שביתה ותוצאה

"לא יודע, אני רק רוצה לשחק כדורסל". היה שם גם איזה מלמול שהוא לא יודע אם הוא אמור לצאת מרוצה או מאוכזב, אבל כך ענה רז אדם לשאלת המראיינת במחצית המשחק של מכבי תל אביב נגד גליל עליון. נו, מה אתם אומרים? הוא באמת לא ידע מה להגיד? רז אדם - אחד השחקנים שלא עוצרים כשיש מיקרופון מולם - עמד שם כמו שה תמים, ונראה בעיקר מבולבל.

האזינו להופמן מקריא את הטור6 דק׳

עכשיו, שלא תטעו: אין לי הרבה טענות אליו. הוא ושאר השחקנים ישמרו על שתיקה. הם לא יגידו מה הם באמת חושבים - לא על עסקני הליגה שאחראים על המשכורות שלהם, ולא על ארגון השחקנים שבצורה ישרה או עקומה (מאוד עקומה), אחראי עליהן גם כן.

וככה נשארנו אנחנו - ציבור חובבי הכדורסל שלא קשור לעסקונה ולא משחק על הפרקט, עם סימני שאלה ענקיים על מה באמת הייתה השביתה הזאת. ואתם יודעים מה? גם על איך בדיוק היא הסתיימה, מה ההסכם הזה בכלל אומר, ומי לעזאזל יישב ב"וועדת ההמצאה" הזו שהכניסו לנו עכשיו.

סתם. פשוט סתם.

טוב, בעצם לא סתם. זה הכל עניין של כסף, וכסף כידוע, זה אף פעם לא סתם.

באותו ראיון מחצית, אגב, לוח התוצאות הראה 60-31 לזכות מכבי תל אביב. והמשחק הזה, שנכון, הוא קלישאת קרב הקצוות, הוכיח בדיוק כמה הדיבורים האלו מכל הצדדים, כאילו "טובת הכדורסל הישראלי" היא זו שעומדת לנגד עיניהם, הם בולשיט אחד גדול.

והנה למה זה לא סתם: קבוצות רוצות לחסוך, וזה בכלל לא משנה מה הדרכון של השחקן שהן רוצות לחסוך עליו. מהצד השני, השחקן, בין אם קוראים לו ישראל ישראלי או ג'ון אמריקאי, רוצה למקסם את ההכנסה שלו. זה הכל. מעין שיווי משקל כלכלי, הגיוני וקר, שקורה בכל מקום בעולם. אני יודע שזה לא יקרה אבל בא לי ששני הצדדים פשוט יגידו את זה ויהיה אפשר לנקות את זה מהשולחן. אחרי זה ימשיכו למה שחשוב באמת - הכדורסל הישראלי.

שעתיים אחרי השיט-שואו המפואר במשחק בין הפועל תל אביב להרצליה, הושג הסכם. עדיין לא ברור למי בדיוק רעדו הרגליים שגרמו לפשרה הזו להגיע כל כך מהר, אבל מה שבטוח זה שהפשרה שהושגה לא באמת משנה את מעמדו של הכדורסלן המקומי. והאמת? אין בזה ממש צורך. רוצים לדעת למה אין צורך? מכבי תל אביב ניצחה אתמול את גליל עליון ב-57 הפרש, והסגלים של שתי הקבוצות מספרים את כל הסיפור: המעמד של הכדורסלן הישראלי בכלל לא מעניין פה אף אחד.

קבוצה עם תקציב זעום כמו גליל, שנגיד ותישאר בליגה, בוודאי תלך בשנה הבאה על מתווה של ארבעה זרים רשומים בטופס כדי לזכות במענק הנכסף של ה-2.2 מיליון שקלים. אבל האם אותה גליל תביא בכסף הזה שני זרים איכותיים באמת? שום סיכוי. היא תבנה לרוחב ותנסה לפגוע בזרים זולים - בדיוק כמו אלה שיש לה היום. ובישראלים היא תבנה, חכו לזה... בדיוק כפי שהיא בנתה השנה: חבר'ה בגילאי הביניים, תוך תקווה שעונת שיא של שחר עמיר (או מישהו בסגנון שלו) תספיק כדי להשאיר אותה בליגה.

ומה עם מכבי תל אביב? אתם באמת חושבים שהם ילכו על המענק הזה? ברור שלא. הם ירשמו גם 100 זרים אם רק יאפשרו להם, כי מבחינתם הקנס (בתוספת איבוד המענק) הוא קמצוץ בתקציב. מדובר בקבוצה עם תקציב גדול פי עשרה מזה של גליל, ושם, יש ישראלים שמקבלים דקות משמעותיות אפילו ביורוליג. למה זה קורה? כי עודד קטש כזה ציוני גדול? יכול להיות, אבל בשורה התחתונה מאמן רוצה לנצח, והוא פשוט יעשה את המקסימום שהוא יכול תחת המגבלות והסגל שיש לו. ובלי ספק בגזרתם של הישראלים, יש לו.

ההסכם הזה - שלא באמת ברור מה הוא, רק צפוי להעמיק את הפערים בליגה. קבוצה עם תקציב של 10 מיליון שקלים שתלך על 4 זרים, תישאר גם אחרי המענק עם תקציב של 10 מיליון שקלים ו-4 זרים. בעלי הבית פשוט יורידו את הכסף מהוצאות אחרות או יסגרו חובות, והפער מהגדולות וגם מדרג הביניים רק ילך ויגדל. עם מענק או בלי מענק קבוצות יצטרכו פה להתחרות וזה ממש לא מה שקרה במשחק.

איך בכלל נראה המשחק הזה, אם אפשר לקרוא למה שהלך שם על הפרקט "משחק"? וויל ריימן, ישראלי, שובר שיא קריירה עם 24 נקודות; אורן סהר, ישראלי וצעיר, שובר שיא קריירה עם 22 נקודות. 46 נקודות קלעו רק שני השחקנים האלה ביחד, לעומת 51 נקודות בלבד של כל גליל עליון.

גליל ניסו לשמור אזורית? מכבי הזיזה יפה את הכדור וקלעה שלשה. עברו לאישית? מכבי שוב הניעה את הכדור יפה וקלעה שלשה. אחלה שביתה. עשתה את העבודה.

לאן הולכים מכאן?

יש עוד עונה לסיים. מחכה לנו פלייאוף טוב: כל הגדולות מרגישות שהן חייבות אליפות כדי לכפר על האכזבות וחוסר ההישיגיות באירופה, ובמקביל, גם מאבקי התחתית הולכים לספק פלייאוף תחתון מעניין במיוחד. אבל ברמת המאקרו? משהו עמוק מאוד נסדק השבוע בין הקהל הרחב לשחקן הישראלי.

הבעיה הגדולה היא שהסדק הזה נפער בדיוק כשהענף כולו נמצא בשפל רציני. היציעים ריקים - תופעה שהתחילה עוד לפני המלחמה והחמירה אחריה. שעות המשחקים נקבעות במועדים נוראיים שלא מתחשבים באף אוהד שמחזיק במשרה מלאה או רוצה להביא את הילדים שלו למגרש. ובזמן שכל זה קורס, במנהלת הליגה עסוקים בעיקר בלסגור חשבון אישי עם ניר אלון.

אלון כמובן אשם בחלק מהמצב, אבל הניסיון לזרוק עליו את כל האשמה הוא פתטי. המצב העלוב אליו הגיע הענף שאנחנו כל כך אוהבים רשום על שמם של אנשי המנהלת בדיוק כפי שהוא רשום על שמו של ארגון השחקנים ועל השחקנים עצמם.

ניר אלון, יו״ר הארגון נגד השחקנים
תראה מה עשית! https://t.co/MoRtcXQlEb

— Winner League (@WinnerLeague) May 16, 2026

הוועדה שתקום בקיץ צריכה להפסיק לחשוב רק על "השחקן הישראלי" במובן הצר, אלא על מצב הכדורסל בכלל. חלק מהפתרון יהיה, כמובן, איך ממקסמים את היכולות ואת הנוכחות של השחקן המקומי וכך מחברים מחדש את הקהל - אבל זו צריכה להיות הדרך, לא המטרה עצמה. יש לנו פה פוטנציאל אדיר: סיכוי ריאלי לשלוש קבוצות ביורוליג, כולן עם תקציבים מצוינים, לצד מועדונים כמו הרצליה, חולון והפועל העמק עם תקציבים לא מבוטלים משל עצמם, ואפילו נס ציונה שרוצה לשחק ביורוקאפ. יש לנו הזדמנות היסטורית לראות את מלוא הפוטנציאל שיש לכדורסל הישראלי להציע.

איך זה ייגמר? בסוף כנראה יסגר משהו בסגנון של "יהיה בסדר", והבעיות האמיתיות יידחו לקיץ הבא. כנראה שאכתוב עוד טור כזה בדיוק בעוד שנה. אולי לא? ננסה להישאר אופטימיים.