גל רביב. אל תישנו על זה

מידי שבוע אני מקפיד בעקביות להתייצב כאן על במת הדיסקו, ולספר לכם על העונה המרתקת שבפתח. כמות חסרת תקדים של כישרון ישראלי תלהטט באולמות הכדורסל בארצות הברית - מי בNBA ומי ב-NCAA. ניתוחים, תיאוריות ופרשנויות על מגמות, מוטיבציות, פרוספקטים ומה לא. בתוך כל הבליל הזה, כדאי לא לשכוח לשים זרקור על דבר אחד מאוד חשוב. משהו שאסור לפספס. לפתוח עונת מכללות מבלי לדבר על גל רביב זה צחוק מעבודה.

גל רביב היא ספורטאית ישראלית חריגה. ברמת הכישרון שלה, במבנה האישיות, במסלול הקריירה, בבגרות, בביצועים ובדומיננטיות מהשלבים הראשונים של הדרך. היא נמצאת שם, למעלה, עם הכישרונות הגדולים ביותר שהכדורסל הישראלי ייצר אי פעם. לא צריך להיות עכבר כדורסל נשים כדי להבין את זה. הילד המתלהב שבתוכי ממש רוצה להמשיך לעוד פסקה מפוצצת של סופרלטיבים. הצד הרציונלי מזכיר כי ככל הנראה, הרכזת בת ה-19 תתייצב העונה בפני אתגר אמיתי ראשון בקריירה.

להוביל מהרגע הראשון

נתחיל מהסוף: בסוף עונת 24/25, עונת הרוקי הפסיכית של רביב בליגת המכללות עם קוויניפאק הצנועה, התחייבה הכוכבת הישראלית לשחק באוניברסיטת מיאמי מקופרנס ה-ACC. עם כל הכבוד לתיכונים, לעונת הרוקי ולטורנירי הנבחרות של פיב"א, הדרך למקום גבוה בדראפט ה-WNBA (ככל הנראה של 2028) עוברת דרך שנים איכותיות בקונפרנס מרכזי. את זה גל רביב יודעת מזמן, בתכנית מוקפדת ומדויקת שיצאה לפועל כבר לפני מספר שנים.

אחרי עונה של ממוצעי דאבל-פיגרס בליגה הלאומית לנשים (בגיל 15!!) במסגרת האקדמיה של איגוד הכדורסל, ארזה רביב הנערה את חפציה והחליטה לצאת לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בלי משפחה וחברים. בלי שפה. בלי מעטפת. יש מטרה, והולכים עליה גם במחיר של הקרבות. נראה שהיכולת לקבל החלטות באופן קר וממוקד בולטת אצל רביב גם על המגרש וגם מחוצה לו. השנתיים הראשונות בתיכון Bella Vista באריזונה היו טבילת אש ראשונית אותה צלחה הרכזת בקלות. שתי בחירות לאולסטאר של הליגה ותואר MVP אחד הבהירו באופן ברור שפניה מועדות אל האתגר הבא - ליגת המכללות. קווינפיאק נחשבת פרוגרם צנוע שמשחק בקונפרנס די זוטר (MAAC), אבל הגיל הצעיר והקפיצה ברמה הצליחו לייצר סימני שאלה לגבי מידת ההשתלבות שלה.

שימו לב לכמות סימני הקריאה שהיא הצליחה לייצר בעונת הפרשמן (או פרשוומן, אם תרצו):

·         שחקנית השנה של הקונפרנס

·         רוקית השנה

·         חמישיית העונה

·         נבחרת הרוקיות של העונה

·         נבחרת הטורניר של ה-MAAC 

·         11 פעמים רוקית השבוע

רביב דפקה ממוצעים של 17.9 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים ו-1.4 חטיפות למשחק, כשהיא קולעת ב-44.8% מהשדה, 31.1% מחוץ לקשת ו-74.8% מקו העונשין. היא קלעה בספרות כפולות ב-27 מתוך 32 משחקים בעונה. שלטה באופן אבסולוטי במשחק ההתקפה של הקבוצה שלה, כרכזת שמשחקת בשליטה אבל גם יודעת להתפרע כשצריך. הגיעה לקבוצה והשתלטה עליה למן הרגע הראשון. על כל ההייפ הזה תוסיפו קיץ אדיר ברמה האישית עם נבחרות ישראל הצעירות. זה התחיל עם הופעה היסטורית באליפות העולם 19-U עם שיא כל הזמנים בממוצע נקודות למשחק בטורניר (26.3!!) ביעילות מדהימה (51% ל-2, 42.5% ל-3, 78% מהקו) עם שתי תצוגות של 35 נקודות ומעלה בדרך לתואר מלכת הסלים והחמישייה השנייה של הטורניר. לא היה לה כל כך זמן לחגוג, כי עשרה ימים לאחר מכן החלה אליפות אירופה 20-U, וגם שם היא סחבה את נבחרת העתודה כל הדרך לרבע הגמר, עם ממוצעים מפלצתיים של 23 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו-4.9 אסיסטים.

https://www.youtube.com/watch?v=0QKPC6oC_KE

כל זה לא מקרי בכלל. מקורות יודעי דבר מספרים על המחויבות שלה למשחק, לתהליך, לעצמה ולקבוצה. על הרוטינות הקשוחות באימונים. על המיינדסט קר הרוח שבולט כבר מהגילאים הצעירים ביותר. על הנכונות לקחת את הזריקות החשובות. על הנוחות והשלווה בה היא משחקת ברגעים הקריטיים. על רמת המקצוענות הבלתי מתפשרת. כל התכונות האלה הופכות את רביב לסיפור שקשה מאוד להתעלם ממנו.

ממה כולם מתלהבים?

טוב, הרבה מספרים והרבה תארים מפוצצים. סיפור המסגרת הוא אכן חריג ומעניין. עם זאת, בואו נדבר כדורסל. הדבר המרכזי שהופך את גל רביב לנשק התקפי קטלני כל כך הוא הוורסטיליות. למרות שהיא רחוקה מלמצות את תהליך הפיתוח שלה, הרכזת מצליחה לייצר נקודות בהרבה דרכים: היא משתמשת בזריזות ובשינויי קצב כדי לייצר יתרון בכדרור ולהגיע לטבעת (בעיקר דרך חדירה משמאל); מרימה בהפתעה פול אפים מחצי מרחק וקולעת אותם ביעילות; ומצליחה להיות גם איום אמין מבחוץ - בעיקר מכדרור. האירוע הרציני הוא השילוב של אחוזי היעילות המרשימים עם נפח הזריקות הגבוה. אם נרד עוד יותר למיקרו, רביב פיתחה השנה את משחק הבידודים שלה והפכה לכמעט בלתי עצירה באחת על אחת. התכונה הזו, בשילוב יכולת המסירה וקבלת ההחלטות במשחק העומד, הופכות אותה לבעיה קשה מאוד ליריבות. לכזו שמשחק ההתקפה ממש בנוי סביבה. מעל 30% Usage ומעל 27% אסיסטים בעונה האחרונה בקוויניפאק הם נתונים שמסבירים חלק נכבד מהסיפור. בטורנירים של פיב"א המספרים מטפסים עוד יותר.

הדברים הופכים להיות קצת יותר מורכבים כשמגיעים לאספקטים במשחק שמושתתים על פיזיות. דוגמה טובה לכך הוא המשחק נגד ארה"ב באליפות העולם מהקיץ האחרון, שנגמר בתוצאה שעדיף לא להזכיר כאן. הוא רלוונטי בעיני מהפרספקטיבה האישית של רביב (ולא ברמת הנבחרת) כי הוא מדמה, במובנים מסוימים, את רמת ההתנגדות בה היא צפויה להיתקל העונה ב-ACC. האמריקאיות הצליחו להוריד את רביב ל-9 נקודות בלבד ב-40% מהשדה (משחק שביעי בלבד מתוך 45 משחקים רשמיים העונה בו לא קלעה בדו ספרתי), בעיקר בגלל הסייז והאגרסיביות שהפעילו עליה באופן רציף. לחץ על הכדור לאורך כל המגרש, הדג'ים חזקים בפיק נ' רול והמון גודל שחיכה לה בצבע. אני ממש משתדל לא להסיק מסקנות ממשחק חריג אחד, אבל זו נקודה שכדאי לתת לה תשומת לב עם תחילת העונה.

גם בצד שבו שומרים, הפיזיות היא נקודת התורפה. רביב מתקשה מידי פעם להתמודד עם חדירות אסרטיביות לטבעת, וניתן לראות גם קבוצות יריבות שמחפשות להוריד אותה לפוסט לניצול יתרונות של כוח וגודל. למרות שבתכלס אי אפשר להגיד שהיא שחקנית אנדרסייז, האגרסיביות היא נקודה משמעותית לשיפור. כבר בתחילת נובמבר היא תיכנס חזק למעגל המשחקים, ונקבל לא מעט הזדמנויות לבחון לעומק את ההתמודדות בלבל הזה.

המסע של גל רביב העונה במכללות יהיה מרתק. ההערכה שלי היא שלא יהיה כל כך קל לנפק תפוקה גבוהה בכל האלמנטים מהרגע הראשון (קליעה, חדירה וניהול משחק), ואנחנו צפויים לראות תהליך של בנייה מחדש והתאמות במשחק שלה. קחו נתון: בעונה שעברה, רק 25% מהזריקות של רביב מהשדה הגיעו מחוץ לקשת. לא אפול מהכיסא אם נראה שינוי, כך שמשקלה של הזריקה לשלוש יגדל בתוך משחק ההתקפה שלה, כתגובה ראשונית לקפיצת המדרגה ברמת הפיזיות. הקו האחורי במיאמי עמוס בשחקניות מוכשרות (שלא מעט מהן רוקיות), כך שתחרות לא חסר כאן.

נסיים עם ווידוי כנה (שאולי כדאי היה להתחיל איתו): כל האירוע הזה חדש גם לי. חלק מחובתי האתית לקוראים הנאמנים של הדיסקו היא גם, בין היתר, להודות בטעויות. לעמוד מול הציבור הרחב ולהגיד: שגיתי. פספסתי. נתתי לזה לעבור לידי. לא עוד. שגרת הכדורסל שלנו מלאה בתוכן - ליגה, יורוליג, NBA, נבחרות, לאומית, נוער ומה לא. מקומו של כדורסל הנשים נזנח רוב הזמן ומדשדש לו בתהומות הנשייה של הרייטינג והעניין. אבל מה לעשות? יש דברים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם. תראו, אני לא בא לחנך או להטיף. גם אני מהחוטאים. הטור הזה הוא כמו שעון מעורר בבוקר. הנפת דגל, צלצול בפעמון, לחיצה על כפתור חירום עם מסר ברור: בואו. בואו עכשיו. גל רביב היא משהו גדול ואמיתי. אל תישנו על זה.