מכבי תל אביב. החלטות הגנתיות

כדי לנתח כמו שצריך את מהלך הסיום הנהדר של איפה לונדברג, זה שסגר עניין וסידר המשך לרצף הינצחונות הנאה של מכבי תל אביב, רצוי ללכת כמה דקות אחורה. ולאו דווקא להרחקה של לוני ווקר. אליה נגיע עוד בהמשך. כשהשעון הגדול מראה 5:01 והשעון הקטן 10, לונדברג מבקש לסדר לעצמו חיים קלים וקורא אליו לפיק נ' רול את ג'יילן הורד. למה קלים? כי זה יוביל לחילוף הגנתי שישים עליו את דאוויס ברטאנס, קנדידט ראוי לתואר שחקן ההגנה הגרוע בעולם. הלטבי, לזכותו, מכוון את הדני של מכבי כמו שצריך, ובאופן שמכריח אותו ללכת לכדרור שמאלה. טיפה עזרה הגנתית של ג'יימס אנדרסון וטיפה קריאה הגנתית של פיונדו קבנגלה, ולונדברג מאבד את הכדור. לודנברג ראה, זיהה, הפנים. תיקונים יגיעו ממש עוד מעט.

https://www.youtube.com/watch?v=GCK3geMwaF8

איפה - לא ילד

האמת היא שזה לא היה איבוד הכדור היחידי של לונדברג בדקות הסיום נטולות הווקר. תחת הלחץ של מקינלי רייט הגבר-גבר, מצא עצמו האלפא החדש של עודד קטש כשהוא בתוך יער של כל מיני קונדיצ'ים כאלו. אבל חוץ מזה? הצגה של איש אחד. היה שם מהלך של סל ופאול, כדקה וחצי לסוף, מול אותו רייט. היה את האסיסט העצום להורד, תחת שמירה משולשת על קו מחצית המגרש.

והייתה החדירה לסל, לצד שמאל, מול אותו הברטאנס כשלוש דקות לסיום. והיה את המהלך שניצח את המשחק. זה.

כן, גם הפעם לונדברג הולך ומקבל את החילוף ההגנתי שהוא רוצה. את ברטאנס. שגם הפעם מספיק ממושמע כדי סוג של לכוון שמאלה. העזרה של פיליפ פטרושב מגיעה יחסית מאוחר מצד אחד, בעוד שרייט נתקע עם ליף ג'וניור במקום לרדת למטה לרוטציה. תעשו רגע פריז כשהשעון הגדול מראה 5.5 כדי ליהנות מכל היופי הזה. לונדברג אחד קופץ ואיתו שלושה מדובאי, אבל יד ימין מצליחה לייצר מסירה יציבה לאושיי בריסט שאין חופשי ממנו. כפיים.

תוך כדי תנועה, החליפה הקבוצה של קטש מושיע במושיע. מהתלות הבלתי (ואני לא מוסיף מילה לבלתי. רק כותב שהיא בלתי) בווקר עברה לתלות מוחלטת ביכולת של הגארד החדש שלה. שלקח על עצמו בסוף לא רק את המשחק, אלא גם את הזיכרון הארגוני המעודכן של החבורה הזאת. שרגילה כבר להתרסקויות האלו, לאיבודי היתרון האלו, להפסדים שוברי הלב הללו.

ללונדברג יש שני יתרונות מובהקים בהיבט הזה:

1. כמי שהגיע רק עכשיו, הוא פשוט לא מכיר.

2. בניגוד לערימת הילדים בגיל או באופי שהובילו את מכבי תל אביב בלא מעט מהפיאסקוז, לונדברג הוא בדיוק ההפך. הוא לא פוטנציאל. הוא לא גניבה. הוא לא פרוספקט. הוא לא צריך שילמדו אותו את המשחק. הוא לא ילד. אגב, הוא גם לא סופרסטאר, אבל זה כבר עניין אחר ולמועדים אחרים.

שונה מכל הילדים שהובילו לפיאסקוז. לונדברג. צילום: Dubai Basketball

הגנה. בואו נעשה כאילו

מכבי תל אביב ניצחה את המשחק הזה פעמיים. הפעם האמיתית והחשובה, כמובן, עם הנקודות היחידות של בריסט, עליהן דיברנו לפני רגע. הפעם הראשונה הייתה בתחילת הרבע השלישי. זה שממנו היא ברחה עד לפלוס 17. וחלק משמעותי מזה הגיע עם דקות הגנתיות טובות. באמא. לא צוחק איתכם. אחרי מחצית ראשונה של 50 פלוס ליריבה, בנוהל, הגיע רבע שלישי של 14 בטור הספיגה.

כמה דברים הובילו לזה, וחלקם בכלל התחילו במחצית הראשונה. בכל פעם שהיה לה זמן לדבר על זה, הלכה דובאי פנימה. כלומר, רגע אחרי התדרוך של יוריצה גולמאץ לפני הג'אמפבול, הלכו פנימה די אגרסיבי לקבנגלה. זה לא הצליח בפוזשן הראשון, אבל קצת יותר בהמשך. רגע אחרי פסק זמן מוקדם, פתאום הכדורים הולכים אול-אין לכיוון פטרושב בכלל ופנימה בפרט. וזה עבד. עכשיו תוסיפו לנקודות הקלות בצבע גם 7 שלשות של דובאי ב-54% ב-20 הדקות הראשונות, ותקבלו הסבר לקלות שבה התנהלה הקבוצה מהאמירויות.

מצד שני, כבר בשלבים האלו ראינו ניסיונות מוקדמים לעשות משהו משבש. מכבי תל אביב, כפי שעושה מדי פעם, כיוונה את האנשים עם הגב לכיוון קו הבסיס. אולי לעזרה. אולי לשמירה כפולה. בעגה, בייסליין טראפ. זה עבד פעם או פעמיים, אבל שלח את דובאי לחשוב על זה בזמן ההפסקה שבין שתי המחציות.

בתחילת הרבע השלישי ראינו את המסקנות, והן עשו למכבי שירות מעולה. דובאי חששה וחשבה פעמיים לפני מהלכי פוסט. תוסיפו לזה רצף בלתי פוסק של החטאות לשלוש, ותקבלו יכולת הגנתית להעז עוד יותר. שזה קשור גם בזהות האנשים. כי לונדברג, שפתח את המחצית השנייה, לא היסס להגיע כדי לייצר עזרה משלו על הפיק נ' רול. וגם ג'ימי קלארק. ופתאום גם רומן סורקין מתחייב לרגע ויוצא לשמירה כפולה על הכדור כשהוא מזהה סיטואציה מתאימה באזור הפינה.

האדל ננצח. שחקני מכבי ת"א בדובאי. צילום: Dubai Basketball

אז למה כתבתי כאילו בכותרת? כי לא אני, לא אתם וכנראה לא קטש חושבים שמכבי תל אביב הזאת, מכבי תל אביב שלו, יכולה להיות קבוצה הגנה טובה. זה כבר לא יקרה. מצד שני, כמו שהקואוץ' נוהג להגיד בהקשרים אחרים, יש חשיבות לנראות. לפעמים מספיקה האגרסיביות, מספיקה ההעזה, מספיק לצאת גבוה או לנסות ללכוד בשמירות כפולות, כדי לייצר יתרונות נקודתיים בהגנה. דווקא של שחקני הגנה טובים פחות. דווקא של קבוצות הגנה טובות פחות.

כמעט וקרה לה שוב

רשימת ההתרסקויות של מכבי תל אביב, כלומר המשחקים שכבר היו שלה ואותם הצליחה לאבד למרות יתרונות מובהקים, ארוכה מכדי לפרט שוב עכשיו. וכן, זה כמעט קרה לה שוב. וזה לא באמת אמור היה לקרות לה. בטח לא מול הגרסה הזאת של דובאי, שבה השחקנים הפצועים שלא מתלבשים (דז'נאן מוסא, דוויין בייקון, בוגי אליס, קלמן פרפרליץ', סרטאץ' שאנלי ואני לא מזכיר את מם ז'ייטה, כי הוא כבר היסטוריה) איכותית יותר מאלו שהיו על הפרקט. בטח לא כשיש רק מוביל כדור מתפקד אחד מולה, אותו מקינלי גבר-גבר.

וזה קרה לה בגלל שחזרה לסורה הגנתית. וזה קרה לה בגלל שהסתמכה על הניסים של ווקר, שעוד לפני שהורחק - ההפרש ירד ל-7 בלבד. וזה קרה לה בגלל שנתקלה שוב בקיפאון על הקווים. עכשיו רק ננסה להבין מהו. כשלוקחים בחשבון את יכולת קבלת ההחלטות של קלארק בכלל ובדקות הסיום בפרט, כולל איבוד הכדור בדקה האחרונה ברמת שאלוהים ישמור מחד ואת היתרון שהלך ונשחק מאידך, קשה להבין איך לא נשלח אלי פרקט תמיר בלאט. והלו, בחייאת – זה קטש ובלאט. זה אמור להיות בילט-אין (אולי במיוחד בשבוע שבו עידן אבשלום נוטש את עיסוקו הצדדי בנתניה ויכול להתפנות כולו לתחזק את השחקן שלו). אבל קטש בחר שלא. וזה כמעט ועלה לו במשחק.

איך לא נשלח אלי פרקט, ועוד על ידי קטש? תמיר בלאט. צילום: Dubai Basketball

אני מניח שההחלטה הגיעה בשל שתי נסיבות מצטברות:

1. שתי מסירות רשלניות של בלאט ג'וניור לליף ג'וניור במחצית השנייה + שלשה נונשלנטית שלקח ונחסמה (על ידי ברטאנס!!!) בתחילת הרבע הרביעי גרמו לקטש להסס לגבי ההתקפה שלו במשחק המסוים הזה.

2. כי הגנה. כן, הגנה. אני חושב שקבלת ההחלטות של מכבי תל אביב, בכל הנוגע לניהול החילופים שלה בדקות האחרונות, הלכה לפי אלמנטים הגנתיים. גם קלארק כן ובלאט לא. גם ליף (כן, ליף) כן וסורקין לא. הנה, הופמן יסביר:

ברור שסיפור הניצחון הוא לונדברג שלקח פיקוד, אבל אל תישנו על מהלך אחר של עודד קטש. 6 דקות לסיום המשחק, דובאי נוגסת ביתרון, אבל בתחושה מכבי עדיין בתוך האלמנט שלה. ווקר נראה טוב וקולע עוד ג'אמפ־שוט קשה. במקום לשמוח ולהתרכז בהגנה, הוא בחר לבלבל במוח וקיבל טכנית והרחקה. זה אמנם לקח לקטש עוד דקה להבין את התמונה, אבל אותה הרחקה הובילה את עודד לקבל החלטה הפוכה ממה שאולי היה נראה הגיוני ברגע שהאופציה הכי טובה התקפית שלך יורדת.

קטש הבין שבהתקפה הוא יתקשה בכל מקרה בלי ווקר, אז הוא הלך אול אין על הגנה. הוא הוציא את סורקין שרק שבוע קודם שבר את שיא הקריירה שלו בנקודות, וגם הערב היה טוב התקפית והכניס את ליף. המחשבה היתה שליף, לעומת סורקין יתמודד טוב יותר עם הגארדים של דובאי אחרי חילופים הגנתיים. וזה עבד. לא שמכבי הפכה פתאום לקבוצת ההגנה הטובה ביורוליג, אבל בדקות האלה הם גרמו לדובאי שלוש החטאות לשלוש עם יד על הפנים, ועוד איבוד של מקינלי רייט. חמישים שניות לסוף, הורד שם חותמת על המהלך: מכבי עלתה ליתרון 6, ונראה היה שסוגרת את המשחק. אחר כך הם עוד הספיקו להסתבך, אבל לונברג היה שם כדי להציל. כמו שביקשתי, אל תישנו על המהלך ההגנתי של המאמן.

3 נקודות לסיום

1. דרייבינג פור: עוד כמה מילים על האיש שבתחילת העונה גרם לנו לפקפק כמה אנחנו מבינים כדורסל, אם בכלל. כי כן כן, לא קל להתאקלם לכאן אחרי חוויית סין ואנטי-כדורסל, זה ברור, אבל כמה שטי.ג'יי ליף היה רע עד ממש לא מזמן. ועכשיו, מעבר לכך שהוא מועדף הגנתית על פני מישהו (וספק אם זה קרה לו יותר מדי פעמים בקריירה), הוא מספק לה שכבת כדורסל שאין לה. אוקיי, אז הוא אולי לא סטרץ' 4 כפי שחשבנו. הוא כן דרייבינג 4. כל הנקודות של ליף אתמול (8) הגיעו אחרי חדירות לסל. אחרי כדרורים. הוא מתקיף קלוזאאוטים. הוא מאתגר את ההגנות. הוא שחקן שאפשר לסמוך עליו. הוא שחקן שמשדרג את מכבי תל אביב.

2. ג'יילן הורד: רק עכשיו הגענו לדבר על השחקן הכי טוב של מכבי תל אביב אתמול. עליי, מתנצל. מעבר לסטטיסטיקה של הורד אתמול (21 + 6), אפשר לרשום לזכותו גם חלק מכובד מכך שדובאי סיימה עם 4 ריבאונדים בהתקפה בלבד. ועזבו רגע את זה. זוכרים את המשחק מול ריאל מדריד? מכבי אמנם ניצחה, אבל הורד סיים עם מדד יעילות שלילי ומשחק אישי פחות טוב, ולא משנות כרגע הנסיבות. מאז? 8 משחקים רצופים שבהם הוא קולע לפחות 13 ומסיים עם מדד יעילות של לפחות 16. מספרים של MVP בצהוב.

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? ולנסיה מגיעה אחרי שהקצב שלה השמיד ברבע הרביעי את אולימפיאקוס בהיכל השלום והאחווה. כדי להמשיך את רצף הניצחונות שלה מול המועדון והמאמן הלא ממש ציוניים, תצטרך מכבי תל אביב קודם כל למצוא דרך להחזיק קצת את קצב המשחק. כי מכבי אולי אוהבת לרוץ, אבל ולנסיה טובה ממנה בהיבט הזה. מצד שני, דווקא בדאבל וויק ובטח מול קהל ביתי, זה לגמרי אפשרי.

אל תכעסו. מטעמי מחלות חורף, הפעם אין הקלטה. מבטיח לתקן בטור הבא.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.