.png)
.png)
.png)
הממו על הפועל תל אביב עובר ועובד
- שי האוזמן
- 31 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 6 דקות
היורוליג הוא מועדון חברים אקסקלוסיבי. עם מועדונים שהם מותגים. עם שחקנים שהם מותגים שמשחקים עבור מועדונים שהם מותגים. ואל תוך הקליקה הסגורה הזאת מנסות מדי פעם לפלוש כל מיני קבוצות חצופות חיצוניות. מונאקו למשל. הפועל תל אביב למשל. אף אחד לא אוהב שאנשים מבחוץ שנכנסים למקום שאתה מגדיר כשלך. זוכרים את המאבק על נחל האסי? סתאם סתאם. הקיצר, הכסף הגדול של הבחור עם הכיפה מהקבוצה מאסיה מערער טיפה את הסדר הקיים. ועכשיו, הממו הדמיוני עם תכניות הבלימה עובר ממאמן למאמן, מיריבה ליריבה. ואתמול הוכיחה ז'לגיריס קובנה שהיא הפנימה כמה מהרעיונות שעצרו את מוליכת היורוליג.
השלשה, הביצה והתרנגולת
אחרי סיומו של משחק ההפסד של הפועל תל אביב מול ז'לגיריס קובנה, היא ממוקמת במקום החמישי במפעל בקטגוריית האחוזים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, עם 38%. שזה הרבה יותר מנחמד. העניין הוא שהאחוזים הללו משקפים בעיקר שלבים מוקדמים יותר של העונה. כי אם נלך אחורה, משחק אחרי משחק, נגלה שזה ממש לא המצב כעת.
כי במחזור ה-14, מול וילרבאן, היא קלעה 5 שלשות ב 28%
כי במחזור ה-15, מול בולוניה, היא קלעה 8 שלשות ב 35%
כי במחזור ה-16, מול הכוכב האדום, היא קלעה אמנם 12 שלשות אבל ב 35%
כי במחזור ה-17, מול פאו, היא קלעה 9 שלשות ב 31%
כי במחזור ה-18, מול באיירן, היא קלעה 6 שלשות ב 31%
ולמה אני מטרחן לכם כעת כל מיני נתונים סטטיסטיים על משחקים שברובם הפועל תל אביב ניצחה? כי כל עוד לא יוכח אחרת, הקליעה של הפועל תל אביב כרגע מפחידה, אבל פחות. כשזה קורה, אפשר הגנתית להתמקד בכמה דברים ספציפיים שיכולים להציק ולהזיק לה.
כשקבוצה מגיעה לשחק נגד מכבי תל אביב, היא מדברת הגנתית על השיטה (ועל לוני ווקר). היא צריכה להתאים עצמה לקצב, ריווח, זוויות חסימה וכו וגו ודו. כשיריבה מתכוננת להפועל תל אביב, הדגשים הם הרבה יותר פרסונליים. כי יש דברים מאוד ספציפיים שצריכים לעשות מול שחקנים מאוד ספציפיים. וזה הרבה יותר קל לביצוע כשהחרדה מטריצות שיומטרו על הראש שלה קטנה מכפי שהייתה בתחילה.
כי יש את התובנות הקלות יחסית, למשל בכל הנוגע לקולין מלקולם. שבגדול, הולך רק ימינה. ואם הוא גונב מדי פעם לשמאל, כפי שקרה אתמול, ועוד ממהלך פיק נ' רול, אז שירוויח – כי אין לזה משמעות. כלומר יש, כי מבחינת ההגנה הוא יכול לעשות את זה כמה שבא לו.
ויש את התובנות המשמעותיות יותר, למשל לגבי אנטוניו בלייקני. בסדר, כולם יודעים שימינה זה דרייב ושמאלה זה פול אפ. העניין הוא שבחסות לא מעט שחקנים שמהם אפשר כרגע לרמות, העזרות על בלייקני (יענו סטאנטים או צ'וקים או איך שתרצו לקרוא לזה) הופכות להיות אגרסיביות יותר ויותר וקרובות יותר ויותר. ולא רק בחסות האחוזים, אלא גם בגלל הקצב והאיפיון של ההתקפה האדומה (או השחורה? WHO CARES?). הכל לאט. הכל צפוי.
למשל אלייז'ה בראיינט. זה שזוכה לדימוי מתון ושקול, להבדיל מחלק מחבריו, אבל באמת של החיים משחק בסגנון דומה למדי לזה של הדריבלרים שלצידו. ואתמול, כשהכדור אצלו, הוא קיבל גם לחץ קרוב וגם 3-4 עד שחקנים אחרים שעברו לחנוק את הצבע או להחנות מעל לשחקנים שעליהם הם שומרים. וזה הופך את העסק לצפוף וקשוח. במיוחד, אגב, אם אין מספיק סבלנות גם שלו וגם של האחרים, שצריכים לעיתים עוד מסירה או רגע כדי למסור לו.
הפועל תל אביב התקשתה עד כה מול לא מעט קבוצות אגרסיביות. ריאל מדריד, פנר, פאו. הקושי הוא בעיקר מול העיקרון ופחות מול הטקטיקה. כי ראינו, גם אתמול, סוגים שונים של טיפולים. היו חילופים לרוב אבל גם לא. היה אייס בפיק נ' רול בצד אבל גם לא. העיקרון, עם זאת, נותר די דומה: לאסוף את המכדרר כמה שיותר גבוה. להקשות על מהלכי האחד על אחד הסטטיים. להביא עזרות חזקות ככל האפשר מהצדדים, כולל מהצד החזק (כלומר הצד עם הכדור). להמר משם.
ומכאן, מעניין לראות מהן התובנות שלוקח איתו איטודיס הלאה. האם זה רק פרסונלי ברמת המיציץ' חוזר/ אניס צריך לשחק יותר/ לשחק פחות עם הרכב 2 הגבוהים או שמא עניינים שקשורים לקצב משחק, כולל על חצי מגרש, ועל דברים שקשורים לתנועה ללא כדור. נעקוב בעניין.
אה, רגע. האחוזים מבחוץ. זה בכלל ביצה או תרנגולת? כי יש סיבה שגורמת לאחוזים לצנוח. כולל בטיפולים הנהדרים שקיבל אתמול אותו בלייקני, ולא רק במהלך האייסוליישן. ראינו יציאות אדירות על חסימת הפלייר שהוא מקבל. ראינו יציאות אדירות על מהלכי ההנד אוף שדרכם הוא מרים לרוב שלשות בתוך התפר של החילוף ההגנתי. ראינו קבוצה שמזהה את הפאנצ'ים ההתקפיים של מוליכת היורוליג (מבחינתי, אגב, עדיין – עם כל הכבוד לשיטת החישוב המוזרה והזמנית של היורוליג) ולוקחת לה אותם. ריספקט גדול.
ועכשיו להגנה
הירש, דבר איתי קצת על ההתקפה של הליטאים. או ההגנה של הפועל תל אביב. תבחר אתה:
תודה הירש. מודה, נהניתי מאוד לראות אתמול את ז'לגיריס משחקת. בעיקר מסיבות נוסטלגיות. היה משהו כל כך אולד סקול באופן שבו היא הביאה וביצעה את תכנית המשחק שלה. כולל תובנות א-לה מסינה של פעם, עם מהלכי פוסט אפ חוזרים ונשנים, שמטרתם בין היתר להאט את הקצב. לא יודע כמה מכם זוכרים את סדרת הפלייאוף 2021/22 שבה לקח וויליאמס-גוס, בכובעו כשחקן ריאל מדריד, את ווילבקין עם הגב לסל, פעם אחר פעם, אבל אתמול הוא ניסה בשבתו כשחקן קובנה. ולא הצליח, כי שמר אותו מלקולם. אוקיי, אז הולכים לטובליס. והולכים שוב. ושוב. כירורגית. עם ובלי מיסמאצ'ים.
ואם רוצים להציק ולחנוק את המארחת, אז גם בחירת זריקות שונה וזהירה יותר. ז'לגיריס זורקת בממוצע 25 שלשות. אתמול 15. ולמעט חלקים מסוימים מאוד במחצית הראשונה, היא הייתה במוד של על כל שאלה תשובה. גם נגד חילופים הגנתיים וגם לא. עם רמת ביצוע גבוהה, היא הצליחה להתביית על בעיות התקשורת של הפועל תל אביב.
תזכורת - PLAY ראשון יריץ לכם את המהלך, בשביל צפיה נוספת העבירו לזמן הסרטון המדויק כפי שכתוב.
למשל כאן: ז'לגיריס מריצה כאן תרגיל קליעה המכונה פלופי. בלייקני מתחיל על ברזדייקיס. ועכשיו מתחילים לסמן עם הידיים. הוא, מוטלי. ועד שמבינים מי מחליף ומי יוצא, יוצא לו סלבה ודופק טריצה קלה (4:54).
זוכרים את הפיק נ' רול הספרדי עליו דיבר הירש? הנה דוגמא אחת. וויליאמס-גוס מריץ פיק נ' רול עם מוזס רייט, כשפרנסיסקו מגיע כדי לחסום לאחרון. סטנדרטי, כן? אז תעצרו לרגע את המסך כשהשעון הגדול מראה 4:37. מלקולם פונה לכיוונו של אני לא בדיוק יודע מי, והצבע נפתח קללל לחדירה קלה (6:21).
הלאה. ההתקפה המודרנית היום מדברת בעיקר על התמודדות עם סינגל ודאבל. כלומר יש צד שבו יש שחקן אחד ויש צד שבו שניים. אז אני רוצה שתסתכלו לרגע על בלייקני, ששומר בפינה הקרובה את ברזדייקיס. וכשיש פיק נ' רול למעלה הוא צריך להחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. לעזור הרבה למטה, לצאת הרבה למעלה או אולי משהו באמצע. וכמו שוער מבוהל בכדור קרן, הוא בוחר באופציה שאחריה ישמע הבום (4:39).
מצד שני, אם השומר בצד של האחד, במקרה הזה ג'ונס, מחליט לעזור על הגבוה שחותך, מי ישמור את השחקן שלו שיוצא החוצה לקליעה? (5:48)
בשורה התחתונה, ההתקפה של מסיוליס אתמול הייתה מאסטרקלאס של ניצול מיסמאצ'ים ומצבים, מבפנים ומבחוץ. שישבה על לא מעט מהחולשות שיש להגנה של איטודיס. שישבה גם על יום הגנתי רע במיוחד של בלייקני, שנאלץ להתמודד בסיטואציות שהרבה פחות נוחות לו מאשר רק הגנת אחד על אחד או ניצול אתלטיות במצבי עזרה. שישבה על יום הגנתי לא מספיק טוב של הוויינרייטים של העולם. שישבה על עוד יום שבו איטודיס הולך אול אין על שחקנים שלו, גם אם הם עייפים ומתקשים להגיב.
3 נקודות לסיום
1. אוהב או לא אוהב? בטור שאחרי משחקה האחרון של מכבי תל אביב כתבתי כאן שנראה שקואץ' קטש כבר אוהב את הקבוצה שלו. חייב להודות שאני תוהה בעניין הזה, לגבי איטודיס. ואולי המילה המדויקת היא לא אוהב, אלא מאמין. מחוץ לרוטציה המצומצמת, האם איטודיס באמת סומך על האחרים שיהיו משהו מלבד חלקי חילוף אד הוק? ועוד שאלה – האם איטודיס מאמין בחילופים שיכולים להביא איתם איזה גל או רוח של גליצ'ים? כי יש בסגל כמה כאלו, שיכולים אולי היו לשחרר טיפה את הפקק (מילה של ג'ובה, אגב, כל הקרדיט שלו) ולהעיף את הפועל תל אביב קדימה. פלטין אתמול לא רלוונטי, אבל תומר גינת, גם אם לא מספיק טוב עבור איטודיס כדי להיות רוטציה קבוע, הוא בדיוק זה שיכול לייצר כמה מהלכי מומנטום, לא?
2. ים של מחשבות – אחרי שתהינו, גילינו שלפחות כרגע איטודיס הולך עם ועל ים מדר. וזה כלל גם מחיאות כפיים אחרי שלשה שהגארד לחץ קצת בכוח, רגע לפני שהוא מוחלף. העניין הוא שים מדר לא החזיק אתמול מעמד הגנתית. והתקפית, הוא לעיתים חלק מהבעיה. מעניין מה יהיה מצבו ומעמדו כשיחזור המיציץ'.
3. באלמנט שלה? אבל רק לפני כמה ימים כתבנו כאן כמה שהפועל תל אביב באלמנט שלה. וכמה היא מפחידה ובלתי עצירה, אחרי שהאובססיה של המאמן שלה פירקה את חולון ושלחה את פרנקו הביתה. עכשיו, רגע אחרי הפסד ביתי ביורוליג, זמן לבחון מחדש את הקביעה הזאת כבר במוצ"ש הקרוב, מול קבוצת היורוקאפ הנהדרת וקבוצת הליגה המג'עג'עת מירושלים.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות