אול אין

על פניו, שבוע 3 משחקי הליגה עשה להפועל תל אביב רק טוב. קודם כל, היא ניצחה. שזה טוב. היא קיבלה אתמול בחזרה את תומר גינת. שזה טוב. היא הציגה אתמול את אחת מהמחציות הכי טובות שלה בכדורסל מאז שהיא הפסיקה לשחק כדורסל. שזה טוב. היא התחזקה בשחקן אחד בואכה שניים. שזה, אה, טוב? בואו נדבר על זה.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:01

לפרקים, מהלך משחק הנצחון שלה על חולון, נראה היה שפגרת הגביע נטולת הגביע עזרה להפועל תל אביב למצוא עצמה מקצועית. בהתעלם מרמת היריבה עצמה, רצה המארחת ל-55 נקודות מחצית ראשונה, המשך ישיר ל 98+ 91 שכבשה במשחקים המוקדמים יותר מול רעננה ורמת גן. ואלו לא רק הנקודות שהרשימו, אלא יותר הקצב ומידת השטף. כי לא, בניגוד לטענה הרווחת של פרשן המשחק, הפועל תל אביב לא התחילה לשחק את ה"כדורסל הנכון" ושחקניה לא התחילו לשחק את ה"כדורסל הנכון", כי אין דבר כזה כדורסל נכון, אבל היא כן עשתה דברים אחרת מאשר בתקופה הרעה הארוכה שבו היא נמצאת, וזה גם מהווה שינוי וגם מרגיש, ולו לעת הזאת, נכון.

הכדור זז מהר יותר ממה שהתרגלנו, באופן שפירק רעיונות הגנתיים שגם קואץ' קרוניץ' ניסה ליישם. הכדור נע מצד לצד באופן שפגע במאמצים להתמקד במכדרר, בנוהל. משם הגיעו אסיסטים והוקי אסיסטים, חיתוכים לכיוון הטבעת ללא כדור ובכלל – דברים שלהם תרמו משמעותית השחקנים אוחזי תעודת הזהות הכחולה אשר שייכים לסגל הליגה האדום. כולל כמה מהלכים שסיימו הישראלים בעצמם. כולל שלשת בר טימור שסגרה עניין והובילה לשיחת אנטומיה בין איטודיס לאותו טימור, על פי הנטען מהלך השידור, לגבי משהו שקשור במפשעה של האחרון. 

סגר עניין, בר טימור. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

נחמד, בסך הכל. בתפר שבין הכדורסל השמח שהוביל ל-20 הפרש אדום לבין אותה שלשת טימור חזינו בעוד מופע החנקות של הפועל תל אביב. זוכרים את הנעת הכדור עליה דיברנו? בשלב מתקדם יותר של המשחק זה הרגיש יותר כמו הונאת כדור. כלומר, משהו שעושים מול רמת התנגדות נמוכה, רגע לפני שחוזרים להרגלים שהובילו את זאת שהוליכה את טבלת היורוליג למצב שבו היא בחרדת פליי-אין דרומה. פתאום הכל נתקע. פתאום הכל לחוץ. פתאום אין פתרונים מהקווים. פתאום תלויים שוב רק ביכולת של המכדרר. 

למזלה, המכדרר אתמול היה אלייז'ה בראיינט. הרבה מעבר ל 24 נקודות פלאס 8 אסיסטים פלאס 7 ריבאונדים של האיש נטול הדם בוורידים, יש כאן את עניין האיך. בראיינט הוא שחקן התקפה אדיר ומגוון, אין ספק. אם הקבוצה שלו תסיים איכשהו חזק את העונה ודרכו, הוא גם יהיה מועמד ל MVP של הליגה השנייה בטיבה. וברמת היכולת לסגור משחקים בכלל ואת הפועל חולון של אתמול בפרט, לאיש יש מהלך מסיים. כמו בהיאבקות בידורית. ברגע שטיפול הגנתי או מהלך התקפי מוביל אותו לצד אחד לפני השומר, יש נעילה. עכשיו תבחרו, בהתאם למצב, אם לקרוא לזה הדיאמנטידיס או הסנייק או ההוסטג', אבל ברגע שאתה על הגב של בראיינט, אתה יכול לרדת להגנה. אתמול, גם אתמול, כשהכל מסביב שקע וגם המשחק הרגיש כמתפייד, היה את השחקן עם המהלך ועם הנקודות שעשו שיהיה בסדר.

מהלך מסיים כמו בהיאבקות בידורית, אלייז'ה בראיינט. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

אבל כל זאת רלוונטי לליגה שכרגע ממש לא רלוונטית מבחינת המועדון הזה והבוס שלו. כתבתי לכם לפני ואחזור שוב: כל העונה של הפועל תל אביב מתנקזת כעת לשלושה משחקי יורוליג שיתקיימו בשבוע אחד ובאולם כדורסל אחד אשר בשכונת יד אליהו אשר בתל אביב: חמישי הקרוב מילאנו ואז שלישי פריז ויומיים לאחר מכן דרבי. וכדי למקסם את סיכוייה שם, הגיע החבר אדווארדס. ועל פי דיווחים אמינים לגמרי, גם הידיד ליווי רנדולף בדרך. 

אז קודם כל, למקרה שפספסתם, הנה הטייק הארוך והמנומק של הירש ביחד למהלכים. בניגוד לאדווארדס, שמגיע מכדורסל אחר ועם סימני שאלה לרוב, הרי שרנדולף הוא שחקן של פלאג אנד פליי. נראה שלא צריך לדבר איתו יותר מדי או להסביר לו יותר מדי. מחברים לגופיה, רגע לפני ששולחים אותו אלי פרקט מעדכנים לטובת איזו קבוצה הוא אמור לקלוע הפעם, והיידה. לא צריכים להסביר לו מה זה יורוליג או מי זה איטודיס, למה או כמה. הוא וטרן. הוא בעניין.

וטרן ובעניין, ליווי רנדולף. צילום: Djordje Kostic

וכן, המהלכים החדשים האלו של עופר ינאי הם המשך ישיר לטרללת הסגל המסוים הזה. שלפחות על פי הנוהג, לא אמור למנות מהלך עונה יותר שחקנים מאשר מחלקת הכדורגל, כן? ואם ברור שקונספט הבוא נביא כמה שיותר ונקווה שיהיה טוב הוא זה שהוביל גם למשבר הנוכחי, איך זה שמוסיפים להוסיף, במקום למשל לדלל?

העניין הוא שינאי, איש של הימורים גדולים, ממשיך לשים את העין על המטרה. בהנחה שכל המהלכים נובעים ממחשבה ותכנון ולא סתם גחמה, אפשר להבין את ההגיון. מאחר שאליפות וגביע זה אחלה, אבל המפתח לפרוספרטי אדום נעוץ לדידו ביכולת לנעוץ גם כרטיס עתידי ליורוליג, כל מה שמעניין עכשיו הוא פלייאוף. ואם אפשר עכשיו, דרך משכורות שלא יאומנו, בטח פר משחק, לקדם את האפשרות שינחת כאן שחקן אחד ומעלה שיסייע לקלוע כמה סלים שיעזרו לנצח, בטווח המיידי, כמה משחקים, אז קדימה. כל הצ'יפים על השולחן. הולכים אול אין. מה יהיה אחר כך בליגה? מה יקרה עם הבטחון של השחקנים האחרים או הישראלים? זאת כבר בעיה אחרת ליום אחר. עכשיו לא משנים כיוון מקצועי, תאוריה או אידיאולוגיה, אם אני צריך לנחש מה עומד מאחורי המהלכים. עכשיו הולכים הכי אקסטרים שיש, לטווח הכי קצר שיש. ואם יגיע הפסד באחד משני ימי חמישי הקרובים, ישאר עוד מהלך אקסטרימי אחד בקנה.

שבוע טוב. שיהיה לנו טוב.