורטלנד לקריטית עוד יותר, כי הצוות המסייע יהיה חייב לקלוע את השלשות החצי פנויות.

אגב, במקרים של הרכבים נמוכים יכול להיות שנראה את ויקטור מופקד אפילו על דני כדי לקחת לו את משחק החדירה. היכולת של דני להיכנס לתוך הגוף של השומר שלו כדי לקבל את השריקה תעמוד במבחן לא פשוט כשמולו עומד מי שכנראה יוכתר לתואר שחקן ההגנה של העונה. כך שגם הקליעה שלו, שהייתה חלודה אחרי החזרה מפציעת הגב אבל נראתה טוב יותר במשחק האחרון של העונה מול הקינגס ובמשחק הפלייאין מול הסאנס, תהיה פקטור משמעותי.

בכל מקרה אני לא צופה דקות ארוכות של וומבי על דני, כי המהירות והאגרסיביות של אבדיה גובות מחיר מכל שומר.

עד עכשיו התייחסתי רק לדני בצד שבו פורטלנד אמורה לשים את הכדור בסל, וזה נובע מהעובדה הפשוטה שקשה לדעת מה אפשר לצפות מיתר השחקנים. ג'רו הולידיי מתקשה לייצר לעצמו או לאחרים בסיטואציות של אחד על אחד או פיק אנד רול. קמארה, קלינגן וגראנט הם שחקנים שניזונים מאחרים, ואוי ואבוי אם ג'רמי גראנט יחשוב שזה הזמן שלו לנסות להציל את המולדת ולייצר לעצמו.

וזה משאיר אותנו עם שני סימני השאלה הגדולים של פורטלנד. שארפ והנדרסון. שארפ שיפר מעט את קליעת השלוש שלו וחצה השנה את רף 20 הנקודות למשחק, אבל יחס האסיסטים לאיבודים שלו הוא שלילי. ורשימת השחקנים שמגיעים ל-20 נקודות ויותר איבודים מאסיסטים בעידן המודרני כוללת בעיקר שחקני פנים. והנדרסון, שהופיע השנה רק ב-30 משחקים, הוא עדיין בגדר סימן שאלה, בעיקר בגזרת קבלת ההחלטות.

האם יכול להיות שנראה אחד מהם מנצל את הפלייאוף הראשון בקריירה לקמפיין פריצה? אולי. אבל זה לא תרחיש שאפשר להסתמך עליו.

מהצד השני הספרס הם קודם כל וומבי, אבל ממש לא רק. שלושת השחקנים הבאים בחשיבותם בקבוצה הם הגארדים דיארון פוקס, סטפון קאסל ודילן הארפר. פוקס היה השנה אולסטאר והוא אחד משלושה שחקני רוטציה בסן אנטוניו סך הכל, יחד עם האריסון בארנס ולוק קורנט, שכבר ביקרו בפלייאוף.

את המשחק בחודש נובמבר הספרס ניצחו בחסות 37 נקודות של פוקס, שפורטלנד, ללא סקוט והולידיי, לא מצאו לו תשובה. גם את המשחק לפני עשרה ימים סיים בתור הקלע המוביל.

לא מן הנמנע שחלוקת הדקות בין שארפ להנדרסון תתבסס קודם כל על היכולת לקלוע את השלשות הפנויות ולהתמודד הגנתית עם פוקס או קאסל. ספציפית, וכאן כבר עולה השאלה איזה ציוותים הגנתיים ספליטר יכתיב, איך מתמודדים עם הפיק אנד רול של אחד הגארדים עם וומבי. האמירה על חוסר הניסיון של שארפ והנדרסון בתור הספקים המשניים בהתקפה נכונה גם לגבי צמד הגארדים הצעיר, עוד יותר, של הספרס. קאסל והארפר.

בכלל שתי הקבוצות הן קבוצות לא מנוסות. להאריסון בארנס מספר ריצות פלייאוף, כולל שני גמרים (ואליפות) עם הווריורס בעשור הקודם. קורנט לקח אליפות עם הסלטיקס לפני שנתיים, ודיארון פוקס הבליח לסדרה אחת עם הקינגס, אבל בצד של הספרס זה נגמר שם. בפורטלנד יש את ג'רו הולידיי קשישא, וגם ג'רמי גראנט עשה ריצה יפה עם הנאגטס בבועה (וכמה הופעות נשכחות עוד בימיו בת'אנדר). הטיימלורד צבר קילומטראז' עם הסלטיקס (אבל יש סיבה שהוא מופיע בפעם הראשונה בטור הזה אחרי מספר דו ספרתי של פסקאות), אה, וגם למאטיס ת'ייבול יש ניסיון פלייאוף, אבל לא בטוח עד כמה השניים האחרונים יקבלו דקות בסדרה, בעיקר אם בחירת הזריקות של וויליאמס תמשיך להיות מפוקפקת או שהמצ'אפ מול וומבי יהיה חד צדדי מדי. השורה התחתונה היא ששתי הקבוצות חסרות ניסיון במעמד הזה, מה שייתן משקל משמעותי יותר למה שיביאו המנהיגים, יעני דני ו-וומבי.

אנחנו נוהגים להתייחס בחשדנות לקריירה המוקדמת של דני, אם במדי מכבי תל אביב או עם הנבחרות, אבל יש מעט שחקנים בגילו שמגיעים לטבילת האש הראשונה שלהם בפלייאוף כשהם מנוסים באמת בכמות דו ספרתית של משחקים שבאמת משנים משהו. הניסיון, האגרסיביות וקור הרוח שדני הפגין בדקות האחרונות של משחק הפלייאין מול פיניקס היו מפתיעים בסטנדרטים של הליגה ומשכו סופרלטיבים, מוצדקים לחלוטין, מצד חלק גדול מהפרשנים של הליגה. מהצד השני, היצר התחרותי של ויקטור, שהפך אפילו את משחק האולסטאר למשחק בעל משמעות, מכתיב את הטון בצד של הספרס, ולפחות לפי הריצה שלהם בקמפיין הגביע, וומבי הצליח להדביק גם את יתר חבריו לקבוצה בתחרותיות הזו.

גם שני המאמנים יקבלו טבילת אש ראשונה בפלייאוף, נתון שאמור להיות משמעותי אם הסדרה תתארך. שניהם, אגב, קיבלו את המשרה כשקודמו מתפקיד עוזר בגלל נסיבות לא מקצועיות. מיטש ג'ונסון מונה לאימון הקבוצה אחרי שהמאמן המיתולוגי גרג פופוביץ' סבל משבץ אחרי חמישה משחקים. ספליטר, מצידו, קיבל את המשרה אחרי שצ'אנסי בילאפס הורחק מהליגה לצורך חקירת FBI שקשורה להימורים. במידה שהסדרה תתפתח באופן צמוד, יהיה מעניין לראות אם אחד המאמנים, או שניהם, יוכלו לבצע התאמות שישנו את הדינמיקה בה.

איפה זה משאיר אותנו בשורה התחתונה? הספרס קבוצה עדיפה מבחינת הכישרון, אין בכך ספק. המאזנים בעונה הרגילה משקפים, פחות או יותר, את יחסי הכוחות בין הקבוצות. המבחן מבחינת פורטלנד לא יהיה מעבר סיבוב, אלא האופן שבו הם יתמודדו עם קבוצה עדיפה בהופעת הבכורה שלהם בפוסט סיזן. תוצאת הסדרה תהיה חד צדדית. לצורך העניין, שני ניצחונות לפורטלנד יהיו בגדר סנסציה. והמבחן המשמעותי יהיה איך ייראו המשחקים עצמם. אם ספליטר, דני ופורטלנד יצליחו להישאר קרובים מול וומבי והספרס, זה יהיה סימן טוב לקראת העונה הבאה. במקביל אפשר להסתכל על הסדרה הזו בתור מבחן לחברי הסגל ולראות מי מצליח להתעלות ומי מאבד מהאפקטיביות שלו. אני מאמין בלחימה של דני ופורטלנד. 4:1 לא קל לספרס.