מי שכאן ומי שפחות

אין דבר שאני שונא יותר מהמשפט: "מה אתם עושים?! שחקו פנימה!" המשפט הזה נזרק לחלל האוויר בדרך כלל כשיש לקבוצה אחת יתרון מהותי בצבע, אבל היא מתפתה לזרוק לשלוש או ללכת לבידודים לא יעילים. האמת היא שרק לעיתים רחוקות המשפט הזה נכון בצורה פשוטה כל כך. לרוב, מי שצועק אותו מתעלם לחלוטין מהקבוצה השנייה; כאילו שהיא לא קיימת, וכאילו המאמן והשחקנים שלה לא יודעים שזה בדיוק מה שהיריבה צריכה לעשות.

האזינו להופמן מקריא את הטור9 דק׳

חשוב לזכור: יש יריב על המגרש, הוא בא עם טקטיקה. יש, לאותו יריב גם "קומון סנס" והוא יעשה מה שצריך כדי לבטל את היתרון הזה.

אבל, יש פעמים שזה באמת ככה פשוט: שחקו פנימה ותראו ישועות. במקרה של הפועל תל אביב מול העמק, זה בדיוק מה שהביא לה את הניצחון. זה אמנם לקח לקבוצה של איטודיס 3 רבעים להבין אבל ברבע האחרון, אני לא חושב שהיתה התקפה אחת שלא התחילה ולרוב גם נגמרה עם כדור פנימה לגבוהים של הפועל ת"א.

גם כשהכדורים לא נכנסו לאודיאסי או למוטלי, המהלך המשמעותי ביותר היה פוסט-אפ של רנדולף שהסתיים בסל ועבירה חמישית של ניב משגב. בשלוש הדקות שנותרו, העמק אמנם גירדה חמש נקודות, אבל בלי הרכז שלה היא איבדה שלושה כדורים ובעיקר איבדה ניצחון חשוב, כזה שיכול היה להחזיר לה מעט מהביטחון שנראה שאבד מאז החזרה מהמלחמה.

המשחק התחלק לשניים: ברבע הראשון והשלישי העמק שלטה לחלוטין, בעוד השני והרביעי היו של הפועל ת"א. אבל איך הגענו למצב הזה בכלל? העמק קבוצה מצויינת ואחת מקבוצות ההגנה הכי טובות שיש לליגה שלנו להציע ועדיין מקבוצה שנתנה אחלה סדרה מול ריאל מדריד, שהתסיימה לה רק לפני כמה ימים, ציפיתי ליותר.

במקום לתת הצהרה בומבסטית, כזאת שאומרת "נגמר המסע האירופי, עכשיו באים לקחת אליפות". נשארה הפועל תל אביב ללא גארדים זרים יוצרים. איך זה בכלל יכול להיות? הרי יש להם את ברייאנט, שחקן חמישיית העונה ביורוליג - לא פה. יש להם את בלייקני, סקורר על - לא פה. מה עם ג'ונס? גם הוא, לא פה. טוב, יש להם את מיצ'יץ' - בעצם גם שהוא פה הוא לא פה. בעיה. שי, מה אתה אומר על זה?

אני לא יודע מהי הסיטואציה עם הזרים של הפועל תל אביב שטרם חזרו. לא יודע מה הסיכום איתם. לא יודע מתי ואם הם באים. כן יודע שאתקשה להאמין לכל גרסה שתינתן בעניין הזה. כמו המכבי תל אביב על סטרואידים שהיא, הפכה הפועל תל אביב המסוימת הזאת למועדון שחרט על דגלו את הבוז לכדורסל המקומי. ורק חסרה איזו אמירה על חוסר היכולת לפתח כדורסל מול נס ציונה. אין סרט שזה לא מחלחל לשדרת השחקנים. ברמת הניהול, מעניין לדעת עד כמה הפועל תל אביב באמת מתאמצת לשכנע. ואיך. ואת מי. ברמת הכדורסל, כל עוד לא נוחת כאן הקו האחורי הזר הבכיר, בטח ביום שאחרי פציעת בלייקני, הפועל תל אביב היא אמנם העשירה, העמוקה והרחבה בתאוריה, אבל האנדרדוגית לקחת אליפות בפועל.

אז כמו שאמרנו, אין גארדים יוצרים, העובדה שהשחקנים שהיו הכי טובים בגארדים של הפועל ת"א הם טימור ורנדלוף בתוספת הגנה וטירוף של פלטין די מסבירות את המצב שנקלעה אליו הפועל ת"א. למזלה היא הלכה פנימה רבע אחרון, וקיבלה בחזרה 12 נקודות ממוטלי ו-26 במשחק כולו. 

העמק פספסה פה הזדמנות, אבל לא בטוח שזה כזה נורא. בגדול, אסור לעשות את החישובים האלה, ועדיין, אם אני אברהמי, אני מחזיק במקום הרביעי חזק חזק ומקווה לפגוש את הרצליה. מה הם צריכים את חולון וה"ראן-אנד-גאן" שלה על הראש? מעניין אם הוא חשב על זה; אם הייתי צריך להמר, ומכיוון שאני מכיר אותו, הוא בטוח חשב על זה.

מכבי ראשון לציון, שהגיעה למשחק בכושר נהדר, ייצרה מומנטום מרשים ואפילו הצליחה להוביל ולהלחיץ מעט את יושבי הארנה. אבל עם כל הכבוד ללחץ שראשון הצליחה לייצר, לירושלים יש את ג'ארד הארפר; מדובר באחד הקלוז'רים הגדולים בכדורסל הישראלי, ולטעמי גם באירופה. הארפר הסתפק ב-4 נקודות ו-3 אסיסטים בלבד ברבע האחרון, אבל כולם הגיעו בדיוק ברגעים שהכי היו צריכים אותם.

בזכותו, ההפרש בסיום נראה קצת יותר גבוה מאיך שהמשחק הרגיש באמת. ראשון יכולה לצאת מהמשחק הזה מרוצה או מאוכזבת, ולקפלן מגיעות כל המילים החמות שאמרתי עליו לפני שבוע (אחרי הניצחון העשירי של ראשון והתשיעי תחתיו), אבל בואו נתמקד בשני השחקנים הכי מעניינים של ירושלים הערב, ואולי גם להמשך העונה כולה.

נמרוד לוי הוא סיפור מעניין. אני, אתם ובעצם כל אחד יכולים ללרלר על היכולות שלו: האם הוא קולע או לא? האם הוא אגרסיבי מתי שצריך או פשוט מכסח ללא הכרה? האם הוא מסוגל להוריד כדור לרצפה, או שבכלל מדובר בשחקן חסר כישרון שנשען על האורך והמוביליות שלו? דבר אחד בטוח, בכל משחק, ולא משנה אם זה ביורוקאפ או משחק ליגה נגד מכבי ראשון, לוי ישחק אותו דבר, לטוב ולרע.

זה כמובן יתרון עצום כשאתה צריך שחקנים ללא רגליים רועדות, אך זה עלול להתגלות כחיסרון מטורף כשנדרשים ריכוז ואחריות. והנה, במשחק הזה, ירושלים היתה צריכה את חוסר הפחד. לוי החטיא פעמיים כחלק מרצף החטאות של ירושלים, המומנטום עם ראשון, ויש כבר רחש בחש באוויר על עוד הפסד ביתי מפתיע.

אז מה הוא עושה? הוא פשוט זורק. הוא קלע שלשה ששינתה את המומנטום, ממנה ירושלים לא הסתכלה אחורה. לטוב או לרע, בכל משחק ובכל מהלך מחדש, ככה, בלי פחד. עד הסיום הוא הספיק לקלוע עוד אחת, וסיים עם 5/8 מהשלוש, 20 נקודות ו-8 ריבאונדים.

ירושלים, עם הסגל הנוכחי ובהנחה שמובלי לא חוזר, חייבת לקבל תפוקה משמעותית מעמדה מספר 4. ההרכבים שכוללים סנטר (סקאפינצב או ווילי) לצד סמית' ב-4 מקשים מאוד על הריווח בהתקפה, מה שהופך את החיים של שלישיית הגארדים לקשים ביותר.

לאמב לא איתנו כל העונה וחנוכי שהגיע לפני המלחמה עדיין פריך מנטלית, כך שנשאר רק לוי להשתלט על העמדה. בימים שהקליעה שלו נכנסת, זה בדיוק הפתרון לחוסר הריווח שחווים הגארדים. אם ירושלים רוצה לסיים את העונה עם תואר, היא חייבת לקבל תפוקה מהעמדה הזו, והיחיד שנשאר שם עומד הוא נמרוד לוי. יתרון או חיסרון? נראה בפלייאוף.

השחקן המעניין השני הוא הרכש הטרי, אקסבייר סניד - המחליף של טריפל ג'יי. זה משפט פסיכי להגיד, אז בואו נגיד אותו שוב: סניד הוא המחליף של טריפל ג'יי. סניד הוא הסמול פורוורד הזה עם הכינוי המגניב מהאמריקאית הכדורסלנית המדוברת: ״D&3״, שזה אומר שהוא טריפל ג'יי, רק עם כישרון התקפי. מדובר בשדרוג של ירושלים, וכמו שכבר ציינו - נכון להיום כשאין את מובלי, ולאמב ממשיך להיות ה"כבש" שהוא היה כל העונה (היי, בדיחת אבא על שמות), העמדה הזאת שלו וזהו.

סניד, נכון לעכשיו ובשני משחקים בלבד, נכנס מעולה לתפקיד. מדובר, למי ששכח, בסקורר שבשנה שעברה בהרצליה הספיק ב-12 משחקים לזרוק 85 פעמים ל-2 נקודות ועוד 84 ל-3. מצפון אין פה. אבל יכול להיות שבקבוצה כמו ירושלים - וזו לגמרי אמת לשעתה - סניד הבין את התפקיד.

כמו חניך תורן בטירונות, הוא לא שואל שאלות ולא "משליך בסיטונאות", אלא לוקח זריקות סולידיות בלבד. אני די בטוח שזה בדיוק מה שיונתן אלון מצפה ממנו; אם לומר את האמת, אני לא חושב שיש בסגל הזה מקום לעוד שחקן של 12-15 זריקות למשחק. לכן, כרגע לא מדובר רק בחניך תורן - מדובר בחניך מצטיין. 8 נקודות עם 6 זריקות בלבד, 4 ריבאונדים ופלוס מינוס הכי גבוה בירושלים. חניך מצטיין. בינתיים.

אסיים במכבי ראשון לציון. עם 10 ניצחונות בכיס, זה אמור להספיק לה במינימום למקום השמיני. עד סוף העונה הסדירה חוץ מהפועל תל אביב היא תשחק מול גליל עליון ורעננה. היא אמנם לא יכולה לעבור את חולון, אבל לסיים את העונה הסדירה במקום השביעי ייחשב מבחינתה להצלחה אדירה. אני חייב לתת שוב את הכבוד המגיע לגיא קפלן. להגיע לפלייאוף עם מכבי ראשון, במיוחד אחרי איך שהיא פתחה את העונה - זה מרשים.

אם תסתכלו בטורים קודמים שלי שסיקרו את גליל עליון, תוכלו למצוא ביקורת די נוקבת על בחירת הסגל של הקבוצה. הייתי מאוד עקבי עם הקו הזה השנה: לא חשבתי ששלישיית גארדים המורכבת מרז אדם, שחר עמיר ויובל שניידרמן מסוגלת להשאיר קבוצה בליגה.

אבל מאז שהליגה חזרה מהמלחמה, גליל עליון עומדת על מאזן של שלושה ניצחונות מול שני הפסדים, כשבשבוע שעבר הגיע משחק השיא של אותה שלישייה מושמצת; תצוגה שכללה 66 נקודות שהתחלקו שווה בשווה בין כל אחד מהישראלים האלה.

באתי מוכן למשחק הזה כדי להכות על חטא. הנה המשחק שבו יראו לי כמה אין לי מושג, שבו אוכל לפרגן להם ואפילו להגיד: "טעיתי". טוב, דבר אחד בטוח – לא צדקתי במאה אחוז; כרגע, לפי המאזן של הגליל, החבורה של עידן אבשלום לגמרי יכולה להישאר בליגה. האמת היא שזה יהיה אחלה הישג אם הם יצליחו להישאר, אבל עדיין, קריית אתא, עם ניצחון גדול בשישי, מאוד סיבכה אותם. נראה שמי שתצטרף לרעננה בליגה הלאומית תהיה ככל הנראה גליל עליון או נתניה.

למשחק הזה חולון הגיעה סוף סוף עם סגל מלא: חמישה זרים בריאים פלוס ארבעת הישראלים, שבתוכם נמצא "סותם החורים" הכי גדול בארץ - ליאור קררה. כמה קרוניץ' חיכה לרגע הזה, שבו לא יצטרך לקרוע את טיילור ויוכל לחלק בצורה נורמלית יותר את הדקות בין כל שחקניו הבכירים. קררה הוא לגמרי אחד שנותן פתרונות לעמדות 3, 4 וגם 5 לעת מצוא, וזה היה משחק סופר נוח כדי להכניס אותו לעניינים.

היה כאילו משחק, והוא נגמר ממש בהתחלה כשכבר ברבע השני חולון הובילה ב-38 הפרש!!! גליל ניסתה לעשות קולות של קאמבק, והאמת היא שחולון ממש ניסתה לעזור, אבל יש גבול: לא חוזרים מהפרש כזה, וההבדלים בין הקבוצות הם שמיים וארץ. בשלב מסוים, ממש בתחילת המשחק, כבר כתבתי לעצמי ש"גליל טובים וכישרוניים אבל מאבדים מלא" שזה בעצם אומר שהם לא טובים ולא כישרוניים. גליל איבדה 19 פעמים, וגם זה בחסד, כי לכל איבוד היה משקל סגולי עצום - זה תמיד נגמר בלייאפ או בשלשה בצד השני. שניידרמן איבד 7 פעמים ורז אדם הוסיף 4. לא עדיף כבר לתת לטוני דאגלס כמה דקות? כמו שאומר ברלד הגדול ב"בובה של לילה": "הוא כבר פה".

חולון מצדה קצת הלחיצה את עצמה בחצי השני, אבל לא נראה לי שבאמת היה פה סיכוי למהפך. הסגל נראה מאוזן, ואומרים שעוד זר בדרך. היום היא קיבלה את ג'ורדן רייט הנפלא עם 30 נקודות ואחוזים טובים, שחיפו על גרין ג'וניור – שנראה כאילו נשאר במרכז עם 1 מ-11 מהשלוש. מבחינת קרוניץ', שימשיך לזרוק, בדיוק בשביל זה הוא שם. חולון עם ניצחון קל ופניה לפלייאוף, כשהיא תסיים במקום ה-6 ב-90 אחוזים. גליל, כאמור, תמשיך להיאבק נגד הירידה.

משפט על נס ציונה - ניצחון גדול שמשאיר אותם במאבק על הזכות להפסיד למכבי תל אביב בפלייאוף.

משפט על באר שבע - הפסד גרוע, אבל גם היא עדיין במאבק על הזכות להפסיד למכבי תל אביב בפלייאוף.