תוצאות חיפוש

התבגרות, שלא לומר הזדקנות, היא תהליך לא פשוט עבור כל אחד אבל במיוחד עבור אנשים שהמחייה שלהם תלויה ביכולת הפיזית. ב-NBA שחקנים לרוב מכפרים על הדעיכה הפיזית הזו בפיתוח יכולות אחרות: מספיק שנזכיר את ההפיכה של וינס קרטר ממכונת ההטבעות למומחה שלשות. גם לברון ג'יימס עבר את התהליך הזה - כמות זריקות השלשות מסך זריקות השדה שלו עומדת על בערך פי 1.5 לעומת הימים בקליבלנד ובמקביל הוא מתפקד יותר כעושה משחק מאשר כמסיים.

בואו נעשה סקר. אומרים שזה עובד טוב בסושיאל, אומרים. נשאל רק שאלה אחת, עם ניסוח מניפולטיבי כמו שעושים במשאל עם. משהו כמו - מה אתם מעדיפים שיקרה: נצחון שיבטיח פלייאוף או הפסד שיבטיח את פיטורי המאמן? רגע, יצא לי ניסוח קיצוני. אפשר גם משהו יותר עדין. משהו כמו – מה אתם מעדיפים שיקרה: נצחון, הפסד או שהמשחק הזה על ה@&^? הנשאלים, אגב, צריכים להיות רק שחקנים של הפועל תל אביב. כאלו שמקבלים כסף כדי לא לשחק. כאלו שמקבלים כסף ואולי רוצים לשחק. כאלו שמקבלים כסף ועושים טובה שהם משחקים. אז נניח ששאלנו אותם. מה אתם חושבים שתהיה התשובה?

"118 נקודות זו תוצאה רעה עבורנו. לא הצלחנו לשכנע את השחקנים להיות אגרסיביים יותר ולהשתמש בעבירות בזמן" . ציטוט מעניין של דימיטריס איטודיס בו הוא "לקח אחריות" על תוצאה עלובה מול אחת הקבוצות הגרועות השנה ביורוליג. קבוצה שהגיעה למפגש עם רצף של שמונה הפסדים; קבוצה שממוצע הקליעה שלה עומד על 88 נקודות בלבד; קבוצה שכבר אין לה באמת על מה לשחק.

דמיינו שמכבי ת"א הייתה מנצחת אתמול את דובאי - בדיוק באותו אופן שבו ניצחה, אבל במיקום המקורי - ביד אליהו. בתום הארכה, אחרי צירוף ניסים בדקה האחרונה של הזמן החוקי, ומחיקת פיגור ב-15 הפרש. אני מודה: הטקסט הזה היה נפתח בקביעה ש"אם המשחק היה מתקיים בבלגרד, היא הייתה מפסידה". ואתם הייתם מהנהנים בהסכמה. איש לא היה מערער על המילים הכל כך הגיוניות. איזה שטויות.

כשביקשתי מגיא גודס להזכיר לי אירוע אחד שבו הוא ספג צעקות מוגזמות או התנהגות רס"רית בלתי נשלטת מאחד ממאמניו, הוא לא הצליח למצוא. לא בגלל שהדברים הללו לא קרו; יותר בשל העובדה שזה היה דבר שבשגרה. "אני לא יודע אם נכון להגיד שפחדתי, אבל הייתה בי יראה. יראת כבוד", הוא מודה. וכלפי מי בעיקר? ניחשתם נכון. "צביקה שרף. כשהוא היה משחרר לעברך שאגה, היית מיד נמתח לדום".

אנשים שמכירים, מסבירים שעודד קטש הוא לא אחד שמספר סיפורים על הדברים הגדולים שהוא עושה, כשהוא עושה. יש בו אפילו איזו הצטנעות שיכולה לעצבן, כמו ההוא שאומר שוואלה, לא יודע איך זה עובד או וואלה, לא יודע להסביר איך זה מצליח. מכבי תל אביב משלימה אתמול שבוע כפול מושלם, ששם אותה במצב שבו היא אשכרה יכולה להיות תלויה בעצמה בכל הנוגע ליכולת להאריך את העונה הזאת מעבר לרף 38 המשחקים של העונה הסדירה. הפעם, בחסות נצחון שהושג מן הגורן ומן המוסא, אפשר לגמרי לייצר טייק של וואלה, לא יודע איך זה קרה.

בסופו של דבר הכל סט וסטינגס, או יותר מדוייק – תלוי קונטקסט. בכדורסל האקס-יוגוסלבי מדובר בטקטיקה מודעת, בשאר המקומות הסיבות שונות ומגוונות, אבל התייחסות לצעקות כמשהו שעומד בפני עצמו חוטא לדיון.

המאמן הצועק/ המאמן הסמכותי/ המאמן המכיל/ המאמן החרטטן. עידו קוז'יקרו עבר את כולם. ויש לו דעה ברורה לגבי מה היה נכון אז ומה נכון לשנת 2026. כולל חיקויים של צביקה שרף. כולל סיפורים שאתם רוצים לשמוע על דיוויד בלאט, אריאל בית הלחמי, שרון דרוקר ועוד. ישבתי איתו לשיחה קצרה, בהמשך לסיפור ריק פיטינו שהתפוצץ עכשיו בארצות הברית. הקטע המלא כאן.

טורניר המכללות, שמתקיים בימים אלה בארצות הברית, הוא גם מפגש בין שני דורות של מאמנים. בגמר של העונה שעברה ניצח בשניה האחרונה מאמן פלורידה, טוד גולדן בן ה-40, את מאמן יוסטון, קלווין סמפסון. באחד המשחקים המשמעותיים של שלב הסוויט 16 בסוף השבוע הקרוב יפגוש ג'ון שייר מדיוק, בן 38, את ריק פיטינו מסנט ג'ונס, בן 73. יש כאן יותר מסתם פער דורות.

517 ימים זה לא קרה. במשך שנה, חמישה חודשים ועוד יום אחד פתחה מכבי ת"א את טבלת היורוליג, ובכל פעם מחדש מצאה את עצמה במאזן שלילי. והנה, הבוקר, לראשונה מאז אוקטובר 2024, מספר הניצחונות שלה אינו נמוך ממספר ההפסדים (ולא במצב של 0:0). האם זה יביא אותה לפלייאין? התשובה נעה בין לא בטוח לבין בטוח שלא. אבל אתמול, בפעם המי יודע כמה, היא המחישה את ההבדל התהומי שיש אצלה בין "הקבוצה" לבין "המועדון". ואתמול, שוב, הקבוצה חיפתה על המועדון. כיסתה עליו. הצילה אותו.

הפועל תל אביב, אחרי הפסד במדריד, נמצאת כרגע במקום החמישי בליגה השניה בטיבה. בעונתה הראשונה אי פעם. מכבי תל אביב, אחרי נצחון בבלגרד, שיפרה מיקום והתייצבה על המקום ה-12. כל התגובות על המאמן של הפועל תל אביב יהיו ברמת הנגיחות. כל התגובות על המאמן של מכבי תל אביב יהיו ברמת ההללויה. אה, נכון, יש את העניין הקטן הזה של התקציבים (כלומר, שלאיטודיס יש ולקטש לא ממש). אבל זה לא העניין. מכבי תל אביב הולכת ומשתפרת. אפשר לראות את זה ברמת המאזן שלה, נניח, בעשרת המשחקים האחרונים, אבל בעיקר ברמת הכדורסל. אישית וקבוצתית. הפועל תל אביב? אני מנסה לחשוב על דבר אחד שהפועל תל אביב של מרץ עושה טוב יותר מהפועל תל אביב של אוקטובר. של נובמבר. של וואטאבר. וכמעט שלא מצליח.  ובכלל לא בטוח שזה רלווונטי, כי היא עדיין סופר קרובה כדי לעמוד ביעדים שלה.

הניצחון הגדול של מכבי תל אביב על מובילת היורוליג פנרבחצ'ה הוביל כצפוי - ובצדק - למחמאות וסופרלטיבים לעודד קטש מאוהדי קבוצתו, וגם מאוהדים של שתי קבוצות יריבות לפחות שהיו שמחים לראות אותו מצטרף אליהם. כבר אמרנו שהאיש הפך למונופול בקטגוריית המאמנים הבכירים בארץ. ואמנם, הקואץ' בצהוב ממשיך להציג עונה מרשימה שבה הצליח להתאושש מפיטורים כמעט בטוחים, לשרוד שתי הגליות ממנורה מבטחים בגלל מלחמות ולהוביל את קבוצתו למאזן של 50 אחוז, עדיין בתמונת הפליי אין, שישה מחזורים לסיום העונה. בתמונה הגדולה -  הישג מרשים. רק שדווקא דו הקרב מול שאראס יאסיקביצ'וס הוכיח כמה דברים במשחק לא בשליטתך כשמאמנים כדורסל, גם כשאתה ממש טוב בזה.