המהמר הכי טוב באירופה

אם להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה, והרי יש לה, אז העונה הקרובה אמורה להיות האחרונה של עודד קטש כמאמן מכבי ת"א. לא בגלל שהוא חלילה לא טוב במה שהוא עושה, ולא בגלל שהמועדון לא טוב בלהחזיק אותו (אוקיי, על הקביעה הזו אפשר לערער), אלא כי איכשהו זה תמיד יוצא ככה, ובכלל לא משנה הסיבה.

כך קרה לדייויד בלאט אחרי הזכייה ביורוליג ב-2014. והרבה-הרבה לפניו, לצביקה שרף ב-1987. וגם לרלף קליין ז"ל ב-1980. כל אחד מהם השלים ארבע עונות מלאות ורצופות על הקווים ביד אליהו, וכולם נפרדו בסיומן. על האחרים - אלה שהיו אורחים לרגע, וגם אלה שחזרו למועדון בכמה קדנציות - אין מה לדבר, כי הם לא הגיעו לרצף כזה.

המאמן היחיד שהצליח לנפץ את המחסום, והמשיך לריצה כמעט בלתי נגמרת, היה יהושע רוזין המנוח. הוא אימן את הצהובים מיומם הראשון כקבוצה במסגרת תחרותית ב-1954, ונשאר במשך 15 שנים תמימות. ימים אחרים, אתם יודעים. ומתי הוא פינה את מקומו? רק אחרי הדאבל ההיסטורי של הפועל ת"א, אי אז ב-1969.

רוצים לשמוע את אהרל'ה מקריא לכם את הטור?

המהמר הכי טוב באירופהאהרל'ה ויסברג

8:37

קטש, בפתח עונתו הרביעית ברציפות (והמלאה?) במכבי ת"א, הוא המאמן הבכיר בישראל וכנראה גם אחד המאמנים הטובים באירופה. אלא שכדי להצליח הפעם, הוא יצטרך להוכיח את עצמו גם בתור אחד המהמרים המשובחים ביבשת.

צילום: Partizan Mozzart Bet

בקיץ 2022, עם מינויו של המאמן בחליפה מספר 10, הלכה מכבי על קונספט יעיל וחכם: היא הנחיתה רכז יורוליג מוכח (לורנזו בראון), כוכב פוטנציאלי מלא סימני שאלה שצבר ניסיון במפעל (ווייד בולדווין), סנטרים שכבר החלו לגמוא קילומטרים (ג'וש ניבו ואלכס פוית'רס) וה-MVP של ליגת האלופות בגדר הזר הלא מוכח (בונזי קולסון).

הקבוצה הזו הייתה אמורה להפוך לשושלת, והייתה בדרך להפוך לשושלת, אלמלא התהפכה המציאות עליה, ועל כולנו. ומאז התפרקותה של החבורה, לא מצליחים הצהובים לחזור לרעיון המקורי. ככל שנוקפים החודשים וחולפות העונות, הם רק הולכים ומתמכרים לסם המשכר של ההימור.

זה לא נעשה מבחירה. כאן אמור להיכתב טקסט גנרי על הקושי להנחית כוכבים במדינה תחת מלחמה ובקבוצה שנאלצת לטוס מדי שבוע למשחקי בית וכו' (וגו' ודו'. ככה עושים זאת נכון באתר הזה?), אבל נשחרר אתכם מהמעמסה - בין היתר כי בצד השני של מתחם חדרי ההלבשה בהיכל מנורה הוכח כבר שזה לא נכון, והכל שאלה של כסף ורצון להשקיע.

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_b9720fc500554c29b3d6515c2a563720/1080p/mp4/file.mp4

במסגרת הנהי הקבוע והמוצדק-לעיתים של אוהדים, אפשר תמיד לשאול איך לא החזירו את בולדווין, ולמה לא הנחיתו את תיאו מאלדון, ואיך פיספסו את ואסה מיציץ'. רק שהשאלות הללו אינן באמת הוגנות, כי יש להן תשובה פשוטה: הכוכבים הללו משחקים בקבוצות עשירות יותר, ורובן גם בכירות יותר.

אבל כשלוקחים כדוגמה את נייג'ל וויליאמס-גוס ומוזס רייט, שני שחקנים שחתכו יחד מאולימפיאקוס ויצאו בצוותא ליעד חדש - עולה מסקנה שונה ומטרידה יותר מבחינת הנוהים. היא מבשרת כי בשתי עמדות המפתח בכדורסל, הרכז והסנטר (שאראס, תפסיק לגחך. לא דיברנו אליך), היו על המדף שחקני יורוליג שיכלו לפתור לא מעט בעיות. ובקרב שלא היה עליהם, הקבוצה מת"א לא הפסידה לאימפריות ממדריד, איסטנבול או אתונה, אלא לז'לגיריס קובנה.

העסקאות של הליטאים עם השניים הללו נסגרו לפני המון זמן. חצי שנה בערך. כשעוד לבשו אדום. אתם יודעים, הזמן הזה בשנה שבו מועדונים רציניים כבר מתחילים להיערך לעונה הבאה. הזמן הזה בשנה שבו מכבי ת"א התעסקה במלחמות פנימיות משתקות והתמהמהה במינוי מנהל מקצועי, אף שידעה כי אין לה כזה כבר חצי שנה בערך, והבינה היטב שמלאכת בניית הסגל עלולה להיות שוב מורכבת ומסובכת לאור "המצב".

צילום: Partizan Mozzart Bet

וכך, בהאלה פיוניר על שם אצא ניקוליץ' תופיע העונה קבוצה שכמעט לא מכירה את היורוליג. ובקטע קיצוני. בצר לה, ובמאוחר לה, נאלצה מכבי בלגרד לבחור בין שתי קונספציות לא מבטיחות: ללכת על שחקנים שחרשו את אירופה ונמצאים בצד היורד של הקריירה, או על כאלה שלא מכירים את היבשת בכלל.

היא בחרה באופציה ב'. רק שתי קבוצות, ולנסיה ופריז, הצליחו להעמיד הקיץ סגלים עם פחות ניסיון יורוליג ממנה. כדי למדוד זאת, לא מספיק לבדוק רק את מספר ההופעות (כי 2:27 דקות של השחקן ה-12 בסגל נספרות בדיוק כמו 37:33 דקות של הכוכב שכמעט לא נח), אלא דווקא את הדקות שכל אחד צבר. או במילים אחרות: כדי למדוד זאת, פונים לאנליסט דור לבנת ומקבלים תשובה חותכת ומהירה.

מספר הדקות המצטבר במכבי הנוכחית עומד על 9,813 בקריירות היורוליג של שחקניה; שהן 18% מהנתון שמעמידים במונאקו ו-19% מזה שבאולימפיאקוס, המדורגות ראשונות; ו-51% מזמן האוויר של הפועל ת"א שבמקום ה-13. על כמעט מחצית מהדקות בקבוצה חתומים תמיר בלאט ורומן סורקין, שיישארו חשובים בקמפיין הנוכחי. שליש מהן שייכות לג'ון דיברתולומיאו, שלא בטוח אם יהיה כל כך משמעותי בעונה הקרובה (והאחרונה?).

כמה הנתון הזה קיצוני, תעיד ההשוואה לעונה שעברה: מכבי מודל 2024/25, זו המקורית שהגיעה למחזור הפתיחה ומלכתחילה לא הייתה מבטיחה במיוחד, עמדה על נתח דקות של 14,199 דקות. זה היה מספיק לה למקום ה-16 בלבד ביורוליג הנוכחית, ועדיין היה גבוה ב-31% ממה שיש השנה.

האם קילומטראז' ארוך וממושך מבטיח הצלחה? מובן שלא. האם ג'ף דאוטין הוא החתמה פחות ראויה ו/או בעלת פוטנציאל מלורנזו בראון של גיל 35? אין צורך לענות. האם ג'ורדן לויד דאשתקד עדיף בהכרח על לוני ווקר ו-19 הופעותיו? בואו. ובכלל, ספק אם מילאנו וברצלונה, המדורגות 3 ו-4 בטבלת הוותק, עומדות להפוך העונה לסיפורי הצלחה (ספוילר: בעצם, אין ספק).

מדובר כאן בעניין שונה לחלוטין. זה נתון שמלמד משהו על התארגנות בזמן, ועל הלך רוח, ועל מצב כלכלי, ועל מעמד בשוק. גם, ואולי בעיקר, בקיץ שבו אפילו הקבוצות הגדולות והעשירות נאלצו לחרוג ממנהגן ולהתפשר על שחקנים שביקרו באירופה רק, אולי, כתיירים. למשל, טריי ליילס וצ'ומה אוקיקי בריאל מדריד. או לדוגמה ברנדון בוסטון, טיילר הורטון-טאקר וארמנדו בייקוט בפנרבחצ'ה.

קטש נמצא בשנת חוזה. נסיקת המניות שלו, שהחלה בסדרת הפלייאוף מול מונאקו ב-2023 והגיעה לשיא כעבור שנה נגד פנאתינייקוס, לא נפגעה משמעותית אשתקד, למרות המקום ה-16 שבו קורקע ביורוליג. בשיחות עם אנשי מקצוע ביבשת עלה כי הוא זכה להערכה על כך שהצליח להחזיק את הקבוצה החלשה הזו. גם אוהדי מכבי כבר פחות מוטרדים מהשאלה אם המאמן יפוטר, אלא אם יתפטר.

אבל לא בטוח שהאשראי הזה יישמר אם ילך לעוד עונה נטולת שאיפות והצלחות. ברחבי אירופה מסתובבים לא מעט שחקנים שעברו תחת ידו של קטש ושידרגו את חייהם. חלקם הלא קטן אף מתגעגע אליו. כדי למלא את תיק העבודות שלו בעוד דוגמאות, הוא יצטרך לשלוף את הקלפים הנכונים, ולפני שיהיה מאוחר מדי.

פוטנציאל - יש, ואולי יותר מאשר בעונה שעברה (לא חוכמה). סיום של המלחמה וחזרה-מתישהו הביתה להיכל (זרמו, נו) - בוודאי לא יזיקו. אבל בהימורים כמו בהימורים - הליין תמיד יתפוס אותך על המקום הגבולי. שם יוכרע עתידו של קטש, וגם עתידה של מכבי ת"א המוכה, החבולה והמכורה.

---

זהו. טור ראשון בהדיסקו (לא בדיסקו, בהדיסקו!) נגמר. זה חדש, וזה מרגש, וזה מיוחד. טוב שבאתם. תודה שבאתם.