ידה ידה ידה: האלמנט ע"ש יונתן אלון עשה זאת שוב

טים ווטלי היה רופא שיניים שנוי במחלוקת ב"סיינפלד". אחד כזה שממחזר מתנות, ושמואשם בחינניות בהטרדה מינית של לקוחות מורדמים. והכי גרוע - בפרק "ידה ידה ידה" הוא נחשד בתור מי שהתגייר רק כדי לקבל לגיטימציה לספר בדיחות על יהודים. "זה פוגע בך כיהודי?", נשאל ג'רי על ידי הכומר כשבא להשתנקר בתא הווידוי. "לא!", הפתיע, "זה פוגע בי כקומיקאי".

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:13

https://www.youtube.com/watch?v=0bKQCf9kImA&pp=0gcJCU0KAYcqIYzv

אז בתור חובש כיפה מלידה, הרווחתי את הזכות להיכנס קצת בפיד כיפות. אחת החוויות המצחיקות היא לעבור על הציוצים של אוהדי הפועל ירושלים בטוויטר אחרי ניצחונות כאלה ואחרים ביורוקאפ או בליגת העל. אלה שמושגים בקושי, ולא בצורה חלקה. רק תנו להם להרגיש שהעסק יוצא משליטה, או מעולם לא היה בשליטה. שהוא לא מעניין, אפילו משעמם. שהבינוניות שולטת ומשתלטת. שאין יד מכוונת על ההגה. ועל זה האוזמן היה אומר: #די_נו.

עכשיו, בואו. לא תמיד הם טועים, כן? אחרי ככלות הכל והתמונה, מדובר בקבוצה שהפסידה בחודש האחרון לבני הרצליה ולהפועל ב"ש, ושגירדה בקושי ניצחון צמוד ובלתי הרואי על מכבי רעננה בג'ו רגלנד ארנה בבירה. ואז, כמו תמיד, מגיע המשחק ההוא שאין בו שום סיכוי, והכל מתהפך.

לא תמיד טועים, פיד כיפות. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

רק תנו להם להרגיש שהעולם כולו נגדם. שאף אחד לא סופר אותם. שאיש לא נותן להם סיכוי. תתבלו את האנדרדוגיות הנצחית בכמה הפסדי ליגה מוזרים. הזכרנו את הרצליה וב"ש? אז לפני שנה היו אלה הרצליה ומכבי ר"ג. זה הדרייב של הירושלמים, זה כל מה שהם צריכים, והשורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה:

* מוצאי שבת, 11 בינואר 2025, שעה 19:05. הפועל ת"א מארחת את ירושלים בהיכל מנורה ומפסידה 92:77. * מוצאי שבת, 3 בינואר 2026, שעה 19:05. הפועל ת"א מארחת את ירושלים בהיכל מנורה ומפסידה 92:77.

מגיעים למשחקים גדולים. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

יונתן אלון הוא מאמן שלא תמיד קל לעיכול. אין לו את ההילה, הניסיון והרפרטואר של דימיטריס איטודיס ועודד קטש. הכנות שהוא מנסה להביע בראיונות מסבכת אותו לא פעם. אבל האיש מגיע למשחקים גדולים, בזה אחר זה. והוא עושה זאת דווקא, ובעיקר, מול אלה שהוא נתפס כמי שנמצא דרגה אחת מתחתיהם.

אלון כבר ניצח את קטש בגמר גביע המדינה, ובחצי גמר גביע ווינר, וסחט משחק מכריע שלעולם לא יתקיים בגמר הפלייאוף. הוא כבר הדיח את איטודיס בסדרה, וגבר עליו בגמר ווינר, והצליח בכל פעם מחדש להטריף ולהוציא אותו משלוותו השברירית.

בסך הכל עומד מאמן ירושלים על מאזן מטורף של 1:5 מול מוליך היורוליג והליגה, ועל 5:5 מול המנטור שלו בצהוב. וכשבוחנים האם המועדון מהבירה מציב לעצמו תקרת זכוכית נמוכה מדי, ומביאים כדוגמה את האדם שעומד על הקווים, צריך להכניס לשקלול את התוצאות הלא מובנות מאליהן. לפעמים לא מובנות בכלל.

---

ובצד השני? לראשונה העונה, הפועל ת"א סופרת שני הפסדים רצופים. כבר חודשיים, לצד כל ההצלחות והדריסות והתוצאות המרשימות, עולה וצצה הכוכבית שלפיה "אי אפשר להעביר עונה שלמה בלי משברים". האם מה שקורה עכשיו הוא משבר? לא בהכרח. אבל אין ספק שמדובר בנקודת זמן מעניינת ומרתקת, קייס סטאדי ללימוד על הכיוון שאליו הולכת הקבוצה.

הפיד שברובו אינו חשוד בחבישת כיפות הפך את ואסילייה מיציץ' למושא ללעג, וזה יהיה קצת פופוליסטי לטעון עכשיו שאיתו דברים היו נראים אחרת - אבל אי אפשר להימנע מהתחושה שלפחות בשני הפסדי הבית לז'לגיריס קובנה ולירושלים, היה חסר איזשהו מבוגר אחראי, שאולי אינו נמצא בשיא הקריירה שלו, אבל יידע להרגיע את העניינים ולקחת אחריות.

כך נראה הרבע הרביעי של האדומים המקומיים אמש: 0 מ-7 קבוצתי לשלוש. אנטוניו בלייקני עם 2 מ-6 מהשדה. ים מדר עם 0 מ-4. המנהיג והטוען לכתר ה-MVP אלייז'ה בראיינט? רק 1 מ-1. הכוח העוצמתי מתחת לסל? דן אוטורו וג'ונתן מוטלי עם 0 מ-0 לשתיים. ו-0 מ-1 לשלוש. אם היינו רוצים להעליב, היינו קוראים לזה שכונה. אבל אנחנו לא רוצים להעליב.

שכונה, אבל בלי להעליב. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

הכל צריך להילקח בפרופורציות. הפועל ת"א עדיין מחזיקה במאזן הטוב ביותר ביורוליג. ובמאזן הטוב ביותר בליגה. ומעשית, לא נגרם לה שום נזק. מחרתיים היא תארח את דובאי למשחק שכל כולו היי-סקור ואפ-טמפו, ואחריו תוכל לנוח בחסות החרם התעופתי של טורקיה על ישראל. האם היא תחזיר את עצמה למסלול? האם תמצא מחדש את מי שינהיג אותה? האם הפיד ילמד לספור עד 3 לפני שהוא קוטל את אלון ומיציץ', את ואסה ויונצ'וק? תלמדו מווטלי, תנשמו עמוק ותעבירו לי שטיקל של פלואוריד.

נ"ב: כאן אמורה להיכתב התייחסות למופע אימים נוסף של איטודיס. קצת נמאס, ואין ברירה. עם הקבלות של המאמן היווני אי אפשר להתווכח. וגם אין טעם להתכחש לפטרונות שהוא משדר כלפי הכדורסל הישראלי מהיום שבו נחת בהפועל ת"א. אז לא, קואוץ', אתה לא גדול על הליגה הזו. קלאס זה לא רק חליפה מחויטת עם מפית בכיס, אלא בראש ובראשונה דרך התנהגות והתנהלות. בידיך מופקדת הקבוצה העשירה, העמוקה והמגוונת ביותר בתולדות הענף בארץ. אליפות היסטורית אחרי 57 שנים תיכתב על שמך, וגם כל דבר פחות מזה ייגזר בראש ובראשונה עליך. לא על השופטים (גם אם לפעמים יש סיבה לטענות כלפיהם), ולא על קאדין קרינגטון, ולא על המראיינת בטלוויזיה. הלחץ מובן, אבל די.

מאמן החודש, אבל די. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל