אין, אין, אין חגיגה: הכדורסל הישראלי שבוי בידי אינטרסנטים

"להגיד לך את האמת?", נוהגים לפתוח אנשים שאולי משקרים בחלק גדול מהזמן (או שסתם לא חושבים על מטבע הלשון שבו הם משתמשים). והאמת היא שאפשר להבין את השחקנים שהראש שלהם לא היה אתמול ושלשום בכדורסל, והחליטו שגם הגוף שלהם לא יהיה על המגרש. כולנו סוחבים טראומות וחווים דאגות ועוברים לילות בלי שינה, וזה עוד בבית שלנו. אז אסור לשפוט את מי שנקלע מבחוץ לסיטואציה, ובוודאי שאי אפשר להתלונן עליו ש"נטש" את חבריו לקבוצה. למה? כי עוד לא עבר חודש מאז שאותם זרים הם אלה ש"ננטשו" על ידי שותפיהם הישראלים, ונשלחו לשחק גם את הדקות שלהם. אם זה הסטנדרט, אז זה הסטנדרט.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:07

ולהגיד לכם את האמת? את השקר על חגיגת חצי גמר הפלייאוף בישראל אסור לספר, ולאף אחד גם אין חשק להשלות את עצמו. כי חגיגה זה לא. בפרספקטיבה שנקבל בעתיד, כשנביט לאחור על מה שעברנו כאן כמדינה ועל הדרך שבה התעקשו להמשיך לשחק כמעט בכל מצב, אולי הכל ייראה מעט שונה. אבל בזמן אמת זה נראה רע. ונשמע רע. ומרגיש רע. כי זה רע. 

לא הכל בשליטה: היציעים הריקים, הסגלים המחוררים, חילופי הזרים הבלתי נגמרים והחתמות הישראלים הבלתי פוסקות, הקהל שמתפנה מהיציעים באמצע משחק, ומאות אוהדים שצובאים לשווא על הכניסות כדי שאולי בכל זאת איכשהו יכניסו אותם. אולי כל אלה הם לא יותר מגזירות גורל במקום מטורף. אלא שגם מה שבשליטה הוא לא בדיוק תאווה לעיניים.

טיילור צלף אתמול. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

כי מה בעצם השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו ביומיים האחרונים:

• האם הפועל ירושלים הייתה עומדת בסירובה לחזור לשחק אם התוצאה הייתה הפוכה, והיא זו שהייתה צועדת ביתרון מבטיח? 

• האם הפועל ת"א הייתה ממשיכה להתעקש על השלמת המשחק במצב הפוך, כשהיא זו שהייתה בפיגור? 

• האם עופר ינאי היה שולף במהירות כזו מסחררת את רעיון הבועה בסופיה (אפילו מהר יותר ממה שמערכת החינוך שלפה את השבתתה) גם אם קבוצתו הייתה זו שאוחזת ביתרון הביתיות בגמר?

• האם מכבי ת"א הייתה בעד שינויי רישום הזרים ברגע האחרון גם אם כל החמישייה שלה הייתה משחקת?

• האם הפועל חולון, שאיכשהו - וכבוד על זה - השקיפה על ההתרחשויות מהצד כי אצלה הכל עבר בסדר וברוגע, הייתה פועלת אחרת בנעליים של מי מיריבותיה?

• האם מנהלת הליגה (גילוי נאות, פודקאסט וכו') באמת עושה הכל כדי שהמוצר יהיה מוצלח ככל הניתן? ולמה היא מאפשרת לכל גחמה של כל קבוצה בכל סיטואציה להיות זו שמכריעה וחורצת גורלות? ומדוע כשידעה שהגבלות הקהל עומדות להתבטל, לא דחתה את המשחק אמש ב-24 שעות ובכך להימנע מעוד ערב של יציעים ריקים?

שאלות מציקות. מעיקות. קצת מרושעות. חלקן בוודאי פרנואידיות ולא מוצדקות. אבל זה שאתה חושב שכולם רודפים אותך, לא בהכרח אומר שזה לא נכון. כי השאלות הללו מסגירות את המיינד-סט של כל מי שהכדורסל הישראלי חשוב ויקר לו, או לפחות היה חשוב והיה יקר לו. והתחושה היא שבסוף, מקבלי ההחלטות מתאמצים ממש למשוך את החבל לכיוון שמתאים ומסתדר להם ולאינטרס הצר והאגואיסטי שלהם בכל רגע נתון. ולכן, בין היתר, התוצאה כל כך עגומה. ויש לנו עוד לפחות חמישה מחזורי משחקים בפלייאוף הזה. שיהיה לכולנו בהצלחה.

עוד שלשה לתמיר בלאט מול יציעים ריקים. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

על הספסל של מכבי ת"א ישב אתמול אחד שלא מוכן לשחק. אחר שלא יכול. וכוכב קבוצת הנוער. ובסגל היה רשום גם שחקן שבכלל לא הגיע לאולם. רק שבעה שחקנים שיחקו ממש (אחד מהם לא היה אמור, אבל השתכנע), והחמישייה הבכירה מבין אלה שהתייצבו צברה 153 דקות. כלומר, כל שחקן קיבל בממוצע 9.4 דקות מנוחה בלבד. החמישייה המובילה של חולון לא הייתה במצב טוב בהרבה, ועמדה על 135 דקות משחק (27 לראש).

מי שהיה שם, נתן את האימפקט שלו בצורה מקסימלית:

• יאיר קרביץ לא הצליח לקנות סל שדה, אבל חילק 7 אסיסטים בפחות מ-6 דקות. בסופו של דבר הוא הגיע ל-12 והיה מעורב כמוסר ב-32 נקודות, בערב שבו קלע 0 בעצמו. 

• זאק הנקינס השלים 22 דקות ללא ריבאונד, אבל הפגין נוכחות, הרביץ כמה פלואוטרים והזכיר אחרי זמן רב שרומן סורקין בעמדת הפאוור פורוורד הוא מפלץ לא פחות מסורקין הסנטר. 

• בהיעדרו של טריי קרופט, ג'בון מקורמיק ערך בכורה טובה של 11 נקודות ב-15 דקות, ורק דבר אחד חסר בה: החטאה.

• תמיר בלאט עלה מהספסל בפיגור של 3 נקודות, ויצא ממנו אחרי 6 דקות ביתרון 8. הוא סיים כמו קרביץ עם 12 אסיסטים. אה, בהבדל אחד: הוא גם קלע 20.

• דארין גרין ג'וניור וקוויון טיילור חיברו 12 שלשות ב-66% ועשו את מה שלפני שנים רבות (כלומר, בקיץ האחרון) פינטזו בחולון שיקבלו מאקס מנפורד וג'ורדן מקריי.

• אבל הקו האחורי הסגול היה בעמדת נחיתות. איפה לונדברג, בתצוגה מלאת קלאס, העמיד שורה של 21 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

20 אסיסטים משותפים, אבל רק אחד בלט גם בקטגוריות האחרות. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

התוצאה מעט מרמה, כי 14 הפרש זה לא מעט ביחס להתפתחויות שנרשמו על המגרש. בקצב שבו המשחק התנהל, נוצר הרושם שלחולוניה יש עוד צ'אנס להדביק את הפער, אם רק ואם רק ואם רק. מכבי ת"א הגיעה לדקות האחרונות כשוויל ריימן וג'ון דיברתולומיאו מסובכים בעבירה רביעית, וכשלונדברג וג'יילן הורד בקושי נושמים. אבל בסוף, בסטרץ' האחרון, נרשמה הבריחה והושג הניצחון.

יאללה, "חגיגת" הפלייאוף ממשיכה. הערב בירושלים. מחר בחולון. מי יודע מה נעבור עד אז.