נורות האזהרה, הוואקום והוויתור על ההד"ק: מה שירושלים רוצה שתחשבו
- אהרל'ה ויסברג

- 29 בינו׳
- זמן קריאה 4 דקות
כשאולימפיאקוס תעלה הערב למשחק היורוליג מול ברצלונה בהיכל השלום והאחווה, תיאוריות הקונספירציה יפרשו כנפיים ויקבלו חיזוקים בלתי צפויים. אולי לא כולכם מודעים לכך, אבל מסתובבים בקרבנו אנשים המשוכנעים שריכרדס לומאש וקוסטאס פפאניקולאו הם למעשה אותו אדם. ואחרי ההצגה הגדולה שניפק אתמול החצי הראשון, זה אך טבעי שהחצי השני יושבת ולא ישחק למחרת (אגב, הוא באמת לא ישחק). בכל זאת, אי אפשר להעמיס יותר מדי על החבר פפאניקולומאש.

חבר שלי, איתמר, מפציר בי כבר כמה שבועות להטמיע מונח חדש בשיח הכדורסל בישראל. במילותיו המקוריות, הוא מבקש לתאר את הרגע הזה שבו הפועל ירושלים מפסיקה לשחק משחקים ומחליטה ללחוץ על ההד"ק. הד"ק = הארפר, דינו, קאש. קרי, הרכב שלושת הגארדים הקטלני.
אני כבר למדתי שעם איתמר לא מתווכחים, אז ישבתי. וחיכיתי. והמתנתי. והייתי צריך להכין לעצמי קפה של 19:30 בערב כדי לא לאבד ריכוז. הכל היה לשווא. שלישיית הד"ק (הנה, התחלתי לטפטף את זה) לא שיחקה יחד. כלומר, שיחקה, אבל 44 שניות בסך הכל. יונתן אלון ויתר על הטריו, והעלה את ג'ארד הארפר, קאשיוס ווינסטון וקאדין קרינגטון למגרש בעת ובעונה אחת ל-27 שניות בסוף הרבע השני, ולעוד 17 לקראת סוף המשחק. זהו.
אולי זה קרה בגלל ההרכבים הגבוהים של נפטונאס, ואולי בגלל הספסול המוחלט של רועי הובר. בטוח שלא בגלל שהקבוצה כבר הייתה מסודרת בעמדת הסמול פורוורד ולא הזדקקה לפתרונות אחרים. כך או אחרת, זה לא ממש עבד. על כך יעידו 98 הנקודות שקלעה היריבה - ולא פחות: העובדה ששני הגארדים המובילים שלה, ארנאס וליצ'קה ופפאניקולאו (כלומר, לומאש), קלעו כמחצית מהן, והיו אחראים לעוד סלים רבים כמוסרים.
בואו ניתן למספרים לדבר בעד עצמם: בזמן שהליגה שלנו מכורה לזרים אמריקאים, זריזים ואתלטים, הצמד הליטאי-לטבי חיבר 47 נקודות, 13 ריבאונדים, 16 אסיסטים ובסך הכל מדד 65.
חברי שלישיית הד"ק (יא אללה שלך, איתמר), כל אחד בתורו, עשו את שלהם עם 50 נקודות, אבל זה לא רק כמה, אלא מתי. ואיך. הארפר קלע 17 במחצית הראשונה, ורק עוד שתיים בשנייה (0 מ-2 בלבד מהשדה); ווינסטון קלע שמונה מ-15 נקודותיו בהתעלות רגעית של שתי דקות לקראת הסיום (וזה כמעט הספיק כדי למנוע הפסד); וקרינגטון היה שם, אבל לא תרם דבר מעבר ל-16 הנקודות שלו - וסיים עם ריבאונד, חטיפה ואפס אסיסטים.
הפתיחה המוחצת של הארפר וקרינגטון, שקלעו 14 מ-16 הנקודות הראשונות של ירושלים, הפכה לבעיה כשהגיע תור הסקנד יוניט, ושניהם מצאו עצמם על הספסל. בתוך שתי דקות רצה נפטונאס ל-0:8 ועלתה ליתרון דו-ספרתי. במילים אחרות: זה בסדר לוותר על שלישיית הד"ק, אבל כדאי לנהל את הרוטציה כך שלפחות שניים מחבריה יהיו על המגרש בכל רגע נתון, ולא להגיע למצב שבו הארפר וגם קרינגטון מביטים בצוותא מהספסל על הנעשה.

המיני-קריסה האמיתית הגיעה בתחילת הרבע השלישי. אחרי מחצית של 55 נקודות, האדומים לובשי הלבן לא הצליחו לקנות נקודות. קלאיפדה פתחה ב-0:8, ובמשך ארבע דקות קלעו האורחים סל שדה אחד, יחיד ובודד, וגם הוא היה בכלל של נמרוד לוי. ובתיאור פחות עדין: כנראה לא היה לפי התכנון המוקדם.
זה לא היה רחוק מקאמבק הרואי. להזכירכם, בסיבוב הקודם מול נפטונאס פיגרה ירושלים 83:74 בשלהי הרבע השלישי, לפני שטסה ל-0:18 ו-10:36 עד לסיום. הפעם הכל קרה מהר יותר, ותכליתי פחות. בפיגור 88:78, 4:47 דקות לסיום, שלח אלון את הארפר לספסל והלך על ליינאפ גבוה. ודווקא אז, הדברים הסתדרו. ווינסטון התלהט, הפער צומק לשתיים, אלא ששם זה נעצר.
כי הבעיה של ירושלים, לא בפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה, לא הייתה בקו האחורי, אלא בעמדות האחרות. בערב שבו אוסטין וויילי מגיע לארבע עבירות ב-13 דקות, היא נותרת חשופה בצבע וזקוקה למישהו אחר שיחפה. ג'סטין סמית' לא הצליח להביא לידי ביטוי את יתרון האתלטיות והמוביליות שלו, אייזיאה מובלי דווקא הבליט את המובליות שלו, אבל זה קרה רק מדי פעם ולא היה מספיק עקבי, ועל הפורוורדים האחרים - יובל זוסמן, ג'וזאיה-ג'ורדן ג'יימס, אנתוני לאמב ולוי - אין מה להרחיב. זה פשוט לא מספיק טוב.

לקבוצה מהבירה יש נטייה להיות קבוצה של סטריקים קיצוניים. היא מנצחת פעמיים את מכבי ת"א בתוך פחות משבוע, וזמן קצר אחר כך מפסידה שלוש פעמים בשבוע וחצי. היא טסה לחודש מושלם בנובמבר, ובדצמבר נותרת ללא מענה מול בני הרצליה והפועל ב"ש. היא בקושי מגרדת ניצחון ביתי בלתי נזכר על מכבי רעננה, ובאותו שבוע מפרקת את הפועל ת"א.
חושבים שזה מקרי? תראו איך היא מגיבה לכל הפסדיה האחרונים בשלב הבתים ביורוקאפ, וכדי להמחיש זאת נלך אפילו יותר משנה לאחור.
דצמבר 2024: אחרי ולנסיה היא נכנעה גם ללייטקאבליס ולהמבורג.
ינואר 2025: אחרי צדביטה היא נוצחה בידי ונציה.
אוקטובר 2025: אחרי צדביטה היא הפסידה למנרסה.
ינואר 2026: אחרי בחצ'שהיר הגיעה נפטונאס.
זה מביא אותה במצב בעייתי משהו לרבע גמר גביע המדינה מול הפועל ת"א. לא שהיריבה בשיאה, אבל בהנחה שתדלג הערב מעל באיירן מינכן, היא עדיין תעמוד על 8 מ-9 בכמעט-חודש האחרון. ואם וליצ'קה ולומאש הגיעו למספרים שהגיעו אתמול, אז זה לא מבשר טובות לקראת המשחק מחרתיים מול הקבוצה שהדיבור הנגוע לגביה (גם מצידנו) הוא על כך שהיא מכורה למשחקי בידודים ואחד על אחד, ותלויה כמעט לחלוטין בגארדים שלה.
רגע, עצרו הכל. רצף הפסדים? תקופה קשה? פורוורדים שלא תורמים? גארדים שלא עוצרים יריבים? מפגש עם מוליכת היורוליג וליגת העל? זה בדיוק מה שהירושלמים רוצים שתחשבו. איך הם מתים על זה.

שלוש הערות לסיום:
1. לא נגרם נזק. כמעט: ירושלים עדיין ראשונה בבית א'. ועדיין מחזיקה בעדיפות על היריבות מבית ב'. כלומר, אם לא ישתנה משהו, היא תחזיק ביתרון הביתיות עד סוף העונה (ככל שלא תפגוש יריבות טורקיות שיבטלו אותו). אבל עכשיו היא תצטרך לעשות את זה בדרך הלחוצה והקשה, כי את הלוקסוס של לאבד משחקים היא כבר ביזבזה.
2. מרומניה באזהרה: היורוקאפ של העונה אינו מהמפעלים החזקים בתולדות, ואנחנו ממש ממש עדינים בתיאור הזה. וירושלים לא צריכה להיות קבוצת-על כדי להילחם על זכייה בו. בשיקטאש ובחצ'שהיר הן היריבות הטבעיות והאוטומטיות, למרות שגם הן לא מרשימות ורחוקות מלהיות מושלמות, ובורק כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות גמר בלי שמות גדולים. רק מכורי הפנטזי יודעים כבר לספר לכם שהעוקץ עלול להגיע בכלל מקלוז' נאפוקה, עם השם הכי לא סקסי ועם שלישייה שיכולה לעשות צרות לכל אחת שתיקרה בדרכה (פץ ראסל, מיץ' קריק ודושאן מילטיץ').
3. מובלי, לאמב או טריפל ג'יי? בהנחה שהארפר, ווינסטון, וויילי וסמית' הם באנקרים למשחקים חשובים, נותרה רק משבצת אחת פנויה של זר לגביע במוצ"ש. האם שש הדקות של לאמב, והניצוצות המעטים שהפגין מובלי, הם סימן לכך שאלון ילך על הפתרון הפחות שמרני וירשום את השחקן שהצטרף לפני כחודש וחצי?



















.png)



תגובות