תוצאות חיפוש

אין לי מושג קלוש לגבי חייו הרומנטיים של דימיטריס איטודיס, אבל אמש, במשחק הניצחון של הפועל תל אביב 88:89 על פריז בסקטבול, ראיתי אותו מתאהב בשידור חי. מתאהב בהרכב. בחמישה שחקנים. בעוד המאמן שמולו מחליף חמישיות בקצב של משחק קט סל במחוז השפלה, התקבע המאמן היווני, באירוע מיסטי, נטול הסבר הגיוני, על חמישיה שמורכבת מארבעה מחליפים ודן אוטורו, שנשארה על המגרש בלי שינוי החל מ-1:48 דקות לסיום הרבע השלישי ועד 1:37 לסיום. גם אז, החילוף היה בלית ברירה, כשאוטורו נפצע.

על פי פרסומים זרים, ממש השבוע נפתחת לה הליגה הראשונה בטיבה בעולם. היא תהיה מיוחדת, היא תהיה דרמטית, היא תהיה מלאה בישראלים, היא תהיה כזאת שלא עוזבים לרגע. נכון, אנחנו יודעים, לא כולם מתים על הכדורסל שמשוחק שם. חלקנו אוהבים הנעת כדור בהתקפה ואיכפתיות בהגנה, כאילו שאלו עדיין דברים שבאמת קורים בליגה השניה בטיבה בעולם, שלא לדבר על הליגות האירופאיות אשר מתחתיה.

כאשר נפגשו הפועל תל אביב ופריז במסגרת היורוקאפ בעונת 23/24, כולם חוץ מאנשי הפועל תל אביב חשבו שאפשר. כי מי אלה בכלל שורטס, היפי, קולין מלקולם, טייסון וורד, יאנטונן, טולי ומולי. מי אלו בכלל שיחזיקו מעמד כשבצד של פרנקו יש מנפורד, אנגולה, קאמינגס וקייל אלכסנדר? ואכן, פריז התקשתה להחזיק מעמד והסתפקה ב 114 נקודות במפגש הראשון וב 104 בלבד בשני. הרבה מאוד דברים השתנו מאז ינואר 2024. וכמה דברים לא.

קל לייצר תאוריות בדיעבד אחרי מהלכים שנגמרים לכאן או לשם. אפשר לראות בהם סממן לזה או לזה או לזה. לוני ווקר, אחד שאוהב זריקות בדרגות קושי אולימפיות, דפק סל סופר קשה בסיום המחצית הלא נכונה. סביר להניח, מן הסתם, שאותו הדבר בסיום 40 הדקות היה גורם למחוללי התאוריות ללכת הפוך. בעיני, המהלך האחרון של משחק ההפסד של מכבי תל אביב מול אולימפיאקוס כן  מלמד אותנו כמה דברים, אבל לא כאלו שהם בהכרח מקצועיים פרופר. למשל, הוא כן  מלמד אותנו על האופי או הלך הרוח של כל המעורבים, על הפרקט ומחוצה לו. מהבחינה הזאת, אפשר לראות בו סימפטום לכמה דברים שהובילו את הקבוצה הזאת עד הלום. כמה דברים שהובילו אותה להתמוטטות מביכה דווקא במשחקה הטוב ביותר העונה.

כאשר נחת לו לו"ז היורוליג, מיהרו לסמן אנשי מכבי תל אביב, אלו שכן איכפת להם מהקבוצה, את רצף המשחקים שמתחיל במחזור 4 ומסתיים במחזור 9. שישיה זאת, שכוללת חמישה משחקי סוג של בית, אמורה להיות כזאת שמגדירה את פניה של העונה הזאת: ברצלונה בית, אולימפיאקוס בית, ריאל מדריד בית, פאו חוץ, הכוכב האדום בית, מונאקו בית. אם צולחים את הארוע הזה, ניתן למצוא סיבות לחייך. הקיצר, הרצף התחיל בטרחה בואכה מגה טרחה. מה שהופך את המשחק הערב לחשוב יותר. ומפחיד יותר.

בתחילת הרבע הרביעי, באק טו באק, חזיתי בשני מהלכים עוקבים בהם הייתה מעורבת הפועל ירושלים, שגרמו לי לתהות אם מקור הבעיה הוא האינטרנט שלי בבית. כי אחרת, אני לא יודע להסביר. מה. לעזאזל. אחרי שהארפר קולע עונשין, מנרסה יוצאת קדימה עם שתי מסירות, בלי כדרור, שמגיעות הישר לסטיינברגס ששם לייאפ קל. מהלך אחר כך והפעם סל שדה של אותו ההארפר. המצלמה קצת בורחת, אז לא ברור אם היה שם כדרור או שניים בין אותן שתי מסירות של הספרדים, אבל הפעם זה נגמר בשלשה קלילה של רייס ממסירה. הפועל ירושלים יכולה להתלונן כמה שהיא רוצה על השיפוט (ובצדק) או על האירוח המביש של הספרדים (הכי בצדק שבעולם) אבל שום דבר לא מסביר מה נהיה ממנה. למה היא נראית ככה. למה היא מביכה את עצמה.

"הגיע הזמן שנשב ונדבר. הפועל ת"א יכולה להיות אימפריה שתביא הרבה שמחה ואושר לכם ולילדים שלכם. אלא שזו לא משימה לאיש אחד, אלא לכולם", כך אמר עופר ינאי במסר לאוהדים לפני הימים הנוראים. אז השיפוץ בדרייב אין עוד לא נראה באופק, והמקומיים לא נספרים בקבוצה, וסגל המיליונרים ממשיך לכבוש את אירופה - אבל אתמול, סוף סוף, ביצע המועדון האדום צעד בונה אמון ומחווה של רצון טוב כלפי הקהל. הוא אימץ את הסלוגן העתיק "לא מייצגים את ישראל".

סדרת חצי גמר היורוקאפ בין הפועל תל אביב לבין ולנסיה, בעונה שעברה, הייתה מהמרתקות שראינו. בדרמה, במתח, בסל של פוסטר, בכדורסל. ולנסיה, שנעזרה במנופי הלחץ הפוליטיים הנכונים, מצאה דרכה חזרה לליגה של הגדולים גם מבלי להגיע לגמר. וכן, איבדה כמה שחקנים משמעותיים, כולל כריס ג'ונס שגם נפצע רגע לפני גיים 3 וגם הלך אל הכסף הגדול, אבל גם צירפה ואולי חיזקה את הקו האחורי שלה, גם שימרה את הבסיס וגם – ובעיקר – את סגנון המשחק הייחודי לגמרי שלה.

שלישי ערב, קבוצות ישראליות בליגת האלופות תחת המבחנה. כשמצרפים את מכבי והפועל ביורוליג וירושלים ביורוקאפ, מקבלים מנה מכובדת של כדורסל ישראלי באירופה. חבר מכובד מאוד בצוות הדיסקו טוען ל-0/5. בואו נבדוק את זה עם שתי הנציגות שלנו ב-BCL, חולניה של פרנקו והרצליה של אורלנד.

ברצלונה שיחקה עד כה חמישה משחקים המכונים רשמיים. ניצחה שניים והפסידה שלושה. ספגה 103 מהפועל תל אביב, 96 מפאו, 93 מולנסיה (בליגה), 102 מולנסיה (ביורוליג) ו-91 מליידה. זה הרבה. כינסתי את מיטב המוחות שלמדו איתי בהקבצה ב' במתמטיקה, כדי להגיע למסקנה שממוצע הנקודות של אלו שמתקיפות נגד הקטלונים עומד על 97. היה קשה, אבל הצלחנו לחשב.

בשבוע שעבר התחלנו רשמית במלאכה . בן שרף ודני וולף נכנסו תחת זכוכית המגדלת. צמד הישראלים פגש את הפועל ירושלים למשחק אימון ראשון במסגרת ההכנה לעונה. הייתה אווירה נחמדה, היו יהודים שמחים ביציעים, והיה אחלה של פלייליסט, כולל כמה להיטים ישראלים חמים במיוחד. וכן, היה שם כדורסל. ולא, לא באמת הייתה שם יריבה. לכן, זה לא משחק שאפשר היה לבנות עליו תילי תילים של תיאוריות וניתוחים, אבל בהחלט כזה שעזר לנו לסמן ניצנים של מגמות.