מכבי. שמעתם את הקליק?

כל מאמן בכל קבוצה מחכה, מייחל ועובד כדי שזה יגיע. כי מנסים ומתייסרים ומחכים ומצפים. ופתאום זה עובד. פתאום זה קורה. האמריקאים מדברים על ג'לינג. אנחנו נדבר על קליק. הרגע שבו האחד מסתכל על השני והשלישי והרביעי והחמישי, על הפרקט ועל הספסל ובחזרה, ופשוט מבינים שזה זה. שהכל זורם, שהכל דופק, שהכל רוקד, שהכל סנופי דיסקו. במסגרת רצף הנצחונות הנוכחי והבלתי צפוי של מכבי תל אביב יתכן שהיו מספר רגעי קליק. אני, ברשותכם, רוצה לשים את האצבע דווקא על אחד זניח במשחק ליגה יחסית זניח, אמש באולם הקריס קרוס בקרית אתא.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

4:48

https://www.youtube.com/watch?v=3rEIpUqFazw

כשהשעון הגדול של קרית אתא, ואוהו איזה שעון יש בקרית אתא, הראה אתמול 5:13 לסיום הרבע הראשון, עמד לו וויל.פאקינג.ריימן בפינה. ותוך כדי חדירה לצבע של ג'ימי קלארק, הגיח לו תומר אסייג כדי לעזור. כפי שביקשו ממנו. כפי שדיברו באימונים שלפני. כי ריימן, למרות השלשות החשובות שקלע מול פרטיזן בבלגרד, למרות שכבר דפק טריצה אחת לפני, הוא אחד שממנו עוזרים. אז אסייג עזר. וקלארק הוציא לריימן לפינה. מאחר שהמסירה הייתה רעה, ריימן השתלט עליה בקושי ועם יד שמאל. ואז קרוס אובר לימין. ואז שני כדרורים לכיוון קו העונשין. ואז סיבוב על המקום. ואז ג'אמפר מתוך הסיבוב. ובפנים. ואם תראו כאן את הקטע ותתנו מבט בשחקנים על הספסל, תראו את המבטים. כי אם וויל ריימן עושה את הדברים האלו, כחלק בלתי נפרד מההחלטה המודעת של מכבי תל אביב שלא להחטיא יותר, אז אנחנו בתוך רגע. יש קליק.

https://www.youtube.com/embed/Z7gf5cOOsNc?start=204&end=223

בפער של חמישה ימים ובשני משחקי חוץ, מבירת סרביה ועד (לא באמת) בירת הקריות, מכבי תל אביב קלעה 114 נקודות. בממוצע. 74% ל-2 מול פרטיזן. 67% ל-2 מול קרית אתא. 15 שלשות ב-40% מול פרטיזן. 15 שלשות ב-48% מול אתא. 29 אסיסטים מול פרטיזן. 35 אסיסטים מול קרית אתא. הולי מאת'ר פאקינג שיט. וכן, פרטיזן מפורקת. וכן, קרית אתא לא שומרת. ולא, זה בכלל לא חשוב. אם אמרנו על הפועל תל אביב, רגע אחרי שהשמידה את חולון ושלחה אותה לשולחן השרטוטים, שהיא מפלצת שנמצאת לגמרי באלמנט שלה, אז וואלה – מה נגיד על היריבה הצהובה והפחות עשירה שלה?

ועכשיו זה כבר לא רק מנטלי ועכשיו אנחנו כבר אחרי אפקט המאמן החדש, כלומר אותו המאמן אבל עם גב ניהולי מוחלט שהגיע בלית ברירה. ועכשיו זה לא רק איפה לונדברג שבא לחבורת הילדים והעביר אותה טקס התבגרות. עכשיו, לפחות בכל הנוגע ליכולות המסוימות והמוגבלות יחסית של הסגל הזה, הקליק הזה מעיד על משהו אמיתי. כמה אמיתי? לפרטים נוספים אנא פנו לסניף באיירן הקרוב למקום מגוריכם.

אפקט המאמן החדש, כלומר אותו המאמן. צילום: מאור אלקסלסי, באדיבות ליגת ווינר סל

---

אה, והיה עוד משחק אתמול. בנתניה.

הדבר המרכזי שיש לי להגיד על המשחק שבו ניצחה הרצליה בקלות בנתניה הוא שבואנה, מכבי ראשון לציון שיחקה אותה עם חילופי המאמנים שלה בכלל ועם גיא קפלן בפרט. כי רגע לפני שהיא פוגשת 3 מהנמושות של הליגה הזאת, כלומר נס ציונה, נתניה וגליל עליון, היא הלכה לשינוי – והשינוי עשה לה משהו. היי, ועוד רגע יש לה גם את רעננה, עוד נמושה. ואם היא משלימה רביעיה שם, בלי קשר למשחק שיש לה בין לבין מול חולון, אז היא מייצרת כאן פער שיכול להשאיר אותה בליגה הזאת.

כי גם נתניה החליפה מאמן, ואולי בחסות ההיכרות של המנכ"לית החדשה לימור מזרחי, הנחיתה את אלי רבי עתיר הנסיון, אבל בעיקר בכדורסל נשים. שזה נחמד, אבל לא אותו הענף. ולא בטוח שזה משנה, כי הקבוצה הזאת נראית כרגע טוטאל לוס. כל כך טוטאל לוס, שנדמה היה באיזשהו שלב שצ'ינאנו אונוואקו מבצע עבירות רק כי משעמם לו המשחק הזה. כי חוץ מעבירות, הצ'יף עשה הכל כדי שלא להתאמץ בכלל או להתכופף בפרט. כי למה בכלל צריך להזיע, באמא?

עתיר הנסיון. בכדורסל נשים. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

אוקיי, אז היא החליפה מאמן וויתרה על קייטנת שחקן אמיתי. ריספקט. אבל בחסות החלטות הסגל ההזויות שלה עד כה, נותרה כמעט בלי אופציות לשינויים פרסונליים בגזרת הזרים. כי אפילו תחת המגבלה המגוחכת של 10 זרים בעונה (הלו, כבר נגמרה הקורונה. למה צריך 10?), נותרו לה רק עוד שני שינויים. זה לא טוב.

והרצליה? כאן מגיע פרגון אמיתי מלמעלה למטה. להגיע מהמצב שבו מצאה עצמה לסיטואציה שבה רק הפועל תל אביב מנצחת אותה בשמונת המשחקים האחרונים, אם ספרתי נכון, זה שווה כפיים. כפיים.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.