טורקים את הדלת: לירושלים יש את כל התירוצים - אבל חובה אחת
תמונת AI
הקישור הועתקטקסטים רבים הושחזו על שיטת ההכרעות המוזרה ביורוקאפ. ביקורת נוקבת הוטחה במארגנים על התוצר שיצא להם. הושחזו, הוטחה - בואו, אלה אנחנו שהשחזנו והטחנו. והנה, אתמול בסוג-של-שמינית-הגמר, שניים מארבעת משחקי הנוקאאוט הסתיימו בניצחון חוץ. האם זה מוכיח את כל מה שטענו לאורך כל הזמן? קודם כל, כן.
אבל במבט מעמיק יותר, מתברר שהביתיות יכולה לשמש פקטור לא רע גם בסיטואציה השברירית הזו. הקבוצות המארחות והבכירות יותר עמדו בשלוש השנים הקודמות על 3:9 בשלב רבע הגמר. 75% הצלחה הם הגיוניים לחלוטין, ואפשר אפילו להפוך אותם ל-1:7 ול-87% כשלוקחים בחשבון ששניים משלושת ניצחונות החוץ המדוברים הושגו בכלל במגרשים נייטרליים, במדינות נייטרליות וכמעט ללא קהל.
ביום רביעי בשעה 21:00 תידרש הפועל ירושלים להישיר מבט לכל הכשלים והמכשולים, ולהתגבר עליהם. וכאן בדיוק מונח המוקש שאורב ליונתן אלון בבואו למשחק מול טורק טלקום אנקרה. הקבוצה שלו שוב "תארח" בבלגרד, כמו לפני שנה כשהפסידה לגראן קנאריה; כמו שקרה להפועל ת"א לפני שנתיים, כשהודחה בידי טורקית אחרת (בשיקטאש) בווילנה; וכמו שכמעט קרה לדימיטריס איטודיס ושחקניו ברבע אשתקד מול אותה אנקרה, כשחוו לא מעט קשיים לפני שהצליחו להכניע אותה בסמוקוב.
הקבוצות שמסיימות במקומות 2-1 בשלב הבתים נהנות מפטור בשמינית הגמר (שאינה באמת שמינית, כי אין בה 16 משתתפות, אלא יותר פלייאין בדרך לרבע), אבל סובלות מחיסרון שיכול להשפיע עליהן לרעה במאני טיים. תחשבו על זה: בורק, בחצ'שהיר ובשיקטאש יגיעו לשלב הנוקאאוט בשבוע הבא אחרי חמישה שבועות ללא הופעה ביורוקאפ. בגלל מלחמת איראן השנייה, ירושלים תהיה במצב עגום עוד יותר - אחרי 24 ימים ללא שום משחק רשמי בשום מסגרת.
עד כאן האליבי. ועכשיו לניתוח המצב: אנקרה נתנה אתמול הצגה, כשהביסה את מנרסה 81:98. היא קלעה 59 נקודות במחצית הראשונה, לא פיגרה אפילו לשנייה אחת, ולמעט כמה דקות של צניחה בשלהי הרבע השלישי, רשמה הופעה די מושלמת. זה היה הניצחון השישי שלה בשבעת משחקיה האחרונים באירופה; חמישה מהניצחונות הללו הושגו בפער דו-ספרתי (מה שאולי-אולי ישמש לרעתה, אם המפגש מול הירושלמים יהיה צמוד בדקות הסיום).
לפני שנה, כאמור, סחטה טורק טלקום לא מעט זיעות ושאר מיצים מהפועל ת"א, לפני שהלכה הביתה. היא עצרה את המכונה המשומנת של מחזיקת היורוקאפ הנכנסת על 67 נקודות (דמיינו: גיבור הזכייה אנטוניו בלייקני היה שווה באותו שלב של העונה 0 נקודות בפחות מ-4 דקות).
החדשות הטובות: רק 10 נקודות מה-61 שקלעו הטורקים באותו משחק שרדו מאז, וכולן שייכות לקייל אלכסנדר (פלוס 5 דקות של ברקאן דורמאז). החדשות הרעות: זה לא שברוסטר הנוכחי חסר להם ניסיון, עם דמויות כמו ג'יילן סמית', קייל אולמן ומרקו סימונוביץ', כשעל הקווים נשאר ארדם ג'אן, שכבר הצעיד את המועדון הזה לגמר ב-2023.
ירושלים, בכל זאת ולמרות הכל, היא הפייבוריטית. ועל אף הקשיים והבעיות, היא צריכה לקחת את המשחק הזה. בשנה שעברה, כשהודחה בידי גראנקה, ההפסד התקבל בשוויון נפש, בהבנה, כמעט בטבעיות. על אף הדרך השפויה והשקטה, שלא לומר דוממת, שבה הכל קורה בבירה - אסור לה לבוא במיינד-סט דומה הפעם. לעונה הזו היא התייצבה במטרה להתקדם ולהשתדרג, עם התוספת של קאש ווינסטון ולכאורה גם אייזיאה מובלי ואנתוני לאמב, ועם ההתאוששות של אוסטין וויילי, והניסיון שאלון צבר בדרך. ואם היא תיתקע בדיוק באותו שלב, ובאותה עיר (אבל באולם אחר), שדרוג והתקדמות - זה לא. השורש כ.ש.ל כבר יתחיל להישמע, ובצדק.
ואם כבר פרובינציאליות...
45 שניות לסיום הרבע הראשון אמש בפודגוריצה, הסתובב מאמן קלוז' נאפוקה מיחאי סילבשאן לספסל וקרא קריאה בלתי שגרתית. "בן!", הוא צעק (כנראה, לא באמת שמעתי), וביקש מבן אלטיט להיכנס. שני הסנטרים המובילים שלו, דושאן מילטיץ' ונייג'ל סיזר, הסתבכו בשתי עבירות מוקדמות - והרומני היה זקוק למי שיחזיק את העסק.
אלטיט, שהגיע בקיץ לקבוצת האוניברסיטה בזכות הדרכון הרומני שלו, קלע שני סלים מהירים, וכמו שותפיו לקו הקדמי ביצע שתי עבירות. הוא יצא אחרי 4:41 דקות, ולא חזר עוד למגרש. רק פעמיים במהלך העונה כולה הוא שיחק יותר, מה שמסגיר את מעמדו בקצה הרוטציה. אבל בשורה התחתונה, גם לישראלי בן ה-32 היה חלק בניצחון שהעלה את קלוז' בפעם השלישית ברציפות לרבע הגמר.
בחסות השיטה הצליחו הרומנים להבליח מהמקום השישי, לנצח במשחק נוקאאוט בחוץ את בודוצ'נוסט שעמלה קשה כדי לסיים שלישית בבית המקביל, והעיפו אותה. ולא שאתם אמורים להיות מופתעים, כן? "רק מכורי הפנטזי יודעים כבר לספר לכם שהעוקץ עלול להגיע בכלל מקלוז' נאפוקה, עם השם הכי לא סקסי ועם שלישייה שיכולה לעשות צרות לכל אחת שתיקרה בברכה", כתבנו כאן כבר לפני חודש וחצי.
הערה אחת לסיום: סליחה על הפרובינציאליות הקיצונית. את הכרטיס לרבע חייבת אלופת רומניה בראש ובראשונה לאייברסון מולינאר, שמצא טיימינג לא רע בכלל לירות שיא עונתי של 34 נקודות ולהסיר כל ספק בנוגע לזהות המנצחת. אפילו בעונה שעברה בהפועל ב"ש הוא לא הגיע למספר כזה. והנה, שוב יצאנו פרובינציאלים. דאם.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אהרל'ה ויסברג
קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!