אפקט המאמן שנשאר

בראיון סיום המשחק, יאיר קרביץ, שהיה הכי טוב על המגרש, נשאל מה כל כך השתנה מאז המלחמה. התשובה שלו הייתה קצרה וקולעת: המאמן. פרדראג קרוניץ', על פי פרסומים זרים (ובעיקר לפי המילים של קרביץ), לא ברח לשום מקום במהלך המלחמה. הוא נשאר בארץ ואימן את מי שהיה כאן.

האזינו להופמן מקריא את הטור8 דק׳

המנצחת

מאז חזרת הליגה, קרוניץ' עומד על מאזן 3-0, כשכל ניצחון מרשים וחשוב מקודמו. כולם הושגו באותו סגנון ועם רוטציה קצרה. מתחילת השנה אני כותב כאן, ואמשיך כל עוד היד על המקלדת: אני אוהב לראות טביעת אצבע של מאמן. זה לא חייב להיות בתרגילים מפוארים, העיקר שיהיה סגנון מוגדר מראש ולא שיטת "יהיה בסדר, שחקו היי פיק אנד רול". אצל קרוניץ' אי אפשר לטעות: הוא נותן לשחקנים יד חופשית לרוץ ולהשליך, ומאמין בכל אחד משבעת שחקני הרוטציה שלו עד תום. כשזה הביטחון שהשחקן מקבל, לא פלא שהמחמאות חוזרות למאמן.

איזה ניצחון של חולון. בהארכה, עם שבעה שחקנים בלבד, כשבשלב מסוים היו חמישה שחקנים עם ארבע עבירות על המגרש בו-זמנית. ועדיין, הם שמרו, הרביצו ונלחמו. כל מהלך, חיובי או שלילי, גרר תגובה מעודדת מהמאמן. לפעמים זו הצגה ולפעמים זה רגש אמיתי, אבל קרוניץ' נכנס לתוך המגרש כמו אפי בירנבוים בימיו הגדולים כדי להזריק עוד קצת מוטיבציה לשחקניו העייפים. שאפו ענק לו ושאפו לשחקנים של חולון, שמצליחים להחזיק ברוטציה הזאת כבר שלושה משחקים, ולנצח.

הסתמסתי עם חבר, מקורב מאוד להדיסקו, שכתב לי כך: "המנצחת הגדולה של המלחמה היא לא איראן, ישראל או אמריקה. המנצחת הגדולה היא הפועל חולון". מטעמי מנחוס, שמו שמור במערכת, אבל שבועיים מאז חזרת הליגה - לא זוהו שקרים.

חולון מנצחת בהארכה 103-95, שוב היא דואגת לשחק מהר וזה עבד לה מדהים במשך שלושה רבעים. ברבע האחרון נגמר לה הכוח; היא קלעה בו רק 15 נקודות, ומשחק שבו ירושלים לא ממש הופיעה כמעט נגמר בניצחון אדום. בהארכה, היא חזרה לקצב שלה וקלעה בחמש דקות יותר ממה שהיא קלעה ברבע האחרון ובכך הבטיחה דאבל על הירושלמים.

הסגנון המהיר הזה מחמיא לכל שחקני חולון, אפילו לזלמנסון "הכבד" ולסאנוגו הכבד יותר (ובלי מרכאות). גם הם מורשים, ואפילו מעודדים, להשליך שלשות, לרוץ יחד עם הגארדים למתפרצות ובעיקר לשחק חופשי ולא שבלוני. התוצאה? 40 נקודות משותפות, כולל 4 שלשות שמתחלקות בין שני הסנטרים שמשחקים יחד. סגנון, אני אומר לכם.

אבל עם כל הכבוד לפריחה המחודשת של זלי ולסנטר הנהדר ממאלי, נראה שקרוניץ' בא בטוב יותר מכולם ליאיר קרביץ. מה יאיר בסך הכל רצה בקריירה שלו? מאמן כמו קרוניץ', שיבין לליבו. כל מה שהוא רוצה זה לשחק מהר, וכשהמאמן גורם לשאר השחקנים להאמין בזה, קרביץ פורח. הוא יכול להטיס מתפרצות ולחדור לסל כבר בתחילת ההתקפה, בידיעה ששאר השחקנים יצטרפו אליו: אם זה למלא את הפינות לשלשה, לחתוך לדיש קל או לקחת את הריבאונד במקרה של החטאה.

38 דקות הוא חרש את הפרקט של הארנה, ובלי קשר לסגנון שכל כך מתאים לו ולסטטיסטיקה המופלאה של 19 נקודות, 10 אסיסטים ו-9 ריבאונדים (שמישהו ימציא שם ריבאונד) - ההגנה שהוא נתן לאורך כל המשחק הייתה פשוט מושלמת. ווינסטון, הארפר וקרינגטון, כל אחד בתורו נאלץ להתמודד מולו, וכל אחד בתורו אכל ממנו הרבה חצץ. ליאיר קרביץ יש כבר טריפל דאבל בקריירה אבל אין לו משחק כזה שלם. הגנה, התקפה, מנהיגות. בראבו.

התחלנו בקרוניץ', אז נסיים בו. יש בספורט את הקלישאה הידועה על אפקט המאמן החדש, אבל אולי הגיע הזמן לביטוי חדש: אפקט המאמן שנשאר. מצד שני, כשמתסכלים על ירושלים לא בטוח שזה מחזיק מים. 

המפסידה

לפני שלושה ימים חזרה ירושלים מרעננה עם ניצחון בשנייה האחרונה, ניצחון שרק הדגיש שוב כמה הבעיות שלה עמוקות. התובנה שלי מהמשחק הייתה שירושלים עדיין לא מקבלת את העובדה שהיא קבוצה שונה לגמרי ללא ווילי. התובנה שלי מהיום? היא כבר הפנימה את זה.

אומרים שלהכיר בבעיה זה חצי מהפתרון, אבל נראה שירושלים לא רק הכירה בבעיה, אלא נכנעה לה. זה כולל את כל מי שקשור מקצועית לקבוצה הזו; במקום להילחם בשינוי שנכפה עליהם, הם פשוט נראים כמי שהשלימו עם המצב החדש.

אי אפשר להתעלם מהאנומליות הסטטיסטיות הלא סבירות שירושלים סיפקה אמש. בראש ובראשונה עומד אנטוני לאמב; אין צורך במילים, קחו מספרים: 26 דקות, 0 נקודות. נמשיך עם חנוכי ופריצקי, שקיבלו 7 ו-6 דקות בהתאמה, תרמו ביחד 3 נקודות וביצעו עבירה אחת כל אחד.

גם סקאפינצב, שדווקא בדקות שלו עמד יפה מול הגבוהים של חולון ואפילו סיפק מדד פלוס-מינוס חיובי מאוד של 10+, סיים עם 2 נקודות בלבד ב-16 דקות וזה פשוט לא מספיק. הובר? 19 דקות ו-3 נקודות בלבד, הוא ממשיך להיראות חלש ולא מזכיר רכז בסגל הנבחרת.

דקה וחצי לסיום המשחק, ג'ארד הארפר ביצע את העבירה החמישית שלו וזרק אותי  ובטח את כל אוהדי ירושלים חודש וחצי אחורה, להפסד האחרון ביורוקאפ. נכון, שם גם ווינסטון יצא וקרינגטון לא הגיע, אבל משהו בעבירה החמישית של הארפר הערב סימן בדיוק לאן המשחק הזה הולך. נמרוד לוי עוד כמעט שדד פה עוד ניצחון, אבל חולון הייתה קרת רוח, כפתה הארכה, וברגע שהיא התחילה  לא היה ספק מי תצא פה מנצחת.

השיח סביב יונתן אלון בקרב אוהדי ירושלים ברור: הם מרגישים שהוא לא המאמן שצריך להוביל את המועדון. אני לא רואה את מקל ושמיר מבצעים זעזוע כזה בשלב הזה של העונה, אבל פעולות אחרות חייבות לקרות, ומהר.

קודם כל, לתפוס את ווילי באוזן ולהחזיר אותו לארץ. מותר גם "לשמן" אותו בכסף כי לכל אחד יש מחיר. אם זה לא הולך, חייבים להביא אלטרנטיבות ללאמב ודימה במהירות. הדיווחים על צוף בן משה אמנם לא מבשרים על שחקן שמשנה עונה, אבל כדי להחליף את הדקות של פריצקי נכון לעכשיו, כל אחד יכול להתאים. להוסיף קליעה לקבוצה שקלעה הערב 10 מ-31 מהשלוש? זה בטח לא יזיק.

מכבי הבאים בתור, כדאי מאוד להפועל ירושלים להתעשת.

---

מכבי תל אביב - נתניה 92-102

ברוכים הבאים למשחק החזרה של איפה לונברג. המשחק האחרון של לונברג בליגה היה אי שם ב-17 בינואר, ואני בטוח שקטש שמח שיש לו סוף סוף עוד אופציה בעמדות הגארד. לונדברג שיחק 10 דקות, וחוץ מסל אחד אופייני מחצי מרחק, הוא נראה בעיקר כמי שמסיר חלודה.

משחק הרבה יותר קשה מהמצופה עבר על מכבי בהיכל, וכל הקרדיט מגיע לאלי רבי ונתניה. ברבע הראשון הכל היה מוכן למשחק טיפוסי של מכבי מול אחת הקבוצות החלשות בליגה, אבל נתניה פשוט לא ויתרה. היא הציגה כדורסל חיובי ובשלבים מסוימים באמת הצליחה להלחיץ את הצהובים, שחשבו שהם בדרך לטיול ערב קליל.

נתניה חזרה יפה מאוד מהפגרה. היא ניצחה את רמת גן ואת ראשון לציון, יריבותיה הישירות לתחתית, והערב היא סיפקה אחלה משחק מול מכבי. קודם כל ולפני כולם, צריך לדבר על ההחתמה של מוריס קמפ, ותיק בליגה שלנו, שעדיין נראה מצוין. יחד איתו הגיעו בפגרת המלחמה גם מקוי ואוליבר, ושלושתם גורמים לנתניה להיראות אחרת לגמרי מאיך שנראתה לפני המלחמה.

עם עמית גרשון וקורנליוס על תקן הישראלים הבכירים, יחד עם בניה סרור וטיומקין, נתניה בהחלט יכולה להישאר בליגה. זה כמובן תלוי גם במידת החולשה של היריבות שלה, אבל כשמסתכלים על שאר חברותיה לתחתית, זו ממש לא משימה מטורפת. שלושה רבעים וחצי מצוינים מול מכבי בהיכל צריכים לתת להם הרבה עידוד וביטחון לקראת ישורת הסיום של העונה.

ובגזרת סנטוס, מאמן קנטקי הגיע במיוחד כדי לראות אותו, כשהמספרים מדברים על כפול 3 בשכר. סנטוס, הציג: 0 נקודות ב-11 דקות; כנראה שהוא ממש לא רוצה ללכת לשיעורי היסטוריה של המזרח התיכון ולאכול עוף מטוגן בקמפוס. זה כל כך מוזר שבחור בן 24, עם עונה סבירה במכבי תל אביב, כנראה, יקבל ארגזים של כסף מהמכללות למרות שהוא מקצוען כבר 8 שנים.

מכבי כבר מתכוננת לירושלים, בזמן שנתניה תמשיך להילחם כדי לא לרדת. כמו שהיא נראתה בהיכל, יש לה סיבות להיות מעודדת.