מכבי תל אביב. מחייכת

עת צומצם וכורסם לו ההפרש בו אחזה מכבי תל אביב, לקראת סיום המשחק מול ולנסיה, התחלתי לחשוב מה עושים אם עוד איזו שלשה של באדיו או מונטרו הופכת את הסיפור עד לרמת הפסד ביתי. איך מתייחסים למשחק הזה אם מכבי מצליחה להשמיד את עצמה ולאבד משהו שכבר הרוויחה ביושר, שכל ומאמץ. ותוך כדי הבנתי שזה לא משנה. שפאק איט. מכבי תל אביב שיחקה אתמול את הכדורסל הכי טוב שראינו ממנה מזה (תחליטו אתם), כולל הנצחון הנאה מאוד בקובנה. ועוד משהו. אחרי כל כך הרבה זמן של סבל ניכר, אי אפשר היה לפספס הבעת פנים שכבר תהינו מתי נפגוש. להבעה הזאת קוראים בעברית חיוך. מכבי תל אביב חזרה לחייך.

https://www.youtube.com/watch?v=-G-kKBfs6bA

רגע לפני שמתחילים, בטח ידעתם שולנסיה היא המקום שבו הלך שלמה אבן גבירול לעולמו. בהזדמנות חגיגית זאת, אני מבקש להקדיש את שלום לך דודי, אחד מפיוטיו הנודעים, לחמד של בחור וחבר אמת בשם פדרו מרטינס. קדימה, ברי, תן לנו את שלום לך פדרו.

https://www.youtube.com/watch?v=e-WOx_-FKE0

לא צריך פינה

סדרת חצי גמר פלייאוף היורוקאפ בעונה שעברה בין ולנסיה לבין הפועל תל אביב הייתה מהאיכותיות שראיתי בחיי. וכן, זה הרגיש משונה להקליד משפטים כאלו תוך כדי התלהבות מכדורסל מהמפעל המשני באירופה. אבל זה בדיוק מה שהיה שם. ואם נניח לרגע למוליכת טבלת היורוליג אשר באדום, ולנסיה הנוכחית היא קודם כל הבסיס שראינו בעונה הקודמת. באדיו, מונטרו, קוסטלו הגאון, ריברס, פוארטו, פראדיה, דה לראה וגו. ולמרות השמות הלא סקסיים בעליל, כולל האקס טיילור, היא מכונה משומנת. שכבר ניצחה את פאו בחוץ. שכבר ניצחה את אולימפיאקוס בחוץ (ביום שלישי האחרון). שבתכלס, היא פשוט אחת מהקבוצות הטובות ביבשת הישנה. חד וחלק. ומכבי תל אביב, זאת שההגנה שלה עד לא מזמן הייתה מהגרועות בהיסטוריה של המפעל, עצרה אותה.

מאחר שלא באמת ראינו תסריט הגנתי כזה לפני, הנחת העבודה הייתה שקואץ' קטש יצטרך למצוא את הדרך להעניש את החרכים בהגנה של ולנסיה. בגלל האופן שבו מרטינס שומר, לרבות עזרות מאוד עמוקות, דרך אפשרית היא להשתמש בשחקנים אשר בפינות כדי להתקיף חזק את הקלוז אווטים. מצד שני, כדי שזה יקרה, אתה צריך שחקנים מתאימים למהלכים מסוג קאץ' נ' דרייב, ואלה לא ממש קיימים בשפע בסגל הצהוב הזה. ובכן, התקפה ראשונה במשחק – מכבי תל אביב מעיפה את הכדור חיש חש אל עבר הפינה ומקבלת שלשה מבריסט. שביחד איתה רשם רצף של חמש נקודות שהחל עם סל הנצחון עם דובאי יומיים לפני. וזהו, שם בערך הסתיים סיפור הפינה. מסתבר שלא צריך פינה כדי לנצח את ולנסיה. אז תשכחו מזה. ממשיכים הלאה.

לשבש ולעכב

אוקיי. אז לא פינה ולא רק התקפה. הגנה, למרבה התדהמה, על ראש שמחתנו. הסיפור המרכזי עם ולנסיה נוגע כמובן לענייני קצב. בדומה לפריז, אבל גם לא מעט בשונה, ולנסיה הזאת היא קודם כל קצב. ובקצב שלה, היא לרוב תנצח ובטח יריבה בסדר הגודל של מכבי תל אביב. וההישג הכי גדול של קטש והשחקנים שלו במשחק הזה הוא היכולת לשבש ולעכב. כי קל לדבר על המובן מאליו, אבל צריכים להגיע עם רעיון טוב ועם שחקנים שמבינים עניין ומסוגלים לבצע. ועכשיו יש כמה כאלו.

מעבר לעניינים טקטיים שגרתיים יחסית כמו ללכת מלמטה מול שחקנים ספציפיים בולנסיה, כולל דה לראה ותומפסון שאוחזים סטטיסטית באחוזי שלשות משקרים, מכבי הצליחה להשיג לא מעט עצירות של המשחק בזכות היכולת ללכת אל הקו. ועצירות זה בהחלט מפתח להרגיע את העסק ולשחק הגנה של 5 מול 5. אחרי עצירות כאלו, אבל לא רק, מכבי הראתה לחץ מעכב על כל המגרש. לזה תוסיפו, בתחילת פוזשנים, שחקנים שיוצאים יחסית גבוה כדי להבהיר לספרדים שכאן הם צריכים להתאמץ קצת יותר כדי להגיע אל הזריקה הקלה והמהירה המיוחלת.

ויתר על שירותיו של קלארק לטובת המרביצים. צילום: ספי מגריזו, מכבי Rapyd תל אביב

ועכשיו בחירת הרכבים. ההרכב שמשך את העין כמובן היה זה שאיתו פתח קטש את הרבע השלישי, עם לונדברג כרכז ומוביל כדור יחידי. על הסגולות של האיפה נדבר עוד מעט, אבל כאן זה בעיקר עניין של גודל, שעוזר לחילופים, שעוזר להאט. שכופה יותר מהלכי אחד על אחד של ולנסיה מתוך מצב של עמידה וכדרור במקום. ולא רק גודל. אחרי שבשלב מוקדם יחסית התברר לקטש שבלאט לא מתאים לארוע המסוים הזה, הוא ויתר על שירותיו הטובים לטובת כאלו שמרביצים. והנה דיברתולומיאו, שמסתבר שיכול להכות גם כשלא מדובר רק במשחק ליגה בכפר בלום. ואם במשחק בדובאי עוד התקיימה דילמה ניכרת לגבי שילובו של סורקין בסוף, בהמשך לעוד משחק התקפי מצוין שלו, אז הפעם נחסכה הבעיה בחסות קשיים גם בצד שאליו נוהגים להתקיף. וכן, צריכים להתרגל גם זה: הבן של בראד ליף. לא רק שהוא טוב בכדורסל, אלא גם שהוא משדרג את מכבי תל אביב. בהגנה. לפרטים ניתן לפנות למונטרו, שנדהם מהנוכחות של האיש שהגיע מסין בפוזשנים שעשו הבדל.

לפרטים על ההגנה של ליף ניתן לפנות למונטרו. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

גארי קופר

בן האוזמן, אחד שמבין כדורגל בכלל ובענייני בליץ' בפרט, הפנה אותי מזמן לרפרנס שרלוונטי ללונדברג. הנה מגיע לו מישהו שנזרק ממקום שלא האמין בו, ומשום מקום מחיה מועדון, עם האופי הנכון וסט היכולות הנכון. האמת היא שמה בסך הכל צריך הבנאדם? הוא צריך בית. הוא צריך שישמרו עליו. השילוב של לונדברג והחזרה לישראל נתנה לקבוצה האבודה הזאת גם קורת גג וגם אבא. איפה לונדברג יודע לשחק כדורסל של מבוגרים, את זה כבר אמרנו. הוא יודע לעצור על המקום ולשים ג'אמפר יציב, גם את זה כבר אמרנו. כשולנסיה ניסתה ללחוץ עליו כפי שעשתה מול בלאט, היא שילמה במסירות פשוטות יחסית שאיתרו שחקן פנוי ורלוונטי. אם לוני ווקר ממש זקוק לזריקה, אבל עדיף שהיא לא תגיע אחרי שאף אחד לא קשור למשחק, לונדברג יספק אותה (לכו לראות את השלשה שעשתה 56-51). ולונדברג לא יתחיל לסמן חיצים, ורידים, אצבעות על הרקות ושאר ירקות. כמו האידיאל של טוני סופראנו, הוא הגארי קופר. הטיפוס החזק והשקט. 

ועכשיו, בניגוד לבליץ', כדי שהחלומות של מכבי תל אביב להפוך את העונה הזאת תחרותית, הוא צריך להישאר בריא.

הגארי קופר. הבליץ'. החזק והשקט. איפה לונדברג. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

אל תכעסו. מטעמי מחלות חורף, גם הפעם אין הקלטה. מבטיח לנסות לתקן בטור הבא.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.