הפעם זה מוטלי

הערכות טרום העונה בכל הנוגע להפועל תל אביב סימנו פערים בין הפוטנציאל, הכשרון והעומק בסגל לבין הקרקס מסביב. מצד אחד, כמות בלתי נגמרת של שחקנים איכותיים ומנוסים ששווה פלייאוף. מצד שני, כמות בלתי הגיונית בואכה מטורללת של שחקנים, ענייני בולגריה, רחשים תת קרקעיים, עופר ינאי, אוהדים וכל היופי הזה, שיכולה להוביל לחלק החיצוני של הפלייאין. ואצל רוב המנחשים, כולל אצלי, הצד השני היטה את הכף ודירג את הפועל תל אביב מתחת לסך כל שחקניה. שישה משחקים אל תוך העונה הזאת (והאמת, קשה להאמין שרק שישה. מרגיש שהתחלנו לפני שלושה חודשים), ואפשר להגיע לכמה מסקנות גם ביחס לקבוצה הזאת וגם ליחס בינה לבין השפיץ של היורוליג.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

9:54

קודם כל, הליגה עצמה. אמנם רק 15% מאחורינו, אבל כרגע אין בסביבה קבוצת על (אגב, וזה לא נכון רק לעונה הנוכחית הזאת). מכל מיני סיבות: הפציעות סביב, בשלב זה, בהיקפים בלתי סבירים בעליל. לא מעט שחקנים חדשים דנדשים שעדיין לא מבינים מה קורה פה בכלל. המשך תהליך ההזדקנות של האייקונים הוותיקים. המשך תהליך ההתנתקות של מי מהאייקונים הוותיקים אשר על הקווים. הכסף שמתפזר לקבוצות שהן ממש לא האימפריות הקבועות. יש עוד ולא מעט, אבל נראה שהעקרון ברור לכולנו ומוסכם על רובנו.

ואסה, מצבו

עכשיו אל הסיפור עצמו. כשמביטים בנכסים האדומים, לא קשה להבין למה היא בטופ. ולמה, אם נדבר גלויות, היא יכולה להיצמד פרמננטית אלי צמרת. כל החששות המוקדמים והמוצדקים סביב מצבו של האיש המכונה ואסה, גם עת נוצח בדו קרב מול ווינר שוט בלאט, מתגלים נכון לעכשיו כבלתי רלוונטיים. כשהוא מרגיש את זה, ואתמול הוא הרגיש את זה, הוא מיציץ'. אגב, לא מיצ'יץ'. מיציץ'. שמסר את הכדור הלא הגיוני ההוא לתומר גינת. כן, המיציץ' הזה.

מרגע שההגנה של מונאקו אפשרה לו לקחת את השחקן שלו ימינה, עם חסימות פיק נ' רול חוזרות שמתמקמות מימינו, הכניסה שלו למשחק הייתה קלה. קודם שלשה, אח"כ חדירה קלה, אח"כ מהלך שהסתיים בג'אמפר, אח"כ עוד לייאפ בימין וכן הלאה.

את המשחק הזה הוא סיים עם פאקינג 8/9 מהשדה, כולל 4/5 לשלוש. וכן, אפשר לספור לו יחס אסיסטים – איבודים, אבל זה רק לנודניקים שלא רואים את התמונה הגדולה. רגע לפני השבוע הכפול השלישי שלו בעונתו המחודשת ביבשת הישנה, מוביל מיציץ' את ההתקפה הכי טובה במפעל כרגע בכל הקשור לרייטינג התקפי, נקודות פר מהלך וכו וגו ודו. ואחרי שמוטלי הסב את הנזק שעשה אתמול את ההבדל, מיציץ' היה שם כדי לכבות את האור.

היא גדולה

מתיו שטראזל ומייק ג'יימס הם ה 1-2 פאנץ' שהעלה (גם) אתמול קואץ' ספנוליס. הראשון מדוד כ-184 סנטימטרים. השני 185. החמישיה שהפכה קלאסית אצל איטודיס מורכבת ממיציץ' את בראיינט, האחד 1.96 והשני גם, פלאס 2 המטרים של קולין מלקולם. בהגדרה, יש כאן שני יתרונות פיזיים מובנים שעליהם אפשר לרכב. ונכון, מיציץ' בכלל לא מתעניין בארוע. אבל בראיינט כן. וגם מלקולם, הגם שאת מייק ג'יימס קשה לקחת עם הגב לסל.

כך, גם ביום שבו שהכדור לא הסכים להיכנס וההטלות מחוץ לקשת הסתיימו ב-0/5, בראיינט שלט בכל אספקט של המשחק. ושבעת אסיסטיו התחלקו בין קריאות פיק נ' רול אדירות כמו זו, שבה הוא לוקח את הפיק נ' רול שמאלה ולכיוון הסינגל, באופן שמביא את ג'יימס לשלב החלטה: האם ייצא כל הדרך בעקבות מלקולם שנע החוצה או שמא ישאר באמצע הדרך ויבלום את התנועה של אוטורו פנימה (בעגה, זה נקרא באמפ)? מאחר שג'יימס ויתר על הבאמפ, מה שנותר לגארד המבריק של איטודיס הוא רק להגביה, כדי שאוטורו ינחית. ככה.

רגע, חוזרים לגודל. עוד רגע נדבר על החזרה של מוטלי לעניינים. כשמדברים על החזרה של מוטלי לעניינים, צריכים להתייחס לחלק של בראיינט בסיפור הזה. בואו נחזור לרגע אל הרבע השני אתמול, באולם הציורי אשר בסופיה הציורית. שני מהלכי גב לסל שלו ברבע הזה, הראשון מול שטראזל והשני מול נדוביץ' הובילו לנקודות של המוטלי. שלאורך כל המשחק הזה קרא נהדר את מה שההגנה נתנה, כולל בחיתוכים מלמעלה למטה. כולל בכניסה מדויקת אל אזורי הלואו גאפ הנסתרים ואשר מתחת לקו הטבעת.

אלייז'ה בראיינט עושה הכל. בשני צידי המגרש. בכל אספקט של המשחק. כולל בכל הנוגע לענייני הריבאונד, כשהפעם ליקט 8 כאלו, מהם 5 בהגנה. ולסוגיה הזאת יש משמעות, כי בניגוד לקו האחורי הגדול של האדומים, בפנים היא הרבה יותר קטנה.

היא קטנה

כאשר מאמנים מתכוננים הגנתית למשחק, ההחלטה המרכזית נוגעת לטיפולי הפיק נ' רול. אפשר לדבר על איך פותרים את המהלך הזה או ההוא, אבל באמת של החיים, קודם כל איך מסתדרים מול המהלך שמרכיב כמעט כל התקפה של כל יריבה. ושני הפתרונות המרכזיים של הפועל תל אביב חושפים אותה לקשיים בריבאונד ההגנה. למרות גודלה, כאמור, בגארדים, לא פשוט למי מהם להחזיק מעמד אל מול הגדולים היריבים אחרי חילוף הגנתי. ואם הולכים לפתרון של יציאה וחזרה, המכונה שואו, חשופים לבעיה שונה אך מקבילה.

דניאל טייס התייצב למשחק אשר בבולגריה כאחד מהשחקנים הטובים והיעילים ביותר העונה במפעל. ואל המשחק הוא נכנס עם מהלך של ריבאונד התקפה. וזה קרה אחרי שניצל יציאה (נכונה) של אוטורו בהגנת הפיק נ' רול. מרגע שיצא הסנטר של הפועל תל אביב החוצה, הדרך חזרה כדי להגן על הטבעת עברה בטייס, שסירב לאפשר לו את המעבר, בלם אותו והשתלט על האופנסיב ריבאונד, אחד מ-16 כאלו שלקחה אתמול מונאקו.

אוקיי, אז בקטגוריה הזאת נתקלה הקבוצה של איטודיס בלא מעט קשיים. מעבר לכך, קשה להצביע על יותר מדי קשיים אחרים. נכון, היה את הרבע השלישי שבו מונאקו חזרה והובילה, דרך 29 נקודות שקלעה. דרך 4 השלשות שנכנסו לה. זה פחות או יותר כל מה שעבד לה. ונכון, במהלך המשחק היא בכלל ומירוטיץ' בפרט החטיאה כמה שלשות פנויות שיכולות היו לעשות הבדל, במשחק שאותו סיימה עם 9/31 קבוצתי ו 1/5 אישי. מצד שני, רוב ההחטאות הגיעו אחרי עבודת הגנה טובה של הפועל תל אביב. אחרי רוטציות יפות, אחרי יציאות לא רעות בכלל לקלעים.

קחו למשל את המהלך שהסתיים עם החטאה של נדוביץ' לשלשה, כ 3 דקות וחצי לסיום החצי הראשון. על פניו, החמישיה ההגנתית של הפועל תל אביב מורכבת בשלב הזה משלושה שחקנים שמייצרים סימני שאלה בצד הזה של המגרש. גם מיציץ', גם גינת וגם מוטלי. בפועל, גינת יוצא מדויק על הפיק נ' רול הראשון של ג'יימס, מיציץ' גם עירני לאופציית המסירה החוצה למירוטיץ' וגם קורא נהדר את המסירה לדיאלו בפינה, גינת מגיע חיש חש כדי לספק עזרה והרתעה ראשונית, מוטלי מיד אחריו לעזרה שניה אל מול החדירה של דיאלו ובראיינט? בראיינט גם שם גוף כדי לסכל מסירה לדאנק של טייס וגם יוצא החוצה כדי להקשות על השלשה של נדוביץ'. הפועל תל אביב מציגה: שומרים כאן. ואת החלק של מלקולם בכל היופי הזה נשמור כבר לטור הבא.

לנהל את מוטלי

מי שקורא אותי באופן קבוע, מכיר את המשפט הקבוע: מאמן טוב הוא כזה שהשחקנים אצלו טובים. לא מסובך. במקרה של איטודיס, יש המון שחקנים. עד לפני בערך שבוע תהינו לגבי עמדת הסנטר שלו. אוקיי, אז אוטורו מדהים. ושם, פחות או יותר, זה נגמר. עכשיו זה כבר נראה אחרת, כי מעבר לקומבינציות האיכותיות באזור הגארדים, המשחק מול מונאקו הציג לראווה שני סנטרים (שהפעם, כל אחד מהם ישב רק על העמדה שלו) ששייכים לפלייאוף. מספרית, אוטורו את מוטלי סיימו כ-37 דקות מצטברות עם 28 נקודות באחוזים גבוהים. הראשון 5/8 ל-2. השני 8/9 (אגב, אם נחזור לרגע לפרק הקודם – רק עם 2 ריבאונדים בין שניהם). טייס את הייז, להבדיל, סיימו עם 18 נקודות (ו-10 ריבאונדים).

הפועל תל אביב מציגה לראווה את היכולת שלה לנצח משחקים עם חמישיות שונות וגיבורים שונים. עם הקו האחורי המוביל שלה, עם כריס ג'ונס את טיילר אניס, והפעם עם מוטלי, שהיה אחראי על רצף נקודות שכל כולן שייך לו. בין אם ב-11 נקודות אישיות ברבע שהכריע ובין אם בשני אסיסטים, כולל זה שהגיע אחרי הבלוק האדיר של בלייקני. אה, ובין אם בחסימה המצוינת שלו על מייק ג'יימס.

כתבנו מקודם על התנועה המדויקת של מוטלי ללא כדור. אם יש לכם אפשרות, לכו בבקשה למהלך שעשה 80-75. תראו איך מוטלי זז. תראו איך הוא קורא את החדירה לסל של מלקולם כדי להתייצב במקום הנכון מחוץ לצבע. תראו איך הוא שותל את בלוסונגיים. תראו את מוטלי. הוא כאן.

מוטלי הגיע, הוא כאן. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

3 נקודות לסיום

1. גינת – אם הסנטרים משחקים אחד במקום השני ולא ביחד, זה משאיר מקום לתומר גינת. ואולי ההיפך הוא הנכון: אם תומר גינת משחק ככה, עוד לפני שדיברנו על המאצ'אפ מול מונאקו והסטרץ' 4 שלה, לא צריך לצוות את מוטלי ליד סנטר אחר. אחלה דקות אתמול לתומר גינת בשני צידי המגרש. אמרנו כבר שהקבוצה הזאת עמוקה? אמרנו. הזכרנו שוב שפעם חיפשו שם עוד 4 פותח? הנה, הזכרנו עכשיו.

2. בלייקני - איזה כיף לקחת את בלייקני כמובן מאליו. הוא באמת לא עשה שום דבר מיוחד, חוץ מג'אמפרים סופר קשים וקלים עבורו ברבע הרביעי, כשהמשחק היה תלוי על בלימה. 6 משחקים אל תוך העונה הראשונה שלו בליגה השניה בטיבה, ובאהלן אהלן יש לו מעל 15 נקודות, 55% לשלוש נקודות ו 87% מהקו. סתם, רק עוד שחקן ספסל בהפועל תל אביב.

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? לא משנה כמה פעמים זה קרה מאז, אבל המפגש של איטודיס עם ז'לקו אוברדוביץ' תמיד יעשה משהו. הראשון מאמן כיום קבוצה עשירה עם שאיפות, שנראית כמו קבוצה עשירה עם שאיפות. השני, גדול המאמנים שהיו כאן (ולא רק כאן) ממשיך לחפש את הדרך לעשות משהו חיובי בפרויקט שלו בבלגרד, שלא באמת מצליח להתרומם. מה לעזאזל קורה כאן?

הסיוט עדיין לא נגמר. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.