לקראת הדרבי הישראלי השני ב-NBA

הלילה (בין שני לשלישי) ייערך גומלין הדרבי הישראלי ב-NBA, פורטלנד נגד ברוקלין. בשבוע שעבר פורטלנד ניצחה את המשחק הראשון ב-19 הפרש, מה שאומר שברוקלין צריכה לנצח לפחות ב-20 הפרש כדי לעלות לגמר מול המנצח בין מיקי ברקוביץ' לעומרי כספי. וקצת יותר ברצינות, המשחק עצמו לא אמור להיות תחרותי מאוד, למרות שברוקלין הצליחה למתוח כמה קבוצות תחרותיות לאחרונה. מה שהמשחק הזה נותן לנו זו עוד הזדמנות להתבונן ביחד בדני אבדיה ובן שרף (אני מניח שדני וולף, שנפצע בקרסול אתמול בסקרמנטו, לא ישותף, אז לא אתייחס אליו הפעם), בנקודת הזמן של לקראת סוף העונה הרגילה, שהיא גם העונה הראשונה של אחד מהם. אז ניתן לראות בכתבה הזו כהכנה למה כדאי לשים לב אליו במשחק הזה בגזרת שני הישראלים, וגם קצת בקבוצות שלהם.

דני אבדיה

השאלה הגדולה לגבי אבדיה כרגע, שאלה שהופכת אותו לשחקן מעניין לעקוב אחריו גם ברמת הליגה, היא עד כמה הוא מזכיר את השחקן שהיה לפני פציעת הגב המנדנדת. עד ה-11 בינואר מדובר היה באולסטאר מובהק שמוביל במו ידיו קבוצה למאזן מאוזן במערב, מאז הוא עשה כמה נסיונות חזרה ורק בשבועיים האחרונים ניתן להכריז שהוא חזר לשחק באופן מסודר, אבל עוד לא באותה רמה. 

בהשוואה סטטיסטית בין 40 המשחקים שלפני הפציעה לשמונת המשחקים מאז שחזר (אני מתעלם מכל נסיונות החזרה שבאמצע), נראה שההבדל המרכזי הוא באחוז הקליעה משלוש. ירידה מ-35.5 אחוזים לפני הפציעה ל-22.2 אחוזים בשבועיים האחרונים הובילה גם לירידה קלה בכמות השלשות שהוא לוקח וזה ההסבר העיקרי לירידה בכמות הנקודות מ-26.1 ל-22.5. הוא מוביל את הליגה בחדירות גם בתקופה הזאת, עם ירידה מינורית יחסית באחוזי הקליעה בחדירות (מ-50 ל-46). הוא עדיין מגיע המון לקו העונשין ועדיין מאבד הרבה מאוד כדורים, כשגם בתחומים האלה הוא מעט פחות טוב כרגע. אם רוב ההבדל הוא בקליעה זאת בסך הכל בשורה טובה, סביר להניח שהוא ימצא מחדש את הידית ככל שהוא ייכנס מחדש לקצב. 

אבל במבחן העין, לפחות בשבוע הראשון אחרי שחזר, זה נראה הרבה פחות דומה לדני של החצי הראשון של העונה. זה זמן טוב להבהיר שארבעה משמונת המשחקים מאז שחזר היו מול קבוצות טנקינג שעלו עם הרכבים משניים, מה שאומר שעל פניו ניתן היה לצפות ליעילות גבוהה מהרגיל בתקופה הזאת. זה לא המצב לא רק בגלל השלשות שלא נכנסות, אלא בגלל שבמשחקים הראשונים בחזרה מהפציעה אבדיה נראה פחות חד מהרגיל העונה. במצבים בהם הוא היה קורא את הסיטואציה חצי שנייה לפני ההגנה, הוא קרא אותה חצי שנייה אחרי. מול הגנות סבירות, השחקן שמבצע הכי הרבה חדירות בליגה התקשה למצוא נתיבי חדירה מוצלחים. 

המדד הטוב ביותר למידת החדות של דני הוא עד כמה הוא מוצא דרכים טובות לטבעת ומכריח את ההגנה להביא עזרה של פאניקה שהרבה פעמים מסתיימת בעבירה, לעומת עד כמה הוא פשוט רץ לתוך מגע ומנסה לסחוט עבירה. הרבה פעמים זה עובד, כי התנועה שלו אסרטיבית והוא מומחה בניצול כל חצי טעות במיקום של שחקן ההגנה מול השעיטה שלו (או מה שנראה כמו חצי טעות), אבל כשזה לא עובד זה נגמר באיבוד או בזריקה רעה מאוד. 

בסוף, זה עניין של תדירות. במקום רבעים או מחציות שלמות של יכולת קרובה לשיא כמו לפני הפציעה, היו רק הבלחות של דקות בודדות במשחקים הראשונים בחזרה ממנה. הבשורה הטובה היא שבשלושת המשחקים האחרונים, כולל משחקים מול מינסוטה ודנבר החזקות, זה כבר נראה הרבה יותר קרוב לדני האולסטאר, עם דקות ארוכות בהן הוא משתלט על העניינים ומבצע פעולה טובה כל התקפה. הנה התקציר המעודד (ברמה האישית) של המשחק נגד דנבר מהלילה, בו יכולת המסירה שלו נראתה הכי טוב מאז שחזר:

https://www.youtube.com/watch?v=_iak5554FRM

ברוקלין תהיה הראשונה ברצף חדש של יריבות נוחות, אבל ההגנה שלה לאחרונה לא רעה בכלל רוב הזמן (עוד נגיע לכך). למשחק הזה יש חשיבות בגרף ההתאוששות של אבדיה. משחק טוב נוסף כבר יהפוך למגמה ויחזק את התחושה שהוא חוזר לעצמו, משחק פחות טוב יכול להעיד על חוסר עקביות ועל כך שנדרש עוד זמן שלא בטוח שיש לקראת המשחקים מול הקליפרס שיכולים להכריע את המקום השמיני ולקראת הפליי-אין. אז מה שכדאי לשים לב אליו במשחק של דני הוא עד כמה הוא מעורר תגובות של "או, לזה התגעגענו" ו-"וואו כמה הוא טוב" לעומת תחושה שמשהו עדיין חורק. ואם השלשות יחזרו להיכנס אז בכלל טוב. 

פורטלנד

הקבוצה של אבדיה עדיין תלויה מאוד ביכולת שלו ליצור מצבי זריקה, אולי אפילו יותר מתמיד. רוב הסגל בריא סוף סוף, אבל שיידון שארפ, היוצר השני בקבוצה שנכנס לכושר טוב עם התקדמות העונה, פצוע וחזרה שלו לא נמצאת באופק. ג'רו הולידיי מאוד פאסיבי מאז שדני חזר, אבל הוא כבר הראה שהוא יודע להיות דומיננטי כשצריך ואולי פשוט לוקח אוויר לקראת המשחקים החשובים. סקוט הנדרסון...מצטער, זה פשוט לא קורה. הוא עדיין נראה רחוק מאוד מרמת קבלת החלטות של שחקן NBA אמיתי. 

מה שכן יש סביב אבדיה זו שורה של שחקני משנה איכותיים, כולל ג'רמי גרנט שיש ימים שנראה שהוא לא מסוגל להחטיא שלשה. הבשורה החשובה ביותר עבור הבלייזרס היא קפיצת המדרגה של דונובן קלינגן בחודשים האחרונים. הסנטר הענק לומד להביא לידי ביטוי את הגודל וחוש המיקום שלו בשני הצדדים, מוסיף יכולת קליעה ומסירה שהולכות ומשתפרות, ויש לא מעט משחקים בהם הוא מספק מספרים מפלצתיים. הוא נראה כמו סנטר פותח איכותי מאוד בהתהוות, כזה שיוכל לשמש גם כעוגן הגנתי אמיתי עם הזמן. זו ההתפתחות השנייה הכי חשובה בעונה הזו של פורטלנד אחרי ההפיכה של דני לאולסטאר. 

https://www.youtube.com/watch?v=v7dxXspk49c

דוגמא מייצגת למשחק דומיננטי של קלינגן

אבל במצבים מסוימים קלינגן הוא גם נקודת התורפה בגלל הכבדות שלו. מול סנטרים בלי קליעה טיאגו ספליטר שולח אותו לדרופ עמוק מאוד מול פיק נ' רול, כנראה הכי עמוק בליגה כרגע. זה אומר שכאשר השחקן שלו חוסם על קו השלוש הוא כבר מחכה בצבע. זאת שיטה בעייתית מול יריבים שיודעים לעלות לשלשה מכדרור או מהנד-אוף, מה שקורה לא מעט במשחקים של פורטלנד. זו כנראה סיבה מרכזית לכך שלחמישייה הפותחת הנוכחית, שכוללת את הולידיי, אבדיה, גרנט, טומאני קמארה וקלינגן, יש רייטינג הגנתי חלש מאוד של מעל 120. זאת אמורה להיות חמישייה הגנתית איכותית מאוד, ואם ספליטר לא יידע לבנות ממנה, וסביב קלינגן, הגנה טובה, הוא יתקשה לשכנע שהוא האיש הנכון להצעיד את פורטלנד קדימה בשנים המסקרנות שמחכות לה.

בן שרף

הכתבה הזאת נכתבת יום אחרי התצוגה ההתקפית הטובה ביותר של שרף השנה, בפער, אז טבעי שאתחיל בהגנה. כי, מה לעשות, היא זו שמרשימה באמת כרגע. קל לשכוח את זה עכשיו, אבל הדבר הראשון שדני אבדיה למד לעשות ברמת NBA גבוהה הייתה ההגנה האישית שלו. זה התחיל לקראת סוף עונת הרוקי, פתאום הוא למד להשתמש בשילוב הגודל והניידות שלו ובכל משחק היו לו כמה עצירות מרשימות. משהו דומה קורה לבן שרף בשבועות האחרונים. הוא מתפתח לשחקן הגנה מעניין, עם פוטנציאל גבוה מאוד. גם הוא משתמש בשילוב הגודל החריג לפוינט גארד והניידות כדי לייצר עצירות וקבלת ההחלטות ההגנתית שלו משתפרת בקצב מרשים. 

הגרסה הנוכחית של ברוקלין, בלי חלק משחקני החמישייה, כולל מייקל פורטר ג'וניור שנמצא במנוחת טנקינג, מורכבת מהרבה מאוד שחקני כנף די גבוהים ודי אתלטיים. היחידה השנייה כוללת, לצד שרף, שמות כמו ג'וש מינוט, אוצ'אי אובאג'י, צ'ייני ג'ונסון ומלאכי סמית', חבורת שחקנים קשוחים עם מבנה גוף דומה שחיבור של שלושה-ארבעה מהם יוצר יחידה הגנתית איכותית. שרף משתלב מצוין בחבורה הזאת. הוא שומר על מובילי כדור, כולל בכירים, לוחץ, כופה איבודים, מייצר עצירות. בשני מקרים בזמן האחרון הוא לקח חלק בחמישייה שהובילה לקאמבק ברבע האחרון, פעם אחת מול פילדלפיה ובפעם השנייה מול הניקס, בשני המקרים זה קרה קודם כל דרך ההגנה. 

מול הניקס, ביום שהתקפית היה לו קשה מאוד, זו הייתה התצוגה ההגנתית המרשימה ביותר שראיתי משרף עד היום. הוא היה השומר המרכזי של ג'יילן ברונסון חלק גדול מהמשחק ולא נתן לו כלום. הוא קרא את תנועת השחקנים שמולו ועצר כמה חדירות עוד לפני שהתחילו, כפה שורה ארוכה של זריקות קשות ונגע בכדור לא מעט פעמים. אז לקראת המשחק מול פורטלנד אני ממליץ להתמקד בבן שרף כשהוא שומר, אם הוא ימשיך במגמה החיובית בצד הזה אולי ההגנה תהיה הלחם והחמאה שיאפשרו לו לפתח את משחק ההתקפה בקצב שלו. כמו אבדיה.

גם במשחק ההתקפה יש שיפור מבורך, שהגיע לשיא במשחק 22 הנקודות מול סקרמנטו. לא חייבים להתרגש מהמספרים אם לא רוצים, זאת התקופה הזאת בשנה. מלאכי סמית', שכנראה לא בדרך להיות שחקן NBA לגיטימי, קלע 18 נקודות במשחק הזה, ושלשום מישהו בשם בז מבנג סיפק 13 נקודות ו-7 אסיסטים במדי יוטה. אבל שחקן ישראלי נוסף, ועוד כזה שעוד לא חגג 20, שקולע 22 נקודות במשחק NBA זה אירוע שלא ניתן להתעלם ממנו:

https://www.youtube.com/watch?v=M77uHncAOBc

מה שמעניין יותר מהמספרים עצמם זה האופן בו שרף משיג את הנקודות שלו, ושוב נתחיל בהעמקה דרך הסטטיסטיקות. השינוי הגדול הוא בפרופיל הזריקות של שרף. ב-12 המשחקים מאז שחזר מהשהות האחרונה שלו בג'י ליג הכיוון שלו הוא יותר ויותר פנימה. ב-22 המשחקים שלפני כן הוא זרק 113 זריקות, מתוכן 35 מתחת לסל, ב-restricted area (31 אחוזים מהזריקות), 60 בצבע (53 אחוזים) ו-48 שלשות (42 אחוזים). ב-12 המשחקים האחרונים הוא לקח 87 זריקות, מתוכן 44 מתחת לסל (51 אחוז), 69 בצבע באופן כללי (79 אחוז) ו-17 שלשות (כ-20 אחוז, יותר משליש מול סקרמנטו הלילה). בתרגום למילים, שרף עבר מחלוקה די מאוזנת של זריקות להתעקשות כמעט מוחלטת על להגיע לטבעת. 

מה שעוד יותר חשוב זה השיפור שלו בתחום הזה. את 35 הזריקות מתחת לסל ב-22 המשחקים הראשונים הוא קלע ב-45.7 אחוזים, את 44 הזריקות ב-12 המשחקים האחרונים מתחת לסל הוא קלע ב-63.6 אחוזים, שיפור חריג מאוד בתוך עונה. מכיוון שהיה גם שיפור קל בהליכות לקו העונשין (מ-1.5 ל-2), אחוז הקליעה המשוקלל של שרף זינק מ-43.6 ב-22 המשחקים הראשונים ל-51.8 ב-12 המשחקים האחרונים. מה שאומר שהשינוי בסגנון הפך את שרף גם לשחקן הרבה יותר יעיל. 

מאז ומתמיד שרף היה שחקן שהיתרון הגדול ביותר שלו כסקורר זו היכולת להגיע לטבעת. אבל ב-NBA הוא נתקל ברמה חדשה של גודל, אתלטיות, פיזיות וחוש מיקום ונזקק לזמן הסתגלות. לאחרונה הוא דיבר על כך שמה שעזר לו היה מעבר לקבלת החלטות עם שתי רגליים. אני לא בטוח לחלוטין למה הכוונה, אבל מניח שזה מתחבר ליכולת שהוא שכלל לאחרונה: היכולת להשאיר שחקן שהוא עבר על הגב שלו ולשמור על מצב של יתרון תוך כדי שהוא כמעט עוצר בתוך או קרוב לצבע ובוחן את הסיטואציה כשהוא עם הפנים לסל. הסל השני והשלישי שלו נגד פילדלפיה מדגימים את המהלך הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=oBpblLPCUUA

באופן כללי, שרף הוא שחקן שיכולת החדירה שלו מאוד מגוונת ויצירתית. יש לו צעד ראשון נהדר שאחריו הוא יודע להאט ולהגביר, לבצע שינויי כיוון, לחכות עד שנוצר נתיב לטבעת. למרות שזו התקופה הזאת בשנה, ולמרות שמול מגיני טבעת איכותיים כמו מיטשל רובינסון הרבה יותר קשה לו מאשר הכלום שיש בצבע של סקרמנטו, האופן בו שרף משיג את הנקודות בצבע נראה אמיתי, כזה שיכול להיות מתורגם לרמות גבוהות מאוד עם הזמן, הנסיון וההתחזקות הפיזית. גם כשהוא מחטיא ומתקשה ניתן להתרשם מהיצירתיות ומהכוונה, חלק גדול מההחטאות שלו בצבע הן מהסוג שמעורר תחושה שבעתיד זה ייכנס. 

היכולת של בן שרף להגיע לטבעת ביעילות בשבועות האחרונים מרשימה עוד יותר כי היא לא מגובה בכלום. הוא לא מהווה כל איום של קליעה מבחוץ, וההגנות יודעות את זה ומנסות להתמקד במניעת החדירה. במובן מסוים זה כמו לשחק עם יד אחת קשורה מאחוריי הגב. לכן התקופה הזאת היא סוג של אימון בתנאים קשים במיוחד, שיוכל להיות מתגמל אם שרף יפתח גם קליעה אפקטיבית מבחוץ בעתיד. מול פורטלנד אין מה לצפות לשיפור בקליעה מבחוץ, מה שיהיה מעניין זה לבחון עד כמה הבטחון המתגבר יבוא לידי ביטוי מול יריבה תחרותית עם סנטר גבוה שמחכה בצבע. 

מה שנעלם כמעט לחלוטין מהמשחק של שרף זו העלייה לקליעה מכדרור. ב-22 המשחקים הראשונים הוא זרק 21 פעמים בעלייה מכדרור, ב-12 המשחקים האחרונים היו לו רק ארבע זריקות כאלה. זה הגיוני, כי מ-21 הזריקות הראשונות הוא קלע שלוש, שזה 14.3 אחוזים. עונתית הוא עומד על 4 מ-25, שזה 16 אחוז, השלישי הכי גרוע בליגה מבין 309 שחקנים שזרקו לפחות 20 פעמים את הזריקה הזאת העונה. לא שבקאץ' אנד שוט המצב טוב יותר. שרף קלע 10 מ-44 שלשות כאלה השנה (לפני סקרמנטו), שזה 22.7 אחוזים, מקום רביעי מהסוף מבין 354 שחקנים שזרקו לפחות 40 זריקות כאלה. 

בקיצור, בכל מה שקשור לקליעה מבחוץ בן שרף נמצא באחוזון התחתון בליגה. בזמן שזו סומנה כנקודת תורפה בפתיחת העונה, היא לא הייתה אמורה להיות כל כך בעייתית. הנה, למשל, המהלכים הנבחרים של שרף מאליפות אירופה עד גיל 16 מלפני פחות מארבע שנים. ניתן לראות שהוא קלע לא מעט שלשות ונראה נינוח בעלייה לקליעה מכדרור, כולל סטפ-בק לשלוש עם יכולת השתחררות ברמה שמזכירה שמות גדולים. השחקן בתקציר הזה ממש לא נראה כמו מישהו שבעוד ארבע שנים יהיה אחד מקלעים החוץ הגרועים ב-NBA:

https://www.youtube.com/watch?v=wiJgC9MZhAA

הסרטון הזה, ונתוני הקליעה הסבירים של שרף לאורך רוב השנים שלו כמקצוען, נותן תקווה שיש בסיס טוב לעבוד איתו. את הקושי העצום שלו בקליעה מבחוץ לסוגיה בעונת הרוקי ניתן לראות כסימפטום לקושי הכללי שלו להשתלב ב-NBA. לפעמים במצבים כאלה נקודת התורפה מועצמת, בעיקר כשהדגש בשלב הזה, דגש שמגיע גם מהקבוצה, הוא על חיזוק החוזקות. יש דוגמאות לשחקנים שלא הצליחו לשקם את הקליעה שנשברה במעבר ל-NBA, מרקל פולץ הוא הדוגמא הראשונה שקופצת לראש ובמידה מסוימת גם בן סימונס. אלה שני שחקנים שלא עמדו בלחץ של להיות בחירה ראשונה בדראפט. לשרף אין את הלחץ הזה ובזכות שאר היכולות שלו יהיה לו גם זמן לפתח את הקליעה ותחומים אחרים במשחק שלו. עם הנתונים הפיזיים שלו והיכולות המתהוות כסקורר בצבע, מוסר ושומר הוא יקבל הרבה הזדמנויות בליגה הטובה בעולם. אבל צריך להגיד את זה: בלי שיפור משמעותי בקליעה יהיה לו קשה מאוד להיות שחקן NBA משמעותי לאורך זמן. 

לכן, בזמן שבמשחק הלילה נוכל לדגום שוב את נקודות החוזק שלו, שתי השאלות החשובות עבור הטווח הארוך של בן שרף הן כמה קשה הוא יעבוד בקיץ הנוכחי וכמה קשה הוא יעבוד בקיץ הבא. גם על הפן המנטאלי, אגב. בגלל זה, מה שעשוי להיות האלמנט הכי חשוב בדרבי הישראלי הוא ההזדמנות של הרוקי המוכשר לראות מקרוב את אחד השחקנים שעובדים הכי קשה ב-NBA, שחקן שהגיע למעמד שלו קודם כל בזכות המוכנות להשקיע קיץ אחרי קיץ בשיפור המשחק שלו. הכדורסל הישראלי ירוויח במיוחד מהדרבי הזה אם הוא יוביל לשיתוף פעולה בין אבדיה והצוות שהוא עובד איתו בקיץ לשרף, שבעוד פחות מחודש יתחיל קיץ הרבה יותר ארוך מכפי שהתרגל בשנים האחרונות.