.png)
.png)
.png)
מינסוטה ממשיכה להדהים גם בסיבוב השני
- אסף רביץ
- 5 במאי
- זמן קריאה 8 דקות
יצאנו לדרך. אחרי סיבוב ראשון נפלא, מרתק, הפכפך, עם שלושה משחקי 7, התחיל הלילה הסיבוב השני עם שני משחקים שיש הרבה מה להגיד עליהם. הכתבה הזאת כוללת התייחסות לכל ארבע סדרות הסיבוב השני. אתחיל בניתוח רחב יחסית של ההפתעה בסן אנטוניו, אמשיך לעוד הצגה של הניקס ואסיים בפריוויו לשתי הסדרות שיתחילו הלילה. בהצלחה לשעות השינה של כולנו.
(2) סן אנטוניו – (6) מינסוטה
ההפתעה הראשונה של הסיבוב השני מגיעה, איך לא, מהקבוצה שעושה שמות בגדולות של המערב כבר שלוש שנים. מינסוטה הגיעה פעמיים ברציפות לגמר המערב למרות כל הכשרון שמסביב, ותוכל לפנטז על פעם שלישית אחרי שגנבה את הביתיות במשחק הראשון מול הספרס. זה עוד מוקדם, מבחינתי סן אנטוניו עדיין פייבוריטית בסדרה הזאת, אבל יש לנו סדרה, והיא כנראה לא תהיה קלה עבור הספרס. עד שלשום לא חשבנו שתהיה פה סדרה, כי אנתוני אדוארדס לא היה אמור לחזור, בטח לא לתחילתה. החזרה המוקדמת מאוד שלו, למשחק טוב, מדהימה. אני תמיד מודאג מהחזרות המוקדמות האלה, מסכנה של החמרת פציעה או פציעה חמורה יותר, נקווה שאנט ימשיך להיות על אנושי גם במובן הזה.
ההגעה של מינסוטה פעמיים לגמר המערב היא גם הסיבה המרכזית שיש לה סיכוי פה. היתרון הגדול של הזאבים הוא הנסיון המצטבר מהשנים האלה. זו תהיה הפעם הראשונה בקריירה של רוב שחקני הרוטציה של הספרס בסדרה תחרותית, הפעם הראשונה בה יצטרכו ללמוד איך להביא את עצמם לשיא מול יריבה חזקה כל יומיים מחדש, איך לגרד נצחונות גם בימים חלשים, איך להתמודד מול יריבים שמכירים אותם יותר ויותר טוב כל משחק. גם מיטש ג'ונסון חדש בעסק, ויצטרך לנהל סדרה של התאמות על התאמות מול יריבה שיש לה כמה אלמנטים לא שגרתיים. יש פה פוטנציאל לסדרת שכר לימוד קלאסית, אבל פערי האיכות עשויים לאפשר לספרס לנטרל את פערי הנסיון.
לעומת פורטלנד, מינסוטה לא ניסתה להתחכם. אחרי שרודי גובר עצר את ניקולה יוקיץ', הוא שומר בעצמו גם על ויקטור וומבניאמה. זה סוג אחר של שחקן, וניכר שוומבי הגיע מוכן לנסות לתקוף את גובר בעזרת שני הכלים שנכון לתקוף שחקן כזה: קליעה מבחוץ וחדירות מהירות עם הפנים לסל. החלק השני עבד כמה פעמים, הראשון לא. אחרי שיוקיץ' לא פגע בכלל מבחוץ, וומבי פתח את הסדרה מול גובר עם 0 מ-8 משלוש. ניתן להניח שזה לא ימשיך ככה, שיהיו לו גם ימי קליעה טובים. אבל במשחקי ההתקפה הפחות טובים שלו וומבי עסוק מדי בלמצוא את היד מבחוץ, ומינסוטה תשמח שהוא ימשיך להיות עסוק בכך בהמשך הסדרה, זה ייתן לה סיכוי.
את המחצית השנייה סן אנטוניו פתחה עם מהלך בו סטפן קאסל בא לחסום לוומבי. גובר נטה מעט לכיוון החסימה וזה הספיק לוומבי לעבור אותו מהצד השני עם צעד זריז ולהגיע לדאנק. בהמשך הרבע הספרס פינו חצי מגרש לפיק נ' רול צידי בין פוקס לוומבי שהסתיים בליי-אפ קל של פוקס, הרבה בגלל שוומבי חתך פנימה מאוחר ומהר ומשך את תשומת הלב של גובר ברגע הנכון. אלה שתי דרכים טובות לעזור לוומבי לתקוף את גובר וסן אנטוניו לא השתמשה בהן מספיק, אני מאמין שנראה הרבה יותר משני אלה במשחק 2.
בצד השני, הבעיה של מינסוטה עם גובר היא שהנוכחות שלו מאפשרת לוומבי להישאר קרוב לצבע, מה שהוביל לעוד הצגת הגנה על הטבעת נדירה של הילד הצרפתי, עם שבירת שיא החסימות למשחק פלייאוף:
לכן הדקות המעניינות יותר היו כאשר וומבי שיחק וגובר לא, כאשר הגבוהים של מינסוטה היו ג'וליוס רנדל ונאז ריד. במצב כזה וומבי חייב לשמור על שחקן עם איום בקליעה מבחוץ, וזה מאפשר למינסוטה להוציא אותו מעמדת העזרה שלו חלק מהזמן. כריס פינץ' השאיר את גובר על הספסל רוב הרבע האחרון כי זה ההרכב שעבד לו. כך ניתן לערב את וומבי בפיק נ' רול והוא לא יכול פשוט לחכות ליד הטבעת. בשלב מסוים ברבע האחרון וומבי עבר לשמור על טרנס שאנון שפחות מאיים מבחוץ, ואז הגיע אולי המהלך החשוב במשחק, בו שאנון הוביל כדור ואנט הגיע לחסימה על הגב של וומבי שאפשרה לשאנון להגיע לטבעת ולסחוט עבירה שישית מקאסל.
יהיה מעניין לעקוב אחרי הניואנסים בדקות האלה במשחקים הבאים, בשני הצדדים. אחת ההפתעות מבחינתי הייתה שסן אנטוניו לא הצליחה להפעיל את וומבי בכלל בדקות בהן גובר לא שיחק, זה היה בעיקר רנדל שהצליח להקשות עליו. אני מצפה לראות הרבה יותר שימוש בוומבי כחוסם בפיק נ' רול נמוך על שחקן ששומר עליו גארד נמוך בדקות האלה, מה שימנע אופציה של חילוף ויאפשר לו להתגלגל ללוב. הסדרה יכולה להיות מוכרעת בשאלה האם סן אנטוניו תצליח לחשוף את מינסוטה בהגנה כשגובר לא משחק, כי כשהוא משחק גם לו יש אלמנט הרתעה חשוב מול הגארדים מבוססי החדירות של סן אנטוניו.
רנדל היה הקלע הבולט במשחק הזה עם 21 נקודות, וימשיך להיות שחקן מפתח בסדרה הזאת. אין לסן אנטוניו שחקן שמתאים לשמור עליו, שחקן חוץ עם גוף מספיק גדול כדי למנוע ממנו להגיע לזריקות שלו. קאסל הכי קרוב, אבל צריך אותו גם להגנה על אנט. מינסוטה תזדקק לשני משחקי רנדל קלאסיים, כאלה בהם הוא קולע את הזריקות שהוא יוצר לעצמו מחצי מרחק ומשלוש, כי כדי לנצח את הספרס ארבע פעמים צריך להשיג הרבה מאוד נקודות מחוץ לצבע.
(3) הניקס – (7) פילדלפיה
סדרה עם פוטנציאל להיות מרתקת מאוד, שתי קבוצות עם הרבה מאוד כשרון שמסודר באופן דומה, ששני הכוכבים שלהן הם הרכז הנמוך והזריז והסנטר הגדול. אבל במחצית הראשונה הניקס העבירו מסר, שכדי שתהיה פה סדרה פילדלפיה תצטרך להתאים את עצמה לרמה. הניקס סיימו את הסדרה מול אטלנטה בזון והמשיכו אותו כדי לחסל את המשחק הזה מוקדם.
השילוב בין היכולת של ג'יילן ברונסון לתקוף באחד על אחד ובפיק נ' רול פשוט, לסגנון בו קארל אנתוני טאונס מקבל כדור גבוה ויש סביבו תנועה וחסימות ללא כדור עד שמשהו מתפנה, הופך את התקפת הניקס למרשימה ביותר בפלייאוף ברגע זה. רמת הבטחון והביצוע של כולם כולל כולם בשיאה. או ג'י אנונובי לא יודע להחטיא, הוא קולע בפלייאוף בינתיים 21 נקודות ב-63.8 אחוזים מהשדה, כולל 2.7 שלשות ב-59.4 אחוזים. אפילו מיקל ברידג'ס מוצא את עצמו מחדש, מגיע לזריקות שלו מחצי מרחק וקולע גם את השלשות. הנה קצת אחוז קליעה אמיתי (TS%) של שחקני הניקס: אנונובי עם 77.8, קא"ט עם 74.1, מיטשרוב עם 73.6 (זה הגיוני כי הרוב דאנקים), מיקל עם 68. מיותר לציין שאם הניקס לא יצאו מהזון שלהם אין לפילדלפיה סיכוי.
למרות כל החברים שמסביב, הכל מתחיל בברונסון. כמו מול אטלנטה, גם מול פילדלפיה הוא פתח את הסדרה בסערה, מעביר מסר שאפשר לזרוק את התוכניות המוקדמות של ההגנה עליו לפח. ניק נרס ניסה ארבעה שומרים שונים מולו במחצית הראשונה, הוא דאג להבהיר שאף אחד הם לא מסוגל לשמור עליו. היכולת שלו לקרוא את הסיטואציה תוך כדי תנועה לפני השומר שלו מגיעה בפלייאוף הזה לרמות חדשות. לאטלנטה היה אוסף של שומרים אישיים איכותיים וגבוהים שהצליחו להקשות עליו במהלך הסדרה, לפילדלפיה לא בטוח שיש, ואם נרס לא ימצא פתרון לכוכב של היריבה הוא בבעיה גדולה. הנה תקציר המשחק של ברונסון, שימו לב מול כמה שומרים הוא קולע ובאיזו קלות:
שתי הקבוצות פתחו את המשחק עם שחקן נמוך על הרכז והסנטר על הסנטר, ללא נסיון לבצע חילופים בחסימות ביניהם. חשבתי שנרס ינסה לשים את אמביד על ג'וש הארט כדי כן לנסות לבצע חילוף בפיק נ' רול בין ברונסון לקא"ט, אבל זה היה מוביל ליותר מדי בעיות ומיס-מאצ'ים במקומות אחרים. אחרי המשחק הראשון יכול להיות שהוא כן ינסה את זה, פשוט כי הוא חייב לשנות משהו בהגנה.
בצד השני, על פניו, הגנת הניקס הסתדרה עם טייריס מקסי וג'ואל אמביד עם הגנה מסורתית, אבל הם היו כל כך לא מפוקסים שקשה לדעת עד כמה זו ההגנה שהקשתה עליהם. הם החטיאו הרבה זריקות שבדרך כלל הם קולעים, ויצרו יתרונות ראשוניים די בקלות שהם לא ניצלו לאחר מכן. ניתן לראות בכך נפילת מתח אחרי הנצחון העצום על בוסטון, במיוחד של אמביד שהיה בשיאו לשלושה משחקים בחזרה מפיגור 3:1. גם מול הסלטיקס פילדלפיה נראתה אבודה במשחק הראשון והתעשתה בשני, אז נחכה לראות איך היא תגיע למשחק הבא. אני עוד לא בטוח שלניקס יש פתרונות הגנתיים טובים למקסי ואמביד כשהם טובים, אם זו תהיה סדרה תחרותית זה כנראה יקרה כסדרה התקפית מאוד.
ועכשיו נעבור לפריוויו לסדרות שיתחילו הלילה:
(1) דטרויט – (4) קליבלנד
הנה משהו שלא קורה כל שנה: סדרה בין שתי קבוצות שרק לפני יומיים שיחקו במשחק 7. שתיהן עבדו קשה מהצפוי בסיבוב הראשון ויגיעו עם הרבה פחות אנרגיה מכפי שהיו רוצות. במצב כזה כל יתרון קטן יכול להיות משמעותי במשחק הראשון. לדטרויט, למשל, יש יתרון בכך שכקבוצה הביתית היא לא הייתה צריכה לעשות נסיעה בין משחק 7 למשחק 1 של הסיבוב השני, והמשחק שלה היה מוקדם יותר כך שיש לה כמה שעות יותר של מנוחה.
למרות הקאמבק המרשים מ-3:1, כולל חזרה מפיגור גדול בחוץ במשחק 6, דטרויט נחשפה בסיבוב הראשון, בטח ביחס לקבוצת 60 נצחונות שאמורה להיות פייבוריטית במזרח. היריבה הראשונה שלה בפלייאוף חשפה איך ניתן לנצל את בעיית הקליעה מבחוץ והמחסור בשחקנים יוצרים ברוטציה שלה. ג'יילן דורן ואסאר תומפסון, שני שחקני מפתח שלא מהווים כל איום מבחוץ, נחשפו כשחקנים שניתן להקשות עליהם מאוד ולהיעזר בנוכחות המשותפת שלהם כדי לסגור הרמטית את הצבע. קליבלנד ראתה ורשמה.
שחקן המפתח ההגנתי של קליבלנד יהיה אוון מובלי. כאשר ביקרסטף אימן את קליבלנד הוא פיתח את מובלי כפרי סייפטי איכותי בהרכב גבוה לצד ג'ארט אלן. סביר להניח שמובלי הוא זה שישמור על אסאר ובעצם יהיה בעמדת עזרה קבועה, במיוחד לפיק נ' רול בין קייד קנינגהאם לדורן. במצב כזה ג'יימס הארדן ישמור על טוביאס האריס, בסך הכל הארדן יודע להתמודד עם פורוורדים אבל קיים תסריט בו האריס, שכיכב במשחק 7, יחגוג במאץ'-אפ הזה ויכריח את קני אטקינסון לחשב מסלול מחדש. הפתעה אפשרית של אטקינסון תהיה לשים דווקא את אלן על אסאר ובעמדת העזרה ואת מובלי על דורן, זה יקל על אופציית החילוף בפיק נ' רול של קייד ודורן שעבדה כל כך טוב לאורלנדו וסייעה לנטרול הדי מלא של הסנטר של הפיסטונס.
בצד השני, ביקרסטף כנראה ייאלץ לשים את קייד על אחד מבין הארדן ודונובן מיטשל מול החמישייה הראשונה של הקאבס. הוא היה רוצה לחלק את המשימה בין אסאר לטוביאס, אבל מישהו יצטרך לשמור גם על מובלי וזה כנראה יהיה טוביאס. הבעיה היא לא ההגנה של קייד, אלא המאמץ שיידרש ממנו גם לשמור על שחקן בכיר וגם לסחוב את ההתקפה. סביר להניח שנראה את קליבלנד תוקפת אותו בעקביות, גם כי זה קל יותר מלתקוף את אסאר וגם כדי להתיש אותו. אולי נראה גם חסימות בין מיטשל להארדן כדי לכפות חילוף ולבחור עם מי מהם לתקוף. מיטשל הסתדר לא רע עם הגנת הפיסטונס בעונה הרגילה, בה המשחקים היו שוויוניים:
ניתן לראות בקליבלנד גרסה משופרת של אורלנדו, בכך שיש לה יותר כלים התקפיים מדטרויט אבל היא פחות יציבה ותצטרך להוכיח יכולת להתמודד עם האינטנסיביות הקבועה של הפיסטונס. יש לקאבס שורה של קלעי חוץ איכותיים וספסל עמוק שיחד עם ארבעת הגדולים נותן לאטקינסון יותר אפשרויות מאשר לביקרסטף. אבל קליבלנד זו גם קבוצה עם שדים, ולהארדן יש נטייה להתקשות מול הגנות קשוחות מהסוג של דטרויט. לכן, אפשר להגיד שהאופי של קליבלנד יכריע את הסדרה, וזו לא בהכרח בשורה טובה מבחינתם.
(1) אוקלהומה סיטי – (4) הלייקרס
הסדרה המבאסת של הסיבוב השני, זו שמתחילה בלי הכוכב של האנדרדוג, מה שהופך את הסיכוי להפתעה, או אפילו לסדרה תחרותית, לנמוך מאוד. הדיווחים כרגע הם שלוקה דונצ'יץ' מכוון לחזור במשחק 4. השאלה הראשונה היא אם הסדרה לא תוכרע מעשית בשלב הזה, השאלה השנייה היא באיזו רמה הוא יחזור. לא קל לשחקנים דומיננטיים לחזור לפלייאוף אחרי פציעה ממושכת, וזה עוד יותר קשה כשחוזרים ישר למפגש מול ההגנה הטובה בליגה, למשחקים שלמים בהם מישהו מבין לו דורט, קייסון וואלאס או אלכס קארוסו שומר עליך. אם לוקה אכן יחזור למשחק 4 בכושר טוב, והלייקרס יצליחו לנצח משחק לפני כן, ניתן יהיה לדבר על כך שלוקה הוא האחרון שניצח את OKC, שבשיאו אפילו לשומרים האלה אין הרבה מה לעשות מולו. ככה זה נראה לפני שנתיים:
אבל כרגע, מה לעשות, צריך להתכונן לסדרה, או לפחות לחלק שלה, שלא יכלול את דונצ'יץ'. בהיעדר הלוקה, גווארדיית הסטופרים של האלופה תתפנה לאמלל את חייהם של לברון ג'יימס ואוסטין ריבס. סביר להניח שלברון ינסה לצוד מיס-מאצ'ים מול נמוכים שהוא יכול להוריד לפוסט או גבוהים שהוא יכול להשתחרר מולם לקליעה (למרות שזה פחות המשחק שלו כיום), אבל OKC לא תמהר לתת לו חילופים ותביא את העזרה המושלמת שלה עם הרוטציות המושלמות שלה.
מי שרוצה לפנטז על סדרה תחרותית, עדיף שלא יבדוק איך נראו משחקי העונה הרגילה בין הקבוצות. עדיף להתמקד בהצלחה של הלייקרס בסיבוב הראשון, בה במובנים מסוימים היא נראתה קבוצה שונה לחלוטין מהעונה הרגילה. מרכוס סמארט, לוק קנארד, רוי האצ'ימורה ודיאנדרה אייטון הוכיחו את עצמם כשחקנים משלימים עם איכויות, שלא נבהלים מיריבה צעירה ואתלטית. ההגנה הייתה חדה, אינטנסיבית ולא צפויה, לא קשורה לעונה הרגילה ולחגיגות של שחקנים כמו איזיאה ג'ו מולה. אין לג'יי ג'יי רדיק שומר אידיאלי לשיי גילג'ס אלכסנדר, אלא אם כן סמארט ישלים את המטאמורפוזה חזרה ל-2022, אבל אולי עבודה קבוצתית טובה עם עזרה משתנה, כמו מול קווין דורנט במשחק היחיד בו שיחק, תוציא את ה-MVP משיווי משקל מדי פעם. התקפת הת'אנדר מסוגלת להיתקע מול הגנות קשוחות, ובאופן מפתיע זה תיאור שהולם את הלייקרס בשבועיים האחרונים.
החשש המרכזי שלי הוא שהלייקרס יגיעו לסדרה הזאת עם תחושה שאת שלהם הם כבר עשו בהיעדר לוקה, שהם בזבזו את הכוחות הפיזיים והמנטליים שלהם בנצחון על יוסטון. כדי לשרוד מול OKC צריך עקביות יוצאת דופן, וקשה לי לדמיין את לברון בגיל 41, אחרי שכבר נתן את מה שיש לו כדי לנצח סדרה אחת, מייצר את העקביות הזאת כשחקן המוביל של קבוצה. זה כנראה פשוט לא כוחות.
תגובות