תוצאות חיפוש

מכירים את זה שהקבוצה שלכם חוצה את השלולית המקומית, ואחריו את האגם הגדול, כדי לשחק בברקליס סנטר בברוקלין? אה, לא? אז שמעו סיפור. זה לא יהיה סיפור על כדורסל, לא יהיה פה ניתוח מקצועי מדוקדק או נהי על תזמון רע של בין פתיחת עונה אירופית קריטית לליגה מקומית וגמר גביע ווינר. זה יהיה סיפור על שייכות, זהות ועל חוויית אוהד אמיתית.

"הדרבי הוא מעל הכל" הוא אחד הקונצנזוסים הגדולים ביותר בקרב אוהדי הפועל תל אביב על ענפיה. אליפות היא חלום, גביע הוא מטרה, וכל משחק חשוב. אבל הרגע הזה שבו אוהד הפועל תל אביב נכנס ליציע, עולה במדרגות ורואה את הצהוב-כחול מול העיניים - שם את הכל בצד לשעתיים. וכשהרציונל יספר שניצחון נגד מכבי שווה אותו מספר נקודות כמו ניצחון על קריית אתא - הלב תמיד יכריע, וייתן לדרבי מעמד של משחק-על, שחשוב יותר מכל דבר אחר.

לא היה כדרבי הזה. גם בגלל הבמה. גם בגלל יחסי הכוחות. גם בגלל היחס האמביוולנטי של אוהדי שתי הקבוצות לקראתו. ברמת הבמה, דרבי יורוליג ראשון. ברמת יחסי הכוחות, מעולם – בימי חיי – לא התעוררתי ליום של דרבי שבו הפועל תל אביב פייבוריטית גמורה. ברמת היחס, יחסי אהבה-שנאה (ובמקרה של מי מהאוהדים האדומים – אדישות מסוימת) כלפי הבעלים של הקבוצה שלהם. אבל אנחנו כאן כדי לדבר כדורסל. בואו נדבר כדורסל. בואו נדבר מאצ'אפ.

בליל שבת, רגע לפני שמכבי ת"א המריאה חזרה מבלגרד הביתה - עם מטען חורג של 101 נקודות על הראש מפריז, 18 קבוצות על הכתפיים בטבלת היורוליג וכמה שעות עיכוב בטרמינל - נטל קלאודיו קולדבלה במפתיע את שפופרת הכריזה של הדיילות וסוג-של-התנצל בפני האוהדים שטסו.

עם שני ישראלים בדראפט, שהיו צפויים להיבחר בחצי השני של הסיבוב הראשון, יכולנו לפנטז לרגע על שחקן ישראלי שמגיע לקבוצה טובה ב-NBA, אולי אפילו מגיע לארץ המובטחת האסורה שנקראת הפלייאוף. אז לא, במקום זה שניהם הגיעו לברוקלין, בעיצומו של תהליך בנייה משונה שלא הולך לעניין יותר מדי אנשים מחוץ לארץ הקודש. אנחנו נאלצים להתעניין, אז לכבוד משחק ההכנה מול הפועל ירושלים, הנה מדריך ראשוני על מי זו ברוקלין נטס וכמה מסקנות ראשוניות מהמשחק.

שלוש דקות לסיום הרבע האחרון. פסק זמן. ברוקלין נטס ביתרון מבטיח, אבל אותי זה לא מעניין. אני באטרף. נכון ששעת לילה מאוחרת, ונכון שאני גמור, אבל אין כמו מנת אדרנלין מזוקקת של פרובינציאליות כדי להישאר ער. דני וולף ובן שרף ערכו בכורה בלתי-רשמית במדי NBA. והם שיחקו וקלעו ומסרו ואיבדו והרביצו. זמן טוב, חשבתי, לזקק תובנות כדורסל מחכימות על השניים, ולנבא נבואות מאירות עיניים על העונה שבפתח. אבל אז הוא הגיע.

פרק זמן ארוך למדי חלף מסיומו המעשי של המשחק בין הפועל תל אביב לאנאדולו אפס לבין הרגע שבו התיישבתי לכתוב עליו. בדרך היה את משחק הנפל של היריבה הצהובה וגם לא מעט זמן למחשבות. אז משתף אתכם. ניסיתי לחשוב מהו האלמנט הכי מרשים ב-40 הדקות אשר הותירו את האדומה גם בלתי מנוצחת וגם במקום הראשון בליגה השניה בטיבה בעולם. ונראה לי שהדבר הכי מרשים הוא שקשה לבחור. קשה לדעת ממה או ממי להתחיל.

לצורך התרגיל המחשבתי, בואו ניקח את הסגלים של פריז ושל מכבי כמות שהם ונלביש אותם במדים של קבוצות אחרות, אשר מאומנות על ידי מאמנים אחרים. פריז, נניח, תהיה אולם הגרמנית ומכבי תהיה טורק טלקום, אהה, הטורקית. עם המאמנים שיש לשתי אלו כיום, טורק תנצח. כלומר, מכבי הזאת תנצח. כי יש לה שחקנים יותר טובים. גדולי המאמינים בעודד קטש, וכאלו יש המון, טוענים במידה רבה של צדק שבלעדיו, מכבי תל אביב של השנים האחרונות מתרסקת, כלומר מגיעה למצב אפילו גרוע יותר מזה שאליו נקלעה. ושוב, במידה רבה של צדק. אתמול, הקבוצה שלו הפסידה בגלל שהמאמן של הקבוצה השניה עושה עבודה טובה יותר. ובגלל שהוא, עודד קטש, עושה עבודה פחות טובה מזו של המקביל שלו מפריז.

סליחה, אני רוצה לפתוח עם התנצלות לכל קוראי הדיסקו ושונאי הקלישאות כאחד. זה פשוט כל כך מתבקש שהייתי חייב לבחור כזאת כותרת. מחילה.

רגע אחרי מחזור היורוליג הראשון, הנה מתחיל לו כבר השני. את היריבה של הפועל תל אביב כבר ראינו, כי היא הייתה עסוקה בלנצח את מכבי. ביריבה של מכבי תל אביב לא כולנו חזינו. הקיצר, זמן להכנה קצרה לקראת מחזור מספר 2. היידה.

חיכינו, ציפינו, תהינו. בסופו של משחק הבכורה של מכבי תל אביב מודל 2025/26 בליגה השניה בטיבה בעולם, קיבלנו העתק כמעט מושלם לסצנריו הקבוע מהעונה שלפני. הפרצופים השתנו בחלקם, האלמנטים גם – אבל המאפיינים נותרו בעינם. אם היא ממש רוצה, יכולה נציגתנו המשוריינת לטפוח לעצמה על השכם בזכות כמה דברים שעשתה לא רע מול אנאדולו אפס. אם היא מעדיפה שלא לעשות שקר בנפשה, היא תוותר על הטפיחה ותתמקד בדברים חשובים הרבה יותר.

לא קל לעבור מצפייה בהפועל תל אביב-ברצלונה להמבורג-הפועל ירושלים. הירושלמים לא אשמים בזה. הפער בין הקבוצה הישראלית הבכירה ביורוליג (היא לובשת אדום, תתרגלו) לבין הגרמנים מרובי הזרים תהומי. למרבה האירוניה, סגנון המשחק של הקבוצות דומה למדי – ריצה בכל הזדמנות, הרבה פיק אנד רול, בלי תסבוכות טקטיות. זו חלק מאופנת הראן אנד גאן של תומאס איזאלו הפיני, ההוא מפריז ובון, ששוטפת את היבשת.