הגנה >> ריצה >> מומנטום >> מומנטום

שלוש דקות לסוף, כשהמשחק בהיכל מנורה כבר נהרג בפעם החמישית (למרות שזה לא באמת משנה, כי המשחק מעולם לא היה באמת חי), רץ עופרי שטרית לכיוון הטבעת כשהוא רואה את סנטוס מחכה לו שם. שטרית קיבל החלטה: ללכת על דאנק, יהיה מה שיהיה. וכך היה. שטרית הטביע בפוסטר יפה על סנטוס והלהיב את עצמו ואת ויטלם שהיה לידו. רגע נחמד לשחקן בן 21.

האזינו להופמן מקריא את הטור8 דק׳1x

בהתקפה שאחרי ומזכיר לכם שוב, שהמשחק גמור והדאנק הזה לא באמת העיר אותו, ההתקפה של מכבי נעה באיטיות ומדשדשת את עצמה לסוף שעון, עד שהכדור נתקע אצל ווקר. הגארד האמריקאי הפסיק את הכדרור מטר אחרי החצי; השעון מראה פחוץ משניה, אז ווקר עלה לג'אמפ שוט היפה שלו וקלע שלשה מוגזמת מ-13 מטר בערך.

אלה היו שני רגעי השיא של המשחק. לא כי היה משחק גרוע, ולא כי באר שבע לא הייתה תחרותית - היא הייתה בסדר גמור ואפילו צמצמה ל-2 נקודות ברבע השלישי, כי יש דברים שתמיד יישארו בסדר שלהם. ראשון לגמרי יכולה להפתיע את הפועל תל אביב - זאת עדיין הפתעה גדולה, אבל זאת הפתעה הגיונית. אבל שבאר שבע תפתיע את מכבי? לא. יש דברים שיש להם סדר בעולם.

מכבי היא קבוצה פריבילגית, ואני ממש לא הולך לזקוף את זה לגנותה, להיפך, הם הרוויחו את הפריבילגיה הזו ביושר. הם הפסידו רק פעמיים כל העונה, סיימו ראשונים, ומחזיקים בסגל שגם אם הוא לא מספיק איכותי להצלחות באירופה, הוא כל כך מגוון שקטש יכול לנווט בין הזרים לפי סדרות ומשחקים ספציפיים.

איך זה בא לידי ביטוי? בזה שגם אם השחקן הכי חשוב שלה עדיין פצוע או עדיין מקבל מנוחה, יש כל כך הרבה אפשרויות מאחוריו. והיריבה, בלי להעליב, לגמרי מתאימה כדי להעלות קצת את הביטחון לבלאט ולונדברג אחרי הדרבי.

לונדברג נתקע באדישות הכללית של הקבוצה או של המשחק, וזה לא אומר שהוא היה רע. האמת היא שכשמסתכלים על הנתונים היבשים - 9 נקודות ו-4 אסיסטים זה סבבה לגמרי. אבל בלאט? בלאט היה פשוט נהדר. 6 נקודות שקטות אבל 11 אסיסטים אדירים. בדיוק כשהמשחק היה קצת לחוץ, בלאט לקח פיקוד וסורקין והורד התחילו לחגוג.

באר שבע הגיעו בלי לחץ וזה ניכר. שלושת הזרים שלהם הגיעו כדי למכור את עצמם לשנה הבאה. לצערם, גם הם ידעו שאין להם הרבה סיכוי. עכשיו, אני יודע שהם ספורטאים והם יספרו לעצמם שהכול אפשרי ושזה "חמש על חמש", אבל ביום רביעי הם יסיימו את העונה, אז בינתיים הם הוציאו את המקסימום מול קבוצת יורוליג. אני רוצה לתת להם קרדיט על זה.

הם לא ויתרו גם כשההפרש עלה, וניסו תמיד לחזור למשחק. לרגע אחד ברבע השלישי ההפרש אפילו ירד ל-4, אבל בלאט, סורקין והורד היו שם כדי להחזיר את הסדר על כנו. ועדיין, זה לא קרה לפני תצוגה יפה של דאן עם 27 נקודות, פיגרואה, שהוא לטעמי שחקן מאוד מעניין, קלע 16, ותוספת של 16 נקודות גם מבארנט.

לידם, יואב ויטלם שוב מראה למה הוא פריצת העונה. חסר פחד, בעל שליטה טובה בכדור, הגנה קשוחה וחדירה טובה לסל. הוא חייב לשפר את הקליעה ואת קבלת ההחלטות, אבל הוא לגמרי בדרך הנכונה. עם הסייז אין מה לעשות, אבל הוא לא השחקן הראשון בגובה הזה. הוא כנראה ישחק במכללות בשנה הבאה, ומאוד מעניין אותי לראות איזה התקדמות, אם בכלל, הוא יעשה שם.

אז סדר עולמי חדש לא קיבלנו פה. האמת? לא היה סיכוי כזה. הסדרה הזו תיגמר ביום רביעי, ואני יותר מאשמח לטעות פה. שאר הסדרות נראות לחוצות וצמודות, גם אם ההפרש נגמר בדו-ספרתי, ודווקא פה מרגיש ששתי הקבוצות מקבלות על עצמן את תפקידן: מכבי, להיות בחצי הגמר, באר שבע, לבנות את השנה הבאה.

בדיוק לפני יומיים בטור שלי, שסיכם את העונה דרך דמות אחת מכל קבוצה, בשתי הקבוצות האלה, בחרתי במאמנים שלהן. את הקטע על יהוא סיימתי כך:

מאמן שהולך על דרך, מאמין בה ומצליח, גם עם כלים שונים, להביא אותה לידי ביטוי ובצורה טובה, ועל זה מגיע לו הקרדיט. לצערו יש מישהו דומה מאוד במקום אחד תחתיו שמחכה לו בסדרת הפלייאוף. המזל שלו? הרצליה הודיעה שאונואקו חוזר לפלייאוף והסדרה נגד חולון פתוחה לחלוטין

לא יאמן אבל לפעמים אני גם פוגע ואכן הסגנון המהיר של הרצליה הפסיד לסגנון המהיר של חולון וזה אחד אפס למאמן הסרבי, קרוניץ'. הפעם אונואקו לא עזר, האמת בשלב מאוד קריטי הוא אפילו הזיק ועדיין, הרצליה יבואו בסגל אחר לרביעי וצפו למשחק צמוד.

הבנו ששני המאמנים רוצים לשחק מהר אבל איך עושים את זה? מה הדרך הכי טובה להשיג את הכדור כדי לשחק מהר ולהגיע לזריקות נוחות, בין אם זה לייאפ או שלשה במעבר? הדרך הכי טובה היא פשוט לחטוף אותו. כשאתה חוטף כדור ב95 אחוז מהמקרים היריב שלך נמצא בעמדת נחיתות כשהוא חוזר להגנה, בריצה אחורה, באנגלית כמו כל דבר הכל נשמע יותר טוב - back paddling. חולון חטפה 10 פעמים וקלעה מאיבודים 26 נקודות מול 10 בלבד של הרצליה.

במחצית הראשונה חולון נראתה נהדר, היא נעלה את הסל, היא חטפה 20 נקודות ברבע הראשון ו18 בלבד ברבע השני. אם מישהו חושב שזה לא כזה מיוחד, צריך לזכור שמדובר בשתי קבוצות שמשחקות המון פוזשינים ואלו רבעים הגנתיים טובים שלה. חולון ניצלה את ההחטאות והאיבודים של הרצליה כדי לרוץ לסלים קלים. סיום הרבע הראה על מי הצליחה לשמור טוב כדי שיהיה לה קל בצד השני.

דקה לסיום המחצית, גרין ג'וניור חוטף כדור שמגיע לקרופט. קרופט עובר שחקן ומגיע להתקפה של 3 על 1. גרין, שחטף את הכדור, לא רץ ללייאפ, "3 זה יותר מ-2", נוהג להגיד ידידי האוזמן. קרופט נותן לו עוד שנייה לסידור הרגליים, וכשהכדור כבר בדרך לגרין, אתה לא רק יודע ששלשה תעוף פה באוויר, אתה יודע שהיא גם תיכנס. בצד השני, בריאנט מכדרר 15 שניות ומנסה חדירה קשה שמסתיימת בהחטאה. קבוצה אחת שומרת וקל לה לרוץ, קבוצה שניה מכדררת, מחטיאה, מאבדת ומתקשה.

המחצית השנייה נפתחת, וארצי עוד העלה את חולון ליתרון 18 בסל הראשון של החצי השני, אבל אז - מהפך! זוכרים את ההגנה של חולון בחצי הראשון? עכשיו תורה של הרצליה. זה אמנם לא תורגם להרבה חטיפות, אבל אם תשמור טוב, תגרום ליריבה לזריקות קשות, מה שיאפשר לך - אם אתה מסוגל לשלוט בריבאונד (ופה הרצליה שלטה ללא עוררין) - לרוץ קדימה. וכך אתה מייצר שני דברים:

1. אתה רץ - מה שאומר שיש לך יותר סיכוי לזריקה נוחה, מה שאומר שיש לך יותר סיכוי לא להחטיא.

2. אתה מונע מהקבוצה היריבה לרוץ - מכיוון שיש לך יותר סיכוי לא להחטיא, אתה בהכרח מקטין את הסיכוי של הקבוצה השנייה לקחת ריבואנד ולשחק מהר כשאתה לא מאורגן.

אי אפשר לייצר חשמל מתנועה שמקורה בחשמל שהניע את התנועה או משהו כזה, אבל בכדורסל? בכדורסל אפשר לייצר מומנטום שמייצר עוד מומנטום, ועוד ועוד.

הבנתם? לא חשוב. הגנה יוצרת מומנטום.

אחרי שהרצליה השוותה את התוצאה, קרוניץ' הכניס את קרופט שעם כמה פעולות טובות הוריד את רמת ההתלהבות של הרצליה וחולון, בשן ועין צריך לומר, יצאה מהרבע הזה עם יתרון 5 אחרי שהובילה כבר 18.

המהלך של המשחק הגיע ארבע דקות לסוף: קרביץ שלח יד מהירה וחטף את הכדור מבריאנט, הוא זינק על הרצפה ותוך כדי שכיבה שלח אסיסט לגרין ג'וניור ללייאפ שדי חתם את הסיפור. עד הסיום אונואקו עוד השתולל עם מספר שלשות לא קשורות, אבל זה גם ככה כבר היה מאוחר מדי.

מיד אחרי החטיפה, אורלנד לקח טיים-אאוט, ומה שתפס לי את העין הייתה שפת הגוף של חולוניה. קרביץ צעק "לטס גו!" ומיד הגיע אליו ארצי בריצה לתת כיף. שנייה אחרי זה גם המאמן הגיע לברך, והנה חיבוק מאחורה מאותו גרין שסיים את הלייאפ, בתוספת מילים לא חינוכיות אבל בקטע טוב. השיא היה קרופט, שקרביץ והוא מתחרים על הדקות בעמדה מספר אחת - הוא הגיע עם צ'סט באמפ וצעקות הייפ ביחד עם שאר השחקנים. חולון מחוברת, וזה כיף לראות.

אני עוד זוכר איך אחרי המלחמה, גם ללא השביתה, שיחק קרוניץ' בדיוק את אותו סגנון בשישה שחקנים, לפעמים שבעה. פתאום, לראות תשעה שחקנים בחולון משחקים מעל 10 דקות כל אחד זה גורם לי להאמין שהם עוד יכולים להפוך את העונה הזאת למשהו מיוחד.

אל תעשו טעויות, הסדרה הזו ממש לא גמורה. שתי הקבוצות עוד יכולות לשחק טוב יותר, או רע יותר. ככה זה כשהסגנון דומה ולא בטוח מי מהן תצליח לייצר מומנטום חזק ומהיר יותר. אם הייתי איש מהמר, ואני לא, הייתי הולך על חולון, פשוט בגלל שאני חושב שקהל שלה ידחוף אותה קדימה.

נתראה ברביעי.

---

תזכורת: אם עוד לא מילאתם את סקר המנויים הגדול של הדיסקו, אתם מוזמנים לעשות את כאן. אנחנו נשמח לכל פידבק.