.png)
.png)
.png)
הפועל ירושלים מציגה: עליונות בישראלים. עליונות בישראל
- שי האוזמן
- 4 בינו׳
- זמן קריאה 6 דקות
כמות העלילות ועלילות המשנה במהלך משחק הנצחון הקל של ירושלים ביד אליהו הישן, כלומר עוד נצחון של ירושלים ביד אליהו הישן, גדולה יותר ממספר הפעמים בהם באו אתמול בטענות לשופטים. ורגע, נגיד כבר עכשיו: גם לי, מהאולם, הרגישו כמה שריקות בעייתיות במיוחד. וכן, גם לי, מהאולם, הרגיש שהשופטים איבדו משילות באיזשהו שלב. וכן, לא הבנתי בכלל את סאגת איטודיס שאמור היה להיות מורחק. ולא, לזה לא נתייחס הפעם, כי במהלך היום יעלה טור ייעודי של טוד וורניק. למה כן נתייחס? לנוקאווט שחוזר על עצמו. לשאלה עד כמה זה אמיתי, גם בכל הקשור לקבוצה שניצחה. גם לזאת ששוב הפסידה.
עכשיו אומרים את כל האמת
בגדול, מה שראינו אתמול היה התכנית פינת החלום ההתקפי הרטוב של מי שבנה את הפועל ירושלים. שלושה גארדים יוצרים, עם יכולות אישיות בשמיים, שנותנים לירושלים יתרון מול מרבית יריבותיה. בעונה שעברה היה הארפר וחצי הקרינגטון, שלפעמים מבליח ולפעמים ממש לא. אז תוסיפו העונה עוד מחצית מהמתאזרח האהוב ביותר על איטודיס. ואת קאשיוס ווינסטון. שמעו, איזה פאקינג שחקן וסקורר הקאשיוס ווינסטון הזה.
השתמשתי כבר לא אחת בגאג ההוא מהפרלמנט. זה שהפניתי לקואץ' אלון. נו, במילותיו של דוקטור ג'ורג' מהספארי, יונתן אלון, עכשיו אומרים את כל האמת, גם אם זה לא נעים לנו. אתה לא דג'יקיץ'.
וזהו, נראה לי שאפשר להוציא את הגאג לגמלאות. האיש אשר על הקווים בירושלים כבר לא צריך את הביקורת המסוימת הזאת. הוא הוכיח לכולם את השינוי בגישה גם ברגע שראינו את הרישום למשחק, כי השחקנים שנרשמו להתמודדות מול הפועל תל אביב הם אלו שמייצגים את הזהות החדשה של ירושלים. שמזמן כבר לא הקבוצה הרוטנת והשורטת של הקורנליוסים. שמזמן כבר במוד של הקבוצה המוכשרת. שיכולה לקבל נקודות של יצירה מיותר משחקן אחד. וברגע שמוותרים על האתלטיות של טריפל ג'יי לטובת הסקורינג שהקטנים שלעיתים גם לא שומרים יודעים לייצר בעצמם ולעצמם, מקבלים חבורה שבחוקי ליגת העל משתווה ולעיתים עולה בכשרון הטהור.
נמרוד?!
ירושלים הגיעה מוכנה לדברים שהפועל תל אביב יודעת לעשות בשני צידי המגרש. כולל לטיפולים ההגנתיים. למשל, אם איטודיס חשב שאת הארפר אפשר לנטרל עם פלטין + זינוקים גבוהים בפיק נ' רול, אז הוא גילה שזה לא פשוט במיוחד. למשל כאן. תומר גינת יוצא חזק על הארפר, אבל אני רוצה שתסתכלו דווקא על אוסטין וויילי. בחסימה החוזרת של לוי להארפר, אוסטין יורד למטה ולוקח איתו את אוטורו. ולמה זה חשוב? כי עכשיו, בגלגול החוצה של לוי, אף שומר לא יוכל לעזור ולהגיע. אם אין חילוף, יש שלשה פנויה. נמרוד לוי קלע העונה 4 שלשות. אתמול הוסיף עוד 3. הלו נמרוד. נמרוד?! (0:39)
היא גם חשבה שהגיעה מוכנה לדברים נוספים, ברמת תצורות הרכב. כאשר עבר איטודיס להרכב שני הגבוהים שלו, כלומר אוטורו ומוטלי, אלון הגיב מיידית והלך סופר נמוך, גם עם לאמב ב-4 וגם עם הארפר-ווינסטון-קרינגטון בחוץ. וחטף, כי זה בדיוק ההרכב שייצר את הריצה של המארחת, שהובילה ליתרון דו ספרתי. זאת חמישיה שירושלים לא ידעה לפתור. ואיזה קטע: זאת חמישיה שאיטודיס שכח או נמנע מלהשתמש בה בהמשך המשחק, כך שלעולם לא נדע מה היה קורה אילו.
מפלגת הישראלים
הפועל תל אביב הלכה השנה על כמות ישראלים בכירים היסטורית, כחלק בלתי נפרד מהסגל ההיסטורי שלה. יש גינת ומדר וטימור ופלטין ובלייזר ושגב וזיו ובחיי שאני לא זוכר אם עוד. ויש זרים בכירים לרוב וזרים בכלל לרוב והרבה והרבה והרבה. ועד כה, הפרויקט המגלומני למדי הוא הצלחה גדולה. סיבוב ראשון הצגה ביורוליג. ולמרות ההפסד אתמול, עד כה הצגה גם בליגה. 0 טענות. ועכשיו לטענות.
כל מי שאי פעם היה חלק מקבוצה כלשהי יודע שהשאיפה היא לתיאום. התקפי, הגנתי ובכלל. תיאום מושג דרך תרגול. כשבאימונים מתרגלים 4 חמישיות, יש שחקנים שלא מצליחים לשחק אחד עם השני. באימון. ואני לא מדבר על שחקנים שלא משחקים ביורוליג או כמעט בכלל. אני מדבר על הפאקינג אימון.
הפועל תל אביב פתחה אתמול בחמישיית הישראלים שלה. גם מדר וגם גינת וגם פלטין. ואם נדבר גלויות, מפלגת הישראלים שלה נוצחה בקלפי פעם אחר פעם. אלו לא רק נתוני הפלוס מינוס היבשים (גינת סיים את המשחק עם פלוס מינוס של 26 בצד השלילי. מדר עם מינוס 18), אלא גם הנחיתות המורגשת של טים איטודיס בכל עת שהלך לתצורה הזאת. כולל בתחילת הרבע השלישי.
ועזבו רגע יכולות. אנחנו הרי מדברים תיאום. כי ים מדר ותומר גינת משחקים האחד עם השני מזה שנים בכלל ובקיץ האחרון בפרט. מעולם, אבל מעולם לא הרגישו לי שני אלו מתואמים ומכירים פחות ומתנגשים האחד בשני יותר. בשני צידי המגרש.
תראו את הדבר הזה. ירושלים הולכת כאן להנד אוף לוי וקרינגטון, שמערב את גינת ומדר. לא יודע אם הלכו כאן על פוש אנד אנדר או על חרבנא אחרת, אבל גינת נותר צמוד ללוי וים מדר, שלא מזהה נתיב דרכו יכול לעבור, פשוט נתקע בחברו משכבר, בדרך לטיול קרינגטון אלי טבעת. מה זה? (1:01)
ותראו את הדבר הזה. הנה פיק נ' רול של שני הישראלים הבכירים, שממנו יוצאים לפיק נ' רול חוזר, יענו ריסקרין או משהו. צמד מתואם לא מתנגש האחד בשני. צמד מתואם לא מוביל ממהלך התקפי כזה למתפרצת של ירושלים כזאת, אותה מתרגם קרינגטון לדאנק. (3:07)
אבל לא רק התנגשויות. הנה המהלך הראשון של המחצית השניה. במסגרת החלטה מהבית, מערבים הגנתית את לאמב בפיק נ' רול של מדר וגינת. נחמד. גינת מתגלגל פנימה אחרי החסימה, בחסות היציאה הגבוהה של לאמב. זוסמן צמוד לבראיינט מתחת לסל ולכן לא עוזר. גינת חופשי למסירת הקפצה, אבל מדר מחכה. קרינגטון מגיע ומאתגר את הזריקה, ועכשיו כבר אין למי למסור. מתפרצת. לייאפ עם פאול קרינגטון. ככה לא נראית קבוצה מתואמת. ככה לא נראה צמד מתואם. (2:23)
והאמת? הסיטואציות כאן שונות. ים מדר, בחסות הפציעה של מיציץ', הוא כרגע שחקן יורוליג משמעותי, שעדיין לא מוצא את הקצב שלו. וזה בלט גם אתמול בשני צידי המגרש, כולל כל מיני נקודות שחטף על הראש שלו משחקנים עם ובלי כדור. הכי קרוב שהרגיש גינת אל הפרקט בליגה השניה בטיבה במשחק מול ז'לגיריס היה כשכמעט הכניסו אותו פנימה לקראת סיום הרבע הראשון. והאמת? זה לא משנה. לפחות בזירת הליגה, הפועל תל אביב חייבת את שניהם. ואת טימור. ואת פלטין. הם אמורים להיות יתרון שלה. כרגע, לפחות בראש בראש, זה לא המצב.
משבר
על פניו, התזמון כאן מושלם. אם להיכנס למשבר, ובחסות שני הפסדים ביתיים רצופים בהחלט יש כאן וריאציה של משבר, אז אין יותר טוב מאשר סוף דצמבר תחילת ינואר. משבר מהשמיים. תזמון מהשמיים. כלומר, בהנחה שהוא מאובחן נכון. האם הירידה ביכולת כאן נובעת רק מענייני שחיקה טבעיים או שמא יש כאן משהו מעבר? ונמקד את זה עוד יותר: אם בלייקני קולע את מה שהוא כעת מחטיא, האם בכלל מנהלים את הדיון הזה?
הפועל תל אביב של איטודיס היא קבוצה צפויה מאוד. ואני לא כותב את זה לגנותה. יש משהו סופר עוצמתי בקבוצה שמגיעה מול היריבה שלה עם קלפים פתוחים ומאחלת לה הצלחה. זה מי שאנחנו וזה מה שאנחנו עושים ובתכלס אין לכם שום דבר לעשות מול בראיינט או בלייקני או וואטאבר שפשוט באים ודורסים אתכם. אבל קשה להשתחרר מהתחושה שיתכן והגיעה העת לעוד שכבה של כדורסל. שהפועל תל אביב זקוקה למשהו נוסף. למשל קצב אחר ולא רק הכתבה וכדרור. למשל אלמנט תנועתי שיתווסף אל יכולות האחד על אחד. משהו שיגרום לרגע להגנה היריבה להסס, רגע לפני שהיא הולכת אל הפתרונות שכולם כבר מכירים, שכולם כבר מיישמים מול התקפה סטטית של אחד על אחד. מעניין מאוד לראות אם המסקנה הזאת מתורגמת גם ליוונית.
4 נקודות לסיום
אגרסיבי – בקושי 3 דקות אל תוך המשחק ויונתן אלון יצא בריצת אמוק אלי ספסל לאחר איבוד כדור של וויילי במסירה שנועדה לנצל יתרון מספרי. והקפיץ את סמית' ושילח את הוויילי תוך כדי תנועות ידיים וקריז בעיניים. במהלך התקופה הרעה של ירושלים, זאת שהאמת באה והולכת, אנחנו שבים ושואלים על מידת הבכירות שלו. כלומר, האם האיש בכיר דיו כדי להוביל את המועדון הזה אל אליפות ויורוליג, לאו דווקא בסדר הזה. ולפחות ברמת השליטה שלו בקבוצה הזאת, כולל היכולת שלו להיכנס באמאמא של בכיריו, דומה שאין ולא הייתה מעולם תהיה. הקבוצה הזאת שייכת ליונתן אלון.
זוסמן – שמונה ריבאונדים אתמול, כן? שמצטרפים לשבעה כאלו מול מנרסה, כן? 32 דקות של עבודה הגנתית זוסמנית להפליא, ממנה סבלו להפליא הבלייקני'ז של העולם. ובאמת של החיים, קשה כבר לדעת מה נכון ומה לא נכון לגבי האיש שלפעמים נראה שעדיף לו לפרוש ולהתבודד עם ספר באיזו חווה במונטנה ולפעמים הוא זה שעושה את ההבדל בין ירושלים של קושי לירושלים של מעלה.
בלייזר - בסיום המשחק שמעתי תאוריה לפיה אלו לא הזרים שהיה רושם איטודיס אם היה יודע מראש שבלייזר יעדר. כלומר, שוויינרייט או מלקולם היו נוטלים חלק אם היו יודעים שפורווארד ישראלי רלוונטי לא יכול לשחק. האמת? הגיוני. האמת? לא הגיוני. גם איטודיס, גם אלון, בחר ללכת או גדול בפנים או עם הסקוררים שלו בחוץ. לג'יט. ועם מעט יותר איזון בתוך המשחק עצמו, כולל בכל הנוגע לניהול החמישיות ותצורות החמישיה, אף אחד לא היה מנהל דיון רציני על הרישום של זה או זה או זה.
ביתיות – כולם נלחמים על ביתיות. כלומר, ירושלים של ליגה כבר לא, כי הרכבת כבר יצאה מהתחנה. והפועל תל אביב? יד אליהו הנוכחי רחוק מלהרגיש כמו מבצרה, ואין לי את זה ביותר עדין. וגם כשהרגיש קצת יותר, עדיין הודחה בשנה שעברה על ידי אותה הירושלים. אם כך, יכול להיות שצריכים להסיר את המבט מענייני מירוץ אחר מיקום ולהתמקד יותר במירוץ אחר היכולת לשחק כדורסל טוב בחודשים שסוגרים עונה. ומצד שני, אולי הביתיות חשובה להפועל תל אביב רק בהיבט של לא לשחק סדרה עם משחק מכריע מול היכל צהוב. כי שם, כל עוד לא יוכח אחרת, לביתיות יש משמעות.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות