לא טוב, אבל שלנו
צילום: נועם מושקוביץ', באדיבות ליגת ווינר סל
הקישור הועתקשחקנים עייפים, בלאגן כללי, כדורסל שלפעמים הוא סיוט לצפייה ויציעים ריקים - הליגה חזרה, ואיתה הצרות הישנות כפול הבעייתיות של ליגה שנקטעה בשיאה. מול העיניים שלי רצו ביום ראשון משהו כמו 15 אלף שחקנים חדשים, בלי הגזמה, בין היתר ראיתי גם איזה 170-175 איבודים, וזה רק אלו שהיו נראים הגיוניים. בקיצור, ראיתי את גביע ווינר. זו חזרה קשה, אבל בנסיבות האלו היא מובנת מאליה. אני בטוח שזה ישתפר, ועל הדרך אולי נגלה כמה זרים מעניינים ואולי אפילו ישראלים עם פוטנציאל. כדורסל ממש, יהיה לי קשה להכניס פה אבל לא נורא, איך אומרים אצלנו? אבא אוהב, נהוראי, אבא אוהב.
הפועל ב"ש - הפועל חולון 86 - 96
כמו בכל משחק שאכתוב עליו בטור, צריך להתחיל באלה שלא כאן. הפועל חולון של היום היא קבוצה חדשה לגמרי. לא נשאר זכר לזרים שפתחו את העונה תחת דני פרנקו. טיילור הצטרף עכשיו, סאנוגו וגרין ג'וניור היו פה לפני המלחמה וזהו. אין פליי-אין שיסכן אותה בפגרה מוקדמת ובכלל המקום ה-6 נראה מובטח אז בחולון בחרו לא להביא זרים נוספים. אחרי רכבת הזרים שלא הצליחה להוכיח את עצמה, זו החלטה מובנת, לפחות מהזווית שלי.
ומה עם באר שבע? אם בחולון הזרים שעזבו היו אכזבה מקצועית, בבירת הנגב מדובר בשינוי שמשנה את פני הקבוצה. דמפס עוד כאן, אבל האובדן של אלבי ואנג'ל הוא מכה אנושה לקבוצה שקיוותה להשתחל לפלייאוף. אה, רגע, נזכרתי - אין פליי-אין. מצד שני, כשמסתכלים על הטבלה, נראה שהסכנה לא באמת קיימת. ראשון, אתא ונס ציונה צריכות לדאוג הרבה יותר לתחתית מאשר לחלום על הפלייאוף. בכל מקרה, בלי העוגנים שעזבו, לבאר שבע יהיה קשה מאוד לנצח משחקים, בטח בסדרה נגד אחת התל-אביביות. אבל כל זה חזון למועד - לבאר שבע נותרו עוד שמונה משחקים עד סוף העונה הסדירה.
אני כותב כאן כל השנה על הכדורסל ההתקפי של רמי הדר, ואם הייתי חייב לסכם אותו במילה אחת, הייתי בוחר ב"פנימה". הדר נוטה להכניס את הכדור פנימה בכל הזדמנות - בין אם יש לו יתרון פיזי כמו שהיה עם אנג'ל ואלבי, אה, רגע, הם כבר לא פה, ובין אם אין לו - כמו במקרה של ביקרסטאף. מי שנהנה מהשיטה הזו, לפחות ביום ראשון, היה סם איוריו. המתאזרח של באר שבע סיפק תצוגה מצוינת עם שיא קריירה של 20 נקודות, כשהוא מבלה את הרבע הראשון בנעילות אגרסיביות על כל שומר חולוני בדרך ל-11 נקודות מהירות ושליטה מוחלטת בצבע.
מעבר לזה, לבאר שבע לא היה יותר מדי מה להציע. את הרוח והמלחמה אי אפשר לקחת לשחקנים של רמי הדר, אבל הכדורסל עצמו נראה רע, והקבוצה רדפה אחרי חולון לאורך כל המחצית הראשונה. אותה אגרסיביות היא גם זו ששלחה את חולון ליתרון להפסקה. באר שבע, כהרגלה יש לומר, פיצצה בלי חשבון ושלחה את חולוניה ל-13/15 מהקו רק במחצית הראשונה, ולאו דווקא מעבירות שמנעו סל בטוח. הנתונים האלו מסבירים היטב את היתרון של חולון: למרות שבאר שבע מסרה יותר אסיסטים ולקחה 8 ריבאונדים יותר (חולון סיימה את המחצית עם אפס ריבאונדים בהתקפה), היא לא הצליחה לתרגם את השליטה בנתוני ההאסל ליתרון.
הרבע השלישי היה מאוד דומה למחצית הראשונה: המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, אבל חולון הצליחה לעשות קצת יותר ממה שהיא רצתה - לרוץ. אין טעם להסתבך בהתקפה עומדת מול ההגנה האגרסיבית של באר שבע. טיילור וגרין ג'וניור שילבו כוחות ל-16 נקודות, חולון קלעה כמה שלשות במעבר, ושוב ניצחה את הרבע בדרך ליתרון סולידי.
הרבע המכריע היה שייך לאיש אחד - המצטיין של המשחק, קפטן חולון נתנאל ארצי. הוא פתח את הרבע עם 16 נקודות וסיים עם 28. ארצי היה מחויב כל הערב, ובנוסף לנקודות הוא אסף 8 ריבאונדים, 4 מהם בהתקפה, שהעניקו לחולון אוויר לנשימה ברגעים שבאר שבע עשתה קולות של קאמבק.
אחלה ארצי. אהבתי מאוד לראות אותו בוכה אחרי סל ניצחון, ואני אוהב אותו עוד יותר אחרי הראיון בסיום, כשבחר לפרגן לסאנוגו. הסנטר חתם בדיוק לעוד שנתיים בצהוב-סגול, למרות שהוא לא רשם מספרים מרשימים על הלוח, ארצי ידע להעריך את המאמץ והאנרגיה שהביא. מענטש, קפטן.
הפועל העמק - גליל עליון 66:96
הפועל עמק מובילה את הליגה בספיגת נקודות למשחק. היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה, עם ממוצע של קצת יותר מ-75 נקודות לספיגה. גליל עליון, מנגד, היא קבוצת ההתקפה הכי גרועה שיש לליגה הזו להציע. אם מחברים את שני הנתונים האלה יחד, רק תוצאה אחת הגיונית. הרבה הפרש להעמק. בואו ניזכר במחזור הראשון, גליל אז ניצחה את ה"אברהמי בויז". זכרתם? גם אני לא.
בגליל, קנדי ואלג'יקי כבר לא פה, ובדיוק כמו ברוב קבוצות התחתית, מדובר בחצי קבוצה. גליל עליון בחרה השנה במודע ללכת עם רז אדם ויובל שניידרמן כרכזים, כשטוני דאגלס קשישא, הגיע כדי לתת יד. ברור שזה לא כוחות מול העמק, אבל מדובר פשוט בקבוצה הכי חלשה בליגה. כבר אמרתי את דעתי על הבחירה ברכזים האלה להוביל את הקבוצה; כואב לי לכתוב את זה על חבר'ה ישראלים, אבל זה פשוט פחות מתאים לרמות האלה. רז אדם בהחלט שייך, אבל לא בעמדה מספר אחת, ושניידרמן - לטעמי לא הוכיח את עצמו מספיק.
אני מקווה מאוד שיצליחו לארח שם בבית כדי להפיח תקווה לפלייאוף התחתון, כי לראות את מלמד ולנג'יוויין נאבקים שבוע אחר שבוע בסנטרים לגיטימיים, יהיה לחבר'ה מהצפון קשה מאוד לחבר ניצחונות. הסגל היה חלש מלכתחילה, ואחרי המלחמה הוא רק נחלש - נראה שהדרך לליגה השנייה סלולה.
בקבוצה של אברהמי עסקים כרגיל, פחות או יותר. אדוארדס, הנרי ואונגנדה עדיין כאן. על הנייר גם ווילר וצ'יילדס לא שוחררו רשמית, אבל במשחק הזה הם לא היו. ומי הגיע חדש? מקס ברוקס, עם בכורה נהדרת ו-15 נקודות מהספסל.
מה היה במשחק? לא הרבה. קצת משגב, הרבה אדוארדס, ברוקס כאמור ומנקו פותח עונה. הנתונים של גליל מדברים בעד עצמם: 8 אסיסטים מול 17 איבודים. נכון, יש סגל חסר, אין אולם ביתי ויש מלחמה - הכל נכון ועדיין זו הייתה הופעה מעליבה של הצפוניים.
העמק תילחם עם ירושלים עד סוף העונה על המקום השלישי. גליל? היא תצטרך נס, אבל נס קטן, כי יש כמה יריבות שלא כאלה רחוקות ממנה בטבלה. וגם ביכולת.
נס ציונה - מכבי רמת גן 82:70
מצד אחד, קבוצה ששמרה על כל הזרים היקרים שלה ואפילו הוסיפה את נועם אביבי. מצד שני, קבוצה שאיבדה את שני הזרים הכי חשובים שלה. על הנייר, זה היה אמור להיות משחק קל לנס ציונה, או לפחות כזה שבו היא פייבוריטית ברורה. אבל נס ציונה של השנה, בדיוק כמו הכדורסל שראינו לאורך כל המחזור הזה, היא קבוצה מבולגנת. היא לא מצליחה לחבר ניצחונות, ואחרי ההפסד היום, היא צריכה להתחיל להיזהר ברצינות מירידת ליגה.
אין לי נתונים רשמיים, אבל אני מעריך שמדובר בתקציב הגבוה בתולדות המועדון מהשפלה. העובדה שהם כבר החליפו שני מאמנים והעובדה שהם מדורגים במקום ה-11, מרחק הפסד אחד מלרדת מתחת לקו האדום - מעידות על עונת בלהות. אני מקווה בשבילם שהם מבינים שהם על סף ירידת ליגה, כי כרגע זה נראה כאילו הם אימצו את המימ המפורסם: הכל עולה באש מסביב, והם יושבים בתוך הלהבות ואומרים לעצמם שהכל בסדר.
רמת גן, כפי שהעיד שמוליק ברנר בראיון שאחרי המשחק, התאמנה רק ביום חמישי האחרון עם חמישה שחקנים בלבד. אין סגל מלא, אין סגו ואין ניקוליץ', אבל יש שלושה זרים חדשים – ולא נשכח את קרופורד, שגם הוא בחר לא לחזור לישראל. החיסרון שלו דווקא פינה דקות משמעותיות ליונתן אטיאס, שקיבל הזדמנות להראות מה הוא יודע.
רמת גן כל המשחק הובילה ונס ציונה לא הצליחה לייצר ריצה אחת שתוביל איזה מומנטום שינסה להתחיל קאמבק, כלום. 42-26 לרמת גן בצבע זה סיפור המשחק לדעתי, בייחוד 39 אחוז ל2 מזעזע של נס ציונה שלא נתן לה סיכוי. טרל בראון הרכז שהחליף את סגו, היה מצוין בבכורה ואיתו צמד הפורוורדים: צ'אד בראון והאריס. בכלל שיחוק האריס, יש יהלומים גם בליגה השניה בישראל.
אחלה גיל בני, אחלה אדם אריאל, אחלה אטיאס ואחלה אלון. זו רביעיית ישראלים חזקה, אולי לא כזו שתוגדר כטופ של הליגה, אבל ברנר מוציא מהם את המקסימום. אני מבסוט עליו ועליהם.
לסיכום:
רמת גן רוצה ויכולה להגיע לפלייאוף, בעוד נס ציונה צריכה להתחיל להיזהר מאוד מירידת ליגה.
קרית אתא - מכבי רעננה 86:78
ניצחון עצום לגוני יזרעאלי בבכורה על הקווים של רעננה. הוא משווה את מאזן הניצחונות של קבוצתו לזה של נתניה ומסבך את נס ציונה ואתא. מי בכלל זוכר שבתחילת השנה, הקבוצה של שם טוב נחשבה ל"מרעננת הרשמית" של הליגה? היא סיפקה כדורסל מודרני, עם פוזשנים מהירים ומטר שלשות שהביאו כדורסל מנצח. החלק הזה, לצערנו, כבר הרבה מאחורינו.
כל חמשת הזרים שהובילו את אתא לפני המלחמה כבר לא פה - חלקם שוחררו רשמית וחלקם פשוט לא חזרו. עם ארבעה זרים חדשים היא ניסתה לחזור לשחק מהר כמו שעשתה רוב השנה, אבל רעננה הגיעה מוכנה, הורידה את הקצב ובעיקר שמרה על הכדור: 10 איבודים בלבד מול 18 אסיסטים. גם כשאתא עשתה קולות של קאמבק, היה שם רגלנד שחילק את המסירות החכמות שלו לפרימן או לרדפורד.
שחר דורון מאחד כוחות עם גוני ומחזיר לו עם 11 נקודות שקטות. אולי הפעם זה יתחבר לו, תחת אותו מאמן שדורון עצמו העדיף לעזוב בזמנו בגליל.
אתא שיחקה כדורסל של אתא, אבל עם שחקנים פחות איכותיים זה פשוט נראה לא טוב. שלושה מתוך ארבעת הזרים החדשים שהגיעו היו לא טובים או חלודים, וקלעו 16 נקודות במשותף. מי שהרשים, דווקא, היה ווסלי איוונדו עם 28 נקודות. אתא מתקרבת לרעננה או שרעננה מתקרבת לאתא - תלוי מאיפה אתם מסתכלים על זה.
לסיום, היה מחזור קשה לצפייה, צריך להיות כנים. אבל עדיין - זו הליגה שלנו וטוב שהיא חזרה, טוב שמשחקים כאן בישראל. אני מקווה שעד סוף השנה היציעים יחזרו להיות מלאים והכדורסל ישתפר ככל שהשחקנים יתרגלו זה לזה. וגם אם לא, כמו שפתחנו: אבא אוהב, נהוראי, אבא אוהב.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אלעד הופמן
בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה. שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק. נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.