מכבי תל אביב מציגה: התמוטטות

קל לייצר תאוריות בדיעבד אחרי מהלכים שנגמרים לכאן או לשם. אפשר לראות בהם סממן לזה או לזה או לזה. לוני ווקר, אחד שאוהב זריקות בדרגות קושי אולימפיות, דפק סל סופר קשה בסיום המחצית הלא נכונה. סביר להניח, מן הסתם, שאותו הדבר בסיום 40 הדקות היה גורם למחוללי התאוריות ללכת הפוך. בעיני, המהלך האחרון של משחק ההפסד של מכבי תל אביב מול אולימפיאקוס כן מלמד אותנו כמה דברים, אבל לא כאלו שהם בהכרח מקצועיים פרופר. למשל, הוא כן מלמד אותנו על האופי או הלך הרוח של כל המעורבים, על הפרקט ומחוצה לו. מהבחינה הזאת, אפשר לראות בו סימפטום לכמה דברים שהובילו את הקבוצה הזאת עד הלום. כמה דברים שהובילו אותה להתמוטטות מביכה דווקא במשחקה הטוב ביותר העונה.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:27

המהלך

בראיון סיום המשחק אשר נתן קואץ' קטש לגיל ברק, צוטט המאמן כאומר "הגענו לסיטואציה שתכננו. מן הסתם זה היה או דאוטין או ווקר עם הכדור האחרון". ו-וואלה, כבר כאן יש בעיה. בהיעדר מיקרופון בפסק הזמן האחרון, כל שנותר לנו היה לנסות ולנחש למי הולכים בהתאם להבעות הפנים של ווקר ושל דאוטין. האמת? טיפה משונה היה לראות איך קטש מעביר את הטיים אאוט כאשר מולו יושבים שלושה שחקנים ורק אליהם, כך נדמה, הוא מסתכל. אף אחד מהם הוא לא ווקר או דאוטין. ווקר ודאוטין האזינו – מהצד. קצת מוזר.

עצירה מתודית. פסקי זמן אחרונים נוטים לבלבל. במיוחד לאנשים שחיים ואוהבים את הכדורסל ה"נכון". שאוהבים את ה"תרגיל". שרוצים לראות "תנועה" או חסימות או ווסחאב. בהרבה מקרים, ההחלטה של מאמן הכדורסל בפסק הזמן האחרון, כשהכדור אצלו, מקבילה לזאת של מאמן כדורגל לפני פנדל. אתה צריך לקבוע בידיים של מי אתה רוצה לשים את הכדור, ושבת שלום. בניגוד לפנדליסט, הגו טו גאי בכדורסל לא מצופה בהכרח להבקיע בעצמו, אלא להיות זה שאמון על ההחלטה. לקרוא את הסיטואציה. אם יש זריקה – קח. אם יש עזרה – מסור. וזה, ליידי'ז אנד ג'נטלמן, אחלה תרגיל שבעולם.

בחזרה לפליי ביי פליי. אני לא יודע למי אמור היה ללכת הכדור האחרון, אבל אני כן חושב שאני יודע מי אמור היה לקבל את המסירה הראשונה. מרגע שהוחלט שווקר מכניס את הכדור ודיברתולומיאו חוסם לדאוטין, הרי שהאחרון, אולי, הוא מושא המסירה. ואם ההגנה יצאה אליו בשמירה כפולה, והיא אכן יצאה, הרי שדאוטין חוזר אל דיברתולומיאו כדי לקחת ממנו את הכדור. וזה לא קרה. ואם ייצא לכם לראות שוב את המהלך האחרון בחוזר, עזבו את הכדור. תסתכלו רק על דאוטין. על שפת הגוף שלו כשהוא עולה במעלה הפרקט נטול כדור מחד ומניד ראשו באכזבה מאידך, כשהוא עוד מקווה איכשהו שתגיע אליו מסירה, כשהוא מבין שאין סרט שיקבל את הכדור, כשהוא מבין שהלך המשחק.

כמה התקפות לפני כן, כשהכדור היה אצלו. ג'ף דאוטין ג'וניור. צילום: Djordje Kostic

והאמת? העניין הזה הוא על קטש. ולא בגלל בחירת התרגיל. מכבי תל אביב הלכה לפיק נ' רול ספרדי, שמתחיל מחסימת עומק (RAM) של סורקין לדיברתולומיאו. פעולה הגנתית מצוינת של טיילר דורסי (מה?) עיכבה טיפה את הביצוע, אבל בסופו של דבר הושג הפאנץ': לערב הגנתית את הרגליים האיטיות של מילוטינוב כשהכדור בידיים של הגו טו גאי. יותר מזה, לערב כאן גם את דורסי, עניין שאליו כיוון ואותו הדגיש קטש רק בפסק זמן שלפני. הבעיה היא שגם היוונים הבינו את זה, וחניקות של וורד מצד אחד ודורסי מצד שני אפשרו לווקר, תאורטית, רק מסירה הצידה לג'ון די או סורקין. הוא בחר בזריקה הקשה. שכמעט אבל לא נכנסה.

ולמה על קטש? כי אין או זה או זה. בטח לא כשאחד המעורבים הוא דאוטין. דאוטין הוא הרבה דברים: הוא מוכשר, הוא מלא מוטיבציה, הוא היה ביום פסיכי מבחוץ. הוא איננו אלפא. הוא לא אחד שיודע לקחת את הדברים ולהגיד לכולם לזוז. אם אתה רוצה שהוא יקבל את הכדור, אתה צריך לוודא את זה. בפסק הזמן. ברורות. לא או זה או זה. ובסוף, זה חלק מהסיפור. מכבי תל אביב כן החתימה הקיץ אלפא אחד, אחד שגם יודע וגם רוצה לקחת את הזריקה האחרונה. היא לא החתימה אף גארד כזה לצידו. מדברים הרבה על היכולות שחסרות, אבל אין שום אופי בעמדה מספר 1 של מכבי תל אביב. אני מתקן: אין שום כריזמה בעמדת הרכז של מכבי תל אביב. וכשאין את זה, הרבה יותר קל ללכת לאיבוד בפסק זמן של משחק שלם. כשאין את זה ואין הנחיה ברורה מהספסל, מה שנותר זה רק להניד את הראש.

הרבה מילים, אה? את כל זה ניתן היה לסכם ברעיון האדיר של אלעד הופמן ובביצוע האדיר לא פחות של רוברטו לנציאנו שלנו. הנה, כאן. ככה.

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_f42423c2cafc424181838720bf3efc6c/1080p/mp4/file.mp4

ההתמוטטות

אחרי פסק זמן, הגיע הכדור אל הדאוטין, שעם הזריקה הצידית והלא ממש ברורה שלו דפק עוד טריצה והעלה ל-93-81. על פניו – גיים סט אנד מאץ'. תם הטקס. שבת שלום. הסתיים לו הסיפור. בטח אחרי שאולימפיאקוס מיד מאבדת כדור. ואולי בעצם לא נגמר.

התלבטתי אם לפרק את ההתמוטטות של מכבי תל אביב ברמת הפליי ביי פליי, כי כל מהלך מהזמן שנותר החל ממצב 12 נקודות ההפרש ועד הסוף מספר סיפור קטן. במחשבה שניה, עדיף להתחיל בכמה נושאים שעלו ושלא עלו.

הראשון: הטענות של קטש כלפי שריקות. אז ככה, יש טעם מסוים בדבריו של הקואץ', ובטח בעבירה שלא הייתה ולא נבראה – שנשרקה לחובת סורקין על מילוטינוב, שהוריד ל-8 הפרש. יכול להיות גם שהיה מגע מסוים של וזנקוב בחדירה הפרועה לסל של בריסט. אולי.

השריקות הגבוליות האחרות אליהן טוען המאמן? לא גבוליות. נראה שסנטוס כן ביצע את העבירה החמישית על אותו המילוטינוב. ודאי שהייתה עבירה (מטופשת במיוחד) של דאוטין על וזנקוב שהובילה ל-3 זריקות עונשין.

השני: ניהול החילופים של מכבי. ההחלטה להישאר בלי בלאט ועם דאוטין וכו' היא החלטה סבירה לחלוטין לאור התפתחות המשחק ברבע הרביעי, כולל הזכרון הקרוב מהנצחון בדרבי. לזה צריך גם להוסיף את כושר הקליעה הירוד של בלאט על הפרקט אתמול בבלגרד. מצד שני, ומיד לאחר אותה עבירה של דאוטין על וזנקוב, קטש בוחר להוציא את הורד המותש ולעבור לסמולבול עם דיברתולומיאו.

כולם זוכרים את ההתקפה האחרונה והרעה של הצהובים, אבל בעיה לא פחות גדולה התפתחתה במהלך שלפני, כשהיוונים עדיין בפיגור ועם הכדור. פיק נ' רול דורסי + וזנקוב. אני מזכיר לכם שוב: בשלב הזה אין הורד על המגרש. הוא כבר לא שומר את ניליקינה או את דורסי או אפילו את וזנקוב. הגנתית, היוונים מערבים כאן רק את דיברתולומיאו ואת דאוטין. אף אחד מהם לא באמת יכול לשמור. והם עושים ביניהם חילוף. דיברתולומיאו מסמן עם הידיים ומבקש חילוף משולש או ששמישהו יעזור לו עם וזנקוב. ואפילו יוצא בחזרה קדימה כדי לנסות לגרום לדורסי לטעות (בעגה, אגב, סוג של פיל סוויץ'). אבל וזנקוב חופשי לגמרי ודורסי לא טועה. המסירה הכי קלה בעולם, גם בחסות נעילה סופר קלה של מילוטינוב על סורקין, שמאפשר את זה. 1 ליוונים. נגמר. כלומר עוד מעט נגמר.

הורד

בפריוויו שכתבתי לכם לפני המשחק התייחסתי לג'יילן הורד. לחשיבות שלו. לאחוזי הקליעה הנמוכים (יחסית) שלו. וגם אמש, בעיית ההחטאות ממטר המשיכה. 5/12 ל-2, בטח בטווחים מהם נלקחו הזריקות של הצרפתי, זה לא לעניין. מה שכן לעניין הוא ההופעה שלו בכל פרמטר שמעבר. עזבו רגע את הדאבל דאבל (12 + 10). הגנתית, משך חלקים משמעותיים מהמשחק, הורד סיפק סחורה שלא ראינו ממנו מזמן.

כחלק מתכנית משחק מדויקת, ערבב קטש את הקלפים ההגנתיים. בריסט לקח את וזנקוב. הורד שמר על גארד. הוא פירק את ניליקינה, הוא הקשה על דורסי, הוא אפילו ריסק קצת את סייבן לי (והוריד את הבטחון של לרנזקיס). הוא היה לא פחות מעצום. מצד שני, הוא היה חלק בכיר מההתמוטטות הצהובה.

לא פחות מעצום וחלק מההתמוטטות, ג'יילן הורד. צילום: Djordje Kostic

תמכרו?

טרם תחילתו של המשחק, קיבלו מי מאוהדי מכבי תל אביב בוסט של שמחה כאשר קראו את הידיעה של אפרת עמרובן על המכירה האפשרית של מניות משפחת פדרמן לטובת הטייקון היהודי התורן. האוהד הצהוב, שמחפש את האשם משך שנים רבות, ונע בין אחריות המאמן לבין ניקולה וויצ'יץ' לבין אבי אבן וכו וגו ודו, די התקבע בשנים האחרונות על מי כאן אחראי באמת: הבעלים בכלל ומיליציה ספציפית מהם בפרט. היי, זה אפילו היה השיר הזוכה בג'ובהפקטור שלנו במסגרת שוט מודל 2025. לכו לראות או להאזין. הצגה.

אפשר לגמרי להבין את האוהדים המתוסכלים, למרות שבינינו? לא בטוח שהחיצים שלהם מכוונים ומכווננים בדיוק למקום המדויק הנכון. בכל מקרה, ואני כותב את זה בעדינות, לא בטוח בכלל שהדבר הזה רלוונטי.

עזבו אותי. תקשיבו לבוזוקי-אהרלוס.

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_f36045763e8b49d29f6a1a1b941e51b4/1080p/mp4/file.mp4

3 נקודות לסיום

1. וואלאק, לא פייר? באמת שמכבי תל אביב שיחקה טוב משך מרבית דקות המשחק. היא התקיפה נהדר את מילוטינוב בכלל ואת הפתרון ההגנתי איתו (פלאט) בפרט. היא שוב קיבלה דקות מצוינות של סנטוס. ודאוטין זה בכלל תופעה שאנחנו עוד מנסים לפענח. היא שיחקה מספיק טוב, מול הקבוצה הסופר חסרה הזאת של היוונים, כדי לנצח. היא גם עשתה את כל הטעויות האפשרויות, שמנעו ממנה את הנצחון.

2. קטש – כשחוטפים טרחה כמו זאת של ברצלונה, זה על המאמן. כשמתמוטטים ככה, כמו מול אולימפיאקוס, זה על המאמן. כל דבר רע, האמת, הוא על המאמן. ככה זה.  באופן אישי, אני פחות מתרגש מאובדן ההפרש. קורה לכולם. מה שכן, יש כאן כמה דפוסים שחוזרים על עצמם ולא רק מהעונה הזאת, כשמגיעים למשחקים צמודים. האם אנחנו מצויים בדמדומי קדנציה ב' של עודד קטש במכבי תל אביב? הפתרון לשאלה הזאת נעוץ בשני משתנים: 1. גם אם היא חושבת כך, והיא לא, האם למכבי תל אביב הזאת יש כסף למהלך? 2. אם הוא חושב כך, ואני בטוח שכן, האם יש לעודד קטש אלטרנטיבה שהולמת את הכישורים והציפיות שלו מחוץ ליד אליהו הישן? לא בטוח. אם כך, מה שהיה הוא שיהיה.

3. נגמר? עם או בלי חיזוק, עם או בלי שינוי אחר, מכבי תל אביב מתקרבת לנקודת האל חזור בעונה הזאת. התחנה הבאה היא ריאל מדריד בית. אח"כ פאו חוץ. אח"כ הכוכב האדום ומונאקו בבית. הצהובים צריכים 2 נצחונות מ-4 כדי להחזיק עצמם איכשהו עם הראש מעל למים. אחרת זה מאזן 1-8 אחרי 9 מחזורים, וסוף הסיפור כבר בתחילת נובמבר.

הסיוט עדיין לא נגמר. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.